אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 242/05

פסק-דין בתיק עפ 242/05

תאריך פרסום : 17/10/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
242-05
05/01/2006
בפני השופט:
1. י. גריל - אב"ד
2. מ. נאמן
3. ר. שפירא


- נגד -
התובע:
עיריית קרית מוצקין
הנתבע:
אביגדור מלאך
פסק-דין

השופט ר. שפירא:

1.         הרקע לערעור:

בפנינו ערעורה של עירית קריית מוצקין על פסק דין מיום 2.2.05 שניתן על ידי כב' השופטת תמר נאות-פרי בשבתה כשופטת בית משפט לעניינים מקומיים בקריית ביאליק.

המשיב החנה את רכבו, השוקל כ- 9 טון ברחוב אשר בתחילתו ניצב תמרור האוסר על חניית רכב מעל ל- 4.5 טון. פסק הדין מזכה את המשיב מהעבירות המיוחסות לו. נקבע כי התמרור האוסר על החנית רכב מעל 4.5 טון ואשר הוצב בתחילת רחוב אשר תחילתו בקריית חיים (תחום שיפוטה של עיריית חיפה) והמשכו בקריית מוצקין, תחולתו אך ורק בתחום שיפוטה של קרית חיים/חיפה והוא אינו תקף בתחומה של קריית מוצקין. על כן, נקבע כי המשיב, אשר החנה את רכבו השוקל כ- 9 טון בהמשך הרחוב באזור הנמצא בתחומי קריית מוצקין, לא עבר את העבירות המיוחסות לו.

כן נקבע ע"י בימ"ש קמא כי על פי סעיף 18 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") סמכותה של רשות התמרור המקומית לקבוע תמרורים רק בתחומה ואין היא רשאית לקבוע תמרורים בשטחה של רשות תמרור אחרת ולכן מאחר והתמרור הוצב בתוך שטחה של קריית חיים, גם תחולתו של התמרור משתרעת רק בגבולות קריית חיים ולא מגיעה לתחומי קריית מוצקין.

למען הסדר יצוין כי לאחר הגשת הערעור הגיש המשיב בקשה להתיר הגשת ראיה נוספת. בבקשה זו ביקש המשיב להתיר לו להגיש כראיה אישור להצבת תמרור ב-28, התמרור נשוא הערעור. האישור הינו להצבת תמרור ברחוב הקיבוצים ומכך מבקש המשיב להסיק כי התמרור ב-28 נשוא הערעור שהוצב ברחוב אידלסון הוצב באופן לא חוקי ואינו בר תוקף. ביום 4.9.05 ניתנה החלטה בב"ש 1680/05 במסגרת תיק זה ובה התקבלה בקשתו של המשיב להבאת ראיה נוספת ונקבע כי בימ"ש קמא יגבה את הראיה וישלים את הכרעת דינו בשאלה האם התמרור הוצב כחוק. בפסק דין משלים מיום 10.10.05 קבע בימ"ש קמא (כב' השופטת תמר נאות-פרי) כי אין לקבל את טענת המשיב לעניין אי חוקיותו של התמרור. נקבע כי על פי השרטוט, שמהווה חלק מהאישור, עולה כי מקום הצבת התמרור כפי שאושר הינו המקום בו הוא מוצב בפועל. על כן, הוכח שד"ר רוט, אשר חתם על אישור התמרור, התכוון לכך שהוא יוצב במקום בו הוצב בפועל. על כן, התמרור הינו חוקי. בנוסף, נקבע כי הפרשנות ההגיונית של אישור התמרור מחייבת את המסקנה שהוא מתייחס להצבת התמרור כלפי הרכבים שנוסעים ברח' אידלסון. כן נקבע כי המשיב לא הביא ראיות כדי לשכנע כי מר רוט התכוון שהתמרור יוצב "עם הפנים" לרח' הקיבוצים ולא כלפי רח' אידלסון ולכן לא הרים המשיב את הנטל להוכחת הפגם באישור התמרור.

2.         טענות הצדדים בערעור:

המערערת טוענת כי שגה בימ"ש קמא בפרשנותו את סעיף 18 לתקנות התעבורה. לטענת המערערת, המפקח על התעבורה רשאי לקבוע לרשות תמרור מקומית תחום גיאוגרפי לפי שיקול דעתו ואין המפקח מוגבל בתחום המוניציפאלי של הרשות דווקא. כן טוענת המערערת כי משהוצב התמרור בהתאם להוראות סעיף 18 לתקנות התעבורה, הרי שחלות עליו הוראות תקנות התעבורה מרגע הצבתו ואלה חלות בלא אבחנה של גבולות שיפוט. לטענת המערערת, יש לנהוג בתמרור כאילו הוצב על ידי רשות התמרור המרכזית ועל פי תקנות התעבורה אין שוני בין תמרור שהוצב על ידי רשות תמרור מקומית לבין תמרור שהוצב על ידי רשות תמרור מרכזית. כן טוענת המערערת כי מרגע שהותקן התמרור, חלים עליו תקנות התעבורה בלבד.

עוד טוענת המערערת כי על פי סעיף 1 לתקנות התעבורה הגדרת תמרור אינה מצמצמת עצמה אך ורק לתחומה הגיאוגרפי של רשות התמרור שהציבה את התמרור, אלא מדובר בהגדרה תכליתית לפיה תמרור נועד להורות הוראות בדבר הסדרת והדרכת תנועה באותה דרך לצידה ובגינה הוצב. על פי הפרשנות התכליתית של תקנות התעבורה, טוענת המערערת, יש ליצוק לתחולת כל תמרור שייכות נורמטיבית לתחומה של הדרך הרלוונטית לו ולא שייכות נורמטיבית לתחומה של רשות שהציבה אותו. לטענת המערערת, שיוך התמרור לרשות ולא לדרך זוהי החטאה בולטת של תכלית החקיקה.

בנוסף, טוענת המערערת, כי על פי תקנות התעבורה דרך עשויה לעיתים להשתרע בין רשות אחת לשניה, כל עוד לא הוצב תמרור מפורש המסיים את תחומה. לכן אין להניח כי תמרור שהוצב בפתח של קטע מדרך עירונית תחולתו מסתיימת שלא בסיומה של אותו קטע דרך, בהתאמה לדיני התעבורה.

            על כן, לטענת המערערת, מאחר ותחולת התמרור לא פסקה לא עקב צומת מפסיקה ולא עקב תמרור מפסיק, דיני התעבורה מחייבים מתן תוקף מלא לתמרור.

            כן טוענת המערערת כי גם הטלת האיסור בחוק העזר של קרית מוצקין הינה בסמכות כדין וזאת על פי סעיף 4(א)(2) לחוק העזר לקרית מוצקין (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א - 1991.

המשיב טוען כי על פי סעיף 77(א)(2) לפקודת התעבורה, מועצה של עיריה או של מועצה מקומית רשאית, בהסכמת שר הפנים ושר התחבורה, להתקין חוקי עזר בדבר הסדר כלי רכב העומדים בתוך תחומי העיריה או המועצה המקומית בדרך איסור או בדרך אחרת. על כן, לטענת המשיב, כוחו של הסדר החניה יפה לרכבים העומדים בתוך תחומי העיריה או המועצה המסדירה.

כן טוען המשיב כי על פי הודעה על מינוי רשויות תמרור מקומיות מיום 7/8/02 (נספח א' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב), ראש כל רשות מקומית מתמנה לרשות תמרור מקומית לגבי דרכים עירוניות בתחום השיפוט של אותה רשות מקומית. על כן, תחום השיפוט של רשות התמרור של קרית מוצקין הינה בתחום השיפוט של עירית קרית מוצקין בלבד. לטענת המשיב, מלשון ההודעה עולה במפורש כי על מנת שתוחל סמכותה של רשות תמרור מקומית אחת בשטח חברתה צריך להיות מינוי מיוחד של רשות התמרור האחרת ומינוי כזה לא קיים בענייננו. לכן התמרורים שמציבה רשות התמרור המקומית של חיפה תקפים בתחום שיפוטה בלבד ולא בתחום השיפוט של קרית מוצקין.

המשיב טוען כי דווקא בשל תכלית החקיקה לא ניתן בשום אופן לקבל את פרשנותה של המערערת. כן טוען המשיב כי ביהמ"ש קמא התייחס גם הוא לשאלת התכלית ודווקא בשל כך הגיע לתוצאה אליה הגיע.

            בנוסף, טוען המשיב כי במקרה של ספק יש להעדיף את הפרשנות המקלה עמו וזאת על פי סעיף 34כ"א + סעיף 34כ"ג לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

3.         דיון:

אציע לחברי לקבוע כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי אין לתמרור שבמחלוקת תחולה בשטח השיפוט של עירית ק. מוצקין. עוד אציע לחברי להרשיע את הנאשם בעבירות כפי שיוחסו לו בכתב האישום בבית משפט קמא, ביחד עם עבירה לפי סעיף  4(א)(2) לחוק העזר העירוני נשוא כתב האישום, על אף שעבירה זו לא פורטה בכתב האישום.

בכל הנוגע לעצם חוקיות הצבת התמרור בתחומי חיפה, מחלוקת שהתעוררה עקב הבקשה להגשת ראיה נוספת, סבור אני כי אין בטענות המשיב ממש. אין לי אלא לאמץ את ממצאיו העובדתיים ומסקנתו המשפטית של בית משפט קמא לענין זה. למעשה השאלה העומדת בפנינו להכרעה הינה האם שגה בימ"ש קמא כאשר קבע כי תחולתו של התמרור ב-28 משתרעת רק בגבולות הרשות שהציבה אותו, דהיינו, חיפה/קריית חיים והאיסור הקבוע בתמרור אינו חל על תחומי שטחה של קריית מוצקין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ