אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 70990/07

פסק-דין בתיק עפ 70990/07

תאריך פרסום : 19/04/2009 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
70990-07
11/11/2007
בפני השופט:
1. דבורה ברלינר סג"נ - אב"ד
2. זאב המר סג"נ
3. שאול שוחט


- נגד -
התובע:
מרדכי מאגרו
עו"ד דוד גולן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מוהר
פסק-דין

בתאריך 30.3.06 פסע מר שמעונוב ז"ל (להלן: המנוח") יליד 1912 ברח' גורדון בפ"ת. המנוח חצה את הכביש באותו מקום, במעבר חציה. המערער שבפנינו נהג באותו מקום ובאותו זמן במשאית, לאחר שהמנוח השלים חצייה של 4 מ' בתוך מעבר החציה, פגע בו המערער עם משאיתו. המערער גרר את המנוח תוך כדי נסיעה שמאלה לרחוב סמוך, ובכך גרם למותו של המנוח (להלן: "התאונה").

לאחר התאונה עצר המערער את רכבו למספר שניות והמשיך בנסיעה מבלי שהזעיק למקום שירותי הצלה, בלי למסור את פרטיו האישיים ובאופן כללי בלי למסור כל מידע לגבי מעורבותו בתאונה.  המערער המשיך בנסיעתו לבית הוריו שבמושב אחיסמך ושטף בצינור את חזית המשאית. המערער נעצר בסופו של דבר רק משום שהיו עדי ראיה שסייעו למשטרה להגיע אל הנהג הפוגע. כתב האישום המקורי בתיק זה ייחס למערער עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, וכן הפקרה לאחר פגיעה והשמדת ראיה. כתב האישום תוקן באופן שהעבירה של הפקרה לאחר פגיעה הוחלפה בעבירה של תאונת דרכים שתוצאותיה הריגה או פגיעת גוף עבירה לפי סע' 144 (א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

התיקון נבע מכך שהתביעה סברה כי אין מקום להרשעה בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה מקום בו המנוח נפטר לרוע המזל מיד במקום, כך שבשעה שהמערער נהג כפי שנהג כבר לא היה בין החיים.

בדיעבד התיקון והחלפת העבירה מהפקרה לאחר פגיעה לעבירה על תקנה 144 עומד במוקד טיעונו של הסניגור הן בבימ"ש קמא והן בפנינו.

בכתב האישום המתוקן הודה המערער, והדיון בבימ"ש הצטצמם לטיעונים לעונש.

בימ"ש קמא, כב' השופטת א' וישקין, סג"נ מבית המשפט השלום בפ"ת קיבל תסקיר של שירות המבחן ביחס למערער ולאחר מכן הטיל על המערער את הוענשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, מאסרכ ע"ת של ששה חודשים וכן פסילה לתקופה של 15 שנה.

על גזה"ד הערעור בפנינו כאשר הדגש הושם על תקופת המאסר בפועל  ועל תקופת השלילה.

בטיעונו בפנינו הפנה ב"כ המערער לנימוקים אלו:

1.                   תיקון כתב האישום.

2.                   המערער הודה ובכך חסך זמן רב וביטא גם לקיחת אחריות על המעשה.

3.                   המערער אדם נורמטיבי גם עברו התעבורתי לא מכביד.

4.                   המערער חולה סכרת, והשהות במאסר קשה עליו במיוחד.

5.                   המערער הפנה לעדי האופי שנשמעו בעניניו ובמיוחד מפקדו מהצבא.

לענין תקופת המאסר שנקצבה למערער הגיש הסניגור אסופה של פס"ד, מהם עולה, כך לשיטתו כי בימ"ש קמא חרג מנורמת הענישה חריגה רבתי שמצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור, הסניגור הפנה הן לענישה לענין העבירה של גרימת מוות ברשלנות והן ובנפרד לענישה בגין עבירה על תקנה 144 כאשר לשיטתו צירוף שתי "טבלאות" הענישה הללו מצביעה על חריגה רבתי מהענישה המקובלת. בימ"ש קמא כך לטענת הסניגור לא "השתחרר" מהעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, שעל כן החמיר עם המערער.

המדינה מסכימה כי מדובר בעונש כבד גם לענין תקופת המאסר וגם לענין תקופת הפסילה. יחד עם זאת סבורה המדינה שאין מקום להתערבות בשים לב לגורמים הבאים: המנוח היה יליד 1912, חצה במעבר חציה שהוגדר מאז ומתמיד כמבצרו של הולך הרגל, המערער הוא נהג משאית, לרוע המזל עקומת המעורבות של מעורבות נהגי משאיות גבוהה במיוחד,רשלנות המערער במקרה זה גבוהה (כפי שציין גם בימ"ש קמא) בהתחשב בכך שהוא כלל לא הבחין במנוח עד לרגע הפגיעה. כפי שניתן לצפות את הדגש שמה המדינה על התנהגות המערער לאחר המעשה.

המערער כאמור לא העניק למנוח את הכבוד האחרון שהיה זכאי גם לאחר שנהרג בתאונה, לא הודיע לאיש על הטרגדיה שהתרחשה ולו גם כדי שגופתו של המנוח תלקח מיד ותטופל בכבוד הראוי לכך, המערער שטף את מכוניתו, ולולא עדי הראיה ספק אם ניתן היה להגיע אליו. בשל כל אלה סבורה המדינה כי חרף החומרה שבעונש אין מקום להתערב בו.

התלבטנו לא מעט באשר לענישה בתיק זה, הדברים שנאמרו בגזה"ד מקובלים עלינו, בימ"ש קמא ציין כי גם אם תוקן כתב האישום והעבירה של הפקרה לאחר פגיעה תוקנה לעבירה לפי תקנה 144 הנה מבחינה מוסרית העובדות לא השתנו וחומרתן מדברת בעד עצמה.

מקובלת עלינו התייחסותו של בימ"ש קמא להשארת המנוח ככלי אין חפץ על הכביש כאשר המערער עוזב את המקום.

הדיכוטומיה שניסה הסניגור לעשות בין הענישה על עבירות של גרימת מוות ברשלנות ככלל לבין העבירה לפי תקנה 144 היא מלאכותית ואינה הולמת את הנסיבות. התמונה שהיתה בפני בית משפט קמא היא תמונה שלמה שמורכבת הן  מגרימת המוות ברשלנות, הן מאופייה של הרשלנות והן מההתנהלות לאחר מעשה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ