אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 30223/06

פסק-דין בתיק עפ 30223/06

תאריך פרסום : 27/03/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
30223-06
29/05/2006
בפני השופט:
ע' חבש י' צבן וי' נועם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
כהן ענת
עו"ד הסנגוריה הציבורית המחוזית
פסק-דין

1.         העבירה שיוחסה למשיבה הנה הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי כתב האישום, ביום 16.4.01 בשעה 17:00 בחברון, חסמה המשיבה בגופה, עם אחרות, מעבר ניידת משטרה אשר הובילה עצורה. בבית משפט השלום לא הייתה מחלוקת על עצם האירוע, בו היו מעורבים נשים וילדים מהישוב היהודי בחברון, שהתעמתו עם שוטרים, וכי הונח מחסום אבנם על הכביש ואף היה נסיון פיזי לעצור את רכבי המשטרה. כמו כן לא הייתה מחלוקת, כי המשיבה נכחה במקום בעת האירוע.

לגרסת המערערת, המשיבה עמדה על הכביש וחסמה בגופה את הניידת, ואילו לגרסת המשיבה, היא עמדה בצד על המדרכה, שכן ידעה שהיא "מסומנת" על-ידי המשטרה.

2.         בית משפט השלום שמע חמישה עדי תביעה ושני עדי הגנה ובכללם המשיבה, ולאחר ניתוח העדויות הגיע למסקנה, כי בלהט האירועים העדים לא הבחינו בברור במקומה של המשיבה, ומכיוון שהיא הלהיטה את הרוחות ממקום עמידתה, והיא מוכרת להם, הסיקו כי עמדה על הכביש, אף כי עמדה על המדרכה ביודעה, כי עליה להיזהר. בשל הספק במיקום המשיבה בזמן האירוע והאם חסמה בגופה את דרכם של השוטרים, זיכה בית המשפט קמא את המשיבה.

לציין, לגבי עדות של ארבעה מעדי התביעה, אין קביעה של בית המשפט כי אינם אמינים. הקביעה הינה שהם לא הבחינו מספיק בנעשה והסיקו מסקנה שגויה מכך שהמשיבה הלהיטה את הרוחות. באשר לעד נוסף, עופר כהן גבאי, מצא בית המשפט סתירות בין גירסאותיו השונות.

3.         הטענה העיקרית בערעור הינה, כי עדויות התביעה היו ברורות והעדים אמרו במפורש, כי המשיבה חסמה בגופה את הדרך של הניידת.

4.         א.         העד, אליעזר קרן, העיד כי המשיבה עמדה על הדרך ולא אפשרה מעבר הניידת. בית משפט קמא קבע, כי הדיבור " על הדרך" אינו ברור דיו והאם משמעו כביש או מדרכה. אלא שמסקנה זו אינה מתיישבת עם דברי אותו עד, בעמוד 3 לפרוטוקול, כי המשיבה לא איפשרה מעבר הניידת היוצאת מן התחנה, ואין טענה כי הניידת נסעה על המדרכה.

            ב.         העד עדיאל שלום אמר בעדותו, כי המשיבה חסמה בעצמה את היציאה של הניידת. בית משפט לא נתן משקל כלשהו לעדות זו, בלא הנמקה, מה עוד שחסימת יציאת הניידת, בין על המדרכה ובין על הכביש, מהווה הפרעה לשוטר.

            ג.          העד עופר כהן-גבאי אמר בבית המשפט, כי המשיבה עמדה באמצע הכביש ולא נתנה לניידת לעבור (עמ' 5). בית המשפט קמא היה ער לעדות זו, אך מצא סתירות בין דברי כהן-גבאי לבין דברים שרשם במזכר מייד אחרי האירוע (נ/1) ובהודעה שמסר כשעתיים אחרי האירוע (נ/2). אלא שבדיקה של מקורות אלה אינה מגלה סתירה ובוודאי לא סתירה מהותית. במזכר נ/1 מציין העד, כי המשיבה נטלה חלק פעיל באירוע כולו; ובהודעה אמר, כי המשיבה חסמה הציר בו נסעה הניידת (שורה 28). החלפת המונח " דרך" במונח " ציר" אינה משנה את המהות. לפיכך אין לומר, כי העדות שמסר כהן-גבאי בבית המשפט, מספר שנים לאחר האירוע עצמו, הינה גרסה חדשה או שאינה תואמת את הגירסה שמסר שעות מעטות אחרי האירוע.

ד.         העדים סנ"צ אלי אבגיל ויעקב בלדב לא העידו במפורש על מיקומה של המשיבה, אך ציינו כי היתה פעילה במתן הוראות; ובלדב הוסיף כי היא אף גידפה את השוטרים בקללות קשות ביותר (עדות בלדב עמ' 6; הודעת אבגיל במשטרה ת/2).

5.         המסקנה המתבקשת מעדויות אלה הינה, כי שלושה עדי ראיה ראו היטב, וכך גם העידו, כי המשיבה עמדה בדרך היציאה של הניידת ולא על המדרכה. הם לא הסיקו מסקנה מהתנהגותה, אלא העידו מה שראו עינהם.

די בכך כדי להוכיח היסודות העובדתיים של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והיסוד הנפשי נלמד מעצם השתתפותה באירוע שיועד למנוע את הובלתה של עצורה, בין בחסימה גוף ובין בחסימת אבנים. טענת הסנגור, כי הדרך היתה ממילא חסומה על-ידי האבנים, דבר שאינו מיוחס למשיבה, אינה ממן העניין, שכן הפרעה קיימת לפעילות המשטרה אינה מכשירה התנהגות מפריעה אסורה אחרת.

בנסיבות אלה לא היה בסיס לספק שהעלה בית-משפט קמא, בשאלה היכן עמדה המשיבה זמן האירוע והאם חסמה את דרכם של השוטרים אל מחוץ לתחנת המשטרה.

לאור האמור, דין הערעור להתקבל, ואנו מרשיעים המשיבה בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

התיק יוחזר לבית משפט קמא לשלב הטיעונים לעונש.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' סיון תשס"ו (29 במאי 2006), בהעדר הצדדים, בהסכמתם.

ש ו פ ט                                           ש ו פ ט                                              ש ו פ ט

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ