אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 70784/06

פסק-דין בתיק עפ 70784/06

תאריך פרסום : 19/02/2009 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
70784-06
07/07/2008
בפני השופט:
1. ז' המר סג"נ - אב"ד
2. ג'ורג' קרא
3. תחיה שפירא


- נגד -
התובע:
סימון סופר
עו"ד ישעיהו רונן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)
פסק-דין

כב' השופט ג'ורג' קרא:

1.        ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' הנשיאה ע' בקנשטיין) בת"פ 2040/05 מדינת ישראל נ' סימון סופר מיום 19.3.06.

הכרעת הדין וגזר הדין - כללי

2.        המבוא לכתב האישום מתאר את המסגרת בה בוצעו העבירות בהן הורשע המערער. המערער היה הבעלים והמנהל של "הקליניקה הרפואית ביו-אנרגיה" בבית הרופאים בתל-אביב. במהלך השנים 1999 - 2000 פירסם המערער מספר מודעות פרסומת, בהן טען במרמה, כי באמצעות הטיפול בקליניקה ניתן להאריך את גובהו של המטופל עד עשרה סנטימטרים, להאריך את איבר המין, להגדיל חזה ולטפל בסוכרת. המערער ידע, כי פרסומים אלה כוזבים וכי אין ביכולתו למלא את האמור בהם, וכל מטרתם לקבל כספים במירמה.

3.        כתב האישום עצמו כולל ארבעה-עשר אישומים, כל אחד מהם בגין טיפולים שניתנו בקליניקה להארכת גובהם של המתלוננים. המתלוננים הגיעו לטיפול בעקבות המודעות שפירסם המערער. בפני חלקם הציג המערער את עצמו כרופא, אף כי לא היה בעל הכשרה רפואית כלשהי. בהתאם לדרישת המערער שילמו המתלוננים מראש בעד הטיפולים, סכומי-כסף שהגיעו לכדי עשרות אלפי שקלים. טיפולי ההגבהה בוצעו בקליניקה על-ידי עובדים שלא היו מיומנים או בעלי הכשרה רלוונטית, כל זאת כאשר המערער טען במרמה בפני המתלוננים, כי המדובר ברופאים או במטפלים מוסמכים. טיפולי ההגבהה כללו חיבור המטופל למכשירים, קשירת הגפיים ומתיחתן בצורה מסוכנת, שיש בה כדי לגרום חבלה גופנית, תוך גרימת כאב למתלוננים ומבלי שיושגו תוצאות כלשהן. המערער סירב להחזיר למתלוננים את כספם, בטענה כי גבהו או כי הטיפול נכשל משום שלא מילאו אחר הוראות הטיפול.

4.        בית המשפט קמא הרשיע את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בביצוען של כל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ואלה הן:

14 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; להלן: "חוק העונשין"); 13 עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות (עבירה לפי סעיף 338(7) לחוק העונשין; ו- 3 עבירות של ייחוד העיסוק (עבירה לפי סעיף 3(א) לפקודת הרופאים [נוסח משולב], תשל"ז-1976 ( להלן: "פקודת הרופאים").

בשל כך, נגזרו על המערער העונשים הבאים:

מאסר לתקופה של 36 חודשים, 24 מתוכם לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, וכן קנס בסך 50,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו.

טענות המערער

5.        בהודעת ערעור מפורטת ומנומקת, שטח בא-כוחו של המערער את השגותיו כלפי הכרעת הדין וגזר הדין, כמפורט להלן. 


טענות המערער נגד הכרעת הדין

6.         א.        המערער העניק טיפולים לפי שיטת "פלקו". לטענתו, המדובר בשיטה השנוייה במחלוקת, שלא נחקרה מדעית, כך שאין בנמצא נתונים היכולים לאששה או להפריכה. המאשימה לא הוכיחה מעל ספק סביר, כי השיטה אינה יכולה לפעול וכי המערער ידע זאת. קביעותיו של בית-משפט קמא ביחס לשיטה אינן תקפות, משום שלא נקבעו על-סמך מחקר אמפירי מבוסס. לגישתו, שלילת תיאורייה מדעית אפשרית רק על-סמך מחקר אמפירי מבוסס, ולכן די בכך שהוכח כי קיימות שיטות אלטרנטיביות להגבהת אדם. עוד טען, כי המחלוקת בין המומחה מטעם התביעה לבין המומחים מטעם ההגנה נוגעת לשאלה, האם תוצאת ההגבהה/ההארכה היא זמנית או קבועה וכי בהתקיים מחלוקת מדעית כזו, לא ניתן לייחס למערער, שאינו רופא, ידיעה פוזיטיבית על היותה של "שיטת פלקו" משום אחיזת עיניים. התביעה היא הנושאת בנטל להוכיח, כי היתה למערער ידיעה פוזיטיבית שהשיטה אינה יכולה לפעול ואף-על-פי-כן פעל כפי שפעל;

ב.         תחום הרפואה האלטרנטיבית, בו עסק המערער (כמו גם אלה המכריזים על עצמם כבעלי כוחות על-טבעיים), אינו מוסדר בחוק. לפיכך, הרשעת המערער משמעה, כי כל מי שעוסק בתחום הרפואה האלטרנטיבית, אשר מטבע הדברים חוזר על מעשיו ממטופל למטופל פעמים רבות, ימצא עצמו באופן אוטומטי תחת הקטגוריה של מבצע עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. יתרה מכך, גם בית המשפט העליון הביע מורת-רוח מהשימוש בפקודת הרופאים כנגד העוסקים ברפואה אלטרנטיבית (רע"פ 10709/03 יוסף רוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2005) (להלן: "פרשת רוס");

ג.          הרשעת המערער באישומים 10 ,12 ,14 נסמכת על תשובת המערער לכתב האישום, מבלי שהמתלוננים באישומים אלה העידו בבית המשפט, ומטעם זה בלבד יש לזכות את המערער מהמיוחס לו באישומים אלה;

ד.         המערער הורשע באישומים 1 ,3 ,7, 8 ,9, 10 ,11 ,12 ,13 אף כי לא נחקר עליהם במשטרה, ומטעם זה יש לזכותו מהם;

ה.         ב"כ המערער מלין על הנסיבות מהן הסיק בית-משפט קמא על קיומה של כוונת המרמה בלבו של המערער, ואלה טענותיו:

1)       משהעיד רופא אורטופד על-כך, כי ב"רמה התיאורטית" השיטה אמורה לעבוד, לא ניתן לקבוע שהמערער ידע שהטיפולים שהעניק ללקוחות אינם יכולים להועיל;

2)       אם אמנם לא התכוון המערער לעמוד בהתחייבויותיו למטופליו, מדוע זה נתן להם עשרות טיפולים יקרים לאחר שקיבל את הכסף מראש?;

3)       קביעתו של בית-משפט קמא כי אף אחד ממטופליו של המערער לא גבה, אינה נסמכת על חוות-דעת אורטופדית כלשהי. טענתם של המתלוננים אינה יכולה להוות ראייה מוצקה לביסוס הקביעה האמורה;

4)       קביעתו של בית-משפט קמא כי המערער לא הביא כל ראייה לפיה אף לא אחת מהשיטות שהופעלו בקליניקה שלו אכן פעלה, אינה מתיישבת עם עדויות עדי ההגנה. בהקשר זה הפנה לעדותו של ע"ה 3, כי הוא מטפל בהצלחה לפי שיטה זו, ולעדותו של ע"ה 4, שהעיד כי טופל אצל ע"ה 3 וגבה 4 ס"מ. כמו-כן הפנה לעדותו של ע"ת 8, שהעיד כי כאשר יצר קשר עם לקוחות של המערער נתקל בשביעות רצון מצד חלק מהם. כך גם ע"ת 7, העידה שטופלה אצל המערער בגין בעיית הצליעה ממנה סבלה, שנפתרה לאחר הטיפול שקיבלה. מעבר לכך, נטל השכנוע מוטל על התביעה ועליה להוכיח בראיות אמפיריות כי איש מהמטופלים לא גבה.

5)       טעה בית-משפט קמא בקובעו, כי גם אם מי ממטופליו של המערער גבה בסנטימטר אחד, הרי שאין זו הגבהה אמיתית וקבועה. כמו-כן טעה בית-משפט קמא, באמצו את חוות הדעת השגוייה של ע"ת 14, המומחה מטעם המאשימה;

6)       טעה בית המשפט, משראה ב'סל הטיפולים' שהציע המערער בפרסומים, ראייה לכך שידע כי הטיפולים לא יועילו, שכן המערער לא הואשם בעניין זה, לא נשמעו ראיות ביחס ל'סל הטיפולים' ולא הובאה כל ראייה כי טיפולים אלה אכן ניתנו בפועל;

ו.          שגה בית-משפט קמא בהרשיעו את המערער בעבירות של ייחוד המקצוע, לפי סעיף 3(א) לפקודת הרופאים, שכן המתלוננים, שטענו כי המערער הציג עצמו כרופא, לא תמכו עניין זה בעדותם בבית המשפט; ע"ת 8 העיד, כי המערער הציג את לרה ואת יעקב כרופאים, אך לא הציג עצמו כרופא; קיימות עדויות ברורות לכך שהמערער ציין כי אינו רופא; קביעת בית המשפט כי המתלוננים באישומים 1  7, 9 העידו כי המערער הציג עצמו בפניהם כרופא אינה מבוססת בחומר הראיות;

בהסתמכו על מיקומה של הקליניקה בבית הרופאים, התעלם בית-משפט קמא מכך, שבבניין זה פועלים גם מטפלים אלטרנטיביים; טעה בית המשפט  בהתייחסו לשם המרפאה וללשון החוזה שנערך עם המטופלים, כאינדיקציה לכך שהמערער התחזה למי שעוסק ברפואה; טעה בית המשפט בכך, שהתייחס להודאתו של המערער כי הציג את לרה ואת יעקב תחת הכינוי "דוקטור" - המערער מכחיש שהציג את לרה כרופאה, וגם אם הוצגה כך, הכוונה היתה כי היא עוסקת ברפואה אלטרנטיבית. השימוש בתואר "דוקטור" אין פירושו שיעקב הוצג כרופא מוסמך קונבנציונלי ואין בכך עבירה לפי פקודת הרופאים. מה גם, שלרה ויעקב לא הואשמו בעבירה כלשהי ולא העידו בבית המשפט ביחס לכישוריהם, ובייחוד בולטת בחירתה של התביעה לוותר על עדותה של לרה ללא הסבר, אף כי זו נמנתה על עדי התביעה;

ז.         בית-משפט קמא שגה בכך, שהרשיע את המערער בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, אף כי לא הוכח כל נזק בריאותי למי מהמטופלים.

(1)      יש לזכות את המערער משלושת האישומים, לגביהם לא העידו המתלוננים (10, 12, 14). בית-משפט קמא הסתמך על-כך כי מדובר בעבירה התנהגותית, ולכן די כי המערער העמיד את מטופליו בסיכון ממשי, אף אם זה לא התממש, תוך התעלמות מהעובדה כי מתלוננים אלה לא העידו ולא הובאו ראיות בדבר הטיפול שניתן להם;

(2)      המערער לא נתן "טיפול רפואי", ולכן לא ניתן להרשיעו בעבירה לפי סעיף 338(7) לחוק העונשין;

(3)      לא הוכח כי הטיפול שניתן העמיד את המתלוננים בסיכון כלשהו. עדותו של ע"ת 14 אינה נסמכת בעניין זה בפרסום או בממצא כלשהו, כאשר גם לשיטתו של האחרון, הסיכון נגרם מקום בו המתיחה חזקה מדי, ומכאן שלא כל מתיחה יוצרת סיכון. לא ניתן לקבוע בענייננו כי המתיחות אכן יצרו סיכון ממשי. גם העובדה כי השיטה הופעלה על מספר גדול של לקוחות, מבלי שדווח על נזק כלשהו, תומכת במסקנה כי פעולותיו של המערער לא יצרו פוטנציאל סיכון. יתרה מכך, ע"ה 2 העיד, כי בכל שנות עבודתו לא נתקל בעובדה או במחקר בדבר סיכון כלשהו כתוצאה ממתיחה. לעומתו, מומחיותו של ע"ת 14 היא באנדוקרינולוגיה ולא באורטופדיה, כלי דם או רפואה פנימית, ולכן עדותו של האחרון נוגעת לעניינים שאינם בתחום מומחיותו. יש ליתן לה משקל נמוך ולהעדיף עליה את עדותו של המומחה בתחום מטעם ההגנה. יתרה מכך, רק בשניים מן המקרים נטען, כי המטופל נתלה במהופך, מה גם שרוב המטופלים היו צעירים ואינם עונים על התיאור של ע"ת 14, בדבר סיכון שייגרם לבני גיל שמעל 40 בשל תלייה במהופך;

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ