אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 30458/06

פסק-דין בתיק עפ 30458/06

תאריך פרסום : 01/05/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
30458-06
19/02/2007
בפני השופט:
עוני חבש - ס. נשיא

- נגד -
התובע:
ליאור ניסים ת.ז 031464878
עו"ד י' כהן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
פסק-דין

פתח - דבר

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' זוכוביצקי, סגנית נשיא), מיום 18.6.06, בתיק ת"ד 3297/03 - במסגרתו זוכה המערער מעבירה של גרימת חבלות גוף, אך הורשע בעבירות של סטייה מנתיב וגרימת נזק - עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: תקנות התעבורה או התקנות) ועל תקנה 40(א) לתקנות התעבורה; נהיגה ברשלנות -לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: פקודת התעבורה או הפקודה) והפקרה - לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה.

על המערער הושתו העונשים כלהלן: 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות; פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 12 חודשים, כאשר מתקופה זו יקוזזו שני חודשי הפסילה המנהלית, קרי: 10 חודשי פסילה; פסילה על תנאי משך 3 חודשים, אלא אם יעבור המערער, תוך 3 שנים, עבירה מן העבירות - בהן הורשע כאמור; קנס בסך 1,200ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם.

הערעור מופנה הן כלפי הכרעת דינו של בית משפט קמא והן כנגד חומרת העונש - באם לא יתקבל הערעור על הכרעת הדין כאמור.

פרטי האישום

2.         ביום 6.4.03 בסמוך לשעה  00:45 נהג המערער במכונית "פורד", בכביש ירושלים - תל-אביב מכיוון ירושלים לכיוון תל-אביב באזור שיפוט ירושלים. המערער נהג ברשלנות כאשר סטה מנתיב נסיעתו ופגע במכונית "מיציבושי", נהוגה בידי המתלוננת, אשר נסעה משמאל למערער ובכיוון נסיעתו. רשלנותו של המערער באה לידי ביטוי בסטייתו מנתיב נסיעתו, באופן הגורם סיכון כך שהמערער גרם לתאונת דרכים - במהלכה נחבלו בגופן המתלוננת, נוסעת ברכבה ונוסעת נוספת נחבלה חבלה של ממש, ונגרם לה שבר דחיסה בעמוד השדרה. גם כלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו. בנסיבות אלה לא עצר המערער במקום התאונה, כדי לעמוד על תוצאותיה, וזאת הגם שהיה עליו לדעת, כי עלול היה להיפגע במהלכה אדם.

על יסוד האמור הואשם המערער בעבירות של חוסר זהירות (תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה), רשלנות (סעיף 62 לפקודת התעבורה), גרימת נזק (תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה), הפקרה אחרי פגיעה (סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה) וסטייה מנתיב (תקנה 40(א) לתקנות התעבורה).

הכרעת דינו של בית משפט קמא

3.         בית משפט קמא תיאר תחילה נסיבות התאונה, כפי שהוצגו על ידי המתלוננת ושלושת הנוסעים ברכבה, כלהלן: המתלוננת נסעה ברכבה, בנתיב השמאלי, בכביש מס' 1, מכיוון גינות סחרוב לכיוון תל אביב. המערער נסע ברכבו, אותה השעה, בנתיב הימני, לצידה של המתלוננת. המתלוננת ניסתה לעקוף רכבו של המערער, אך משזה צפר לה, בחרה להישאר בנתיב השמאלי. לאחר מכן, נצמד המערער ברכבו לרכבה של המתלוננת ופגע בחלקו הקדמי - ימני. רכבה של המתלוננת נהדף לעבר מעקה הבטיחות, פגע בו ונהדף חזרה לכיוון רכבו של המערער. אז פגע רכבה של המתלוננת ברכבו של המערער, בחלקו השמאלי -  אחורי. המתלוננת הצליחה לעצור את רכבה. גם המערער עצר רכבו ובדק הפגיעה בחלקו השמאלי - אחורי של הרכב. כשיצא בעלה של המתלוננת מרכבה, שב המערער לרכבו ונמלט מהמקום. לנוכח הדבר, התקשר בעלה של המתלוננת לאחיה, חיים שיפמן (להלן: שיפמן), אשר נהג אותה העת ברכב אחר באותו הכביש. שיפמן הספיק לעבור מרחק רב יותר ולא ראה את התאונה, אך נתבקש לעקוב אחר רכבו של המערער, אשר נמלט בינתיים מן המקום. שיפמן קיבל הטלפון כאשר הגיע לסיבוב מוצא. שיפמן ידע באיזה רכב מדובר שכן קודם לכן, ברמזור, בצומת גינות סחרוב, עצר שיפמן ליד רכבה של המתלוננת וראה רכבו של המערער וכן את הנהג. שיפמן הבחין אף בצבע הרכב, בסוגו ובעובדה שישנה טלוויזיה במושב הקדמי, ליד הנהג. במהלך העלייה לכיוון הקסטל זיהה שיפמן את רכבו של המערער, כשהוא עוקף אותו במהירות. בעיקול הקסטל נעלם רכבו של המערער ושיפמן, אשר לא ראה אותו עוד, הניח כי המערער פנה למבשרת ציון, והודיע הדבר למשטרה.  

4.         לאור נסיבות התאונה כמתואר, בחן בית משפט קמא דבר הנזק לרכבים המעורבים, ומצא, כי הנזק אשר נגרם לרכבה של המתלוננת מתאים, באין חולק, לתיאור התאונה. ברכבו של המערער נמצא נזק קל בלבד, וזאת בחלקו האחורי-שמאלי של הרכב, כלהלן: "מעיכה בדופן שמאלי אחורי, שפשוף על צינור אגזוז, שפשוף על דופן שמאלי אחורי, העברת חומר פלסטי בצבע כהה על הדופן, סדקים בצבע הרכב בדופן על קצה האגזוז... סימן של צמיג רכב המראה על כך שמריחה היתה לא מזמן ומדובר בשעות..." (ת/2). הפגיעה, כמתואר, מתאימה לתאונת הדרכים - בגינה הגישה המתלוננת תלונתה, וכן הצבע הפלסטי, המרוח בצידו השמאלי-אחורי של הרכב - בו נהג המערער, תואם צבע רכבה של המתלוננת.

ב"כ המערער טען בבית משפט קמא, כי אין כל סימן לנזק בצידו הקדמי - ימני של הרכב ולדידו, לא ייתכן שרכבו של המערער פגע ברכבה של המתלוננת, מבלי שיוותר כל סימן לכך. בוחן התנועה השיב לכך, כי לנוכח גודלם של הגלגלים ברכבו של המערער, ישנה האפשרות, כי הגלגל גרם לפגיעה דוגמת זו ברכבה של המתלוננת. לחיזוק דבריו ציין, כי הפגיעה ברכבה של המתלוננת הנה דמוית שקע ובעומק כזה ישנה האפשרות, כי לא יוותר כל סימן של צמיג. הבוחן הבהיר לעניין זה, כי לא בדק רכבה של המתלוננת בסמוך למועד התאונה אלא ביום שלאחר מכן, ומשכך לא חיפש עקבותיהם של צמיגים. המומחה  מטעמו של המערער לא הסכים לקביעתו של בוחן התנועה באומרו, כי פגיעה מעין זו תיתכן באם סטה הגלגל בצורה מקסימאלית ולא בסטייה קלה שמאלה. בבית המשפט שינה המומחה עמדתו, עקב צפייה בתמונות חדשות, אשר הוצגו בפניו, באומרו, כי ייתכן שהגלגל יגרום לפגיעה - כזו המצויה ברכבה של המתלוננת, גם תוך סטייה קלה. נוסף לכך, כעולה מעדויותיהם של המעורבים, יצא המערער מרכבו, לאחר הפגיעה בו, ובדק האם אירעה פגיעה ברכבו, בצידו האחורי - שמאלי.   

לאור חוות הדעת האמורות וכן בהתבסס על התמונות, אשר הוצגו בפני בית משפט קמא, נקבעה התאמה בפגיעותיהם של הרכבים. 

5.         מכאן פנה בית משפט קמא לבחון תיאור רכבו של המערער - הנוסעים ברכבה של המתלוננת ושיפמן, אחיה, תיארו הרכב באופן זהה, כרכב "פורד" מסחרי בצבע כסף. שיפמן ציין כאמור, כי צפה במערער עוקף אותו ברכבו. בשלב זה זיהה בוודאות את רכבו של המערער וכן הצליח להבחין בטלוויזיה - אותה ראה קודם לכן. הוא הבחין גם בשתי הספרות הראשונות של לוחית הזיהוי - "94", ובעקבות הודעתו למשטרה, כי ייתכן שרכבו של המערער נמצא במבשרת ציון, נמצא שם הרכב, והמערער אותר באמצעות אביו.

המערער, אשר טען לכתחילה, כי כלל לא היה באזור התאונה ואינו מודע בשל כך לפרטיה, הבהיר, כי רכבו בצבע לבן מטאלי ולא בצבע כסוף, כשם שטענו יתר המעורבים. בית משפט קמא קבע, לעניין זה, כי אין לצפות מן האדם הסביר להבחין בין צבע לבן מטאלי לבין צבע כסף, בשעת לילה מאוחרת. בית המשפט, אשר צפה בתמונות הרכבים התרשם אף הוא, כי המדובר ברכב כסוף, גם אם מכונה על ידי היצרן כ"לבן מטאלי".

לאור האמור קבע בית המשפט, כי המדובר ברכבו של המערער. בית המשפט חידד והוסיף לעניין זה, כי הסיכוי לנסיעתו של רכב נוסף בעל אותו הצבע, אותה העת - בשעה 00:45, במרחק שבין צומת גינות סחרוב לבין מחלף הראל והעלייה לקסטל, הנו קטן. בייחוד אמורים הדברים לאור מציאת הרכב, העונה לתיאור האמור, באזור מבשרת ציון - אליו כיוון שיפמן את השוטרים. כמו כן, סריקת הרכב העלתה פגיעה בחלקו האחורי-שמאלי וכן הראתה, כי בתוך הרכב הייתה טלוויזיה.

באשר לטענה, כי ישנם 58 רכבים נוספים מסוג רכבו של המערער, אשר מספרם מתחיל בספרות "94" השיב בית המשפט, כי לא נבדק צבעם של כל הרכבים וכן לא נבדק מקום המגורים של המחזיקים בהם. טענה זו, לדידו של בית המשפט, גם אינה עומדת בפני עצמה ולאור מכלול הראיות, יש לקבוע, כי הרכב זוהה בוודאות.

6.         מיקום הטלוויזיה ברכב - הטלוויזיה היוותה אמצעי זיהוי נוסף לרכבו של המערער. בין הצדדים ניטשה מחלוקת באשר למיקומה. הכל הסכימו, לדברי בית המשפט, כי הטלוויזיה הייתה ממוקמת במרכז הרכב, בחלקו הקדמי. שוטרת המג"ב, אשר יצאה לתור אחר הרכב לאור קריאתו של שיפמן בנדון, טענה לעומת זאת, כי הטלוויזיה הייתה בחלקו הקדמי של הרכב, אך מאחורי הנהג והנוסע שבאמצע. בית המשפט לא ראה ממש לעניין זה שכן שוטרת המג"ב ציינה בעדותה, כי הציצה לפנים הרכב בשעות הלילה. די היה לבית המשפט בעובדה, שהייתה טלוויזיה ברכב הפוגע וכן הייתה טלוויזיה ברכבו של המערער, במיקום דומה מאוד.

שאלה נוספת שנתעוררה הייתה, האם הייתה טלוויזיה ברכבו של המערער. כשהגיע הבוחן לבדוק הרכב, לא הייתה בו טלוויזיה ולא נמצאו סימנים, המעידים על הימצאותה קודם לכן. שוטר הסיור, אשר נשאל לדבר, עמד על דעתו, כי הייתה טלוויזיה ברכב, וציין, כי הבחין בהיעלמותה לאחר ששב משיחה עם אביו של המערער. שוטרת מג"ב התעקשה אף היא, כי הייתה טלוויזיה ברכב "בוודאות". בית המשפט הסיק, על יסוד האמור, כי אכן הייתה טלוויזיה ברכב, וכי היעלמותה - כמו גם הנזק הראייתי, אשר נגרם בעטייה - מעלה החשד כלפי המערער, אשר דאג לציין מבעוד מועד בחקירתו ובלא שנדרש לכך כלל, כי אין טלוויזיה ברכבו.

7.         טענת האליבי של המערער - המערער לא התכחש לעצם קרות התאונה, אך טען, כי לא היה מעורב בה. בית משפט קמא קבע, כי טענת אליבי צריכה שתיתמך בראיות פוזיטיביות מוחשיות ולא די  בראיות, שהציג המערער, אשר יש בהן, לדידו, כדי להטיל ספק בהימצאותו במקום התאונה ובמעורבותו בה. ראייתו היחידה של המערער לעניין, הייתה עדותו שלו, ובית המשפט הבהיר, כי משלא הוצגו ראיות פוזיטיביות מוחשיות, לא עלה בידו של המערער לבסס טענתו לדבר. 

יתרה מזאת, המערער סתר עצמו בכמה נקודות מהותיות: ראשית טען, כי לא נסע ברכבו כיוון שאינו נוהג לנסוע בשבת. הוא העדיף לנסוע ברכבו, בתוך מבשרת, עד לביתו של חברו רן, ואחרי כן יצאו הוא וחבריו לבילוי ברכבו של לירון. ואולם, האירוע התרחש במוצאי שבת והמערער עצמו העיד, כי נסע לבלות בצאת השבת; שנית, טען המערער, כי אין ברכבו טלוויזיה ומעולם לא הייתה. לאור מכלול העדויות, אשר הוצג לעיל, דחה בית המשפט גרסתו זו; שלישית, וכפי שצוין, המערער אמר, כי נסע באותו הערב, ברכבו, בתוך מבשרת - מרחק 4 קילומטרים, עד לבית חברו רן. בניגוד לכך העיד שוטר הסיור, אשר מצא הרכב לאחר השעה 01:00, כי מכסה המנוע היה חם. כן העידו שוטרת המג"ב, אשר הגיעה לרכב בשעה 02:00 וגם בוחן התנועה, אשר הגיע למקום, ככל הנראה, לאחר השעה 02:30 בלילה; רביעית, כעולה מעדותו של שוטר הסיור, המערער סירב להיחקר על ידו וסירב לגרירת רכבו. במהלך חקירתו השתולל המערער ושבר חלון חדר התדרוך. המערער הכחיש זאת וטען, כי כאשר קם מכסאו בחדר החקירות, נתקל בחלון וזה נשבר, אך בית המשפט דחה גרסתו זו.   

ברשת הסתירות האמורה ובהפרכת האליבי של המערער מצא בית משפט קמא משום תוספת ראייתית, המסבכת המערער בביצוע העבירות.

8.         חבלות גוף - בית המשפט קבע לעניין זה, כי המשיבה לא הוכיחה שנוסעת ברכבה של המתלוננת נחבלה חבלה של ממש (בכך שנגרם לה שבר דחיסה בעמוד השדרה), כאמור בכתב האישום. הרי המשיבה לא הציגה תעודות רפואיות לעניין ולא נחקרו עדים בנדון. בהתאם, לא הוכחו - ולו לכאורה - חבלות בגופם של יתר הנוסעים, כאשר כל שיש לעניין זה הנו הודעתה של המתלוננת (ת/8), אשר ציינה, כי הנוסעים פונו במצב קל. על כן קבע בית משפט קמא, כי בתאונה זו לא נגרמו חבלות גוף, אך בנסיבות התאונה, עשוי היה להיפגע אדם (כלשון סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה). לכן, היה על המערער לעצור, לאחר התאונה, ולהושיט עזרה, אך הוא לא עשה כן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ