אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 70580/05

פסק-דין בתיק עפ 70580/05

תאריך פרסום : 20/11/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב
70580-05
13/06/2007
בפני השופט:
1. ז' המר סג"נ - אב"ד
2. י' שיצר
3. י' שבח


- נגד -
התובע:
רחל גז
עו"ד גד סתיו
הנתבע:
מדינת ישראל - על-ידי פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)
עו"ד גב' מירי ארד
פסק-דין

בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופט י' יצחק), בת"פ 4920/04, מיום 01/02/05 לפיה הורשעה המערערת בעבירת אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, לפי סעיף 338(6) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הגם שכתב הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין, הודיענו ב"כ המערערת במהלך הדיון כי הוא מצמצם הערעור להכרעת הדין בלבד.

המערערת מתגוררת בקומה השניה של הבית המצוי ברחוב הרי גלעד 12 בהרצליה, אולם אין חולק כי היא עושה שימוש יחודי בחצר הקדמית של הבית, בה היא מגדלת 3 כלבים: כלב זאב, כלב אמסטף וכן כלב נוסף.

בהתאם לאמור בכתב האישום, הגיע ביום 14/08/02 לקרבת הבית רונן גולדמן (להלן: המתלונן) וזאת על מנת לקרוא את שעוני המים בתוקף תפקידו כקורא שעוני מים. במהלך אותן נסיבות הותקף המתלונן על-ידי כלב האמסטף בכך שהכלב נשכו ברגל ימין וביד ימין וגרם לו לפצעים עמוקים אשר הצריכו את אישפוזו במשך 13 ימים.

המערערת לא חלקה בבית משפט קמא על היותה הבעלים של שלושת הכלבים, כולל כלב האמסטף. המערערת אף לא חלקה על העובדה לפיה ננשך המתלונן על-ידי כלב האמסטף בהיותו בחצר ביתה. המחלוקת בבית משפט קמא, כמו גם בערעור שבפנינו, התמקדה בשאלה האם הזמינה המערערת את המתלונן להיכנס לחצר, כגירסתו הוא, או שמא אמרה לו שלא להיכנס לחצר, עד אשר תקשור את שלושת הכלבים, כגירסתה היא.

בית משפט קמא קיבל את גירסת המתלונן, מצא את עדותו מהימנה, והגיע לכלל מסקנה לפיה השתהה בסמוך לשער החצר ורק לאחר שקיבל את אישור המערערת להיכנס לחצר, נכנס פנימה, שעה שהניח כי כניסתו למקום בטוחה.

המערערת תוקפת קביעה זו ולגירסתה היא איננה מתיישבת עם הסתירות שעלו, לטענתה, בעדות המתלונן. המערערת טוענת כי בתחילת חקירתו הנגדית אישר המתלונן כי המערערת אמרה לו לחכות ולהיכנס לחצר רק לאחר שתקשור את הכלבים, ובהמשך החקירה סתר את עצמו בכך שאמר שאיננו זוכר אם אמרה לו המערערת כי יכנס רק לאחר שתקשור את הכלבים.

לא מצאנו ממש בטענה זו. עיון בפרוטוקול הדיון וקריאת עדותו של המתלונן בשלמותה, להבדיל מהיתפסות לשתי תשובות חלקיות, במנותק מההקשר הכללי - מעלים כי אין כל סתירה בעדותו, וכי כל העת דבק בגירסה לפיה השתהה על יד השער ונכנס לחצר, רק לאחר שהמערערת ירדה מדירתה, התיישבה על כלב הזאב ואמרה לו, פעמיים, " תיכנס".

במהלך הדיון העלה ב"כ המערערת גירסה לפיה התכוונה המערערת להכניס את שלושת הכלבים אל תוך מבנה כלשהו שעמד בחצר וכי בכוונתה היתה להורות למתלונן להיכנס לחצר רק לאחר שתשלים פעולה זו - אולם לטענה זו אין כל תימוכין בחומר הראיות. המערערת אף לא העידה על כך, ואין בדבריה זכר למחסן.

בית משפט קמא דחה את גירסתה של המערערת ונתן אמון מלא בעדותו של המתלונן, בקובעו בין היתר: " גירסתו של המתלונן נמצאה מהימנה ומשקפת גם את יתר הראיות... המתלונן העיד כי הנאשמת תפסה את כלב הזאב ואמרה לו להיכנס, ובאותה עת היסס ואחר כך רק נכנס פנימה... מקובלת עלי גירסת המתלונן לחלוטין, לפיה השתהה סמוך לשער ורק לאחר שקיבל אישור להיכנס לחצר נכנס פנימה...".

הלכה מימים ימימה קובעת כי ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית, אשר לה היתרון בהתרשמות בלתי אמצעית מן העדים ואמינותם אלא במקרים חריגים בלבד. המקרה שבפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים.

נוסיף ונאמר כי גירסת המערערת לפיה התכוונה לקשור את שלושת הכלבים ורק לאחר מכן להתיר למתלונן להיכנס אל החצר לא לוותה בהסבר כיצד התכוונה לעשות כן: האם היא ירדה עם קולרים מהדירה ו/או האם הקולרים, או כל אמצעי כבילה אחר היו מצויים בחצר.

אשר למידת הרשלנות - ב"כ המערערת מפנה אותנו לע"פ 385/89, 3934/90 אובנת נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 1, שקבע את סטנדרט הרשלנות הנדרש לצורך הרשעה על פי סעיף 338 לחוק העונשין כסטנדרט ברמה בינונית כש"רשלנות רגילה" אינה מספיקה: " ...והדרגה השלישית הינה דרגת הביניים, המציבה את רמת הרשלנות אי שם בין שתי הדרגות דלעיל. דרגה זו היא הנדרשת לצורך הרשעה בסעיף 338 שלפנינו" (עמ' 11 לפסק הדין לעיל).

לטעמנו, במקרה זה התקיים הסטנדרט הנדרש של הרשלנות. הצפיות שזר אשר נכנס בהזמנה לתוך טריטוריית הבית של שלושה כלבים, כאשר אחד מהם הוא מסוג אמסטף (שהמחוקק אף מצא לנכון, מאוחר יותר, להגדירו בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2003, ככלב מגזע מסוכן), והם, או שניים מהם, ביניהם כלב אמסטף, אינם קשורים - ינשך, הוא סיכון בדרגת הסתברות גבוהה. לכן מתן האישור על-ידי המערערת למתלונן להיכנס לחצר בנסיבות הללו מהווה רשלנות בדרגה הנדרשת.

משכך, אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום, כ"ז בסיון תשס"ז (13 ביוני 2007) במעמד הצדדים.

י' שבח, שופטת

 

י' שיצר, שופטת

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ