אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 7305/06

פסק-דין בתיק עפ 7305/06

תאריך פרסום : 18/12/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר-שבע
7305-06
11/07/2007
בפני השופט:
1. הנשיא י. פלפל - אב"ד
2. נ. הנדל - ס. נשיא
3. ר. יפה-כ"ץ


- נגד -
התובע:
שטיינבויים בן שחר
עו"ד נ. קונפורטי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד שיפר וא. אדם
פסק-דין

ס. הנשיא נ. הנדל:

  1. מונח בפנינו ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל לתקופה של 70 חודש שנגזר על המערער. הלה הורשע על פי הודאתו לאחר שתחילה נשמעו ראיות, בעבירות לפי חוק מע"מ, פקודת מס הכנסה וחוק העונשין - זיוף, איומים, שימוש בסם לצריכה עצמית, החזקת נשק שלא כדין והפרת הוראה חוקית. המדינה הגישה כתב אישום נגד המערער ונאשמות נוספות - חברות בע"מ. גזר הדין מתייחס לשלושה תיקים שונים. ת.פ. (אשדוד)  1552/06 (להלן: "התיק הפלילי הראשון") כולל שלושה אישומים שונים שמתייחסים לעבירות מס בין השנים 1999 - 2001. בשנים הנ"ל  המערער שימש כמנהל פעיל של 4 חברות שונות, ניהל פנקסי חשבונות כוזבים, לא הגיש דו"ח במועד, הוציא חשבוניות מס ומסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס שלא כדין ובנוסף עבר עבירות של מירמה, עורמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה. הוא מכר חשבוניות פיקטיביות בסך כולל של 9.3 מליון ש"ח כאשר חיוב המע"מ בגין הסכום האמור הינו 1.3 מליון ש"ח. ת.פ. (אשדוד) 1411/04 (להלן: "התיק הפלילי השני") כולל 4 אישומים ומתייחס לעבירות שפורטו לעיל לפי חוק העונשין. בין היתר, המערער לאחר שקיבל דיווח מחברתו אזרחית אוקראינית, לפיו עוכבה במשרד הפנים בנמל התעופה בן גוריון, משום ששהתה בארץ באופן בלתי חוקי, איים על עובד במשרד הפנים ועל בתו. בתאריך אחר, החזיק המערער בכיסו תעודת זהות מזוייפת. במועדים אחרים החזיק המערער אקדח שלא כדין וסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 2.3 גרם נטו. ת.פ. (אשקלון) 1651/05 (להלן: "התיק הפלילי השלישי") כולל 127 אישומים לפי חוק מע"מ. המערער בהיותו מנהל פעיל של חברות שונות, הדפיס חשבוניות פיקטיביות וניכה מס תשומות מבלי שהוצאו חשבוניות מס כדין. בימ"ש קמא ציין כי נפח הפעילות הכלכלית בתיקים עולה על הסכום של 20 מליון ש"ח. בגזה"ד צויין שהמערער מסר במהלך החקירה כי אינו רגיל לשלם מיסים וכי המשטרה לא הצליחה לתפוס את כל פנקסי החשבוניות שלו.

בפנינו תמונה עגומה של רמיסת חוקי המס וחוקים אחרים ברגל גסה, במודעות מלאה ואף בהתרברבות. בימ"ש קמא גזר על המערער בגין התיק הראשון, 3 שנות מאסר בפועל והפעיל שני עונשי מאסר על תנאי בני שנה כל אחד מהם וחייב אותו בתשלום קנס בסך - 150,000 ש"ח. בגין התיק השני, נידון המערער לעונש של שנת מאסר בפועל וכן הופעל נגדו מאסר על תנאי בן 10 חודשים. בתיק השלישי, נגזר על המערער שנתיים מאסר בפועל וקנס בסך - 100,000 ש"ח. נקבע כי עונשי המאסר והמאסר על תנאי יופעלו חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שבסה"כ ירצה המערער 70 חודשי מאסר בפועל - דהיינו, 5 שנים ו - 10 חודשים. כן נגזר על המערער עונשי מאסר על תנאי.

בשלב הטיעונים לעונש בהליך קמא, כימת התובע את בקשתו להחמיר בעניינו של המערער תוך עתירה פרטנית לכל מקרה ומקרה. בימ"ש קמא כבש דרך זו בגזה"ד. לדעתי מוטב היה להטיל עונש כולל ולא לפרוס את התוצאה, תיק תיק, כפי שנעשה. כמובן יפה נהג בימ"ש קמא בכך שנתן דעתו למכלול הנסיבות, אך לטעמי מוטב היה לגזור על המערער עונש כולל. זאת במיוחד כאשר בפועל בימ"ש קמא לא הגדיר אלו  עונשי מאסר חופפים ואלו מצטברים, אלא קבע תוצאה כוללת. בנסיבות אלו, הפער בין התחשיב הפרטני לבין המסקנה הכוללת שאינה מנומקת, מבליט את הצורך לשמור על קו עקבי לאורכו של גזה"ד. כך או כך, על ערכאה זו להביע את דעתה בדבר חומרת העונש, הוא נושא הערעור. סבורני, שלנוכח חומרתן המופלגת של העבירות, היקפן, משכן, גיוונן, הכוונה הפלילית, המעשים הפליליים,  והצורך הברור לשלוח מסר הרתעתי הן ברמה הפרטנית כלפי המערער והן ברמה הכללית כלפי עבריינים בכוח-  כי אין הצדקה על פני הדברים שערכאה זו תתערב בנפסק.

  1. על אף האמור, הדיון בערעור לא תם. הסיבה לכך היא שטענתו העיקרית של המערער מופנה נגד הפעלת המאסרים על תנאי. הגם וכאמור בימ"ש קמא לא ציין באיזה מובן העונשים השונים ירוצו במצטבר או בחופף לא ניתן להתעלם מכך שהופעלו שלושה תנאים - שניים לתקופה של שנה ואחד לתקופה של עשרה חודשים. עניין זה, כך ניתן להניח, השפיע על התוצאה הסופית אליה הגיע בימ"ש קמא. מכאן יש לבחון את הטענות העקרוניות של הסניגוריה בדבר תחולת התנאים במקרה דנא. הסניגור שם דגש על שני התנאים של מאסר לשנה ע"י הצבת השאלה - האם נכון היה להפעיל תנאים אלה. באשר לתנאי של 10 חודשים, טענת הסניגוריה מתייחסת לשיקול דעתו של בימ"ש קמא בהחלטתו להפעיל את התנאי במצטבר.

אתייחס לכל תנאי בנפרד.

  1. בתיק הפלילי הראשון, הפעיל בימ"ש קמא עונש מאסר על תנאי לתקופה של שנה שנגזר על המערער בת.פ. 431/96 (להלן: "התנאי הראשון") בתאריך - 9.3.1999. לשון התנאי הראשון הינו -" 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות דומות". העבירות בהן הורשע המערער בתיק הנ"ל הן אי הגשת דוחות במועד וניהול פנקסי חשבונות בסטייה מהותית. נגזר על המערער עונש מאסר בפועל אך זה לא התייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע ע"י ביהמ"ש במהלך שנת 2000. תחת זאת הוא נעצר ונאסר ב- 9/01 ושוחרר ב- 8/02. לפיכך סבור הסנגור כי לא ניתן להפעיל את המאסר על תנאי טרם יום שחרורו, קרי משנת 2002. כתב האישום מתייחס לביצוע עבירות נשוא התנאי בין 1999-2001 ועל כן התנאי אינו חל לגביהם.

מנגד, טענה התביעה כי יש להוסיף לתקופת התנאי תקופה מצטברת לפני מועד שחרורו בשנת 2002. הטעם בדבר, שמועד מאסרו של המערער נדחה בפועל כיוון שברח. לגישת התביעה, אין לאפשר לנאשם להנות מבריחתו ועל כן יש להוסיף את תקופת הבריחה לתקופת התנאי מכח סעיף 52 (ג) לחוק העונשין. על פי סעיף זה יש לראות בתקופה שאסיר נמצא מחוץ לבית סוהר בשל חופשה מיוחדת, או בשל שחרור בערובה כתקופת תנאי מצטברת לתקופה התנאי שקבע בית משפט, אלא אם קבע בית משפט אחרת ואין הוראה כזו בגזה"ד. בתשובה לכך, טוען הסניגור כי יש לאבחן בין מצב בו נאשם התייצב לריצוי עונש מאסרו ואינו חוזר מחופשה, לבין מצב בו טרם התייצב נאשם לריצוי עונש מאסר בפועל שנגזר עליו. באחרון, אליבא דסניגור, שעון החול של המאסר על תנאי טרם החל לפעול.

בעניין כחיל (ע.פ. 1779/92 מ"י נ' כחיל, פ"ד מ"ז (1) 739), קבע ביהמ"ש העליון  כלל בדבר תחולת מאסר על תנאי. כב' הנשיא ברק העלה על נס את הפרשנות התכליתית. כלשונו, "חוק הוא יצירה תכליתית". ולעניין הפעלת מאסר על תנאי צויין: "מטרתו של המאסר על תנאי הינה לדחות את ביצועה של עונש המאסר, בתקווה כי הנאשם יתנהג כראוי ולא יהיה צורך בהפעלתו. מטרה זו מניחה, בדרך כלל, נאשם חופשי, שאינו נתון במאסר והשוקל צעדיו לאור האופי המרתיע של המאסר על תנאי... סעיף 52(ג) לחוק העונשין קובע, כי אם אסיר נמצא מחוץ לכתלי בית הסוהר משום ששוחרר בערובה, או משום שזכה לחופשה מיוחדת או משום שנקבע בפסק הדין כי הוא יישא את המאסר בעבודות שירות, "יראו אותה כתקופת תנאי מצטברת לתקופת התנאי שקבע בית המשפט" אסיר שכזה זקוק לאופי המרתיע והמחנך של המאסר על תנאי ועל כן מצטברת תקופה זו... אל תקופת התנאי".

התנאי הראשון נגזר בתאריך - 9.3.99. באותו מועד קבע כב' ס. הנשיא השופט חמדני כי יש לעכב את ביצוע העונש של המערער לתקופה של 45 יום ובאם יוגש ערעור עד להחלטה בערעור. בתאריך - 23.2.00, החליט בית המשפט המחוזי (ע.פ. 7187/99 מותב השופטים לרון, הנדל ויפה-כ"ץ) לדחות את הערעור ולאשר את פסק הדין בשל אי התייצבותו של המערער בפעם השלישית. משמע, עיכוב הביצוע בוטל. עונש המאסר הינו בתוקף. אם עסקינן בפרשנות תכליתית, ניתן לטעון, כי לא יהא זה נכון לקבוע שהיה ונאשם נמלט מריצוי עונש מאסר ואינו מתייצב לריצוי עונשו, כי עונש מותנה לא יחול כלפיו. הרי התכלית הינה להגן על הציבור בעוד הנאשם "חופשי". אומנם המערער במקרה דנא חופשי על פי בחירתו, או ליתר דיוק, על פי בריחתו. אך האם בשל כך יופלה לטובה לעומת נאשם שברח לאחר שהחל לרצות עונש מאסר שנגזר עליו?

ישנו הגיון בטיעון האמור של התביעה. אולם בל נשכח כי הפרשנות התכלתית לא מבוצעת בחלל ריק. התכלית עולה ממלות החוק. אם תרצו, תכלית החוק הינה בגדר נשמת החוק ואילו לשון הדין הינו בגדר גוף החוק. כמובן, מלאכת הפרשנות הינה מורכבת ויש לפרש את מילות החוק על פי תכליתו אך גם יש לקבוע את תכלית החוק על פי מילותיו.

האמור מחזק את טענת הסניגור כי על מנת שסעיף 52 (ג) יחול על נאשם עליו להיות אסיר, לאמור שהחל לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו. פרשנות זו אפשרית היא. המחוקק קבע שמהשלב בו נאשם הינו אסיר ורק מהשלב האמור, שחרורו מעונש המאסר באופן זמני טרם סיים את התקופה הינה תקופה שבמהלכה יחול התנאי. המערער ברח טרם החל לרצות עונש המאסר שנגזר עליו. העבירה של בריחה ממשמורת חוקית מתקיימת רק מהשלב ש "הושם כדין במשמורת".(ראה ספרו של המלומד קדמי על הדין בפלילים, חוק העונשין, חלק שלישי מהדורה מעודכנת תשס"ו-2006 -עמ' 1613-1612). לא די בהקראת גזר הדין המטיל עונש מאסר, אלא יש צורך בפעולת המחשה של המעשה, כגון שהשופט נותן הוראה לשוטר לאסור את הנאשם (ראה ע"פ 608/81 סויסה נ' מ"י, פ"ד לז(1) 477). אומנם ניתן לפרש המונח בריחה בצורה שונה בסעיף 52 לחוק העונשין לעומת סעיף 257 לחוק העונשין, אך האמור משתלב יותר עם גישת הסניגוריה. ואף על פי כן, פסק דין טולדנו (ע"פ 271/01 טולדנו נ' מ"י, פ"ד נה (3) 830) תומך לכאורה בעמדת התביעה. באותו עניין גזר בית משפט עונש מאסר על נאשם וביקש את המלצת הממונה על העבודות השרות בדבר התאמת המערער לרצות עונש המאסר בדרך זו. טרם נתן הממונה המלצתו עבר טולדנו עבירה נוספת. ביהמ"ש העליון קבע כי התנאי תופס על אף שטרם נקבע מועד לריצוי העונש. עם זאת, עניין טולדנו שונה בנסיבותיו מהמקרה דנא. בעניין טולדנו נקבע, בפסק הדין של ערכאת קמא, שהתנאי יהיה בתוקף "מהיום" ואילו כאן, התנאי בתוקף, על פי לשונו של פסק הדין הרלוונטי מ"יום השחרור". לכן שוב קמה ומזדקרת השאלה האם יש לפרש את סעיף 52 (ג) לחוק העונשין באופן שהמערער ייחשב כאסיר אפילו שטרם החל לרצות את עונשו. התביעה לא הגישה תקדים העונה על שאלה זו באופן ישיר ועל פני הדברים לשון החוק אינה תומכת בעמדתה, על אף שלפי היבט מסויים של תכלית הענישה ניתן לתהות מדוע ייהנה המערער מאי התיייצבותו לריצוי עונש המאסר שנגזר עליו. בהקשר זה יצויין כי מועד תחילת ריצוי עונש המאסר על תנאי נגזר מפסק הדין שהטיל את התנאי או מלשון מפורשת של החוק, דוגמת סעיף 52(ג) לחוק העונשין. 

הסוגיה יפה אך אינה טעונה הכרעה סופית במקרה זה. הטעם בדבר כי קיים נימוק נוסף, המוביל למסקנה שהתנאי הראשון הינו בתוקף. כתב האישום הנידון הוגש בתאריך 13.11.03 וצויין בחלק העובדתי כי עד למועד הגשת כתב האישום לא הגיש המערער את הדוחות. צא ולמד, כי המערער הודה בביצוע העבירה של אי הגשת  דוח בשנת 2003 - מועד בו התנאי הינו בתוקף גם על פי עמדת הסניגוריה. הפסיקה קבעה (רע"פ 122/82 פ"ד לז(2) 326) שעבירה של אי הגשת דו"ח הינה עבירה נמשכת. הסניגור הסתייג מטיעון זה, בטענה שהקביעה, לפיה אי הגשת דוח הינה עבירה נמשכת עלולה להוביל לתוצאות בלתי רצויות. לכך אשיב כי הפסיקה קבעה את אשר קבעה בנדון. אכן נאשם שממשיך לא להגיש דוח אשר הדין מחייבו להגיש עובר עבירה נמשכת, שכן החובה לעשות כן לא פגה. יתרה מזו, במקרה זה, כאמור הנאשם הודה בכתב האישום באופן מפורש, כי המרכיב העובדתי של העבירה כולל את התקופה עד ליום הגשת כתב האישום. מכאן, סבורני שהתנאי הראשון הינו בתוקף.

  1. התנאי השני נגזר בת.פ 430/96 - שנת מאסר בפועל למשך 3 שנים שלא יעבור עבירות דומות מיום שחרורו. על תיק זה הוגש ערעור. בית המשפט המחוזי בב"ש (ע.פ. 7028/99 מתאריך 29.12.99) דחה את הערעור על עונש המאסר. על החלטה זו הגיש המערער בקשת רשות ערעור. בית המשפט העליון ברע"פ 85/00 דחה את בקשתו וקבע כי על המערער להתייצב ביום 1.08.00 לריצוי מאסרו. כפי שצויין לעיל, המערער לא התייצב לריצוי עונש המאסר במועד שנקבע. הדיון שהובא לעיל בדבר  פרשנותו של סעיף 52 (ג) רלוונטי אף לתנאי השני. ושוב אין צורך להידרש להכרעה משפטית עקרונית. הטעם בדבר הוא שהמערער הורשע גם בת.פ 1651/05 שעניינו בביצוע עבירות מס הזהות במהותן- חשבוניות פיקטיבות- בין השנים 2005- 2003 . בל נשכח, כי "המבחן להפרת תנאי אינו מבחן טכני פורמלי אלא מבחן מהותי וענייני" (ע"פ 49/80 מסילתי נ' מ"י לד(3) 808). הסניגור בתגובתו המפורטת והיסודית לא נתן מענה לטענה זו (ראה דברי התובע בעמ' 7 לפרוטוקול וסעיף 14 לתגובת הסניגור).

נותר התנאי השלישי. ב-ת.פ 3832/98 נגזר על המערער עונש מאסר מותנה לתקופה של 10 חודשים בגין עבירה של החזקת נשק שלא כדין. הסניגור אינו טוען נגד תחולת התנאי. עם זאת, הוא מפנה את תשומת הלב לכך שמדובר בעבירה שבוצעה בשנת 1994. אם כך, התנאי הופעל כ-12 שנה לאחר שהוטל. זהו נתון חריג אף אם התנאי תופס בהתחשב בנתונים שונים כגון מועד גזר הדין ועוד. עולה  שבית משפט קמא נתן ביטוי מוחשי לתנאי זה וגזר על המערער עונש מאסר בפועל של 70 חודש, דהיינו חמש שנים ועשרה חודשים. נדמה כי בהיקף הכולל של הדברים היה מקום לשקול הטלת העונש האמור בחופף לעונשים אחרים ולו באופן חלקי. הגם והתוצאה העונשית כפי שהיא חמורה, אך לא בהכרח חמורה יתר על המידה, סבורני שמשצעד בית משפט בדרך שצעד מבחינת דרך הטלת העונשים יש מקום לתת ביטוי מה לענין זה באופן שהעונש מאסר המותנה ירוצה באופן מצטבר אך רק בצורה חלקית. 

5.         סוף דבר. הייתי מציע לחברי לקבל את הערעור ולגזור על המערער עונש מאסר בפועל של 65 חודש. יתר הוראות גזר הדין הינם בתוקף.

                                                                                 ______________

                                                                                    נ. הנדל - ס. נשיא


התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ