אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 1828/04

פסק-דין בתיק עפ 1828/04

תאריך פרסום : 03/10/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
1828-04
14/04/2005
בפני השופט:
1. מ. נאמן [אב"ד]
2. ר. ג'רג'ורה
3. ר. שפירא


- נגד -
התובע:
פרי ויקטור
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

השופט ר. שפירא :

1.         בפנינו ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בקריות, כבוד השופט מ. ארגמן (להלן: "בית משפט קמא") בת.פ. 612/03, לפיו הורשע המערער בעבירה של נסיון לבצע מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, וזאת לפי סעיף 348(ג) + סעיף 25 לחוק העונשין. בית משפט קמא הרשיע את המערער וגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר אשר הותר לו לרצותם בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר מותנה וכן חייבו לפצות את המתלוננת.

2.         העובדות כפי שפורטו בכתב האישום הן כדלקמן:

            המתלוננת, שהיא קטינה ילידת 1986, עבדה כמלצרית בבאולינג סמוך לקריון שבקרית ביאליק. בתום משמרת העבודה בסמוך לשעת חצות, הסיע המערער ברכבו את הקטינה ממקום העבודה לביתה שבקרית חיים. בדרך, סטה המערער מנתיב הנסיעה למקום של אתר בניה, אשר אינו מואר, דומם את המנוע, אמר לקטינה כי יש לה בושם מושך, תפס בראשה והחל לקרב את פניו לכיוון פניה, בנסיון לנשקה. המתלוננת התנגדה והשתחררה מאחיזתו ואז פנה אליה הנאשם ואמר לה: "מה אסור לי לנשק אותך?".

            בגין מעשה זה ייחסה לו המשיבה עבירה של מעשה מגונה.

            בהכרעת הדין המנומקת זוכה הנאשם מהעבירה המושלמת והורשע בעבירת ניסיון.

3.         הכרעת דינו של בית משפט קמא התבססה על האמון שניתן בעדות המתלוננת. מדובר בהכרעת דין מנומקת בה פירט בית משפט קמא את הנסיבות לאמון שהוא נותן בגרסת המאשימה. סבור אני, כי אין מקום להתערב בקביעת המהימנות ובממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא.

            צודק הסנגור כי קביעת מהימנות וממצאים עובדתיים אינם חוסמים באופן מוחלט את האפשרות כי בית המשפט יתערב בקביעות אלו. הלכה היא כי רק במקרים חריגים מתערבת ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה אשר שמעה את העדויות. הכללים לענין זה פורטו לאחרונה בע"פ 3579/04, אפגאן נ. מדינת ישראל , פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 27/12/04 (פורסם באתר האינטרנט של בתי המשפט). שם נאמר:

"כלל הוא, כי בית-המשפט בשבתו כערכאת ערעור, אינו מתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה ששמעה את העדויות, התרשמה מהן באופן בלתי אמצעי, ובחנה אותן. לערכאה הראשונה יתרון על-פני ערכאת הערעור אשר העדויות החיות לא באו בפניה. יחד עם זאת אין זה כלל בל יעבור (ראה ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 774; ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 233; ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(2) 690, 696; ע"פ 277/76 בוגנים נ' מדינת ישראל , פ"ד לא(1) 561, 563; דנ"פ 3489/93 אור נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(2) 661, 663) שכן:

"יש שערכאת הערעור תתערב בממצאי מהימנות וזאת במקום שבו נעשתה טעות הנובעת מהתעלמות מגורמים שהיה מקום לייחס להם משקל, כגון סתירות בעדויות, תמיהות הנותרות ללא מענה ונתונים בעלי משקל."(ההדגשה הוספה ר.ש.)

            במקרה זה, סבור אני כי לא מתקיימים התנאים המצדיקים התערבות בקביעת מהימנות וממצאים עובדתיים. גירסתו של המערער, לפיה סטה ממסלול הנסיעה למקום חשוך כדי להטיל את מימיו, לא היתה אמינה וזאת בין היתר מאחר ולא עשה כן. התנהגותו של המערער אישרה בעיקרי הדברים את גירסתה של המתלוננת (כאשר ההבדל העיקרי הוא בטענתה כי ניסה לנשקה, אל מול טענתו כי ניסה להריח את הבושם שעל גופה). בנסיבות אלו אין מקום להתערב במסקנה אליה הגיע בית משפט קמא ולפיה יש להאמין לגירסת המתלוננת.

4.         אינני נדרש לפרט בהרחבה את התמיכות שיש בהכרעת הדין למסקנה אליה הגיע בית משפט קמא, וזאת מהטעם שסבור אני כי גם אם היינו מאמינים לגרסתו של המערער, ומתערבים בקביעת המהימנות ובממצאים העובדתיים של בית משפט קמא, גם אז היה מקום להרשיעו בעבירה כפי שהרשיעו בית משפט קמא. אבהיר להלן.

            למעשה, עיקרי העובדות אינן שנויות במחלוקת. המערער אישר כי הסיע את הקטינה ממקום העבודה לכיוון הבית. לטענתו, סטה ממסלול הנסיעה למקום חשוך וזאת כדי לעצור ולהטיל את מימיו. אין חולק כי פעולה זו לא בוצעה בסופו של דבר. המערער סיפר בעדותו (עמ' 21-22 לפרוט' בית משפט קמא), כי החזיק בצווארה של המתלוננת וקרב את פניו לצווארה וזאת במטרה להריח את הבושם. למעשה, טענתו היא כי התנהגות זו אינה התנהגות בעלת אופי מיני ומכאן שאין להרשיעו.

סבור אני כי המעשה כפי שהמערער העיד עליו, הוא מעשה בעל אופי מיני מובהק. לא ניתן ליתן כל הסבר אחר להתנהגות זו שעניינה נסיון לחוש מקרוב רכיב בלתי נפרד מגופה של נערה בת 16. אין לתת להתנהגות מסוג זה, בנסיבות הארוע (מקום חשוך בשעות לילה), כל אפיון אחר למעט התנהגות שנעשית לשם גירוי מיני. בהתאם, גם אם נתעלם מעדותה של המתלוננת ונקבל את גירסתו, גם אז יש במעשיו, כפי שהוא מעיד עליהם, כדי להיות מעשים בעלי אופי מיני החוסים תחת ההגדרה של "מעשה מגונה".

גבולותיו והגדרתו של מעשה כ"מגונה" אינם ברורים ונלמדים ממכלול נסיבות ביצוע המעשה בכל מקרה ומקרה. ראו לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ 6255/03  פלוני נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(1), 1715, בעמ' 1718:

"המונח "מעשה מגונה" אינו נתון להגדרה ממצה ומדוייקת. דבר זה אין לך בו אלא מקומו ושעתו, והשקפות החברה בה מבוצע המעשה. ברוב המכריע של המקרים - אך לא תמיד ממש - מצוי במעשה זה יסוד של יצרי מין...  

ואולם מתוך שתחומי פרישתו של המושג "מעשה מגונה" ייגזרו מהשקפות החברה כפי שהן מעת לעת - החברה בכללה או החברה הספציפית שבה מדובר - עניין לנו בעבירה שתחומיה עשויים להשתנות אך עיקריה יישארו יציבים.

העבירה של עשיית מעשה מגונה מסווגת עצמה כ"עבירת התנהגות"; החוק רואה בהתנהגותו של אדם - בעשייתו של "מעשה מגונה" - מעשה הראוי לגינוי ולענישה, והעבירה מתגבשת אף באין תוצאה ספציפית מעבר להתנהגות. ראו: ע"פ 6269/99 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 496, 502-501; עש"מ 6737/02 מדינת ישראל נ' זקן, פ"ד נז(2) 312, 326. ואולם מהו "מעשה מגונה"? מהו העושה מעשה להיותו מעשה "מגונה"? הוראת סעיף 348(ו) מורה אותנו מהו אותו יסוד נפשי העושה מעשה להיותו "מעשה מגונה" - מעשה הוא הנעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים - ואולם מהם היסודות העובדתיים שבמעשה העושים התנהגות מסויימת להיותה התנהגות "מגונה" בעיני דין העונשין?

קשה להשתחרר מהתרשמות כי מושג זה של "מעשה מגונה" מושג חמקמק הוא לא מעט, ולא אך חמקמק הוא; אף חלקלק הוא. "עם זאת", כפי שאמר השופט זמיר בעש"מ 6713/96 מדינת ישראל בן אשר, פ"ד נב   (1) 650, 682, "...כפי שנאמר לגבי פיל, אף שקשה להגדיר אותו, כשרואים אותו, אין קושי לזהות אותו. המיבחן הוא "מיבחן אובייקטיבי, מעשה שעל פניו קיים בו אלמנט מגונה על-פי השקפות החברה בה מתבצע המעשה", או: "מעשה, אשר יש בו על פניו אלמנט של מיניות גלויה, ואשר על-פי אמות מידה אובייקטיביות של מתבונן מן הצד, של האדם הממוצע, ייחשב לא הגון, לא מוסרי, לא צנוע".                                               (ההדגשות שלי ר.ש)

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ