אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 71466/03

פסק-דין בתיק עפ 71466/03

תאריך פרסום : 26/06/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
71466-03
11/05/2005
בפני השופט:
1. ז' המר - אב"ד
2. י' שנלר
3. י' שיצר


- נגד -
התובע:
1. מ. נ. ציוד לגינון וחקלאות בע"מ
2. נהב מיכאל
3. נהב גדעון

עו"ד אילן כהן
הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה עמק חפר

עו"ד ורד שר
פסק-דין

השופט ז' המר - אב"ד :

  1. ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת א' טלמור), בת"פ 1562/00, ת"פ 2210/00 ות"פ 1595/02, מיום 17.07.03 ומיום 31.08.03, בהן נדחו שתי בקשות של המערערים לעיכוב ביצוע גזרי הדין בתיקים האמורים.
  1. א.  בת"פ 1595/02 הורשעו המערערים 2 ו-3 בבניה ובשימוש ללא היתר ובסטיה מהיתר, באי קיום צווי בית משפט ובבזיון בית המשפט, לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

גם בת"פ 2210/00 הורשעו המערערים 2ו ו-3 באותן עבירות.

הדיון בשני כתבי האישום האמורים אוחד וגזר הדין המאוחד ניתן בתאריך 10.11.02.

ב.  בת"פ 1562/00 הורשעו המערערים בניהול עסק טעון רישוי ללא רשיון (שיווק ומכירת ציוד לחקלאות ולגינון, לרבות חומרי הדברה, בחנות ששטחה מעל 500 מ"ר). גזר הדין ניתן אף הוא בתאריך 10.11.02.

ג.  כל העבירות בוצעו במושב בית יצחק.

  1. למעלה מן הצורך עלי לציין, כי תמהתי על ניסוח כתבי האישום בת"פ 1595/02 ות"פ 2210/00. העובדה המיוחסת למערערים 2 ו-3 בכתבי האישום הללו, היא אי קיומם של צווי בית המשפט, בניגוד לסעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק). לא ברור מדוע יוחסה להם בין הוראות החיקוק, גם העבירה של "בניה ושימוש ללא היתר", לפי סעיף 145 לחוק.

עוד נראה לי תמוה, שהמדינה ייחסה למערערים הללו, בשני כתבי האישום האמורים, גם עבירה לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: הפקודה). סעיף 6 לפקודה נושא אופי אזרחי-תרופתי ולא עונשי. " הליכים על-פי סעיף 6 לפקודה הם 'הליכים בעלי אופי אזרחי מובהק'" (מ' קשת, ביזיון בית המשפט, עמ' 183), והדיון הוא " דיון אזרחי מובהק המתנהל בין בעלי דין יריבים" (ע"א 228/63 עזוז נ' עזר, פ"ד יז 2541, 2545). לכן, יתנהל הדיון על-פי סדר הדין האזרחי (ע"א 228/63, שם), ולא על-פי כתב האישום.

יתרה מזאת, סעיף 255 סיפא לחוק קובע כי " לא ישא אדם באחריות גם לפי חוק זה, וגם לפי פקודת בזיון בית משפט".

בית משפט קמא נכשל עקב ניסוח כתבי האישום והרשיע את המערערים 2 ו-3 בכל האישומים שיוחסו להם, לרבות על-פי הפקודה, אך ענין זה אינו נושא לערעור לפנינו.

  1. החלטת בית משפט קמא מיום 17.07.03 ניתנה בבקשה שהוגשה על-ידי המערערים ביום 13.07.03 (להלן: ההחלטה הראשונה והבקשה הראשונה, לפי העניין).

החלטת בית משפט קמא מיום 31.08.03 ניתנה בבקשה שהוגשה על-ידי המערערים ביום 29.07.03 (להלן: ההחלטה השניה והבקשה השניה, לפי הענין). לטענת המערערים בהודעת הערעור, ההחלטה הראשונה נתקבלה אצלם רק ביום 20.07.03. משמע, בקשתם השניה הוגשה 9 ימים בלבד לאחריה.

  1. בהחלטה הראשונה דחה בית משפט קמא את הבקשה, בציינו, בין היתר, כי המערערים " לא קיבלו היתרי בניה עד היום ... ולא קיבלו רשיון לעסקם, ומאז ניתנו גזרי הדין חלפה תקופה ממושכת. הבקשה להארכת תוקף הצווים בתיקים האמורים לתקופה נוספת של 12 חודשים מעבר לנקבע בגזרי הדין - נדחית. יש בבקשה זו כדי לרוקן מתוכן את פסקי הדין כפי שניתנו זה מכבר..." (ההדגשה במקור - ז' ה').
  1. בהחלטה השניה ציין בית משפט קמא, כי המערערים רשאים היו לערער על ההחלטה הראשונה אך לא היה מקום להגיש את הבקשה השניה ימים ספורים בלבד אחריה, כשאין הבקשה השניה אלא " אותה גברת בשינוי אדרת", " בטענה כביכול" של " שינוי נסיבות". ביתה משפט חזר גם על נימוקי הדחיה שבהחלטה הראשונה.
  1. בהודעת הערעור הארוכה חוזרים למעשה המערערים על כל מה שאמרו בשתי הבקשות הנזכרות, שאף הן היו ארוכות ומלאות פרטים ופרטי פרטים.
  1. אכן צדק בית משפט קמא בהחלטה השניה, בדחותו את הבקשה השניה.

הבקשה הראשונה פרטה את כל הפעולות שעשו המערערים לטענתם, מאז נובמבר 2002, כדי לקבל היתרי בניה ורשיון עסק, ואילו בבקשה השניה הוסיפו המערערים ופירטו את פעולותיהם, החל משנת 1998, אך תוספת הפרטים איננה הופכת לשינוי נסיבות. הבקשה השניה אינה אלא בקשה משופרת של הראשונה, ולא לשם כך נועד הליך העיון מחדש בשל שינוי נסיבות.

  1. צדק בית משפט קמא כי גם הנסיבות המפורטות תחת הכותרת " שינוי נסיבות", אין בהן  בכלל שינוי נסיבות. כך, הטענה כי המערערים הגישו סוף סוף, לאחר שנים, את הבקשה לרשיון עסק (בקשה שלפי תגובת המדינה אין בה ממש, שכן היא " בקשה חסרה" שלא ניתן לדון בה ודינה להידחות על הסף), וכך הטענה שהם הואילו סוף סוף להפסיק את השימוש בבריכת השחיה או את איחסון החומרים הכימיים - מה שיכלו, וחייבים היו, על-פי צווי בית המשפט, לעשות מזמן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ