אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 7227/05

פסק-דין בתיק עפ 7227/05

תאריך פרסום : 30/08/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
7227-05
01/02/2006
בפני השופט:
1. ר. יפה כץ - אב"ד
2. א.ואגו
3. נ. זלוצ'ובר


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד טל אדיר-כהן
הנתבע:
איליאסוב ניסן
עו"ד א. ביתן
פסק-דין

השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:

1.         המשיב הורשע בבימ"ש השלום בבאר-שבע, על סמך הודאתו, בביצוע עבירה של העסקה שלא כדין לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: "החוק").

            מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המשיב עולה, כי בתאריך 6/2/05, סמוך לשעה 15:15, ב"שיפודי באר-שבע", העסיק המשיב תושב הרשות הפלשתינאית בשם ג'מיל סמארה, אשר שהה בישראל ללא האישורים וההיתרים הנדרשים על פי דין.

            בגין מעשיו אלה, נדון המשיב (כב' השופטת ד. בית-אור) לשלושה חודשי מאסר, אשר נקבע, כי ירוצו בעבודות שירות, לתשלום קנס בסך 4,000 ש"ח ולמאסר מותנה של 6 חודשים.

            על קולת עונש זה הגישה המדינה את הערעור נשוא פסק דיננו.

2.         לטענת ב"כ המדינה, העונש שהוטל על ידי בימ"ש השלום איננו הולם את רף הענישה, אשר נקבע הן על ידי בימ"ש זה, בהרכביו השונים, והן על ידי ביהמ"ש העליון. ב"כ המערערת הוסיפה וטענה, כי נוכח התקופה הבטחונית הקשה בה אנו מצויים וריבוי העבירות מסוג העבירה בה הורשע המשיב, מן הראוי היה להחמיר עם המשיב ולגזור עליו עונש מאסר של ממש, אשר רק בו יהיה כדי להרתיע הן את המשיב והן את האחרים מלהעסיק תושבי שטחים.

            ב"כ המשיב ביקש שלא נתערב בפסיקתו של בימ"ש השלום וטען, כי המקרה שבפנינו הוא מקרה מיוחד. עו"ד ביתן, הסניגור המלומד, לא חלק על דברי ב"כ המדינה בכל הנוגע למדיניות הענישה המצויה והראויה בעבירות דוגמת העבירה בה הורשע המשיב. אולם, לטענתו, מדובר במקרה שבפנינו במקרה מיוחד, אשר הצדיק סטיה ממדיניות הענישה הנ"ל.

            הסניגור הדגיש, כי השוהה הבלתי חוקי, אשר המשיב העסיק, היה מוכר לו מזה שנים כמי שעבד בכמה מסעדות בב"ש והוא אף לקח אותו ממסעדה אחרת בעת שפתח את המסעדה נשוא כתב האישום. המשיב הכיר את השוהה הבלתי חוקי כמי, שהתגורר שנים רבות בעיר והוא גם ידע, כי לו אשה יהודיה, ולהם בת משותפת. הסניגור לא חלק על כך, שמרשו עבר עבירה של העסקת שוהה בלתי חוקי בניגוד לחוק וזאת לאור הוראת סעיף 12(א)(ד)(2) לחוק, וטען, כי המשיב לא יכול היה לעמוד בנטל המוטל בסעיף זה ולא יכול היה להוכיח, שלא היה מקום לחשוד במועסק שהוא שוהה בלתי חוקי. אולם, לדברי הסניגור, לא מדובר במקרה הרגיל של מי שאוסף שוהה בלתי חוקי מהמחסום ומעסיק אותו, אלא מדובר באדם שנמצא בישראל שנים רבות, מוכר בב"ש ואף היתה ברשותו, כשנתפס,  תעודה אשר נחזתה להיות אישור של סייען של כוחות הבטחון אם כי לא נטען שהציג אותה בפני המשיב).

            הסניגור הוסיף, הכל מתוך תיק החקירה, ומבלי שהיתה מחלוקת בנוגע לעובדות, כי התברר שבעבר כבר נתפס השוהה הבלתי חוקי בשנת 2002 והציג תעודת סייען, ובאותה הזדמנות המעסיק (לא המשיב, אלא מעסיק קודם) לא נשפט לאחר שסבר, שדי היה בתעודה זו כדי להתיר את שהייתו של אותו אדם בארץ.

בנוסף לכך, הוסיף הסניגור וטען, כי על סמך אותה תעודה, גם הקלו בעבר בתי המשפט עם אותו שוהה בלתי חוקי, אשר המשיך לשהות בישראל שלא כחוק. אמנם בידיו היתה תעודה הנחזית להיות תעודת סייען, אך אין חולק, כי תעודה זו לא מאשרת לו לשהות בישראל. בהקלה זו יש, לדברי הסניגור, כדי להקל גם עם מעסיקו הנוכחי של השוהה הבלתי חוקי (הוא המשיב), שהרי לא קמה כל סכנה של ממש מפניו של המועסק לבטחון המדינה או תושביה.

            זאת ועוד, במקרה שבפנינו הובא השוהה הבלתי חוקי לדין על כך שהחזיק תעודת סייען מזוייפת (כך התברר בסופו של דבר) ועל כך ששהה בארץ שלא כחוק תוך שימוש בתעודה הנ"ל, והוא נדון ל-4 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, הופעל עונש מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו כך שסך הכל נדון ל-6 וחצי חודשי מאסר לריצוי בפועל. משהמשיב לא ידע על עברו של השוהה הבלתי חוקי ונוכח הנסיבות המקלות כפי שפורטו, סבר הסניגור, כי ההקלה עם המשיב מחוייבת גם נוכח העונש שקיבל המבצע העיקרי, הוא השוהה  הבלתי חוקי.

3.         בנוסף לכל האמור לעיל, נתבקש ביהמ"ש, גם בערכאה דלמטה וגם בפנינו, להורות על הגשת תסקיר בעניינו של המשיב.

            מתוך התסקירים עולה, כי המשיב הוא בן 35 נשוי ואב לשלושה ילדים בני 13, 5     ו-2. הוא עלה ארצה מרוסיה בהיותו כבן 3 וחצי, סיים 11 שנות לימוד וסייע לאביו בתחזוקת קיוסק שהיה בבעלותו. המשיב שירת שירות צבאי מלא, השלים את לימודיו במסגרת הצבא ועם שחרורו התחתן ועבד בחברה לחומרי בנין כ-6 שנים.

            שירות המבחן התרשם, כי בעבר המשיב אמנם הודה בביצוע העבירה אך לא נטל את מלוא האחריות לביצועה, לאחר שסבר שהוטעה לחשוב שמי שהעסיק במסעדתו הוא בעל אישור שהייה בשל היותו סייען ובשל קשריו הזוגיים עם תושבת ישראל. אולם, כיום הנאשם מבין את חומרת מעשיו והשלכותיהם ונוטל אחריות עליהם.

להתרשמות שירות המבחן התיחסותו של הנאשם לעבירה שביצע בוגרת ואחראית  לתחום העסקת עובדים באופן כללי ועובדים פלשתינאים בפרט, ונראה כי הוא נוהג משנה זהירות בעסק שמנהל כיום.

            שירות המבחן המליץ (בתסקיר מיום 31/10/05), להטיל על המשיב עונש אשר, מחד, יחדד את גבולות החוק ואת משמעות התנהגותו, ומאידך, לא יהווה פגיעה הרסנית בתפקודו היום יומי, כאשר לעמדתם עונש של מאסר בפועל עלול להביא לפגיעה אישית, משפחתית וכלכלית, אשר ייתכן ויפגע באורח חייו התקין בהמשך.

4.         למעשה, הצדדים אינם חלוקים על ההלכה המחמירה שנקבעה בכל הנוגע לענישת עבריינים, אשר מעסיקים שוהים בלתי חוקיים. ההלכה בעניין זה צויינה עוד בעניין רע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מ"י, מפי כב' השופט טירקל, ומאז ועד היום חזרו על הלכה זו בשורה ארוכה של פסקי דין (ר' חוות דעתו של כב' הנשיא י. פלפל בענין ע"פ (ב"ש) 7437/04 מ"י נ' גטאס מוחמד ואח', תק'-מח' 2004(4) 2593, פסק דין מיום 14/11/04 ופסקי הדין המוזכרים שם). על הלכה זו חזר לאחרונה שוב ביהמ"ש העליון (רע"פ 7544/05, מורד שאולוב ואחר נ' מדינת ישראל, מיום26/12/05, מפי כב' השופט א.א.לוי) באומרו, כדלקמן:

            "בעניינם של המבקשים לא התחדשה הלכה.... לא נעלמו מעיני טענות בא-כוחם המלומד של המבקשים, עו"ד א. סטרשנוב, בקשר עם "הלכת ח'טיב " ויישומה במקרה הנוכחי. לעניין זה אעיר, כי "הלכת ח'טיב " מעולם לא קבעה כי בכל מקרה דינו של מבצע עבירות לפי חוק הכניסה לישראל, הוא למאסר ממש. כל שנעשה באותה הלכה היה להדגיש את חומרתן היתרה של העבירות על פי חוק הכניסה לישראל, עקב הסכנה הנשקפת מהן לשלום הציבור, סכנה ששוב אינה טעונה הוכחה. עם זאת, הוסיף בימ"ש זה והבהיר, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי לעולם יהיה מצווה השופט לתת את דעתו גם לנסיבותיו של כל נאשם העומד בפניו לדין, ולשקול אם ניתן להסתפק בעניינו בענישה מתונה יותר..."

            כב' השופט רובינשטיין הוסיף בעניין זה כדלקמן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ