אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 486/05

פסק-דין בתיק עפ 486/05

תאריך פרסום : 03/10/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
486-05
30/11/2005
בפני השופט:
1. ש. ברלינר - ס. נשיא [אב"ד]
2. י. גריל
3. א. שיף


- נגד -
התובע:
שאול בר נוי
הנתבע:
1. דוד מלכה
2. מלכה מלכה
3. שלוחת תביעות מרחב חוף - משטרת זבולון קרית חיים
4. מדינת ישראל

עו"ד פרקליטות מחוז חיפה
פסק-דין

א.         בפנינו ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת א. קנטור), מיום 16.5.05 בת.פ. 3639/01, לדחות את בקשתו של המערער לפיצויו לפי סעיף 77 של חוק העונשין, התשל"ז-1977  (להלן: "חוק העונשין"), וכן לפי סעיף 80 של אותו חוק.

ב.         הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

            ביום 21.3.2001 הגישה המאשימה, מדינת ישראל, באמצעות שלוחת תביעות זבולון - מרחב חוף, כתב אישום כנגד המערער בגין עבירה של הסגת גבול לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין,  וכן בגין עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 של אותו חוק.  הדיון התקיים בבית המשפט השלום בקריות, ת.פ. 3639/01.

ביום 12.6.01 התקיימה ישיבת הקראה בפני כב' השופטת א. קנטור בה כפר הנאשם-המערער בסעיפי כתב האישום.

ביום 31.10.01 התקיימה ישיבת הוכחות שנדחתה הואיל ועד התביעה, המתלונן, לא הגיע לדיון למרות שזומן. במהלך ישיבה זו הודיע המערער כי המתלונן הורשע בתיק פלילי מקביל ת.פ. 3638/01  בתקיפתו של המערער, ועל כן אין להאשים את המערער  בעבירת התקיפה.

כן הודיע המערער כי בידיו ראיות המוכיחות שהדירה בה החזיק המערער היתה בחזקתו והוא לא הסיג בה גבול.

ב"כ המאשימה ביקש לעיין בראיות אלה, וסירב לסגור את התיק בטענה שבידיו  ראיות חד משמעיות לפיהן המתלונן הוא זה אשר החזיק בנכס כדין.

בסוף פרוטוקול הדיון של אותה ישיבה, הצהיר המערער שאם תסכים התביעה לחזור בה מכתב האישום, יסכים הוא לביטולו של כתב האישום לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

ביום 5.12.01 התקיימה ישיבת תזכורת במעמד המאשימה בה הודיעה האחרונה לבית המשפט כי המערער טרם המציא לעיונה את פסק הדין המקנה לו את מכלול הזכויות בדירה נשוא הסכסוך.

ביום 23.1.02 התקיימה ישיבה נוספת במעמד המאשימה בלבד ואזי הודיעה ב"כ המאשימה כי היא מבקשת לחזור בה מכתב האישום. כב' השופטת א. קנטור קבעה בהחלטתה שהיא מורה על ביטול כתב האישום בהסכמה.

ג.          ביום 18.4.02 הגיש המערער לבית המשפט קמא בקשה לפסוק לו פיצוי כספי בהתאם לסעיף 77 לחוק העונשין ו/או סעיף 60 של פקודת הנזיקין. קודם לכן הגיש המערער כתב תביעה בסדר דין מהיר כנגד המשיבים מס' 1 ומס' 2 לתשלום פיצויים עקב הארוע נשוא הדיון, אך התביעה האזרחית לא הגיעה לכלל דיון, הואיל והמערער לא הופטר מתשלום אגרת משפט.

לאחר שהמשיבים הגישו את תגובותיהם לבקשת הפיצוי שלו, עתר המערער, בתגובה שהגיש לבית משפט קמא ביום 11.8.02, להקנות לו זכות עמידה, הן בהתאם לסעיף 80, והן בהתאם לסעיף 77 לחוק העונשין.

ד.         כב' השופטת א. קנטור קבעה בהחלטתה מיום 10.9.02 שיש לדחות את בקשתו של המערער לפיצוי על בסיס הוראת סעיף 77 לחוק העונשין, הואיל וסעיף זה דן בפיצוי שנאשם אשר הורשע אמור לפצות את מי שניזוק עקב העבירה שנעברה על ידי מי   שהורשע, ולכן אין סעיף זה רלוונטי לבקשתו של המערער.

בנוסף לאמור לעיל, בחנה כב' השופטת קמא בהחלטתה הנ"ל את אמות המידה להפעלתו של סעיף 80 לחוק העונשין בהתאם לאמור בפסקי הדין: ע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ו(3), 73,   וע"פ 700/00 טוויל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ו(4), 450.

סעיף 80(א) של חוק העונשין, שכותרתו : הוצאות ההגנה מאוצר המדינה, קובע כי:

"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל, רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור." (ההדגשה שלנו).

בית-המשפט קמא הגיע למסקנה שבקשת הפיצוי של  המערער עומדת בתנאי הסף שבסעיף 80 לחוק העונשין, דהיינו, כתב-האישום בוטל, לפי סעיף 94(ב) לחסד"פ.

בית המשפט קמא בדק האם היה יסוד להאשמה, בהתאם לאמור בהלכת דבש, ומצא כי התביעה נהגה בסבירות ובזהירות ראויה, וחזרה בה מן האישום משהומצאה לה הראיה שחיזקה את גירסת הנאשם, ואשר לא היתה יכולה להימצא ברשותה אלמלא הנאשם.

באשר לעילה הנוספת שנזכרת בסעיף 80 לחוק, דהיינו "נסיבות אחרות המצדיקות זאת", קבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 10.9.02 שגם עילה זו לא התקיימה בענייננו מן הטעם   שהמערער נמנע מלהציג בפני המאשימה את הראיות אשר היו מובילות לכך שהמאשימה היתה חוזרת בה מכתב האישום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ