אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 3135/08

פסק-דין בתיק עפ 3135/08

תאריך פרסום : 22/06/2009 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
3135-08
11/03/2008
בפני השופט:
כ. סעב

- נגד -
התובע:
איוונר קונסטנטין
עו"ד בוריס שרמן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז חיפה
פסק-דין

א. כללי

לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחדרה (להלן: "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן ביום 7/1/08 על ידי כב' השופט א. גופמן בתיק תד 1223/04.

אדם נמצא יושב ברכבו בכסא הנהג בשולי הכביש כשראשו שעון על ההגה, מפיו נודף ריח חזק של אלכוהול ובדיקת הדם העלתה שרמת האלכוהול בדמו היא פי 5 מהמותר. השאלה היחידה שעומדת בפני בערעור הנה, האם הוכח שהנאשם נהג ברכב בזמן שהיה שיכור?

ב. עיקר פסק דינו של בימ"ש קמא

בימ"ש קמא הרשיע את המערער בתום ניהול ההוכחות בנהיגה בשכרות עבירה בניגוד לסעיף       62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961, בעוד זיכה אותו מהעבירות האחרות שיוחסו לו בכתב האישום שעיקרן נהיגה ברשלנות וגרימת תאונה.

האירוע שעמד בבסיס כתב האישום התרחש ביום 19/10/03 בשעה 23:55 בכביש 652. בכתב האישום נטען שהמערער נהג ברכב ועקב שכרותו ירד לשוליים וגרם לתאונה שכתוצאה ממנה נחבל המערער ונגרם נזק לרכב.

כאמור, בימ"ש קמא זיכה את המערער מהעבירות של נהיגה ברשלנות וגרימת חבלה גופנית ונזק לרכוש וקבע שהתביעה לא הוכיחה שהיתה תאונה או שהנזק הקל שנמצא ברכב ושהתבטא בשפשופים נגרם כתוצאה מאותו אירוע. כמו כן, קבע בימ"ש קמא שלא הוכח שהמערער נחבל באירוע זה.

באשר לנהיגה בשכרות, הגיע בימ"ש קמא למסקנה שהמערער אכן נהג במצב שכרות, וזאת על אף שאין ראיה ישירה. את הרשעתו בעניין זה ביסס בימ"ש קמא על הראיות הנסיבתיות הבאות:

 ראשית, המצאות המערער בשעה 24:30 בלילה רדום לבדו במושב הנהג כשחזית הרכב בתוך השיחים כשהוא שיכור. שנית, אי המצאות משקאות משכרים ברכב והודאתו של המערער שבאותו ערב הוא היה באירוע של מעבידו ובאירוע שתה משקאות משכרים. שלישית, עדות המערער לפיה בהגיעו לאירוע הוא החנה את רכבו בחנייה בין שני רכבים אחרים, דבר שאינו מתיישב עם המקום בו נמצא הרכב. רביעית, המערער לא נתן כל הסבר איך הגיע למקום בו הוא נמצא.

לאור הראיות הנסיבתיות הללו, קבע בימ"ש קמא שהוכח מעל לכל ספק סביר שהמערער נהג את רכבו כשהוא שיכור.

בסופו של יום גזר בימ"ש קמא על המערער את העונשים הבאים: קנס על סך 2,500 ש"ח שישולם בתשלומים, שישה חודשי מאסר על תנאי כפי שפורט בגזר הדין, פסילה בפועל למשך 30 חודשים ופסילה על תנאי למשך 12 חודשים.

ג. טענות הצדדים בערעור

טענתו המרכזית של המערער הנה שקיים ספק סביר בשאלה האם הוכח שנהג כשהוא שיכור ומשכך יש להורות על זיכויו. לטענת המערער אין די בראיות הנסיבתיות עליהן הצביע בימ"ש קמא בכדי להוכיח את אשמתו וכי ראיות אלו אינן מביאות למסקנה מרשיעה אחת ויחידה וכי תתכן התרחשות אחרת.

לפי ההתרחשות האחרת, אחרי האירוע המערער לא הזיז את רכבו כלל ועיקר אלא פשוט נכנס לרכב ונרדם שם. לטענת המערער התביעה לא הוכיחה היכן התקיים האירוע בו השתתף באותו ערב ומה המרחק בינו לבין המקום בו נמצא רכבו. כמו כן, העובדה שלא נמצאו רכבים שחונים ליד רכבו של המערער יכולה להיות מוסברת בכך שהרכבים כבר נסעו ואינה מלמדת בהכרח שהמערער נסע ברכבו מרחק מה. עוד טוען המערער, שייתכן שהאנשים נוהגים לחנות בשולי הכביש, על אף שיש מקום חנייה במקום האירוע שבו השתתף. 

מכאן שהאפשרות לפיה המערער הגיע לאירוע, שתה ובסיומו חזר לרכבו החונה והחליט לישון בו, אינה משוללת יסוד לאור העובדה שייתכן ומקום האירוע והמקום בו נמצא רכבו של המערער, קרובים זה לזה. ממשיך וטוען המערער, שהיות ועסקנין בהרשעה על סמך ראיות נסיבתיות, שמקימות אפשרות סבירה אחרת שאינה מרשיעה ואף אם מדובר בהסבר היפותטי, על ביהמ"ש להורות על זיכויו ובעניין זה הפנה המערער לפסיקה.

לטענת המערער הוא העיד בבימ"ש מספר שנים אחרי האירוע וכי אין זו מחובתו להוכיח את מה שהחסירה המשטרה בחקירתה והכוונה למקום בו התקיים האירוע. כמו כן המערער הפנה למחדל חקירה שהתבטא בכך שהשוטרים לא בדקו האם מנוע הרכב של המערער חם או קר, דבר שיכל לעזור למערער בהגנתו.

המשיבה מצדה ביקשה לדחות את הערעור, לטענתה המסקנה אליה הגיע בימ"ש קמא הנה המסקנה הסבירה והבלעדית בנסיבות המקרה דנן. היא ציינה שהנאשם לא זכר האם הוא נהג באותו ערב, הוא נמנע מלהביא ראיות שיכלו להביא לזיכויו כגון חבר שהיה איתו באירוע ולציין מקום האירוע. עוד נטען כי המקום בו נמצא רכב המערער אינו מהווה חניה, דבר שעומד בסתירה לדברי המערער עצמו שבהגיעו לאירוע החנה את הרכב בחניה בין שני רכבים וברי שהעמדת רכב בשולי הכביש בתוך שיחים אינו עונה להגדרת חניה, ובעניין זה הפנתה לעדויות השוטרים שמתארות את מיקום ומאפייני המקום בו נמצא רכב המערער.

ד. דיון והכרעה

מסקנתו של בימ"ש קמא התבססה על מספר ראיות נסיבתיות שלדעתי יש בהן בכדי לבנות את הפסיפס הראיתי שבכוחו להביא למסקנה סבירה אחת ויחידה ולפיה המערער נהג כשהוא שיכור.

תחילה אתייחס לכללים שנקבעו בהלכה בעניין התנאים להרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות, ולאחר מכן איישם כללים אלו על המקרה דנן ואבחן האם מסקנתו של בימ"ש קמא עולה בקנה אחד עם ההלכה. לבסוף אבחן את טענות המערער בעניין מחדלי החקירה ובנפקותם האפשרית על ההכרעה.

ההרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות בהליך הפלילי אפשרית ומקובלת. הפסיקה קבעה שיש לבחון את כל אחת מהראיות הנסיבתיות לחוד ואת הצטברותן ביחד ולבדוק האם ממארג הראיות, עולה שהמסקנה ההגיונית, הסבירה והיחידה הנה המסקנה המרשיעה או שמא קיימת אפשרות סבירה אחרת בין אם היא נובעת מגרסת הנאשם ובין אם לאו ושיש בה בכדי להוביל לזיכוי הנאשם.

בע"פ 6371/05 וגנר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (2006) נאמר:

"... בהסיקו מסקנות מרשיעות מראיות נסיבתיות, על בית המשפט לבחון אותן ראיות בזהירות מופלגת על פי שיקולי היגיון, שכל ישר וניסיון חיים (למשל, ע"פ 5928/99גלרסון נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 6, מפי השופט א' א' לוי). מסקנה מרשיעה צריכה להיות המסקנה ההגיונית האחת והיחידה שאין בלתה (למשל, ע"פ 2436/03ניסים נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 9, מפי השופטת פרוקצ'יה; וראו ההפניות שם), כאשר היא נבחנת על רקע מכלול הראיות הנסיבתיות, ולא על רקע כל ראיה בפני עצמה (ראו, למשל, 2624/03 עמרם נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, פסקה 6, מפי השופט לוי; ראו גם ההפניות שם). ניתן לחלק את הליך הסקת המסקנות מראיות נסיבתיות לשלושה שלבים: תחילה, בחינת כל ראיה בפני עצמה; אחר כך, את מארג הראיות בכללותו; ולבסוף, אם מארג הראיות מביא למסקנה מפלילה, יש לבחון את גרסתו של הנאשם ואת כוחה המשכנע - האם בכוחה להציע הסבר חלופי למארג הראיות הנסיבתיות הקושרות אותו לעבירה (ראו ע"פ 5928/99 הנ"ל, בפסקה 6, וכן ע"פ 9372/03 וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 745, בעמ' 753-754, מפי השופטת פרוקצ'יה). עם זאת, גם כאשר אין בידי הנאשם הסבר המתיישב עם חפותו, על בית המשפט לבחון אף מיוזמתו שלו תרחישים תמימים כאלה, אפילו אין הם מתיישבים עם טענות ההגנה, אם כי אין די באפשרות דמיונית ויוצאת דופן כדי להביא לזיכוי (ראו ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221, בעמ' 228, מפי השופט גרוניס)."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ