אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 1012/06

פסק-דין בתיק עפ 1012/06

תאריך פרסום : 30/10/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
1012-06
13/06/2006
בפני השופט:
1. יצחק כהן - אב"ד - סגן נשיא
2. האשם ח'טיב
3. אסתר הלמן


- נגד -
התובע:
שגראווי אמיר בן פואד ת.ז. 34256669
עו"ד אמיר מרג'יה
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד שחם
פסק-דין

כב' השופטת אסתר הלמן :

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של  בית משפט השלום בנצרת (כב' ס. הנשיא, השופט ג'. אזולאי, בת.פ. 4190/02) מיום 7.12.2005, בו הורשע המערער בנסיון לתקיפת סתם של המתלונן רביע מור ( להלן: "רביע") בניגוד לסעיפים 379 + 25 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 ( להלן: "חוק העונשין"), החזקת סכין, עבירה בניגוד לסעיף 186 לחוק העונשין, ופציעה בנסיבות מחמירות של המתלונן השני, אשרף אבו סריה ( להלן: "אשרף"), עבירה בניגוד לסעיפים 335 (א)(1) + 334 לחוק העונשין.

בעקבות הרשעתו נגזרו על המערער 6 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור על אותה עבירה או כל עבירת אלימות פיזית כלפי אדם, קנס בסך של 4,000 ש"ח או 80 ימי מאסר, והתחייבות בסך 3,000 ש"ח שלא יעבור על אותה עבירה במשך שנתיים.

2.         הערעור מכוון כלפי הכרעת הדין, ולחילופין גזר הדין. במסגרת ערעורו תוקף המערער, בין היתר, החלטות הביניים שניתנו ע"י בית משפט קמא, בטענותיו לפיהן אין להשיב לאשמה ובאשר לקיומה של הגנה מן הצדק.

3.         על פי כתב האישום, בתאריך 16.7.01 בסמוך לשעה 10:00 במוסך מיצובישי בעפולה, ניסה המערער לתקוף, שלא כדין, את רביע, בכך שתפס פטיש והניף אותו לכיוונו, אך לא פגע בו. בהמשך תקף המערער, שלא כדין, את אשרף, בכך שהוציא מכיס מכנסיו סכין יפנית, באמצעותה דקר אותו בבטנו וגרם לו לפציעה, בגינה נזקק לטיפול רפואי.

4.         המערער טען בערעורו בהרחבה כנגד החלטתו של בית המשפט קמא לחייבו להשיב  לאשמה. לגישתו, טעה בית המשפט קמא כאשר דחה את הטענה כי אין מקום להשיב לאשמה, מאחר ומעדויות עדי התביעה ניכר היה כי המערער הותקף על ידם.

לא מצאתי מקום להזקק לטיעונים אלה, שכן הדיון בהם הפך לתיאורטי, משקבע בית המשפט כי נמצאו ראיות לביסוס אשמתו של המערער.

מן הראוי להזכיר בסוגיה זו את ההלכה לפיה, בתום פרשת התביעה, די בראיות דלות ובסיסיות, לאישומים המיוחסים לנאשם בכדי לחייבו להשיב עליהם. עוד נקבע כי הראיות אינן מאבדות מערכן הלכאורי, גם אם בחומר שהובא בפרשת התביעה קיימות ראיות המחלישות את הראיות המרשיעות או סותרות אותן, ובית המשפט אינו נדרש לבחינת מהימנות הראיות או דיותן מבחינה ראייתית, כשהוא שוקל את הבקשה שלא לחייב הנאשם להשיב לאשמה (ראה בש"פ 153/95 - כמאל בן עטאף רחאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2), 221  וע"פ 638/85 - מדינת ישראל נ' ג'מאל בן זאהי בוטרוס ו-4 אח', פ"ד מ(2), 658 ).

            גם לגופו של עניין, בראיות התביעה נמצא די והותר כדי לחייב את המערער להשיב לאשמה. זאת בפרט, כאשר הטענה נשענת על טענת המערער לפיה פעל מתוך הגנה עצמית, והועלתה בשלב שבו טרם נשמעה עדות המערער.

5.         הערעור מכוון ברובו כנגד ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, ובכלל זה קביעותיו בנוגע למהימנות העדים. ב"כ המערער סבור כי בית המשפט שגה כאשר נתן אימונו בעדויות עדי המאשימה, נוכח סתירות שהוא מוצא בעדויות ובראיות שהובאו בפני בית המשפט.

ב"כ המערער מעלה שורה של טענות כנגד אופן ניהולו של ההליך, והחלטותיו הדיוניות של בית המשפט קמא, אשר פגעו לטענתו, בהגנת המערער:

א.      בית המשפט לא איפשר להגנה לקבל לעיונה את הרישום הפלילי של עדי התביעה.

ב.      בית המשפט לא איפשר להגנה לחקור בחקירה נגדית את עדי התביעה, ד"ר פרפרוב אברהם והשוטר ליאור סוסן.

ג.        בית המשפט קמא לא איפשר להגנה להזמין את עד התביעה, אשרף, לעדות חוזרת, חרף הטענות שהועלו בנוגע לאופן מתן עדותו בבית המשפט.

ד.   בית המשפט קמא סירב להענות לבקשת ההגנה לזמן לעדות את מעבידו של המערער באותה תקופה, מר משה קזז, ואת אחותו של המערער. 

המערער מוסיף וטוען כי לא היה מקום לקבל את הודעתו של רביע במשטרה, ת/9, ולהעדיפה, על פני עדותו בבית המשפט, מכח סעיף 10א. לפקודת הראיות. לטענתו,  שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מטענתו כי העדות ת/9 הינה עדות כבושה,  וכאשר קיבל אותה מבלי שנמצא לה חיזוק, בניגוד לנדרש על פי פקודת הראיות. לעמדתו, אין להעדיף את ת/9 על העדות בבית המשפט גם משום שיש סתירות בינה ובין מכלול  הראיות.

עוד, לטענתו התעלם בית משפט קמא מעדותו של עד ההגנה מר חן קקון, אשר עדותו תמכה בגרסת המערער בעניינים מהותיים.

בפי המערער נימוק נוסף לקבלת הערעור, לפיו לא הוכחו יסודותיהן העובדתיים והנפשיים של העבירות בהן הואשם המערער.

לטענתו, היה מקום לזכותו מן האישומים, משלא עמדה המאשימה בנטל המוטל עליה, ועל סמך טענתו כי פעל מתוך הגנה עצמית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ