אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 2038/08

פסק-דין בתיק עפ 2038/08

תאריך פרסום : 01/02/2009 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
2038-08
17/04/2008
בפני השופט:
עוני חבש - ס. נשיא

- נגד -
התובע:
רמי דרורי
עו"ד בנימין איל
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
פסק-דין

פתח - דבר

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 6.12.07, בתיק ת' 9460/07 - במסגרתו הורשע המערער, לאחר שקוימו הוכחות בעניינו, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות - לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה") וזאת בשל סירובו להיבדק בדיקת שכרות. 

בית משפט קמא השית על המערער 30 חודשי פסילה בפועל בניכוי פסילה מנהלית של חודש ימים.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

2.         בית המשפט בחן תחילה גרסאותיהם הנוגדות של הצדדים לאישום.

לטענת המשיבה, כשם שהוצגה בהכרעת הדין, נהג המערער ברכבו בסמוך לצומת הרצוג - עזה. בה בעת ובאותו האזור, נסעו שוטר ושוטרת ברכב משטרתי סמוי וחזו, במהלך נסיעתם, בהתנהגותם המוזרה של היושבים ברכב כאשר אחד הנוסעים ברכב קפץ וחיבק את הנהג תוך נסיעתו. על כן, סימנו השוטרים למערער לעצור רכבו בצד. השוטרים חשדו, כי המערער נוהג תחת השפעת אלכוהול וביקשוהו להתלוות אליהם לצורך בדיקת שכרות. תחילה סרב המערער להיבדק. בהמשך התלווה לשוטרים אך סרב שוב לעבור הבדיקה. לאחר הסברים, הסכים המערער להצטרף לשוטרים, לאגף התנועה בירושלים, לבדיקה. בהגיעם לאגף התנועה, סרב המערער לביצועה של בדיקת מאפיינים ולאחר ששוכנע לבצעה, נתן הסכמתו אך התחרט שוב לאחר מכן.

המערער נתן גרסה שונה בתכלית להשתלשלות האירועים. לטענתו, נסע עם חבריו לכיוון מרכז העיר בכביש בעל שני נתיבים ההופך, בהמשכו, לכביש בעל נתיב אחד. בסמוך לרכבו נסע רכב משטרתי סמוי וכאשר התמזגו הנתיבים, נכנס רכבו של המערער לנתיב (המאוחד) לפני הרכב המשטרתי. אז ביצע הרכב המשטרתי עקיפה, חסם רכבו של המערער והורה לו לעצור בצד. מן הרכב הסמוי יצאו השוטרים. השוטרת החלה לדבר למערער בתקיפות ולאחר דין ודברים הודיעה לו, כי הוא מעוכב לבדיקת שכרות. בשל התנהגותה התקיפה, סרב המערער בתחילה להתלוות לשוטרים אך השתכנע בסופו של דבר להצטרף לבדיקת שכרות באגף התנועה. במהלך הנסיעה, המשיכה השוטרת לדבר בתקיפות ומשכך, הגם שביצע בדיקת מאפיינים, אשר תוצאותיה היו תקינות, סרב המערער לעבור בדיקת שכרות, וזאת בשל תוקפנותה של השוטרת וחששותיו כי תפליל אותו. עוד טען המערער, כי לא הוסברה לו, בכל שלב שהוא, המשמעות המשפטית של סירובו להיבדק. על כן, אין להרשיעו בעבירה המיוחסת לו כאמור.       

לאחר שבחן גרסאותיהם של הצדדים כאמור והעדויות מטעמם, החליט בית משפט קמא לאמץ גרסתה של התביעה.

3.         בית המשפט קבע, כי המערער העלה חשדותיהם של השוטרים בדבר נהיגה בשכרות בשל צורת נהיגתו וייתכן כי גם בשל העובדה, שעקף את רכבם, כנטען על ידו. לאחר שנעצר בצד הדרך, כנדרש ממנו, נוכחו השוטרים, כי נודף ממנו ריח חריף של אלכוהול וכי התנהגותו מתחכמת. הדבר חיזק חשדותיהם בדבר נהיגה בשכרות ומשכך ביקשו השוטרים את המערער להתלוות אליהם לאגף התנועה, לצורך בדיקת שכרות.

4.         בהמשך לאמור ציין בית המשפט, כי המערער סרב להיבדק במכשיר הינשוף ואף סרב לעבור בדיקת דם. המערער הודה בכך והסביר, כי סרב לעשות כן בשל התנהגותה התקיפה של השוטרת (והחשש להפללתו). בית המשפט דחה הטענה בקובעו, כי התנהגותה של השוטרת לא העלתה חשש בליבו של המערער, באמת ובתמים, וודאי לא חשש כזה - בעטיו נמנע המערער מביצועה של הבדיקה. הרי המערער העיד, כי להבדיל מן השוטרת התוקפנית, כהגדרתו, היה השוטר "סופר נחמד", שוב להגדרתו, כך שלא ברורה טענתו בדבר חששותיו להיבדק. נוסף לאמור, בהגיעם לאגף התנועה, יכול היה המערער לפנות לקצין משטרה ולבקש להיבדק.

5.         משקבע בית משפט קמא דבר סירובו של המערער להיבדק, פנה לבחון משמעות הסירוב. בהידרשו, בהתאם, לסעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה קבע בית המשפט, כי הסעיף יוצר חזקה - לפיה המסרב להיבדק ייחשב שיכור ועליו הנטל להוכיח אחרת, ודוק: נטל ההוכחה מתהפך ומוטל על כתפיו של הנאשם. ואולם, הפעלת החזקה שבסעיף מותנית בהסבר מקדמי של השוטר לחשוד באשר למשמעותו של הסירוב להיבדק, היינו: סירוב שאינו נובע ממניעה בריאותית מהווה עבירה לפי סעיף 64ד לפקודה. משכך, על המאשימה, המשיבה בענייננו, הנטל להוכיח דבר הבהרת משמעותו של הסירוב להיבדק.

בית המשפט בחן טענות הצדדים לעניין ומצא, כי משמעות דבר הסירוב להיבדק הובהרה למערער כנדרש. אמנם השוטרת לא נדרשה לכך במסמכיה, אך השוטר, אשר מלא המסמכים השונים בתיק, ציין, כי ניסה לשכנע את המערער להיבדק, אך המערער שינה דעתו בעניין מספר פעמים. נוסף לניסיונותיו לשכנעו להיבדק, מילא השוטר טופס הודעת שוטר לנהג המסרב להיבדק - במסגרתו צוין מפורשות, כי אם לא ייבדק המערער, יראו בו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62  (3) לפקודת התעבורה. המערער ציין בתגובתו, כי הוא מסרב להיבדק בדיקת ינשוף וכן מסרב לבדיקת דם כעניין "עקרוני". כשנדרש לחתום על הטופס, סרב.

6.         אשר על כן, ולאור תגובתו המפורטת בטופס ההסבר האמור, קבע בית משפט קמא, כי המערער ידע היטב שמחובתו להיבדק וסירב לעשות כן. משכך, הרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות.

טענות הצדדים

7.         ב"כ המערער טען תחילה, ככל שנוגע הדבר להכרעת הדין, כי כתב האישום בעניינו של המערער הנו קצר מאוד ותמציתי. אין בו כל התייחסות לאישומו של המערער בעבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירובו להיבדק ואין כל אזכור לסעיף העבירה הספציפי לדבר הסירוב. נוסף לכך, לטענת ב"כ המערער, נתגלו סתירות בוטות וקשות בעדויותיהם של עדי התביעה, הן ביחס למיקום האירוע, הן ביחס לזהות הנהג ברכב המשטרתי והן לדבר ההסבר למערער בעניין משמעות סירובו להיבדק. עוד טען ב"כ המערער כנגד אמינות עדותה של השוטרת לעניין "עליזותו" של המערער ולעניין אופן סירובו להיבדק.

לחילופין, באם יידחה הערעור על הכרעת הדין, ביקש ב"כ המערער להקל בעונשו של מרשו באשר המדובר, לדידו, בעונש חסר פרופורציות ובהתחשב בעובדה שאין למערער הרשעות בעבירת שכרות.

8.         ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. תחילה טען, כי מסקנת הרשעתו של המערער נתקבלה כדין, וזאת בהתבסס על סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב  - 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), שהרי הייתה למערער האפשרות להתגונן כנגד העבירה של סירוב להיבדק ובפרט אמורים הדברים כאשר ההוכחות בעניינו נוהלו בעיקרן, בדבר שאלת סירובו להיבדק. על כל פנים, הובהרה למערער משמעות סירובו להיבדק, כשם שהוכח בבית משפט קמא, וטענותיו של ב"כ המערער כנגד הקביעה האמורה הנן שאלות שבעובדה ושאלות שבמהימנות, אשר אין להתערב בהן במסגרתו של הערעור. בהתייחס לגזר דינו של המערער טען ב"כ המשיבה, כי העונש סביר, מאוזן והולם חומרת העבירה, כך שאין להתערב בו.

דיון

9.         סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, שעניינו "הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום", קובע, כי בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ