אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 517/05

פסק-דין בתיק עפ 517/05

תאריך פרסום : 05/10/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
517-05
19/01/2006
בפני השופט:
1. מ. נאמן [אב"ד]
2. ר שפירא
3. מ. פינקלשטיין


- נגד -
התובע:
עיד יוסף
עו"ד בויראת עאדל
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד נורית גרובר - פרקליטות מחוז חיפה - פלילי
פסק-דין

מ.  פינקלשטיין  -  שופט:

כללי

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (פ 3197/02; כב' השופט מ. מסארווה), שבו הורשע המערער, יוסף עיד, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (תקיפה כלפי בן זוג). הוא נדון לארבעה חודשי מאסר על-תנאי, וכן חויב בהתחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח להימנע מלעבור עבירה דומה.

            הערעור הוא על הכרעת הדין, ולחלופין - אם יידחה ערעור זה - מבקש המערער כי לא יורשע, ובמקום זאת יינתן לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור.

הערעור על הכרעת הדין

האישום, הגירסאות והכרעת הדין

2.         בכתב האישום נאמר, כי ביום 25.4.01, בשעות אחה"צ, בביתו שבכפר קרע, תקף המערער את אשתו, איבון עיד (להלן: המתלוננת), בכך שהיכה אותה בידיו בגופה, וגרם לה שטפי דם, נפיחות ושריטות בחלקי גוף שונים. המתלוננת ניפצה את חלון רכבה כדי לקחת את תיקה, אולם המערער דחף אותה על שברי הזכוכית ולקח מידה את התיק, ובמעשה זה גרם למתלוננת חתך "באצבע 2 בכף היד  השמאלית".

3.         המערער הוא אזרח ישראל, מוסלמי, שנולד בכוויית, והמתלוננת היא נוצרייה שנולדה בוונזואלה. הם הכירו בעת שלמדו באוניברסיטה בפלורידה, ולאחר סיום לימודיהם קבעו ביתם בכפר קרע. הם נישאו בשנת 1986, ומנישואין אלה נולדו שלושה ילדים, שהיו בזמן האירוע (נשוא כתב האישום) בני 12, 11 ו-9. כמה חודשים לפני אותו אירוע נפרדו השניים - הגם שהמשיכו להיות נשואים - והמתלוננת עברה לגור במקום אחר, כאשר הילדים נשארו בבית האב.

4.         גירסאות המתלוננת והמערער - חלוקות.

גירסת המתלוננת היא, שביום האירוע היא הגיעה לבית המערער בכפר קרע, בעת שהיו שם המערער (בעלה) וילדיהם. לדבריה, היא ביקשה לחפוף את ראש הילדה הקטנה, שהיו לה כינים, אך בעלה התנהג כלפיה באלימות מילולית וכן באלימות פיסית. הוא תפס אותה בכתפיה, וכ"שמשכה" עצמה ממנו, הוא היכה אותה בזרוע יד ימין. כמו כן הוא לקח את מפתחות רכבה - וכן טבעות שהניחה על השלחן - ולא הסכים להחזיר לה אותם. לאחר מכן ירדה המערערת מהבית לעבר רכבה, כאשר המערער אחריה. מאחר שלא היו לה מפתחות לרכב, היא נטלה פטיש ושברה את שמשת החלון. בשלב זה דחף אותה המערער בשתי ידיו לעבר השמשה השבורה והיא נפצעה בידה. המתלוננת הדגישה, כי פציעה זו נגרמה כתוצאה מהדחיפה שדחף אותה המערער לעבר השמשה, ולא מכך שהיא שברה את החלון. היא ציינה בעדותה, כי המערער דחף אותה על השמשה, כדי ליטול את מכשיר הפלאפון שלה. הוא נטל את המכשיר, ואת הארנק שהיה בתוך תיקה, וזרק את התיק. המתלוננת העידה עוד, כי פרט לפציעה ביד שמאל, נגרמו לה המטומה בכתף שמאל ובצוואר בצד שמאל.

5.         המתלוננת הגיעה באותו יום למשטרת חדרה, ובמשטרה הפנו אותה למרפאת קופ"ח מאוחדת, שם ראה אותה, באותו ערב, ד"ר אדוארד שרייבמן. לרופא מסרה המתלוננת, כי הותקפה ע"י בעלה, והוא רשם את ממצאי החבלות שמצא על גופה ( ת/1). לפי המסמך, מדובר בחתך של 1 ס"מ בכף ידה השמאלית, שטף דם תת-עורי בחלק העליון של הזרוע הימנית, נפיחות באזור בית החזה, שריטות על הצוואר (כ-5-6 ס"מ), על האמה הימנית (כ-4 ס"מ), נפיחות קלה באיזור הלסת התחתונה משמאל, וכן "סימן כחול" בכתף השמאלית האחורית.

6.         גירסת המערער היא, שהמתלוננת הגיעה לביתו ביום שלגביו לא היתה הסכמה על הסדרי ראייה לילדים. הוא ביקש ממנה שלא להיכנס לבית, ואף פנה בעניין זה לעזרת המשטרה. ואולם המתלוננת בכל זאת נכנסה לביתו (והמשטרה לא התערבה). באותו זמן הכין המערער ארוחת צהריים לילדים, ולדבריו הזמין את המתלוננת לסעוד איתם. המתלוננת  ניאותה לכך, ולאחר מכן ביקש ממנה המערער לעזוב את הבית, דבר שהמתלוננת סירבה לעשות. מאחר שהיא רצתה לקחת את הילדים איתה, נטל המערער את מפתחות רכבה ושם אותם בכיס מכנסיו. המתלוננת ניסתה להוציא את המפתחות מהכיס, וכתוצאה מכך נקרעו מכנסיו. יצוין, כי בחקירתו הנגדית ציין המערער, שכאשר ניסתה המתלוננת ליטול את מפתחות רכבה, הוא הרחיק אותה עם הזרוע שלו.

בשלב זה הגיע לבית, לפי קריאתו אחיו, אנמאר עיד. בין המתלוננת למערער החל ויכוח, ולדברי המערער: "ניסיתי למנוע ממנה להתקרב אלי, שמתי את היד על צווארה... כדי להרחיק אותה ממני למנוע חיכוך בינינו". יצוין, כי בהודעתו במשטרה ת/2, אמר המערער בעניין זה, כי המתלוננת משכה אותו בחולצה: "ותוך כדי שמשכה אותי לא שמתי לב איך פגעתי בה כי שמתי ידי ליד הצוואר שתתרחק ממני, הצוואר שלה...". המערער הופנה בחקירתו הנגדית לדברים אלה שאמר במשטרה, ותגובתו הייתה, כי לא פגע במתלוננת.

            לגבי השלב האחרון באירועים, טען המערער, כי המתלוננת נפגעה ודיממה, כתוצאה ממעשיה שלה, כאשר שברה את שמשת הרכב. הוא הכחיש, כי דחף את המתלוננת לעבר השמשה.

            לדברי המערער, בשלב זה הוא נתן למתלוננת להשתמש ברכבו שלו, וזאת משום שהייתה לחוצה, מאחר ששמשת כלי הרכב שלה הייתה שבורה, ו"מתוך אהבתי אליה".

7.         כאמור, הגיע בשלב מסוים אחיו של המערער לביתו. הוא העיד כעד הגנה, וכללית אישר את גרסת אחיו. לדבריו, לא היה כל מגע פיסי בין אחיו לבין המתלוננת. גם כשהוצג לו,  שאחיו עצמו טען כי שם ידו על צוואר המתלוננת - נותר העד בעמדתו. הוא גם הכחיש שראה שריטות על צווארה של המתלוננת.

8.         בית המשפט קמא קבע, כי הוא מאמין למתלוננת, אשר "העידה עדות כנה, אך סוערת, אולם אין בכך כדי לפגוע במהימנותה". תימוכין לעדותה מצא בחבלות הרבות שנמצאו על גופה. ביחס לטענתו של ב"כ המערער בדבר סתירות בין עדותה בביהמ"ש לבין הודעתה במשטרה, נ/1, קבע השופט קמא, כי אין המדובר בסתירות מהותיות (היורדות "לעומק ההתרחשויות של האירוע"), ולמעשה אלה הן "דקויות", שמקורן ב"שאלותיו של ב"כ הנאשם ושעליהן לא נשאלה בחקירתה במשטרה". בין השאר ציין ביהמ"ש קמא, במסגרת ניתוח הראיות, כי העובדה שהמתלוננת הניחה את מפתחות רכבה על השולחן, וכן שחלצה טבעת - תואמת את גירסתה ביחס לחפיפת הראש לבתה הקטנה.

9.         מפסק הדין עולה בבירור הערכת מהימנות שלילית לגבי המערער. אלה הן הנקודות שעומד עליהן ביהמ"ש קמא בהקשר זה:

א.         לפני יום האירוע היה מצב של קרע בין המערער והמתלוננת, ודבר זה אינו עולה בקנה אחד עם "תגובה אידיאלית", כפי שתוארה ע"י הנאשם באשר לביקור המתלוננת בביתו ביום האירוע. ביהמ"ש מציין - כנראה בקשר לכך - כי המערער ביקש לדבריו סיוע במשטרה במטרה למנוע את כניסת המתלוננת לביתו. ואולם, לדבריו, משלא עלה הדבר בידו "נהג בה מנהג אורחת", לרבות הזמנתה לארוחת צהריים בבית.

ב.         הודעתו של המערער במשטרה: "כוללת בתוכה אלמנטים של עבירת התקיפה". עם זאת, המערער ניסה למזער, בעדותו בבית המשפט, את המגע הפיסי שהיה בין השניים.

ג.          עדותו של המערער בביהמ"ש הייתה "עדות מגמתית שבחלקים ממנה סותרת את עדותו של עד ההגנה אנמאר עיד".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ