אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 2468/07

פסק-דין בתיק עפ 2468/07

תאריך פרסום : 16/06/2009 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
2468-07
27/12/2007
בפני השופט:
1. ר. שפירא [אב"ד]
2. מ. פינקלשטיין
3. צ. קינן


- נגד -
התובע:
לביא שרגא
עו"ד לויתן עמיקם
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

השופט ר. שפירא [אב"ד]:

הרקע לערעור וטענות הצדדים:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (לתעבורה) בעכו (כב' השופט י. בכר) בתיק ת"ד 11066/03, במסגרתו הורשע המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות על פי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") יחד עם סעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה; סטייה מנתיב נסיעה ופניה שלא בבטחה על פי תקנות 40(א) ו- 41 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה. על המערער הושתו עונשים של מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים לריצוי במסגרת עבודות שירות; מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים בפועל; וקנס כספי בסך 2,500 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו. הערעור הוא הן כנגד ההרשעה והן כנגד העונש.

המערער הואשם כי נסע ברכב מסחרי מסוג סיטרואן ברלינגו בכביש 899 מכיוון כרמיאל לכיוון תפן ובעת שפנה שמאלה לכיוון מצפור, המצוי בשמאל הכביש, חסם את דרכו של המנוח שרכב על אופנוע והיה בהליך עקיפת רכבו של המערער משמאל. המנוח ניסה לברוח שמאלה מרכבו של המערער אך התנגש ברכב וכתוצאה מהתאונה נגרם מותו המיידי של המנוח.

בימ"ש קמא קבע כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של המערער, אשר לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים בנסיבות המקרה וכי המערער יכול היה למנוע את התרחשות התאונה. נקבע כי המערער סטה לכיוון המצפור בזווית חדה ולא בקשת רחבה, כפי שהדבר נדרש על פי התקנות. כן נקבע כי מיקום ההתנגשות, צורת הנזק בכלי הרכב, כיוון הנזק (מאחור לפנים) ועומק הנזק כמתועד בדו"ח הבוחן, כל זאת יחד עם שדה הראייה של 145 מטר, מחייבים את המסקנה כי המדובר בתאונה שניתן היה למונעה אלמלא התרשלות המערער.

בימ"ש קמא לא קיבל את חוו"ד המומחה מטעם ההגנה וזאת מאחר שבביקור במקום שנערך על ידי שופט בימ"ש קמא נמדד שדה הראיה ונמצא הבדל ניכר בין שדה הראיה שקבע המומחה מטעם ההגנה ושדה הראיה שנמדד בביקור במקום. כן נקבע כי חוו"ד המומחה מטעם ההגנה התבססה בחלקה על השערות והנחות ולא ממצאים ו/או עובדות ו/או הוראות החוק והתקנות. נקבע, בניגוד לטענת המומחה מטעם ההגנה, כי האחריות לבחון את הנעשה הן מלפנים והן מאחור מוטלת על הנהג המתכוון לבצע פניה שמאלה, זאת על פי תקנות 40(א) ו-41 לתקנות התעבורה. כן נקבע כי הפניה למצפור בוצעה במקום שאינו צומת ואין לגביו שילוט של צומת ולכן מתחייבת נקיטת אמצעי זהירות יתר, עד כדי עצירה מוחלטת טרם הפניה. בימ"ש קמא לא קיבל את גרסת המערער, שלא נמצאה מהימנה וכן דחה את גרסתו לפיה הביט לאחור בטרם הפניה. נקבע כי המערער יכול וצריך היה להבחין באופנוע שהיה בנתיב השמאלי בעיצומו של ניסיון עקיפה לו היה מביט דרך המראה השמאלית טרם הפניה. עוד נקבע כי העובדה שהאופנוע נסע במהירות מופרזת ועקף רכב משמאל, שהיה כביכול בהאטה, אין בה כדי לאיין את רשלנותו המכרעת של המערער, זאת מאחר שעל כל נהג לצפות רשלנות של אחר ואין ברשלנות האחר כדי לפטור מאחריות אם הגורם הרשלני חייב לצפות מעשה רשלנות זה.

במסגרת גזר הדין קבע בימ"ש קמא כי אין למצות עם המערער את מלוא חומרת הדין, בשל היות המערער אדם נורמטיבי, ללא עבר תעבורתי מכביד, התורם למדינה מזמנו וכישוריו ובשל היות רשלנותו במקרה זה רשלנות רגעית.

המערער טוען כי טעה בימ"ש קמא בסברו כי הוכחה אשמתו של המערער ברמה הנדרשת בפלילים ובהרשיעו את המערער.

עוד טוען המערער כי שגה בימ"ש קמא משביסס את פסק הדין על עדותו של בוחן התנועה בביקור במקום לאחר סיום כל פרשת הראיות ובמהלך הכנת הסיכומים, כאשר עדות זו עומדת בסתירה לעדות הבוחן, כפי שנתנה בבימ"ש וכן את מסקנותיו שנכללו בדו"ח שערך ואשר הוגש לבימ"ש במהלך שמיעת הראיות.

המערער טוען כי ניסוי שדה הראיה שנעשה על ידי הבוחן בעת הביקור במקום לא שיקפה את המציאות שהייתה בעת האירוע וכי טעה בימ"ש קמא משקבע כי שדה הראיה של המערער במקום התאונה הינו 145 מטרים, זאת מאחר שהניסוי התבצע כאשר המערער כביכול "עמד" מחוץ לרכבו על שולי הכביש בעוד שבעת האירוע המערער ישב בתוך רכבו כשהרכב נע ולכן ניסוי זה אינו משקף את התנאים בהם היה המערער מצוי בזמן אמת.

לטענת המערער, בימ"ש קמא טעה בכך שלמרות שקבע בהכרעת דינו כי האופנוע נסע במהירות מופרזת ועקף את רכבו של המערער משמאל, לא מצא לראוי לקבוע כי רשלנות זו ניתקה את הקשר הסיבתי בין נהיגתו של המערער לבין התוצאה.

כן טוען המערער כי שגה בימ"ש קמא משקבע כי המערער ביצע את הפניה בצורה חדה. לעניין זה טוען המערער כי עדת התביעה, גב' רותם וקס, חזרה והעידה שהפניה שמאלה שביצע המערער נעשתה בצורה רגילה, לא בקשת רחבה מדי ולא צרה מדי, אלא בזוית של כ-40 מעלות. לטענתו, לא היה מקום לקבל דווקא את עדותה לעניין הזוית של 40 מעלות ולא לקבל את עדותה כי הפניה נעשתה בצורה רגילה, לא בקשת רחבה מדי ולא צרה מדי. כן טוען המערער כי חוו"ד המומחה מטעם ההגנה בעניין זה עולה בקנה אחד עם עדותה של עדת התביעה הנ"ל כי הפניה הייתה רגילה ולא חדה. על כן, טוען המערער כי טעה בימ"ש קמא בקביעתו כי המערער סטה בצורה חדה ובאלכסון לנתיב השמאלי וחסם את נתיב נסיעתו של רוכב האופנוע.

המערער טוען כי בימ"ש קמא שגה בהתעלמו מעדותה של עדת התביעה הנ"ל ומעדותו של המערער עולה כי רכב המערער נעקף מימין על ידי רכב איטי בטרם החל פנייתו שמאלה.

כן טוען המערער כי בימ"ש לא שם ליבו לעובדה כי לרוכב האופנוע היה שדה ראיה לפנים של כ- 200 מטר ולמרות זאת המשיך בנסיעה במהירות מופרזת תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהמערער האט את מהירות נסיעתו ואותת כי בכוונתו לפנות שמאלה (כך גם על פי עדות עדת התביעה הנ"ל) ובחר לנסות לעקוף משמאל את רכבו של המערער במסלול המיועד לתנועה ממול. לטענת המערער, התנהגות זו של רוכב האופנוע ניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנות המערער, אם הייתה כזו, לבין התוצאה.

לטענת המערער, בימ"ש קמא לא נתן דעתו להלכה הפסוקה, על פיה אין די בהצבעה על מעשה רשלני מצד הנהג אלא שומה גם להוכיח שגרם המוות אירע תוך זיקה סיבתית מספיקה למעשה הרשלני של הנהג וכי זיקה זו לא נותקה בשל התנהגות רוכב האופנוע.

המערער טוען כי טעה בימ"ש קמא בפרשנותו את תקנות התעבורה ובקביעתו כי על המערער היה לעצור טרם פנייתו. לטענת המערער, מעשה שכזה איננו נדרש כאשר אין כלי רכב בנתיב הנגדי או מאחור ומעשה זה מסוכן ועלול לגרום לתאונה והוא אף אינו עולה בקנה אחד עם תקנה 43(א)(2) לתקנות התעבורה.

לטענת המערער, שגה בימ"ש קמא משדחה ללא הצדק מספיק את עדותו של המערער בעוד שעדותו, שניתנה כשעתיים לאחר התאונה, עולה בקנה אחד עם עדותה של עדת התביעה. המערער טוען כי שגה בימ"ש קמא בקביעתו כי המערער מסר גרסאות סותרות לגבי מספר הפעמים בהן הביט במראה לפני פנייתו.

עוד טוען המערער כי טעה בימ"ש קמא בהתעלמו מן העובדה שהמאשימה נטלה, ללא סמכות חוקית, את זכות התגובה לסיכומי ההגנה למרות שלנאשם זכות המילה האחרונה במשפט פלילי.

המערער טוען כי בימ"ש קמא לא נתן כל משקל לסתירות המהותיות של בוחן התנועה בנוגע לשדה הראיה, זאת מאחר שהן מדו"ח הבוחן שערך והגיש לביהמ"ש והן מעדותו בפני ביהמ"ש עולה כי הבוחן קבע ששדה הראיה של המערער עמד על 100 מטר לערך, אך לאחר סיום פרשת הראיות ובמהלך תחילת הכנת הסיכומים קבע אותו בוחן, לאחר ביקור במקום, כי שדה הראיה הינו 145 מטרים. לטענת המערער, ניסוי שדה הראיה אינו משקף את שדה הראיה שהיה למערער בזמן התאונה שכן הניסוי מדד קטע כביש שקצהו האחד היה "תחילתו של העיקול בכביש" ותחילת העיקול איננה זהה בין הולך רגל שנמצא מצד ימין או שמאל של הכביש ובין נהג הנמצא בתוך רכב מסחרי כשהוא בתנועה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ