אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 70988/03

פסק-דין בתיק עפ 70988/03

תאריך פרסום : 19/07/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
70988-03
03/07/2005
בפני השופט:
1. ד' ברלינר סג"נ - אב"ד
2. ז' המר
3. י' שיצר


- נגד -
התובע:
1. עירית רחובות
2. יהושע פורר עו"ד

עו"ד מנחם זרסקי ו-ענת זרסקי
הנתבע:
מדינת ישראל - המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד גב' ליאורה סבירסקי דרורי
עו"ד הדרה שדלצקי ברגר
פסק-דין

השופט ז' המר :

  1. לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת ז' בוסתן), לפיה הורשעו המערערים בעבירות לפי סעיף 20ב(ב) ביחד עם סעיף 20כא (מערערת 1), ו-20כב (מערער 2) לחוק המים, התשי"ט-1959 (להלן: חוק המים), בגין זיהום מים, וכן בעבירות לפי סעיפים 2 ו-13(א)(5) ביחד עם סעיף 15 (מערער 2) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 (להלן: חוק שמירת הניקיון) בגין לכלוך רשות הרבים.
  1. המערערת 1 היא עיריית רחובות (להלן: המערערת), והמערער 2 הוא ראש העיריה (להלן: המערער). כתב האישום מייחס להם (ולמהנדס העיר ולסגנו - אשר לא ערערו על הרשעתם) אחריות בשל הזרמת ביוב בכמויות גדולות, במספר מועדים ובמספר מקומות, לנחל גמליאל, שהוא אפיק של נחל שורק. הזרמות אלו של מי שופכין גרמו למפגעים קשים של ריח ויתושים וזיהמו את הסביבה. גם לאחר שנשלחו על-ידי המשרד לאיכות הסביבה (להלן: המשרד) ועל-ידי איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה התראות בנדון, לפי סעיף 20כא לחוק המים, ובהן דרישה לחסל את המפגע ולחבר את שפכי העיר לשפד"ן, המשיכו שפכים לא מטופלים לגלוש לאזור נחל שורק.
  1. בהודעת הערעור הושם הדגש על נימוקים כנגד הרשעתו של המערער. בדיון לפנינו קיבלו באי כוח המערערים את עמדתנו להתרכז בערעור רק כנגד הרשעתו של המערער, שכן הרשעתה של המערערת היתה מחוייבת המציאות, על-פי הראיות שהובאו לבית משפט קמא. לפיכך, יש לדחות את ערעורה של המערערת.

נותרת, איפוא, לדיון הטלת האחריות הפלילית על המערער.

  1. המערער מכהן כראש העיריה החל מחודש נובמבר 1998. האירועים נושא כתב האישום התרחשו במהלך שנת 1999, החל מחודש ינואר ועד נובמבר.
  1. המערער הואשם בביצוע העבירות על-פי חוק המים וחוק שמירת הניקיון, " ביחד עם סעיף 20כב לחוק המים" ו-" ביחד עם סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון", בהתאמה.

הסעיפים הללו קובעים כדלקמן:

סעיף 20כב לחוק המים:

" נעברה עבירה לפי סעיף 20כא בידי תאגיד, ייאשם גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר באותו תאגיד, האחרי לעניין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע או להפסיק את העבירה".

סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון:

" (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למנוע עבירות לפי סעיף 13 על-ידי התאגיד או על-ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיף 13 על-ידי תאגיד או על-ידי אחד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו".

  1. ההבדל בין שני הסעיפים המטילים אחריות על נושא משרה, בשל עבירה שעבר התאגיד, בולט לעין. בעוד שלפי סעיף 20כב לחוק המים אחריותו של נושא המשרה היא לעבירה המהותית של התאגיד, והוא ייאשם יחד עמה באותה עבירה, הרי אחריותו של נושא משרה לפי סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון היא לפקח על התאגיד. נעברה עבירה על-ידי התאגיד, חזקה שנושא המשרה לא פיקח כיאות. העדר הפיקוח נקבע כאמור, כעבירה עצמאית (סעיף 15(א)), ובגינה ניתן להאשים את נושא המשרה.
  1. מכאן, שללא קשר להמשך הדיון, היה מקום לזכות את המערער מן העבירות המיוחסות לו לפי סעיפים 2 ו-13(א)(5) לחוק שמירת הניקיון, שכן לא נטען בכתב האישום,  ואף לא הוכח, שהמערער לכלך בעצמו את רשות הרבים (וכן לא נטענו נסיבות לפי סעיפים 29(ב) או (ג) או 30 או 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

עלי להדגיש כי טענה זו הועלתה על-ידי, ביוזמתי, בפסק דין זה, ולמדינה לא ניתנה ההזדמנות להתייחס אליה. אף על פי כן, אני מציע לזכות כבר בשלב זה את המערער מן העבירות על סעיפים 2 ו-13 לחוק שמירת הניקיון (להבדיל מן העבירה על פי סעיף 15), מאחר וממילא העבירות המיוחסות למערער על-פי חוק המים הן העבירות המרכזיות בכתב האישום.

  1. כדי להרים את נטל הראיה המוטל על המערער, על-פי סעיף 20כב לחוק המים, עליו לעמוד במבחן כפול בעל שני תנאים מצטברים: גם חוסר ידיעה על ביצוע העבירה וגם, בנוסף, פעילות אקטיבית של נקיטה בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע אותה -מראש - או להפסיק את העבירה -כאשר נודע לו עליה.

מידתו של הנטל, ככל נטל המוטל על נאשם, היא כמידת ההוכחה האזרחית, היינו: הטיית מאזן ההסתברות.

  1. הנטל המוטל עליו על-פי חוק שמירת הניקיון שונה - עליו להוכיח " כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו", היינו : החובה " לפקח ולעשות כל שניתן למנוע עבירות לפי סעיף 13".
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ