אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 7115/04

פסק-דין בתיק עפ 7115/04

תאריך פרסום : 30/08/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
7115-04
02/11/2005
בפני השופט:
1. כב' הנשיא י. פלפל - אב"ד
2. נ. הנדל
3. ר. יפה-כ"ץ


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד סעדה (מח"ש
הנתבע:
1. אפרים בן חמו
2. יוסף צדוק
3. ליאון בן שלוש

עו"ד ניסים כהן
עו"ד אליגון ופוגל
פסק-דין

השופטת ר. יפה-כ"ץ

1.         לבימ"ש השלום בב"ש הוגש כתב אישום (באמצעות המחלקה לחקירות שוטרים) כנגד 6 נאשמים, כולם שוטרים במשטרת ישראל, ביניהם גם המשיבים בערעור 7115/04 (כאשר המשיב מס' 3 הינו גם המערער בע"פ 7081/04).

בכתב האישום נטען, כי בשבת, 6/2/99, איאד משארקה (להלן: "המתלונן 1") ועימאד משארקה (להלן: "המתלונן 2") למחסום שמעה, בסמוך לישוב מיתר. נטען, כי הנאשם 1 (הוא המשיב 1 בערעור 7115/04 [להלן: "המשיב 1"])  ניגש אל המתלוננים כדי לבדוק את זהותם. בין המשיב 1 לבין המתלוננים התפתח דין ודברים במהלכו דחף המשיב 1 את המתלונן 1 שהשיב לו בדחיפה. במהלך הדחיפות הנ"ל הוזעקו שאר הנאשמים, שהם אנשי הצוות של המשיב 1. הנאשם 2 (הוא המשיב 2 בע"פ 7115/04 [להלן: "המשיב 2"]), שהגיע אף הוא למקום, פנה אל המתלונן 1, חנק אותו וכופף אותו תוך שהוא מכה אותו בברכו בבטן. נאשם 3 (הוא המשיב 3 בע"פ 7115/04 והמערער בע"פ 7081/04 [להלן: "המשיב 3"]) סייע למשיב 2 והיכה אף הוא את המתלונן 1. תוך כדי, המשיך המשיב 1 להכות את המתלונן 1 בבעיטות בגופו ובפניו. גם לאחר שהופל המתלונן 1 ארצה, המשיכו המשיבים 1 עד 3 להכותו בבעיטות, וכתוצאה ממעשיהם נגרמה למתלונן 1 חבלה בראשו ובפניו.

במקביל, פנו הנאשמים 4,5 ו- 6 אל המתלונן 2, השכיבו אותו על הרצפה, היכו ובעטו בו בצוותא חדא.

לפיכך, יוחסה למשיבים 1 עד 3 עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ולמשיבים 4 עד 6 יוחסה עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382 לחוק העונשין.

לאחר שמיעת הראיות, ובתאריך 29.04.03, זיכה בימ"ש קמא (כב' הנשיא            מ. מכליס) את הנאשמים 4  עד 6 והרשיע את המשיבים 1 עד 3 בעבירות שיוחסו להם.

לאחר מתן הכרעת דין, ולבקשת ב"כ המשיבים 1 עד 3, הגיש שירות המבחן תסקירים אודות הנאשמים, כולל התייחסות לשאלת אי הרשעתם בדין. לאחר קבלת התסקירים, החליט בימ"ש השלום בתאריך 9/12/03 לבטל את הרשעת המשיבים ולהסתפק בקביעה שהם ביצעו את העבירה שיוחסה להם.

באותו מועד, דן בימ"ש השלום את המשיבים לעונשי שרות לתועלת הציבור (לגבי המשיב 1 בהיקף 600 שעות ולגבי המשיבים 2 ו-3 בהיקף 250 שעות כל אחד), כאמור, ללא הרשעה. 

על פסק דין זה הגישה המדינה ערעור, תוך שהיא קובלת כנגד אי הרשעת המשיבים בדין וכנגד קולת העונש שהוטל עליהם. במקביל, הגיש המשיב מס' 3 ערעור על עצם הקביעה שעבר את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. שני הערעורים אוחדו ופסק דין זה עניינו הערעורים המאוחדים הנ"ל.

2.         בהכרעת דינו קבע בימ"ש השלום, בכל הנוגע למשיב מס' 1, כי עדויות עדי התביעה לגביו משתלבות זו בזו ומעדות כולם (למעט המתלונן 1) עולה, כי משיב זה נקט אלימות קשה כלפי המתלונן, לרבות מתן בעיטות לבטנו ולפניו.  ביהמ"ש קבע, כי היה זה הנאשם 1 אשר פגש במתלוננים במחסום והוא החל באלימות כלפי המתלונן 1 עוד בטרם הגיעו חבריו אל זירת הארוע.

עוד נקבע (נוכח הדברים שעלו מעדויות מרבית עדי התביעה), כי המשיב מס' 2 הגיע לזירה ומיד תפס את ראשו של המתלונן 1, סובב אותו (עד התביעה גיא בוקסר תאר זאת כחניקה), בעט בו, כופף את ראשו עד למתניים והמשיך לבעוט בו יחד עם המשיב 1.

לעניינו של המשיב 3 קבע בימ"ש השלום, כי למרות שאף עד תביעה לא זיהה אותו כמי שהשתתף במעשי התקיפה, היה זה הוא, בדבריו שלו, אשר קשר עצמו לנסיון "ההשתלטות" על המתלונן 1.

בימ"ש קמא הוסיף וקבע, כי אין מחלוקת שלא היה תכנון מראש בין המשיבים לביצוע עבירת התקיפה כלפי המתלונן 1, כאשר היה זה המשיב 1 אשר החל את התקיפה, ולאחר שהגיע הדיווח בקשר, הגיע המשיב 2 למקום כדי לסייע לו. שניהם, כפי שהוכח על ידי המאשימה, תקפו את המתלונן 1 ובעטו בו מספר רב של בעיטות עד שנגרמו לו החבלות בפניו.

מאוחר יותר הצטרף גם המשיב 3, אשר על פי קביעת בימ"ש השלום, חטא בכך שלא מנע את מעשה התקיפה של חבריו חרף היותו איש מרות, שאמור היה להתערב ולמנוע את מעשה התקיפה כנגד המתלונן 1.

המשיב 3 הכחיש בבימ"ש השלום, כי המשיבים 2 ו-3 בעטו במתלונן, ובעדותו טען, כי הם "רק" ניסו להשתלט עליו והוא סייע להם בכך. אולם, בימ"ש השלום קבע, כי חוסר המעש מצידו של המשיב 3, אי מניעתו את המשך התקיפה של חבריו כלפי המתלונן 1 וסיועו לכבול אותו, מצביעים על כך שהיה מבצע בצוותא לעבירה המיוחסת למשיבים כולם. בעניין זה הוסיף ביהמ"ש וקבע, כי התנאי המופיע בסעיף 382 של חוק העונשין, הדן בשניים או יותר אשר "חברו יחדיו" לביצוע התקיפה, אינו שונה מהותית מ"ביצוע בצוותא", כאשר בשני המקרים אין הכרח לתכנון מוקדם ודי בשותפות ספונטאנית, שנוצרה על אתר לשם השגת מטרה משותפת, שבני החבורה מודעים לה. לפיכך, קבע ביהמ"ש, כי המשיב 3 תרם את תרומתו לתקיפתו את המתלונן 1 וגרימת החבלות, הן בנוכחותו במקום מבלי שמנע את מעשי חבריו, ובכך היה כמבצע בצוותא, והן בעצם סיועו לכבילת המתלונן תוך כדי התקיפה, גם אם לא גרם במו ידיו לחבלות שנגרמו למתלונן.

3.         במסגרת גזר הדין, כאמור לעיל, וחרף חומרת העבירות אותן ביצעו המשיבים, ונוכח הכלל של ענישה אינדווידואלית וההתרשמות מהמשיבים, כי הפנימו את חומרת מעשיהם, נעתר בימ"ש השלום לבקשת המשיבים וביטל את הרשעתם בדין. ביהמ"ש קבע, כי לא נכון יהיה לקבוע שבכל מקרה כשמדובר בשוטרים אשר ביצעו עבירה על בית המשפט להרשיעם בדין והכלל של ענישה אינדווידואלית חל גם כאשר מדובר בשוטרים.

4.         כאמור לעיל, המשיב מס' 3 ערער כנגד עצם הקביעה שביצע את המעשים שיוחסו לו בהכרעת הדין. לטענתו, שגה בימ"ש השלום כאשר קבע, אך ורק על סמך גירסתו שלו, שביצע את מעשי התקיפה, שכן המדינה לא הוכיחה מעבר לספק הנדרש בפלילים את אשמתו ולא הביאה ראיות, אשר די בהן כדי לבסס הרשעתו.

            בא כוחו של המשיב 3, ביסס את טענותיו בעיקר על קביעת בימ"ש השלום כי " אין מחלוקת כי נאשם זה לא זוהה על ידי מי מעדי התביעה כמי שתקף את אחד המתלוננים" (עמ' 236 להכרעת הדין שורה 8), וכן על הקביעה כי:

            " אין ספק שלגבי שאר הנאשמים 3 עד 6, אין אף עד שזיהה אותם כמי שהשתתפו במעשי התקיפה, אלמלא הנאשמים עצמם קשרו עצמם לנסיון ההשתלטות על המתלוננים, למאשימה לא היו ראיות נגדם" (עמ' 226 להכרעת הדין, שורות 11 עד 13).

            ב"כ המשיב 3 טען הן כנגד קביעות עובדתיות, שנקבעו על ידי ביהמ"ש קמא, ובעיקר כנגד האמון שנתן בעדי התביעה אל מול פסילת עדותו של המשיב 3 כבלתי אמינה, והן כנגד מסקנותיו המשפטיות של בימ"ש קמא בנוגע ל" ביצוע בצוותא" של העבירות וייחוס מעשי המשיבים 1 ו-2 למשיב 3.

            גם בערכאת הערעור וגם בפני בימ"ש השלום טען המשיב 3, כי כאשר המשיב 3 הגיע לזירת הארוע סבר, כי חבריו מותקפים על ידי המתלוננים ולכן סייע להם לכבול את המתלונן מס' 1. על פי תפיסת המשיב 3, עמדה מול עיניו תמונה של חבריו המותקפים, ומכאן ניתן להסיק, כי היסוד הנפשי של המשיב 3 בעת קרות הארוע, לא תאם את היסוד הנפשי הנדרש לביצוע עבירה של תקיפה או לגרימת התוצאה של חבלה חמורה. לגירסתו, הוא רשאי היה להשתמש בכוח סביר על מנת להתגבר על התנגדותם של המתלוננים ועל השתללותם וזאת עד השתלטות עליהם וכבילתם. בכך, להבנתו, לא תקף את המתלונן אלא עזר באופן לגטימי לחבריו, וביניהם גם מפקדו הישיר, למלא חובתם כשוטרים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ