אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 7373/04

פסק-דין בתיק עפ 7373/04

תאריך פרסום : 09/10/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
7373-04
05/01/2005
בפני השופט:
1. כב' הנשיא י. פלפל - אב"ד
2. נ. הנדל
3. ר. יפה-כ"ץ


- נגד -
התובע:
אבו מחרב עומר
עו"ד נסאר מוסטפא
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד חנה מגד
פסק-דין

הנשיא י. פלפל:

1.         בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע, כב' השופטת ליאורה ברנע, בת.פ. 1313/03 מיום 4.7.04 לפיו דן בית המשפט את המערער לתשעה חודשי מאסר מתוכם 3 חודשים לריצוי בפועל וששה חודשים על תנאי לשלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר לבל יעבור עבירה דומה לעבירה שבה הורשע בגזר דין זה. כן נידון המערער לתשלום קנס בסך 3,000 ש"ח או 5 ימי מאסר אם הקנס לא ישולם בששה תשלומים חודשיים שווים ורצופים בכל ראשון לחודש החל מ-1.10.04.

2.         המערער הורשע, על סמך הודאתו, בכך שבתאריך 15.2.03 הסיע במכוניתו 4 תושבי הרשות הפלסטינאית אשר שהו בישראל שלא כדין ובלא שהיו בידיהם אישורים והיתרים נדרשים על פי חוק, וזאת על פי סעיף 12א(ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952.

3.         טרם שניתן גזר הדין הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר על המערער והדבר נעשה בהסכמת הצדדים, הגם שב"כ המשיבה סייגה את הסכמתה בכך שציינה כי אינה מסכימה לקבל מראש את המלצת שירות המבחן וכן הוסיפה כי המשיבה תבקש לדון את המערער לעונש מאסר בפועל.

            מהתסקיר עולה, כמצופה, שהנאשם הינו אדם חיובי ונורמטיבי ושירות המבחן המליץ לדון אותו לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

4.         הסניגור ביקש לדון את מרשו לעונש מאסר על תנאי בלבד.

הסניגור הסתמך בטיעוניו בפנינו על פסק דין אחד שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (ע.פ. 8486/04) ופסק דין אחר שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בת.פ. 40015/04.

פסק הדין הראשון הינו ערעור המדינה על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים שדן את המשיב, שהורשע בהסעת תושב השטחים ללא היתר, לתשלום קנס ומאסר על תנאי בלבד.

בית המשפט המחוזי החליט לדון את המשיב ל-30 ימי מאסר לריצוי בפועל, וציין שהוא עושה כן רק "מאחר שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם המשיב". מבין השיטין ניתן להבין שאם בית המשפט המחוזי היה דן את המשיב, כערכאה ראשונה, עונש המאסר שהוטל עליו היה לתקופה ארוכה יותר.

בעניין זה ראוי לציין את מה שנכתב בסעיפים 9 ו-10 בפסק דין זה.

"9. באומרנו את הדברים דלעיל, לא אמרנו שהענישה מכנית וכי העונש צריך להיקבע לפי תעריף קבוע (ע"פ 5106/99 אבו ניג'מה נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 350, 355-354). יחד עם זאת, אין להתעלם מהנחייתו של בית המשפט העליון בעניין ח'טיב, לפיה העונש הראוי בגין העבירות על סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל הנו מאסר בפועל, וכי אם מדובר בעבירה או בעבירות נוספות, בין אם הורשע המערער בעבר ובין אם לאו, יש להחמיר בענישה ולשלחו למאסר לתקופה משמעותית. יחד עם זאת, השאיר בית המשפט העליון פתח צר למקרים חריגים שבהם מוצדק לסטות  מעונש של מאסר בפועל.

10. חשוב להדגיש שהדברים האמורים לעיל, נובעים מן הנסיבות המיוחדות אליהן נקלעה המדינה, בתקופה האחרונה. הימים אינם ימים רגילים. אילו הם ימים טרופים, בהם נופלים קורבנות חינם בשל השנאה לישראל מצד ארגוני הטרור, המונים לשלוח מתאבדים כדי לגדוע חייהם של חפים מפשע בקרב תושבי ישראל. לצערנו, לא ניתן להבחין במבט עין מי בא לשבור שבר ומי בא לפגוע ולהרוג. יש לקוות שיבוא ימים טובים יותר ואז ישתנו האיזונים שנקבעו בפסיקה (השוו בש"פ 2739/02 צבאח נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 926)."

פסק הדין השני ניתן, כאמור, בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו. הנאשם בתיק זה הסיע תושבי שטחים שלא כדין. הנוסעים שנסעו עם הנאשם הפעילו, לאחר שירדו ממכוניתו של הנאשם, חגורת נפץ כתוצאה מכך נהרגו שלושה חיילים ואזרח ישראלי וכן נפצעו 26 אזרחים נוספים. לנאשם יוחסו עבירות של גרימת מות ברשלנות, חבלה ברשלנות והסעה שלא כדין והוא נידון ל-18 חודשי מאסר מהם 6 חודשים לריצוי בפועל והוחלט שהמאסר ירוצה בעבודות שירות.

5.         הסניגור טען שבשונה מהסיטואציה המפורטת בפסק הדין המנחה בעניין חטיב, פ"ד נו' (1), 769, המערער שבפנינו הסיע את השוהים בתוך גבולות מדינת ישראל ולא מהשטחים לתוך המדינה. 

            נימוק זה אינו מהווה נימוק להקלה בעונשו של המערער.

            המערער הסיע את ארבעת התושבים הפלסטינאים ביודעו שאין להם היתרים להיכנס לישראל ולכן דינו לא צריך להיות שונה, וקל יותר, ממי שהכניס תושבי שטחים לתוך גבולות המדינה.

            אינני רואה הבדל בחומרה בין שני המצבים הנ"ל. כמו כן החוק עצמו אינו מבחין בין שני המקרים.

6.         בע.פ. 7006/04 דן בית משפט השלום את המערער ל-30 ימי מאסר בפועל בגין עבירה לפי סעיף 12א(א)(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952. המערער באותו תיק העסיק שני תושבי שטחים והלין אותם במחסן שבחצר ביתו וזאת מבלי שהיה להם היתר כדין. המערער הגיש ערעור על חומרת העונש ואנו סברנו שיש לדחות את הערעור לאחר שקבענו, לאחר סקירה של פסקי דין רבים שניתנו בבית המשפט העליון בגין עבירות דומות כי -

"פסקי הדין המנחים של בית המשפט העליון, המורים, כי העונש המקובל נע בין שלושה לארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, לא נכתבו לתפארת המליצה ואנו מצפים שבתי משפט השלום יישמו בפועל את הנחיות בית המשפט העליון".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ