אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 1062/05

פסק-דין בתיק עפ 1062/05

תאריך פרסום : 25/10/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
1062-05
03/05/2005
בפני השופט:
1. יצחק כהן - אב"ד
2. גבריאלה (דה-ליאו) לוי
3. דינה מויאל


- נגד -
התובע:
עווד רבאיעה ת.ז. 033164492
עו"ד מוחמדיה
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד פרייברג
פסק-דין

כב' השופטת דינה מויאל:

כללי:

1.         ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בטבריה בת.פ. 5320/03 (כב' השופט ד. פורת). הערעור נסוב הן על הכרעת הדין מיום 27.1.05 והן על גזר הדין מיום 1.2.05.

2.         בהכרעת הדין  מיום 27.1.05, הרשיע בית המשפט קמא את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של  הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 א (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן - " חוק הכניסה לישראל"). על פי עובדות כתב האישום בתאריך 8.11.03 סמוך לשעה 13:50 הסיע המערער ברכב מסוג פורד טרנזיט חמישה תושבי שטחים שאינם מורשים להיכנס ולשהות בישראל, אותם הסיע כאמור ממחסום צה"ל סמוך לכפר תייסיר  שבתחום האזור עד סמוך לפונדק המעין שליד מושב שדה תרומות.

3.         בגזר הדין מיום 1.2.05 גזר בית המשפט קמא על המערער מאסר לתקופה של 12 חודשים מהם 6 חודשים בפועל והיתרה על תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח ופסילה מלנהוג או להחזיק רשיון נהיגה למשך 6 חודשים.

4.         כאמור, הערעור נסוב על הכרעת הדין - המערער מערער על הרשעתו - ועל גזר הדין - המערער מערער על חומרת העונש.

טענות המערער:

5.         גרסת המערער בבית המשפט קמא היתה שהוא נסע מירושלים לטבריה יחד עם חברו כרים אבו חלף (להלן - " כרים"), ובדרך אסף חמישה נוסעים, שביקשו להגיע מכפר עוג'ה לברדלה. המערער טען כי טעה בדרך והחמיץ את הפניה לברדלה. המערער הגיע למחסום של צה"ל ושאל את החייל שעמד במחסום איך מגיעים לברדלה אולם, לדברי המערער, החייל נטל ממנו את התעודות ואמר לו לחכות עד שיגיע משמר הגבול. כאשר הגיעה הניידת של משמר הגבול, רס"ר יוסי ביטון (שהעיד מטעם התביעה), נטל את התעודות ואמר למערער לנסוע אחריו. המערער נסע אחרי רס"ר ביטון למרחק של כ- 150 מטר לתחום ישראל ואז עצר רס"ר ביטון את המערער ואת הנוסעים לאחר שאמר להם לשכב על הריצפה, להניח ידיים מעל הראש ואף איים עליהם וקילל אותם.

6.         בית המשפט קמא דחה את גרסת המערער והעדיף את עדותו של שוטר מג"ב רס"ר יוסי ביטון, עד התביעה, שהעיד כי עצר את המערער בסמוך לפונדק המעיין שליד מושב שדה תרומות, והכחיש מכל וכול את טענות המערער בדבר מקום המעצר ואופן המעצר.

7.         המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר העדיף את גרסת עד התביעה רס"ר יוסי ביטון על פני גרסת המערער ועדיו. המערער טוען כי בגרסתו של רס"ר ביטון נפלו סתירות רבות באופן שלא ניתן לבסס עליה את הרשעת המערער. המערער טוען כי עדותו שלו היתה עקבית והגיונית החל מרגע מעצרו.

8.         המערער מעלה טענות שונות כנגד האופן שבו ניתח בית המשפט קמא את הראיות שעמדו לפניו.

9.         בפרט טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לאמרה שהוגשה בגדר המוצג ת/2, אמרתו של עד תביעה מס' 4 ראיד אבו ערבה, אשר תומכת למעשה בגרסת המערער. האמרה הוגשה כמוצג ת/2 בפתח ישיבת ההוכחות מיום 18.2.04. הסניגור הסכים להגשת האמרה הנ"ל ללא צורך בחקירת העד ובהתאם לכך הוגשה האמרה על ידי התובע מבלי שהעד נכח למעשה בבית המשפט ומבלי שנחקר בחקירה נגדית על אמרתו. המערער טוען כי האמרה הנ"ל הוגשה כראיה לאמיתות תוכנה והעובדה שבית המשפט קמא לא הזכיר כלל בהכרעת דינו את האמרה הנ"ל וממילא עולה שלא יחס לה כל משקל, עולה כדי טעות מהותית בפסק הדין.

10.        המערער טוען שבית המשפט התערב בחקירה וחקר את עדי ההגנה בחקירה אגרסיבית וממושכת תוך חריגה מהנהוג והמקובל.

11.        לעניין גזר הדין - המערער טוען כי מדובר בעונש חמור החורג מהענישה המקובלת בהתחשב בנסיבותיו של המערער ובכך שזו לו הרשעה ראשונה בעבירות על חוק הכניסה לישראל, וכן בעובדה שהעבירה נשוא כתב האישום נעברה כשנה וחודשיים עובר למתן גזר הדין.

טענות המשיבה:

12.        המשיבה טוענת כי דין הערעור להדחות מנימוקי פסק הדין. המשיבה טוענת כי בדין התעלם בית המשפט מהמוצג ת/2 הואיל ואמרה זו כלל לא היתה קבילה. לטענת המשיבה על פי סעיף 10 ב' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן - " פקודת הראיות") ניתן לקבל אמרה בהסכמה רק כשתוכן האמרה אינו שנוי במחלוקת, בעוד שברור מתוכן האמרה ת/2 שאין תוכן זה מוסכם על המדינה והגשת האמרה כפי שהוגשה מקורה בטעות.  לפיכך רשאי היה בית המשפט קמא להתעלם מראיה זו. מכל מקום המשיבה טוענת כאמור שפסק הדין מבוסס היטב וכי העונש שנגזר ראוי בנסיבות הענין.

דיון:

13.        סעיף 12 א (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל קובע:

"המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, דינו - מאסר שנתיים..."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ