אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 71948/04

פסק-דין בתיק עפ 71948/04

תאריך פרסום : 04/05/2009 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
71948-04
05/05/2008
בפני השופט:
יהודית שיצר

- נגד -
התובע:
חסונה מאלק
עו"ד תמר משה
הנתבע:
עיריית לוד-השרות המשפטי
עו"ד אלבז
פסק-דין

1.         כנגד המערער הוגש לביהמ"ש השלום ברמלה כתב אישום המייחס לו עבירות לפי חוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

בכתב האישום נטען כי ב-2.7.02 ביצע המערער עבודות שונות במקרקעין הידועים כחלקות 41,42 בגוש 4019 ברח' הדרים בתחום העיר לוד (להלן: "המקרקעין"). הוא הקים גדר מברזל, ושער מברזל במידות המצויינות בכתב האישום, מדובר בעבודות טעונות היתר  אותן ביצע ללא היתר, כמו כן נטען כי היה הבעלים או השתמש במקרקעין בפועל. 

2.         ביהמ"ש קמא (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט) זיכה את המערער מעבירה לפי סעיף 145 א' (2) לחוק, ואולם הרשיע אותו בעבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר לפי סעיף 145 א'(3). באישום זה הוא הרשיע לפי סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982.

הערעור בפנינו מתייחס הן להרשעה זו והן להחלטת הביניים בה דחה ביהמ"ש קמא את הטענה כי "אין להשיב לאשמה".

3.         טענת המערער היא כי שגה ביהמ"ש בכך שדחה את טענת "אין להשיב לאשמה". לשיטתו, לתביעה מלכתחילה לא היו כל ראיות כדי לבסס הרשעה. התרשים שהוגש נערך על ידי המפקח שהעיד ולא ידע לזהות את המקרקעין ולא לתאר את הבניה, הוא לא ראה את הנאשם מבצע את עבודת הבניה ולא זכר מה היה לפני המועד שנטען כמועד ביצוע העבירה. 

            אשר להרשעה בעבירת השימוש לפי סעיף 145 א' (3) לחוק, העובדות המהוות את השימוש נשוא ההרשעה אינן מפורטות בכתב האישום. שימוש בגדר איננו שימוש חורג אשר טעון היתר מיוחד. כמו כן לא הוכחה הטענה שהבניה בלתי חוקית שהרי המערער זוכה, ומשכך גם לא ניתן להרשיעו בשימוש שלא כחוק.

4.         ב"כ המשיבה ציינה כי היו בפני ביהמ"ש ראיות בסיסיות אשר היה בהן די כדי לדחות את טענת "אין להשיב לאשמה".

אשר לעבירת השימוש, די בכך שלא היה היתר לבניה כדי שהשימוש בבניה בלתי חוקית יוכל לבסס עבירה של שימוש במקרקעין.

דיון ומסקנות

5.         לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, לענין הטענה כי "אין להשיב לאשמה".  צדק בימ"ש קמא כי ניתן להסתפק בראיות "דלות" ובסיסיות ביותר כדי לחייב את הנאשם להשיב לאשמה (ראה: בש"פ 825/98 פד"י נב' (1) 625). 

בימ"ש קמא הפנה לראיות הבסיסיות שהיו בפניו. הפקח היה במקום, ראה את השער והגדר והעיד כי המערער הודה בפניו שהגדר שייכת לו, והבטיח לפרק אותה. הפקח גם הגיש דו"ח על ביקור במקום וצילום של השער, והוא ציין כי אין היתר לבניה זו.

יתר טענות המערער כנגד עדויות התביעה הן בגדר טענות הגנה, ועל כן בדין ניתנה ההחלטה  מיום 1.2.04 לפיה על הנאשם להשיב לאשמה. 

6.         אשר לטענה הנוגעת לשימוש במקרקעין ללא היתר. כאמור ביהמ"ש קמא הרשיע בעבירה לפי סעיף 145 א'(3).

בע.פ. 70716/03 מדינת ישראל נ' תעשיות אבן וסיד (להלן: פסק דין תעשיות אבן וסיד) פרטתי את ההבדלים בין תתי הסעיפים השונים של סעיף 145 א' (3) לחוק. ציינתי כי סעיף 145 א'(2) מתיחס להקמתו של בנין ופעולות הקשורות לבנין, ואילו ס"ק 3 מתייחס להיתר הנוגע ל "שימוש אחר בקרקע ובבנין" אשר התקנות קובעות כי הם טעונים היתר. מדובר בשימושים מיוחדים הטעונים היתר שנקבעו בתקנות.  לפיכך יש לפנות ל תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) התשכ"ז-1967.

תקנות אלה ברישא קובעות "בתוקף סמכותי לפי סעיף 145 א'(3) ו-265 לחוק התכנון והבניה. .... ". סעיף 1 ל תקנות מפרט :

"אלה העבודות בקרקע ובבנין והשימושים בהם לפי פרק ה' לחוק, כדי להבטיח ביצוע כל תכנית: (1) שימוש חורג, (2) כל חציבה, חפירה, כרייה או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה, למעט... (3) סגירת מרפסת (4) הריסתו של בנין...".

יוצא כי מדובר בהוראות מיוחדות.

מכתב האישום ומפסק הדין של בית משפט קמא כלל לא מובן על איזה שימושים מדובר, אשר מצריכים היתר. זאת ועוד - כפי שגם ציינתי בפסק דין תעשיות אבן וסיד גם סעיף 204 לחוק שהוא סעיף העונשין, מבחין בין סוגים שונים של עבירות וקובע ענישה שונה.

            עונשו של מבצע עבודה ללא היתר הוא שנתיים לפי ס"ק א', ואילו העונש על שימוש חורג לפי ס"ק ד', היא  למאסר שנה. 

            הפועל היוצא הוא כי לא כל שימוש במקרקעין טעון היתר, ולא בכל מקרה שנעשתה בניה ללא היתר השימוש באותו מבנה הופך לעבירה לפי סעיף 145 א' (3).

יתר על כן, במקרה דנן זוכה המערער מעבירה של בניה ללא היתר, שכן לא היה די ראיות לכך שהוא ביצע את הבניה ומתי. איש לא הורה לו במועד קודם להרוס בניה זו, ועל כן אין לבוא אליו בטרוניה שלא הרס את הגדר והשער, אשר לא הורשע בבנייתם, והם נשארו עומדים במקומם.  כאמור, לא לכך כיוונו סעיף 145 א'(3) וגם לא סעיף 204 א' שהוא סעיף העונשין החוזר למעשה על ההגדרות של סעיף 145.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ