אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 2420/07

פסק-דין בתיק עפ 2420/07

תאריך פרסום : 28/06/2009 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
2420-07
12/03/2008
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
נחמיאס מנחם
הנתבע:
ועדה מחוזית לתכנון מחוז חיפה
פסק-דין

הרקע לערעור וטענות הצדדים:

בפני ערעור הנאשם כנגד הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו על ידי בית משפט השלום בחיפה בת.פ. 1889/06 (כב' השופט ע. קוטון). בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירות של אי קיום צו בית משפט (אישום ראשון) ושימוש ללא היתר ובסטייה מתוכנית (אישום שני) וזיכה אותו מעבירה של בניה ללא היתר (אישום שלישי), מאחר שבמהלך הדיון קיבל המערער היתר בדיעבד למבנה שבו עוסק האישום השלישי לכתב האישום. על המערער נגזרו עונשים של 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים החל מיום 1.12.07, קנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו וחילוט התחייבות בסך 50,000 ש"ח עליה חתם המערער במסגרת תיק קודם בו ניתן צו איסור שימוש שאינו חקלאי במבנים. נקבע כי עונשים אלה ניתנים בהתחשב בחומרת העבירות מחד ובנסיבותיו האישיות של המערער ובקשיים בהתמודדות מול הרשויות מאידך.

האישום הראשון והעיקרי שבו הורשע המערער בתיק נשוא הערעור הוא כי המערער לא ציית לצו שניתן בתיק קודם. מדובר במערער שביצע בחלקה בכפר ביאליק עבודות בניה ושימוש ללא היתר כדין למטרה שאינה חקלאית. ב- 20.4.05 במסגרת גזר דין נשוא ת.פ. 6417/02 (להלן: "התיק הקודם") נצטווה המערער שלא להשתמש במבנים נשוא הצו שימוש שאינו חקלאי זולת אם יהיה לו היתר כדין, החל מיום 1.2.06. מועד כניסת הצו לתוקף הוארך עד ליום 1.4.06 ובקשות נוספות להארכת המועד נדחו. בתאריכים 10 ו- 23 לאפריל 2006 נמצא כי המערער ממשיך את השימוש במבנים ללא היתר כדין למטרות שאינן חקלאיות ואינו מקיים את צו ביהמ"ש שניתן בתיק הקודם (אישום ראשון). בנוסף, המערער השתמש בחלקה ובמבנים שבנה על החלקה נשוא הצו שימוש שאינו חקלאי ללא היתר כדין ועשה בחלקה שימוש טעון היתר, ללא היתר, בסטייה מתוכנית (אישום שני).

המערער כפר במיוחס לו והתנהלו הוכחות. המערער לא חלק על קיומו של גזר הדין בתיק הקודם במסגרתו ניתן הצו, אלא על הפרשנות שיש לתת לצו זה שניתן במסגרתו ולטענתו אין להאשימו בהפרת הצו משבחר לשלם קנס בגין הפרת אותו צו. הוא לא חלק על היותו משתמש במבנים נשוא הצו שימוש ללא היתר ושימוש חורג ללא היתר, אלא טען שמדובר באישום החופף בעובדותיו לאמור באישום הראשון. כן טען כי יש לראות את השימוש הנטען על ידו כשימוש מותר או מוצדק נוכח החלטות מנהליות שניתנו ביחס לחלקה ולאיזור בכללותו ונוכח הסייג הקיים לפעילותו הפלילית בדבר "צורך".

בימ"ש קמא קבע כי במסגרת התיק הקודם הורה בית המשפט על הפסקת השימוש האסור בחלקה ובמבנים מתאריך מסוים ובנוסף לכך הורה לקנוס את המערער בשל המשך השימוש האסור, כבר במסגרת גזר הדין המקורי. נקבע כי אין המדובר באמצעי כפיה ואכיפה חילופיים על פיהם רשאי המערער לבחור לקיים אחד מהם ולהתעלם ממשנהו, דהיינו, לשלם קנסות ולהמשיך במקביל בשימוש האסור, כי אם באמצעים המצטברים זה לזה אשר מטרתם לכפות את קיומו של הצו. על כן, משלא קוים הצו, אף אם נקנס על כך המערער במסגרת גזר הדין המקורי, הרי הוא עובר עבירה של אי קיום צו שיפוטי. כן נקבע כי אף בפסק הדין שניתן במסגרת ערעור שהגישה המאשימה על פסק דינו של בימ"ש השלום במסגרת ע"פ 450/05 ציין ביהמ"ש המחוזי מפורשות שביחס למבנים אלה נאסר על המערער לעשות בהם כל שימוש שאיננו למטרה חקלאית, אלא אם כן יהא לגביהם היתר כדין.

כן ציין בימ"ש קמא כי בע"פ 759/06 בו נדחה ערעורו של המערער על ההחלטה שלא לעכב את ביצוע הצו, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי ביצועה של אותה החלטה לא עוכב וממילא היה על המערער להפסיק את השימוש החורג במועד שנקבע או לכל המאוחר ביום 20.4.06.

על כן, נקבע על ידי בימ"ש קמא כי משהמשיך המערער את השימוש האסור במבנים נשוא צו בית המשפט, עבר הוא את העבירה המיוחסת לו באישום הראשון נשוא תיק זה - אי קיום צו בית משפט.

באשר לאישום השני בגין שימוש ללא היתר ובסטייה מתוכנית - נקבע כי האישום מתייחס למעשי השימוש שנעשו לאחר מתן גזר הדין. טענות המערער על פיהן מדובר בשימוש מותר או בשימוש החוסה תחת כנפיה של הגנת הצורך לא התקבלו על ידי בימ"ש קמא. נקבע כי משלא ניתן היתר אחת היא שהשימוש נעשה ללא היתר, גם אם בכוונת הגורמים המאשרים או חלקם ליתן היתר. לגבי הגנת הצורך נקבע כי מדובר בצו מידתי ומאוזן המתיישב עם הדין, בפרט כשניתנה ארכה משמעותית לכניסתו לתוקף. אין לראות באי קיומו של הצו מתוך מניע כלכלי גרידא ככזה הזכאי לחסות תחת כנפי הגנת הצורך.

באשר לטענת המערער בדבר הגנה מן הצדק בגלל אופן התנהלות הרשויות כלפיו (טוען להמתנה ארוכת שנים לטיפול בבקשתו להיתרים), נקבע על ידי בימ"ש קמא כי המערער בחר להמשיך בשימוש בניגוד לצו בית המשפט ומשבחר לעשות זאת וכל עוד לא בוררה תביעתו האזרחית, אינו יכול לצפות כי בית המשפט ייתן לו יד בהפרת הדין הפלילי על דרך של קבלת טענתו בדבר הגנה מן הצדק. כן נקבע כי המערער יכול לתקוף במישרין את החלטות הרשויות השונות שנתקבלו בעניינו בביהמ"ש המוסמך באמצעות עתירה מנהלית ואין לקבל טענות אלה באופן עקיף באמצעות שימוש בטענת הגנה מן הצדק.

כן לא התקבלה טענתו של המערער בדבר הגנה של טעות אשר נטענה לראשונה בסיכומיו ולא הוכחה ונקבע כי אין לקבל את הטענה שטעותו הייתה בלתי נמנעת באורח סביר. 

המערער טוען כעת כי שגה בימ"ש קמא משניסה לפרש את פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בתיק הקודם וכי אין זה בסמכותו של בימ"ש קמא לפרש פסק דינו של בית משפט אחר באותה דרגה. לטענת המערער, בימ"ש קמא התעלם מהאמור בסעיף 2 לפסק דינו של ביהמ"ש בתיק הקודם שקבע כי אם ימשך השימוש החורג, ישלם המערער סכום של 1,500 ש"ח בגין כל חודש. לטענת המערער, סעיף 2 הנ"ל מהווה חלופת גזר דין לאמור בסעיף 1 לפסק הדין ולא תוספת. המערער טוען כי טעה בימ"ש קמא בהתעלמו מהעובדה שהמערער שילם את הקנס שבגזר הדין החילופי לפי סעיף 2 לפסק הדין ובכך לא הפר המערער כל צו שיפוטי.

לטענת המערער, בימ"ש קמא לא היה רשאי להסתמך על דברי ביהמ"ש המחוזי בערעור המערער על אי הארכת צו (ב"ש 1956/06 בע"פ 759/06) מכיוון שעל גזר דינו של ביהמ"ש בתיק הקודם לא הגישה המשיבה כל ערעור והמשיבה הייתה מושתקת ומנועה מלהעלות טענות אלה בערעור על ההחלטה להארכת המועד לביצוע הצו. כן טוען המערער כי דברי ביהמ"ש המחוזי היו בערעור על הסירוב להאריך את המועד בלבד וכל התייחסות אחרת איננה אלא התייחסות שבגררא ולא ניתן לחייב את המערער על פיה לעניין פרשנות גזר הדין. עוד טוען הוא כי גם לערכאת ערעור אין סמכות לפרש את כוונת הערכאה הראשונה.

לחילופין, טוען המערער, כי טעה בימ"ש קמא בהתעלמו מכך שלא הייתה למערער מודעות כי הפר צו שיפוטי זאת למרות שקבע כי הרושם המתקבל הוא כי המערער לא היה מודע להיותו מבצע עבירה. המערער טוען כי בהיעדר מודעות לא מתקיים היסוד הנפשי הנדרש כביסוס להרשעתו. לטענת המערער, לפי פסק הדין בע"פ 389/91 חוק התכנון והבניה אינו חוק פלילי ולכן לא חלים עליו כללי המשפט הפלילי ולאור תיקון 39 לחוק העונשין תוקן גם סעיף 22 לחוק והוא מבטל את היעדר הצורך להוכיח יסוד נפשי בעבירות קפידה.

באשר לעבירת השימוש החורג ללא היתר טוען המערער כי הוא הציג בפני בימ"ש קמא את ראיותיו המוכיחות כי יש לו זכות לעשות את כל השימושים המיוחסים לו בכתב האישום וכי מצידו עשה את כל הנדרש לקבלת ההיתר שהמשיבה חייבת הייתה ליתן לו מתוך העובדה שהשימושים המיוחסים למערער הותרו כדין. לטענת המערער, יש להבחין בין פעילות שבמהותה היא מותרת אך לא זכתה להיתר רשמי לבין פעילות שבמהותה היא אסורה ולא ניתן לקבל היתר לביצועה. המערער טוען כי הכשלים במתן ההיתר משנת 1995 ועד היום נובעים ממחדלי המאשימה - המדינה ורשויותיה. לטענתו, היה מותר לו לעשות את השימושים המיוחסים לו אך חסר לו ההיתר הרשמי לכך בלבד.

לחילופין, אם לא יבטל ביהמ"ש שלערעור את ההרשעה, מבקש המערער להקל בעונש שהוטל עליו.

המשיבה טוענת כי טענות המערער לפיהן הפעילות והשימושים מותרים והמערער עשה כל שביכולתו על מנת לקבל היתרים לא נזכרו בהודעת הערעור ולכן יש להתעלם מהן. לחילופין טוענת המשיבה כי דו"ח קדמון אינו מקנה זכויות בניה וכל רוצה בהיתרים לשימוש חורג חייב לעשות זאת רק בדרכים המקובלות ועל פי החוק.

עוד טוענת המשיבה כי לא הונחה על ידי המערער התשתית הראייתית הדרושה לביסוס טענת ההגנה מן הצדק ולא מתקיימים בנסיבות המקרה התנאים שנקבעו לגיבוש הגנה מן הצדק. לטענת המשיבה, המדינה עשתה את המוטל עליה כאשר מינתה ועדה במטרה להביא לפיתרון בעיות הפרנסה והתעסוקה של בעלי המשקים בישובים החקלאיים וכאשר קיבלה את המלצות ועדת קדמון והתוותה את הדרך ליישומן הלכה למעשה. מעתה ואילך היה על המערער ו/או האורגנים של הישוב ו/או הוועדה המקומית לתכנון ובניה ליזום הליכי תכנון פרטניים כדי להוציא לפועל את המלצות הדו"ח בהתאם להחלטות המועצה הארצית לתכנון ובניה ותוכנית תמ"מ 6/3. לטענת המשיבה, המערער לא הוכיח כי דבר זה נעשה. כן טוענת המשיבה כי המערער לא הוכיח כי קיימת מצוקת תעסוקה ו/או פרנסה מחקלאות בכפר ביאליק וכי לא הייתה לו אלטרנטיבה אחרת למצוא פרנסתו ממקורות אחרים שאינם כרוכים בשימושים לא חקלאיים במשק שלו דווקא. על כן, טוענת המשיבה, לא הוכח כי קיימת הצדקה לכך שיותר לו להשתמש שימושים לא חקלאיים במשק שלו. המשיבה טוענת כי לא הוכח שהרשויות התנהגו התנהגות בלתי נסבלת או שניהול ההליך הפלילי נגד המערער יש בו משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות.

באשר לטענת המערער כי בימ"ש קמא חרג מסמכותו כאשר פירש את גזר הדין בתיק הקודם טוענת המשיבה כי בימ"ש קמא נדרש לפרש את גזר הדין בתיק הקודם על מנת להכריע בשאלה האם מעשיו של המערער היוו עבירה של אי קיום צו שניתן במסגרת  גזר הדין הנ"ל. על כן נזקק בית משפט קמא לדון בעניין, בעיקר לאור טענות המערער עצמו.

כן טוענת המשיבה כי בימ"ש קמא לא התעלם מהקנס החודשי שהוטל על המערער במסגרת גזר הדין בתיק הקודם אלא בחר לפרש הוראה זו כהוראה עונשית צופה פני עתיד ולא כהוראה המתירה הפרת צו איסור שימוש שניתן במסגרת גזר הדין בתמורה לתשלום הקנס. פרשנות זו של בימ"ש קמא את גזר הדין בתיק הקודם היא הפרשנות הסבירה והנכונה וכי המערער לא היה רשאי להיתמם ולפרש את גזר הדין באופן בו הוא טוען.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ