אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 3003/05

פסק-דין בתיק עפ 3003/05

תאריך פרסום : 27/03/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
3003-05
21/06/2006
בפני השופט:
1. דוד חשין סגן נשיא
2. מיכאלה שידלובסקי-אור
3. אהרן פרקש


- נגד -
התובע:
פלוני (קטין)
עו"ד הסניגוריה הציבורית
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
פסק-דין

1.         לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לנוער בירושלים (כבוד השופט א' בן-דור) מיום 27.1.2005, בת"פ 835/04. בית המשפט קבע כי המערער ביצע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), וכי ביצע סיוע לעבירה של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) לחוק. בית המשפט הרשיע את המערער, וגזר עליו מאסר על תנאי בן 4 חודשים, אם יעבור תוך שנתיים עבירה לפי סעיפים 382 או 427 לחוק, וכן קנס בסך 1260 ש"ח.

המערער מבקש להורות על ביטול הרשעתו (ובהתאם, גם על ביטולו של עונש המאסר המותנה שנגזר עליו).

2.         המערער הודה במיוחס לו בכתב האישום. להלן עיקרי העובדות על פיו: במהלך שנת 2002 התפתחה בין המערער לבין אדם בגיר (להלן - המתלונן) מערכת יחסים שבמסגרתה הלווה המערער למתלונן סכום כולל של כ-5,000 ש"ח. המתלונן סירב להחזיר למערער חלק מחובו במועד שנקבע. חבר בגיר של המערער קבע מפגש עם המתלונן בעניין זה. ביום 27.10.2002, בסמוך לשעה 21:30, הגיעו המערער, חברו הבגיר ושלושה בגירים נוספים לביתו של המתלונן במטרה לגבות את החוב וביקשו אותו לצאת. החבורה נסעה בשתי מכוניות אל עבר היציאה מהעיר, כשהמתלונן עימם באחת המכוניות. ביציאה מהעיר עצרו, ואז איים אחד הבגירים על המתלונן שירצח אותו. שניים מהבגירים הוציאו את המתלונן ויחד עם המערער היכו אותו בכל חלקי גופו. החבורה העלתה את המתלונן חזרה לאחת המכוניות, והם המשיכו בנסיעה לכיוון ביתו של אחד מארבעת הבגירים שבחבורה. בדרך שוב איים אחד מהם על המתלונן שירצח אותו. משהגיעו לבית של אותו בגיר, נכנסו למחסן, קשרו את עיניו של המתלונן במגבת והיכו אותו בכל חלקי גופו. המערער ניגש יחד עם אחד הבגירים והם קראו להורי המערער. אלה הגיעו למחסן, ואביו של המערער סטר גם הוא למתלונן. לאחר שהבטיח המתלונן להחזיר את חובו, סילקו אותו מהמחסן.

3.         המערער, יליד 1987, היה כבן 15 בעת האירוע. כתב האישום הוגש רק ביוני 2004, כשנה ושמונה חודשים לאחר האירוע, בהסכמת המשנה לפרקליטת המדינה (הסכמה הנדרשת בהעמדה לדין של קטין, הנעשית יותר משנה לאחר ביצוע העבירה: סעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן - חוק הנוער)). על בסיס הודאתו של המערער, נקבע כי ביצע את העבירות שיוחסו לו, אם כי בנוגע לעבירה של סחיטה בכוח נקבע כי ביצע סיוע בלבד.

4.         בתסקיר שירות המבחן לנוער שהוצג בפני בית משפט קמא צוין, מפי המערער, כי כשלוש שנים לפני עריכת התסקיר, התחבר למתלונן, אדם בגיר בעל משפחה; כי המתלונן רכש את אמונו של המערער והשפיע עליו לזנוח את לימודיו ולהתחיל לעבוד; כי במקביל נהג המתלונן ללוות מהמערער סכומי כסף גדולים שאותם הבטיח להשיב לו כשיוכל; כי בשלב כלשהו הבהיר המתלונן למערער כי לא יוכלו להמשיך ולהיפגש ואף איים עליו כי אם ידרוש את כספו, ייענש. התסקיר מציין עוד כי הוריו של המערער סיפרו שבמשך תקופה זו סבל בנם מפחדים ומהרטבות בלילה וחלם חלומות בלהות. אז, לדבריהם, שיתף אותם המערער בקשרו עם המתלונן, ובתקופה זו ביצע את העבירה שבגינה הורשע.

עוד נאמר בתסקיר, כי המערער אינו בעל "דפוסים עברייניים", וכי מאז העבירה ועד עריכת התסקיר, שנתיים וחצי לאחר מכן, לא נפתחו נגדו תיקים. באשר לעבירה, ציין התסקיר כי המערער מודה בחלקו, לוקח מידה של אחריות על מעשיו ומביע חרטה, אך עם זאת, רואה את עצמו כקורבן, חש מנוצל ופגוע ומתנגד לטיפול פסיכולוגי שהוצע לו על ידי קצינת המבחן. המלצת שירות המבחן הייתה להימנע מהרשעה, להטיל על המערער 70 שעות התנדבות ולהחתימו על התחייבות שלא לבצע בעתיד את העבירה שבה הורשע.

5.         בית משפט קמא לא אימץ את המלצת תסקיר שירות המבחן. בגזר הדין ציין בית המשפט את השיקולים לקולת העונש, ובהם גילו הצעיר של המערער, העובדה שביצע את העבירה יחד עם 5 בוגרים ובהם אביו, החרטה שהביע, הבנת חומרת המעשה והתרשמות קצינת המבחן כי אינו בעל נורמות עברייניות. עם זאת, קבע בית המשפט כי לאור החומרה שבעבירות והחומרה שבעצם לקיחת חלק במעשים, אפילו חלק קטן ונגרר, יש להרשיע את המערער.

6.         ב"כ המערער טוענת כי אף לא אחת ממטרות ההרשעה חיונית או רלוונטית במקרה של המערער. לטענתה, אות הקלון שההרשעה אמורה להשיג אינו מתאים למקרה, שכן מדובר בקטין נורמטיבי, תמים, ש"הלך קצת 'לאיבוד' במהלך שנות התבגרותו, הרבה 'תודות' גם למעורבות המתלונן בחייו" (סעיף 17 להודעת הערעור). אות הקלון המגולם בהרשעת המערער פוגע, לטענתה, במטרת השיקום שעליה מושתת בית המשפט לנוער. לדידה, הרתעת המערער אף היא אינה נדרשת במקרה זה, שכן הוא כבר הורתע על ידי ההליך שהופעל נגדו זמן רב לאחר האירוע, מה גם שהמערער סבל מניצולו על ידי המתלונן ומפליטתו ממערכת החינוך, ואלו מהווים עבורו את "עונשו הגדול ביותר" (שם). לדבריה, גם התכלית שבהרתעת הרבים אינה משמעותית במקרה זה, שכן מדובר בגזר דין בעניינו של קטין, שאינו זוכה לפרסום. לטענתה, העובדה שהמתלונן לא נחקר, ולעומתו דווקא המערער, שנוצל על ידו, הוא שמורשע, יש בה כדי להעביר לציבור מסר מסוכן, המעניק הכשר למעשי ניצול של קטינים בידי מבוגרים.

ב"כ המערער מדגישה כי תפקיד המערער באירוע היה לשמש "פתיון" בידי המבוגרים, בני למעלה מ-30, בעלי עבר פלילי עשיר. לטענתה, חלקו של המערער בהכאת המתלונן נעשה בהנחיית אותם מבוגרים, כאשר לפי עדויות חלק מהמעורבים בפרשה, המערער "הכה ובכה". נסיבות אלה, כך היא טוענת, יש בהן כדי להפחית מחומרתה של העבירה, באופן המצדיק את ביטול הרשעתו של המערער, וממילא גם ביטול עונש המאסר המותנה, תוך השארת הקנס על כנו.

בנוסף על אלה, סבורה ב"כ המערער כי ראוי ליתן משקל לזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות. לדבריה, העובדה שהמערער הועמד לדין לאחר חלוף הזמן הקבוע בחוק להעמדת קטין לדין (ונדרש אישור היועץ המשפטי לממשלה להעמדתו לדין), יש בה כבר כדי להביע את הסלידה החברתית ממעשיו.

7.         בדיון שלפנינו הביע ב"כ המשיבה נכונות לבוא לקראת המערער בעניין ההרשעה "אם יהיה שיתוף פעולה במישור [הטיפולי]" (עמ' 1 לפרוטוקול). לבקשתנו, הוגש ביום 14.6.2005 תסקיר משלים. בתסקיר חזרה קצינת המבחן על עיקרי דבריה שבתסקיר הראשון, וכן חזרה על המלצתה שלא להרשיעו, להחתימו על התחייבות ולהטיל עליו 70 שעות של"צ בפיקוח שירות המבחן. היא הוסיפה כי המערער הביע חוסר נכונות לקבל טיפול ריגשי או נפשי, אך הביע הסכמה לכאורה לשתף פעולה ולהתראיין ב"יחידה למתבגרים", כדי להתחיל טיפול שם. היא ציינה כי התרשמה שהסכמתו זו אינה נובעת מתוך הבנה של צרכיו האמיתיים, אלא מתוך ריצוי בית המשפט ומשיקולים של מניעת הרשעתו.

לאור נכונותו של המערער לשתף פעולה ולקבל טיפול במסגרת היחידה למבוגרים, הורינו לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים נוסף עד ליום 30.10.2005. לאחר קבלת תגובות הצדדים לתסקיר זה, החלטנו לתת למערער הזדמנות נוספת ואחרונה, והורינו לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים נוסף בעוד חצי שנה, תוך הנחייה כי אם המערער לא יוכיח שיתוף פעולה, יוכל שירות המבחן להגיש את התסקיר עוד לפני כן.

8.         ביום 16.5.2006 הוגש התסקיר המשלים הנוסף, הוא התסקיר האחרון בעניינו של המערער. התסקיר מגלה התקדמות רבה בשיתוף הפעולה של המערער עם האגף לקידום נוער בעיריית ירושלים. על פי התסקיר, המערער מתמיד להגיע לפגישות ואף יוזם לעתים מפגשים עם העובדת הסוציאלית המטפלת בו. בנוסף, כך עולה מהתסקיר, הופנה המערער למורה פרטי, הוא מתמיד ומשקיע בלימודים, ונשקלת האפשרות לשלבו בשנה הבאה במסגרת לימודית בהיקף שעות גדול יותר. לנוכח כברת הדרך המשמעותית שעבר המערער מאז הופנה לטיפול, המליץ שירות המבחן על ביטול ההרשעה.

9.         המשיבה סבורה כי לנוכח חומרת העבירות שבהן הורשע המערער, אין זה המקרה לביטול הרשעה, בהוסיפה כי ההרשעה תימחק ממילא כבר בנובמבר 2008. עמדה זו שונה, לכאורה, מהעמדה שהביעה בדיון לפנינו, כפי שצוין לעיל.

10.       שקלנו את טענות הצדדים והתלבטנו בהן, ובסופו של דבר באנו למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולבטל את הרשעת המערער.

11.       ככלל, משנמצא כי אדם עבר עבירה, הוא יורשע וייענש. לכלל זה יש חריג בדמותו של סעיף 71א לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט להימנע מהרשעה וליתן צו שירות לתועלת הציבור, בנוסף למבחן או בלעדיו. בשוקלו אימתי להחיל חריג זה, על בית המשפט להביא בחשבון את האינטרס הציבורי (בכלל זה הרתעה ואכיפה שוויונית) אל מול הנסיבות האינדיווידואליות של הנאשם (ראו, למשל, בעניין זה את דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, בעמ' 689-690).

משמדובר בנאשם קטין, מערכת השיקולים הרלוונטית בשאלת ההרשעה מקבלת מימד שונה ודגשים שונים (שם, בעמ' 690). סעיף 24 לחוק הנוער מאפשר לבית המשפט, כאשר זה קובע כי נאשם קטין ביצע עבירה, לצוות על אמצעי טיפול (מתוך אלה המנויים בסעיף 26 לאותו חוק) בלא הרשעה, ואף להימנע מהרשעה מבלי לצוות על אמצעי טיפול כלשהו. סעיף 24 לחוק הנוער מבטא את השוני שבין קטינים לבגירים בקווי שיקול הדעת ובאיזונים שעל בית המשפט להביא בחשבון, קרי: לתת משקל יתר לנסיבות האינדיווידואליות של הנאשם הקטין, לנסיבות העבירה ולסיכויי שיקומו של הקטין.

עם זאת, "קטינות אינה יוצרת חסינות, ולעתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי" (כבוד הנשיא ברק בע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 577, בעמ' 583-584; ראו גם דברי כבוד השופטת ביניש בע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 869, בעמ' 877).

12.       אימתי נעדיף את האינטרס הציבורי שבהרשעת קטין במקרה נתון אף כשמדובר בנאשם קטין? "החומרה שבעבירות", כפי שציין בית משפט קמא בגזר דינו, היא שיקול מרכזי בעניין זה. בענייננו, אכן מדובר בעבירות חמורות, ובעיקר לאור ביצוען בידי חבורה. עם זאת, ראינו מקום להבחין בין "חומרת העבירות" לבין החומרה שבאה לידי ביטוי במעשיו הקונקרטיים של הנאשם הקטין, ולשים את הדגש על זו האחרונה. עיון בפסיקה מלמד, כי במקרים שבהם מורשעים קטינים בשל חומרת העבירות שבהן השתתפו, חלקיהם בביצוע העבירה היו מרכזיים או משמעותיים. כך, למשל, בע"פ 9262/03 הנ"ל, דובר בשלושה קטינים, אשר במהלך מסיבה ביצעו בזה אחר זה בעילה אסורה בהסכמה של נערה כבת 14 וחצי. כך גם, בע"פ 2669/00 הנ"ל, ארבעת הנאשמים הקטינים התנפלו והיכו קשות עובר אורח תמים.

הנה אנו רואים, כי לא רק שהעבירות שבהן מורשעים קטינים הן עבירות חמורות, אלא שמעשיהם וחלקם בעבירות חמורים אף הם, בהיותם אלה שיזמו את העבירות וביצעו אותן. במקרה שלפנינו, אכן מדובר בעבירות חמורות - תקיפה וחבלה של ממש וסחיטה בכוח (כאשר המערער הורשע אך בסיוע לסחיטה) - אלא שאת עיקר המעשים החמורים ביצעו הבוגרים שבחבורה. לעומתם, חלקו של המערער היה בעיקר לשמש "פתיון", ואת חלקו בהכאת המתלונן ביצע בלחץ הבוגרים שסביבו. ב"כ המערער מציינת כי לפי הודעות חלק מהמעורבים בפרשה, המערער בכה בעת שהיכה את המתלונן (ההודעות אינן מצויות בחומר שלפנינו, אך המשיבה לא חלקה על כך). אין בכך כדי להמעיט מחומרת ההכאה, אך יש בכך כדי להצביע על כך שנגרר אחרי המבוגרים, וכי פעל כמי שנאלץ לעשות את שעשה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ