אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 488/05

פסק-דין בתיק עפ 488/05

תאריך פרסום : 30/07/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
488-05
09/07/2006
בפני השופט:
1. מ. נאמן [אב"ד]
2. ר שפירא
3. מ. פינקלשטיין


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. מכבי ק.מוצקין סקצית הכדורסל לגברים
2. פיקהולץ נתן
3. יצחק להב
4. עקיבא שלמה

פסק-דין

השופט ר. שפירא:

1.         הרקע לערעור:

בפנינו ערעורה של המדינה על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט א. מגן) (להלן: "בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 3.5.05 בתיק פלילי 3283/02 ובו נמחק כתב האישום כנגד המשיבים עקב הגנה מן הצדק.

המשיבים הם עמותה ומנהליה שהואשמו באי העברת ניכויים למס הכנסה.

בימ"ש קמא קבע כי יש למחוק את כתב האישום בשל טענת הגנה מן הצדק שטען הסניגור. נקבע כי טענת ההגנה של המשיבים כי אי קיום הבטחות תקציביות הביא את המשיבים לביצוע העבירות לא הוכחשה על ידי המדינה, אך ממילא אין חשיבות לשאלה אם המשיבים הוכיחו שאי קיום הבטחה גרם לביצוע עבירתם, משום שהמדינה לא הביאה בפני בימ"ש קמא את נימוקי היועץ המשפטי לממשלה במקרה  התזמורת הסימפונית, שם החליט היועץ המשפטי לממשלה להפסיק את ההליכים, למרות שהיה מדובר שם במעשים דומים ובהיקף כספי גדול בהרבה. על כן, נקבע כי המדובר פה במקרה נדיר שבו חלה הגנה מן הצדק ויש למחוק את כתב האישום.

2.         טענות הצדדים בערעור:

המערערת טוענת כי טעה בימ"ש קמא במסקנתו כי קמה עילה להגנה מן הצדק. לטענת המערערת, טענה זו הינה טענה מקדמית אותה יש להעלות בתחילת המשפט ועל הטוען אותה מוטל הנטל להניח תשתית עובדתית לביסוסה.

לטענת המערערת המשיבים לא הוכיחו בפני בימ"ש קמא את טענתם כי אי העברת תקציבים לעמותה היא שגרמה לאי העברת הניכויים וכי לעמותה הגיעו כספים מרשויות השלטון וכספים אלה לא הועברו לה. עוד טוענת המערערת כי טענה זו הועלתה לראשונה על ידי הסניגור שלוש שנים לאחר הגשת כתב האישום ולאחר שלב הטענות המקדמיות והתשובה לאישום ולכן טעה בימ"ש קמא בקובעו שהמדינה לא הייתה רשאית לטעון לעניין זה בסיכומיה כי המשיבים לא הוכיחו את טענתם זו.

עוד טוענת המערערת כי בימ"ש קמא טעה בקביעתו כי יש אפליה בין המשיבים לבין החשודים בפרשת התזמורת מאחר שבימ"ש קמא לא ידע את הפרטים בפרשת התזמורת ולכן לא יכול היה לקבוע כי הרשות נהגה באפליה. בנוסף, לטענת המערערת, אפילו הייתה מוכחת טענת אפליה אין זו עילה לזיכוי נאשם מעבירות שביצע והעובדה שלא הוגשו כתבי אישום במקרים דומים אינה עילה לזיכוי עבריין, אלא לכל היותר זוהי סיבה להקלה בעונש.

לטענת המערערת יש לעשות הבחנה בין פרשה זו לפרשת התזמורת, שם המדובר  בחברי עמותה שאינם אנשים פרטיים, אלא הם גופים שלטוניים מובהקים ותקציב העמותה התבסס שם על העברות כספיות מחברי העמותה, שהם גופים שלטוניים, אך העברות אלה לא בוצעו ובמקביל לנסיונותיה של עמותת התזמורת לקבל את הכסף החסר מגופים אלה ניהלה עמותת התזמורת מו"מ עם אגף מס הכנסה על מנת להסדיר את חוב הניכויים ובהעדר ההזרמה התקציבית שהובטחה התפטרו חברי הנהלת התזמורת בשל היעדר מקורות מימון. כלומר, התזמורת נקלעה למצוקה כספית אמיתית לאחר שהגופים השלטוניים, החברים בעמותה ושותפים לניהולה, לא העבירו לעמותה את התקציבים שהתחייבו להעביר לה. לעומת זאת, טוענת המערערת, בתיק זה הנסיבות שונות לחלוטין מכיוון שאין תשתית ראייתית מינימלית לטענה כאילו הגיעו למשיבה כספים מהמדינה או כי ניתנו הבטחות שלטוניות להעברת התקציבים וכי הייתה הפרה של חובות או הבטחות אלו.

לבסוף, טוענת המערערת, כי המדינה לא הסתירה מבימ"ש קמא את נימוקי ההחלטה בפרשת התזמורת ונימוקים אלה פורסמו על ידי דובר משרד המשפטים והופיעו בהרחבה בכלי התקשורת. בנוסף, טוענת המערערת, לא הייתה חובה על המערערת, לפי החלטת בימ"ש קמא מיום 20.3.05, לצרף את חוות דעת היועץ המשפטי בעניין התזמורת והמדינה לא מצאה לנכון לעשות כן מכיוון שסברה שאין קשר בין מקרה זה למקרה התזמורת.

המשיבים טוענים כי אין למערערת זכות ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא וזאת משום שלא נאמר בחוק כי מחיקת כתב האישום מכוח טענה מקדמית מהווה הכרעת דין של זיכוי שעליה יש זכות ערעור על פי חוק.

כן טוענים הם כי פסק דינו של בימ"ש קמא, על פי חומר הראיות שהיה בפניו והתנהלות התביעה, הינו נכון וצודק. לטענת המשיבים, המקרה של התזמורת דומה למקרה של המשיבים מכיוון שבשני המקרים מדובר בעבירות של אי העברת ניכויים, בשניהם המחדל לא הוסר, בשניהם מדובר בעמותה שלא למטרת רווח לקידום אינטרסים תרבותיים, בשניהם מדובר בעמותה שנקלעה למצוקה כספית ובשניהם מדובר במנהלי עמותה שלא הרוויחו שכר. לכן, לטענת המשיבים, עברה החובה להוכיח כי למרות שמדובר במקרים דומים יש שיקולים ענייניים שלא להגיש כתב אישום כנגד התזמורת ולהמשיך בהליך פלילי כנגד המשיבים. לטענת המשיבים, המדינה לא הוכיחה את השוני בין שני המקרים ולכן לא הצדיקה את טענתה כי אין מדובר באכיפה בררנית פסולה. לכן טוענים המשיבים כי הוכח בפני בימ"ש קמא כי מדובר באכיפה בררנית הפוגעת בשוויון ועל כן פסולה ותוצאתה ביטול כתב האישום מחמת הצדק. בנוסף, טוענים המשיבים, המדינה לא העלתה כל טענה כנגד טענת המשיבים בפני בימ"ש קמא כי העמותה נקלעה לקשיים כלכליים עקב אי העברת תקציבים מובטחים ולכן לא יכולה כעת המערערת לתקוף ממצא עובדתי זה שנקבע על ידי בימ"ש קמא.

עוד טוענים המשיבים כי המערערת מנסה להגיש לביהמ"ש שלערעור חומר ראיות חדש בשלב הערעור ללא קבלת אישור ביהמ"ש וטוענת טענות שהיה עליה לטעון בערכאה הראשונה. לטענת המשיבים, דבר לא מנע מהמערערת להגיש את החלטת היועמ"ש בעניין התזמורת לבימ"ש קמא ולטעון כי המקרה אינו דומה למקרה של המשיבים, אך המערערת בחרה שלא לעשות זאת בפני בימ"ש קמא ועל כן אין לאפשר לה לעשות זאת כעת בשלב הערעור.

לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי גם בהסתמך על החלטת היועמ"ש במקרה התזמורת, צדק בימ"ש קמא כאשר קיבל את טענת ההגנה מן הצדק ואין להתערב בפסק דינו. לטענת המשיבים, המקרה של המשיבים דומה למקרה של התזמורת מכיוון שהמשיבה 1 נקלעה לקשיים כלכליים משום שעירית קרית מוצקין לא העבירה לה את התקציבים להם התחייבה, המשיבים לא הסתירו את מצבם הקשה ממס הכנסה בזמן אמת וראש עיריית קרית מוצקין ניהל מו"מ ממושך להסדרת חובות העמותה ושולם חלק מהחוב. המשיבים טוענים כי במקרה שלהם שולם למס הכנסה אחוז גבוה יותר מסכום החוב מאשר האחוז ששולם בפרשת התזמורת ולכן לא מובן מדוע לא הסתפקה המדינה בקנס מנהלי, כפי שנהוג על פי המדיניות המוזכרת בהחלטת היועמ"ש בפרשת התזמורת. על כן, גם לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי אין לקבל את טיעוני המערערת כי לא קיימת למשיבים כאן הגנה מן הצדק.

באשר לטענת המערערת כי המדובר בטענה מקדמית שיש לטעון אותה בהזדמנות הראשונה ולבסס אותה טוענים המשיבים כי טענו את הטענה מיד כשנודע להם על עניין פרשת התזמורת וכי מאחר שטענו כי עובדות המקרה שלהם דומות לעובדות מקרה התזמורת וטענה זו לא נסתרה על ידי המערערת בפני בימ"ש קמא, היה על המערערת להוכיח כי מדובר במקרה שונה, דבר אשר לא נעשה על ידי המערערת בבימ"ש קמא. 

3.         דיון:

עניינו של הערעור בקביעתו של בימ"ש קמא כי יש למחוק את כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים וזאת מחמת הגנה מן הצדק.

המשיבים טוענים כי אין למערערת כלל זכות ערעור על החלטת בימ"ש קמא למחוק את כתב האישום עקב קבלת טענת הגנה מן הצדק. אין לקבל טענה זו, שהרי לצד הנפגע מתוצאות ההחלטה תעמוד בכל מקרה הזכות להשיג עליה, זאת מכוח הלכת חסן (בש"פ 658/88 חסן נ' מ"י, פ"ד מה(1) 670, עמ' 676-677), הקובעת כי "... כל מקום שבו נתקיים 'הליך' יש לאפשר לבעל הדין 'בפועל' שנפסק נגדו להשיג על ההחלטה".

ראה לעניין זה גם:

בש"פ 7438/01 אליעזר כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 345, עמ' 359-360.

לעניין מועד העלאת הטענה להגנה מן הצדק טוענת המערערת כי היה על המשיבים להעלותה בהזדמנות הראשונה מאחר שמדובר בטענה מקדמית. אמנם על פי סעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 על הנאשם לטעון טענה מקדמית בהזדמנות הראשונה, אך אם לא טען הנאשם טענה מקדמית בשלב זה, אין בכך כדי למנעו מלטעון אותה בשלב אחר של המשפט. מאחר שטענת המשיבים בפני בימ"ש קמא התבססה על מקרה התזמורת ומאחר שהמשיבים העלו טענה זו בפני בימ"ש קמא מיד עם פרסום עובדות המקרה בפרשת התזמורת, לא ניתן לקבל את טענת המערערת כי לא היה מקום להעלות את הטענה בשלב זה של הדיון וכי ניתן היה לטעון אותה קודם לכן.

לגופו של עניין המערערת טוענת כי במקרה זה אין בסיס ולו מינימלי לקביעת בימ"ש קמא לפיה קמה בפרשה זו עילה למחיקת כתב האישום עקב ההגנה מן הצדק.

דוקטרינת ההגנה מן הצדק פורטה לאחרונה ב ע"פ 4596/05 זאב רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 2082, עמ' 2088:

"במובנה הנפוץ, דוקטרינת ההגנה מן הצדק מאפשרת לבית-המשפט לבטל אישום, בשל כך שלא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן, או שההעמדה לדין פוגעת בעקרונות הצדק (ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221, 370; בג"צ 1563/96 כץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה(1) 529, 543; בג"צ 5319/97 קוגן נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד נא(5) 67, 94; על"ע 2531/01 חרמון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד נח(4) 55, 77; וע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ ואח', טרם פורסם,31.3.2005).

ההצדקה המרכזית לשימוש בסמכות זו הנה הרצון להבטיח, כי רשויות החוק ינהגו באופן ראוי, כמתחייב ממעמדן כגוף שלטוני. היא נועדה לשמש בלם לפעילות אכיפה שלוחת-רסן, עיוורת לאינטרסים זולתה, המתכחשת לזכויות הנאשם ולערכים של שלטון-חוק. זוהי סמכות יוצאת דופן, וכך גם הנסיבות המצדיקות את הפעלתה. היא משלבת בתוכה מארג מורכב של ערכים מתחרים: קידום האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין של עברינים, בצד ההכרח להקפיד בזכויות הנאשם; הרצון להגיע לחקר האמת, אך לא בכל מחיר; הגנה על ביטחון הציבור, בצד החובה לשרש שימוש לרעה בכוח שלטוני. על בית-המשפט, הבוחן אם קמה לנאשם הגנה מן הצדק במקרה פלוני, ליתן דעתו לאיזון עדין ומורכב זה, שעל עיקריו עמדנו לא מכבר בפרשת בורוביץ הנ"ל.

על בית-המשפט "לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בענינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם, וזאת, במנותק משאלת אשמתו או חפותו" (שם, בפסקה 21 לפסק הדין). עליו לבחון אם קיום ההליך הפלילי - חרף הפגמים שנפלו בו - פוגע בתחושת הצדק וההגינות. העדשה דרכה נבחנות, במקרה נתון, ההצדקות להפעלת הדוקטרינה היא, בעקבות פרשת בורוביץ, רחבה מבעבר ואינה מוגבלת עוד לטעמיה המצמצמים של הלכת יפת, קרי ל"התנהגות בלתי נסבלת של הרשות", שיש בה כדי "לזעזע את המצפון" (שם, בע' 370). תחת זאת, נערכת בחינה תכליתית-מהותית של כלל הנסיבות (פרשת בורוביץ, שם)".

על כן, יש לבחון האם יש להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא כי במקרה זה קיום ההליך הפלילי פוגע בתחושת הצדק וההגינות.

המשיבים טענו בסיכומיהם בפני בימ"ש קמא כי אין לאבחן בין המקרה שלהם למקרה של התזמורת. לטענתם, העמותה הינה עמותה אשר נשענת על תקציבים מגופים שלטוניים (עיריית קריית מוצקין) והתקציבים שהובטחו לעמותה לא הגיעו לידיה, דבר שגרם למצוקה כלכלית של העמותה ולכן לא הועברו כספי הניכויים. בנוסף, לא ניתנה למשיבים הזדמנות להשיב לטענת ב"כ המערערת כי המשיבים לא הסירו את המחדלים משום שטענה זו נטענה על ידי ב"כ המערערת רק בסיכומים בכתב, עליהם לא הייתה למשיבים זכות תגובה. נימוקים אלה, של אי תשלום כספי הניכויים בשל התדרדרות המצב הכלכלי של העמותה עקב אי קבלת תקציבים שהובטחו לה וכן הסרת המחדלים, גם אם באופן חלקי, הם הנימוקים שהביאו את היועמ"ש להחלטה שלא להגיש כתב אישום בפרשת התזמורת, גם על פי טענת ב"כ המערערת. אלא שלטענת ב"כ המערערת, במקרה שבפנינו המשיבים לא הוכיחו בפני בימ"ש קמא את טענותיהם כי מדובר בעמותה הנשענת על תקציבים מגופים שלטוניים וכי הניכויים לא הועברו בשל אי העברת התקציבים מעיריית קריית מוצקין. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ