אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 2178/08

פסק-דין בתיק עפ 2178/08

תאריך פרסום : 25/12/2008 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
2178-08
08/04/2008
בפני השופט:
1. דוד חשין סגן נשיא - אב"ד
2. עוני חבש סגן נשיא
3. יוסף שפירא


- נגד -
התובע:
אבו נגמה מאהר
עו"ד עלאדין
הנתבע:
מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים
עו"ד זוהר גיאת
פסק-דין

מהות הערעור

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הנשיא אמנון כהן), מיום 21.1.08, בתיק פ 3522/07, במסגרתו הורשע המערער, לאחר שנוהלו הוכחות, בביצוען של שתי עבירות גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). בית משפט קמא דן את המערער ל-30 חודשי מאסר בפועל ו-9 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, וכן חייבו בתשלום פיצוי בסך של  700ש"ח לאחת המתלוננות.

            הערעור נסוב על חומרת עונש המאסר בפועל.

פרטי האישום בעניינו של המערער

2.         ביום 15.5.07, בשעה 20:10 לערך, בשער שכם אשר בעיר העתיקה בירושלים, גנב המערער מכשיר טלפון נייד, השייך לימית בלאס (להלן: "מתלוננת 1"). המערער נצמד למתלוננת 1 בניסיונותיו למכור לה גלויות, התנגש בה והוציא את מכשיר הטלפון הנייד שלה מתוך כיס הסוודר שלה.

3.         ביום 13.7.07, בין השעות 15:00 - 15:30 לערך, בעיר העתיקה שבירושלים, גנב המערער מכשיר טלפון נייד וסכום של 600ש"ח, השייכים לסיוון מיוחס (להלן: "מתלוננת 2"). המערער נצמד למתלוננת 2 בניסיון למכור לה גלויות, הכניס ידיו לכיס הז'אקט שלבשה וגנב מתוכו את מכשיר הטלפון ואת הכסף.

גזר דינו של בית משפט קמא

4.         בית משפט קמא נתן גזר דינו במעמד הצדדים, לאחר ששמע טיעוניהם לעונש.

בית המשפט חזר בגזר הדין על פרטי עבירותיו של המערער, בציינו כי העבירות בוצעו עת נצמד המערער למתלוננות, ניסה למכור להן גלויות ותוך כך גנב הטלפונים והכסף. באחד המקרים אף הצליח המערער למכור מכשיר הפלאפון תמורת 250ש"ח.

            בהתייחסו למערער ציין בית משפט קמא, כי המערער כבן 48 שנים, לחובתו הרשעות קודמות ורבות, ולמעשה, המערער אינו מפסיק כמעט לבצע עבירות תוך פגיעה בציבור וברכושו. עוד ציין, כי המערער ריצה בעבר מספר עונשי מאסר בפועל - חלקם אף לתקופות ממושכות, וזאת הן בשל עבירות סמים והן בשל עבירות אלימות. העבירות הנדונות בוצעו זמן קצר לאחר ששוחרר המערער ממאסר בשל עבירות אלימות במשפחה.

            בית המשפט הזכיר בגזר דינו גם את דברי התובעת, כי עבירות מעין אלה, המתבצעות במקום בו נוהגים לטייל תיירים ומטיילים רבים, פוגעות בתדמיתה של ירושלים כעיר תיירות, בהוסיפו: "לא זו אף זו - עבירות של גניבה, במיוחד מתיירים בעיר העתיקה, הינן עבירות נפוצות ואין זה המקרה הראשון שבית משפט זה נדרש לדון בתופעות אלו" (עמ' 33, ש' 19-20). לאור זאת, השית בית משפט קמא על המערער את העונשים הנזכרים לעיל.   

טענות הצדדים לערעור

5.         ב"כ המערער טען, כי שגה בית משפט קמא עת השית על המערער 39 חודשי מאסר בגין שתי העבירות הנדונות, בעוד העונש המירבי בשל עבירת הגניבה עומד על 36 חודשים. לטענתו, אין להניח, לאור סעיף 45 לחוק העונשין, כי בית משפט קמא הטיל על המערער עונשים מצטברים בשל העובדה שביצע שתי עבירות. משכך, לוקה גזר הדין בפגם "מהותי" וחורג חריגה "קיצונית", כלשונו, מרמת הענישה המקובלת. ב"כ המערער ביקש לתמוך טענותיו בפסיקתם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בירושלים, המצביעה על רמת ענישה נמוכה משמעותית, הנעה בין 8 לבין 14 חודשי מאסר בפועל, בעטיין של עבירות דומות לזו של המערער ואולי אף חמורות ממנה.

6.         נוסף לאמור טען ב"כ המערער, כי בית משפט קמא לא מנה את נסיבותיו האישיות של המערער בגזר דינו, כגון שהמערער בעל מום מלידה וששהייה במאסר קשה עליו במיוחד עקב כך, וכן לא התחשב כראוי בשיקולים אשר הוצגו לקולת עונשו. בניגוד לכך, נתן בית משפט קמא ביטוי מלא לטענותיה של ב"כ המאשימה, הגם שחלקן, לדברי ב"כ המערער, ספקולטיביות בלבד. כך למשל הניחה ב"כ המשיבה כי המערער ביצע עבירותיו כלפי המתלוננות דווקא משום שסבר שהן תיירות. לטענתו, המדובר בהנחה גרידא, אשר לא הוזכרה כלל בכתב האישום ולא בוססה גם במהלך המשפט. על כל פנים, אין די בהתייחסותו הכללית של בית משפט קמא לטיעוניו של ב"כ המערער לשם עמידה בחובת ההנמקה הנדרשת בפלילים, כך שיש להתערב בגזר הדין.

7.         ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור. לשיטתו, בית משפט קמא אכן החמיר בעונשו של הנאשם, אך השית עליו עונש ראוי. בהתייחסו לפסקי הדין השונים, אשר הוצגו על ידי ב"כ המערער, ציין ב"כ המשיבה, כי פסיקתם של שופטי בית משפט השלום, ככל שנוגע הדבר לעבירות הרכוש, אינה אחידה וקיימים פערים משמעותיים ברף הענישה הקיים. המגמה המסתמנת כיום, לדבריו, הנה של אחידות בענישה תוך החמרה בה. ב"כ המשיבה הפנה לע"פ 2084/08 (מחוזי, י-ם) סביח נ' מדינת ישראל, לא פורסם - במסגרתו החליט בית משפט זה (במותב כב' סגן הנשיא סגל והשופטים דרורי ונועם) שלא להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, הגם שהחמיר בעונשו של נאשם ללא עבר פלילי, אשר הורשע בעבירות רכוש, והשית עליו 20 חודשי מאסר בפועל (להלן: "עניין סביח").

על כל פנים, לדידו של ב"כ המשיבה, יש להחמיר בעונשם של עברייני הרכוש באשר הם, באומרו כי בנסיבות המקרה הספציפיות - כאשר למערער עבר פלילי עשיר, הוא לא הפנים מעשיו ולא למד הלקח הנדרש הימנם ועבירותיו הנדונות עלולות להשליך על ענף התיירות - אין כל מקום להקל בעונשו.

דיון

8.         עיון בטענות הצדדים ובפסקי הדין שהוצגו מטעמם, הביאנו למסקנה כי יש לקבל הערעור ולהתערב ברכיב המאסר בפועל. 

ב"כ המשיבה ביקש שלא נתערב ברכיבי גזר דינו של בית משפט קמא, חרף ההחמרה שבו, בשל החשיבות שבמיגורן של עבירות הרכוש. ב"כ המשיבה הביא כראיה את עניין סביח, אשר ניתן במרוצת החודש האחרון בבית משפט זה. סביח הורשע בעבירות של התפרצות לבית מגורים וניסיון התפרצות לבית מגורים - להן נודעת חומרה מיוחדת בשל חילול ביתו-מבצרו של אדם, בעבירה של גניבה ובעבירה של שהייה בלתי חוקית - במהלכה בוצעו עבירות הרכוש הנזכרות. ניתן לראות בבירור, כי העבירות בהן הורשע סביח היו מגוונות וחמורות פי כמה וכמה מאלה בהן הורשע המערער בענייננו. בחינת אותן עבירות רכוש ספציפית מלמדת, כי העונש המקסימאלי בגין עבירת הגניבה הנו 3 שנות מאסר (סעיף 384 לחוק העונשין), בעוד העונש המקסימאלי בגין עבירה של כניסה לבית מגורים בכוונה לבצע עבירה של גניבה או פשע (סעיף 406(א) לחוק העונשין) עומד על 5 שנות מאסר, ובגין עבירה של התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע (סעיף 406(ב) לחוק) על 7 שנות מאסר. על כן, אין כל מקום להשוואה או להיקש לחומרא מתוך עניינו של סביח לעניינו של המערער דנן.

9.         ב"כ המערער הציג בפנינו מספר פסקי דין המלמדים על רף ענישה נמוך הרבה יותר בעטיין של עבירות זהות לאלה שביצע המערער ובנסיבות דומות. טענותיו של ב"כ המשיבה אודות אי אחידות ברף הענישה בפסיקתם של שופטי בית משפט קמא בעבירות אלו ומגמת ההחמרה המסתמנת היום, אינה מספקת לצורך דחיית הערעור בשל כך בלבד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ