אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 7134/05

פסק-דין בתיק עפ 7134/05

תאריך פרסום : 06/09/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
7134-05
08/02/2006
בפני השופט:
1. כב' הנשיא י. פלפל - אב"ד
2. נ. הנדל
3. י. אלון


- נגד -
התובע:
קורקוס אריק
עו"ד י. חודורוב
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ח. מגד
פסק-דין

כב' השופט נ. הנדל :

1.         ערעור זה מופנה כנגד החלטת בית משפט שלום בעניין חישוב עונש פסילה בפועל של שלוש שנים, אשר נגזר על המערער.

המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון ונדון, בין היתר, לעונש מאסר בפועל לתקופה של 36 חודש ולפסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר. גזר-הדין ניתן בתאריך 01.01.01. ערעורו של המערער על גזר-הדין התקבל בתאריך 21.03.01 באופן שתקופת המאסר בפועל קוצרה ל-30 חודש. בסיפא פסק-דינה של ערכאת הערעור צוין "שאר העונשים יעמדו בעינם" (ע"פ 7049/01, מותב: הנשיא לרון והשופטים הנדל וכץ).

המערער פנה לבית משפט השלום בשלוש פניות שונות, בדבר חישוב תקופת עונש הפסילה האמור. בשנת 2004 פנה המערער לראשונה בבקשה לבית משפט שלום, לפיה יש לחשב תקופת פסילת הרישיון מיום מתן גזר-הדין. בהחלטתו מתאריך 03.05.04 דחה כב' הנשיא מכליס את הבקשה. נאמר שפסק-הדין קובע מפורשות שעונש הפסילה ייחשב מיום שחרורו של המערער מהמאסר. עוד הודגש, שהמערער לא הפקיד את רישיונו כלל. בית משפט קמא הפנה את המערער לתקנה 557 לתקנות התעבורה והסביר שישנן שלוש דרכי הפקדת רישיון נהיגה: הפקדת רישיון תקף; הפקדת רישיון שאינו תקף; והגשת תצהיר על אובדן הרישיון. בתחילת 2005 פנה המערער בשנית לבית המשפט בעניין חישוב תקופת הפסילה. לטענת המערער, יש לראות בו כמי שסיים לרצות את הפסילה, הואיל ורישיונו הופקד בבית משפט השלום באשקלון, בתיק אחר, ועל כן אינו יכול להפקידו בבית משפט השלום בבאר-שבע. הובהר שהמערער סיים את עונש מאסרו בפועל בתאריך 28.10.01. על פי חישובו של המערער, יש לספור שלוש שנים מהמועד האמור ועל כן סיים את עונש הפסילה לתקופה של שלוש שנים בסוף אוקטובר 2004. בית המשפט דחה את הבקשה והורה פעם נוספת למערער לפעול על פי תקנה 557 לתקנות התעבורה. הוגשה בקשה נוספת והפעם צרף המערער תצהיר. המערער הסביר שנדון לפסילה לתקופה של שלושה חודשים בתיק בית משפט השלום באשקלון 3277/05, על ידי כב' סגן הנשיא נחמיאס. אחותו של המערער הפקידה את רישיונו במועד גזר-הדין ומאז סיום תקופת הפסילה, לאחר שלושה חודשים, לא חודש רישיונו. כב' הנשיא מכליס החליט שיש לראות בתצהיר שהוגש כעונה על דרישות תקנה 557 ולפיכך תימנה הפסילה מיום מועד חתימת התצהיר, הוא 31.03.05.

החלטה אחרונה זו הינה נשוא הערעור. הסניגור סבור שיש למנות את תקופת הפסילה מהמועד שסיים המערער את עונש ריצוי המאסר בפועל באוקטובר 2001. אם עמדה זו תתקבל, משמעות הדבר שהמערער ריצה את עונש הפסילה של שלוש שנים באופן מלא. באת כוח המדינה תומכת בהחלטת בית משפט קמא, לפיה מניין ימי הפסילה יחל מ-31.03.05.

2.         בדיון בפנינו הרחיב הסניגור את השתלשלות ההליכים בתיק האחר. כאמור, המערער נדון לפסילה לתקופה של שלושה חודשים בבית משפט השלום באשקלון בתאריך 03.01.01. המערער הגיש בקשה לבית משפט השלום באשקלון בתחילת שנת 2004. לבקשה זו צורף תצהיר. המערער הסביר, כאמור, שאחותו הפקידה את רישיונו בו ביום מתן גזר-הדין. המערער וסניגורו דאז פנו למזכירות מדור התעבורה בבית המשפט באשקלון ונודע להם כי אין כל רישום של ההפקדה. בית משפט השלום באשקלון קיבל את תצהיר אחות המערער וקבע שרישיונו של המערער אכן הופקד בתאריך 03.01.01. הסניגור טען שהמערער לעולם לא קיבל רישיון זה בחזרה וממועד זה לא הוציא רישיון חדש. הוגש מסמך ממשרד הרישוי המאשר טענה זו. הסניגור מדגיש שאין זה משנה שמרשו לא הפקיד את רישיונו בבית משפט השלום בבאר-שבע, הואיל ושני בתי משפט השלום הינם חלק מאותה מערכת. התובעת שמה דגש בכך שהמערער לא פעל לפי התקנות. עוד התייחסה לנהלים. כדבריה, "בפועל כשלוקחים רישיון בבית משפט מעולם בית משפט לא מחזיר את זה. נותנים אישור והוא הולך למשרד הרישוי להוציא רישיון מחדש". לגישתה, היה על המערער להודיע לבית משפט השלום בבאר-שבע דבר הפקדת רישיונו ביום שחרורו.

3.         פקודת התעבורה והתקנות בעקבותיה קובעות דרכי הפקדת רישיון וחישוב תקופת פסילה. על מנת שעונש פסילה בפועל יהא בר תוקף מבחינה מעשית, קיים צורך לקבוע כללים. ברי, כי מטרת עונש הפסילה בפועל כשמו כן הוא. אין הכוונה שהעונש יתקיים רק על הנייר. מיותר לציין חשיבותו של עונש הפסילה בפועל ככלי מרתיע נגד נהיגה רשלנית. עונש וירטואלי אינו מרתיע. עונש ללא פיקוח נדון לכישלון. סעיף 42(ג) לפקודת התעבורה קובע: "בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין - (1) התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;". צא ולמד, מרוץ הימים אינו מתחיל עד להפקדת הרישיון על פי התקנות ובדרך שנקבעה. ומהי דרך התקנות? תקנה 556 קובעת: " (א) נפסל בעל רישיון נהיגה על ידי בית-משפט מלהחזיק ברישיונו, ימציא בעל הרישיון את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית-משפט שהורה על פסילתו . . . (ב) מזכיר בית המשפט שהומצא לו רישיון נהיגה . . . יודיע לרשות הרישוי פרטים על הפסילה . . .". תקנה 557 עניינה רישיון שפקע תוקפו או שאבד. תקנת משנה (ב) קובעת:  "הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות . . . כי רישיונו של בעל רישיון נהיגה שנפסל     . . . אבד ואין בידו כל עותק של הרישיון, יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה".

יעילותו של עונש פסילה בפועל תלויה בשרשרת דיווח. המערער מפקיד את רישיונו או מדווח שרישיון זה אבד לבית המשפט אשר הורה על העונש, מזכיר בית המשפט מדווח למשרד הרישוי וההנחה היא שמשרד הרישוי מודיע למשטרה. אין זה נוהל חדש אלא עתיר ניסיון. הגיונו ברור.

ומן הכלל אל הפרט.

מוסכם כי המערער לא פעל לפי דרישות הדין. הוא לא פנה כלל בתקופה הרלוונטית לבית משפט השלום בבאר-שבע - הוא בית המשפט שהורה על פסילתו. עונש הפסילה בתיק האחר באשקלון הסתיים בתחילת אפריל 2001. המערער שוחרר ממאסר כחצי שנה לאחר מכן. הוא לא פנה לבית משפט השלום בבאר-שבע בעניין חישוב התקופה עד לשנת 2004. בשתי החלטות נפרדות הסביר בית המשפט למערער שעליו להגיש תצהיר. רק בשנת 2005 הוגש תצהיר כאמור. המערער ידע לשמור על זכויותיו. הוא הגיש ערעור על פסק-הדין המקורי, הוא פנה בתצהיר לבית משפט השלום באשקלון ואולם, בתיק דנא הוא לא פעל כנדרש במשך מספר שנים. קבלת עמדת המערער ואחרים כמותו, עלולה לפתוח פתח לאי סדר שורשי. תחת דיווח לבית המשפט בזמן אמת, ניתן יהיה להסתפק בתצהיר של בעל רישיון שיפעל למפרע. המחוקק אינו מוכן לאפשר זאת. הדין מחייב הפקדת הרישיון באותו בית משפט אשר גזר את העונש. אף במקרה של אובדן רישיון, בו המחוקק מוכן להעניק משקל לדברי המצהיר, המועד הקובע יהא יום המצאת התצהיר לרשות, יהא תוכנו של התצהיר אשר יהא.

סוף דבר, אינני סבור שנפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא. נהפוך הוא, כל מסקנה אחרת תהא בגדר טעות. אמת שעניינים כגון אלו הינם טכניים ומאופיינים בהעדר גמישות מסוימת. אך לא בכדי הגביל המחוקק את שיקול דעתו של בית המשפט בסוגיה הנדונה. שיקול המחוקק הינו קביעת סדרי דין ברורים של כלל הנענשים ולא של המקרה הבודד. אין המדובר בתקנה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. מהצד האחר, טובת הכלל דורשת קיומו של מנגנון ענישה יעיל ובר פיקוח.

הייתי מציע לחברי לדחות את הערעור.


            נ. הנדל - שופט

כב' הנשיא י. פלפל :

אני מסכים.


             י. פלפל - נשיא

כב' השופט י. אלון :

אני מסכים.


            י. אלון- שופט

אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט הנדל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ