אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עפ 1011/07

פסק-דין בתיק עפ 1011/07

תאריך פרסום : 25/10/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
1011-07
27/03/2007
בפני השופט:
1. זיאד הווארי - אב"ד
2. גבריאלה (דה-ליאו) לוי
3. הלמן אסתר


- נגד -
התובע:
אברהם סמדר
עו"ד י. רובין
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד שירן
פסק-דין

1.         המערערת הועמדה לדין בבית משפט קמא בגין ביצוע עבירות של העלבת עובד ציבור ואיום.

בכתב האישום נטען, כי בתאריך 19/09/05 סמוך לשעה 10:45 העליבה המערערת את השוטרים אלי מלכה וחגי מימוני, בכך שהתקשרה לתחנת המשטרה, שוחחה בטלפון עם השוטר אלי מלכה כשהשוטר חגי מימוני גם מקשיב לשיחה ואמרה להם "יה מאנייקים" והחלה לצעוק ולקלל. בהמשך איימה המערערת על השוטרים בפגיעה שלא כדין, בכך שאמרה להם "אני ירים אותכם על טיל, אני הולכת למח"ש ואומרת שאתם נגעתם בי" וזאת בכוונה להפחידם ו/או להקניטם.

2.         נוכח כפירת המערערת, שמע בית משפט קמא ראיות בתיק, ובסופו של יום הרשיע את המערערת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום, וגזר עליה עונש של ששה חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא תעבור על אותה עבירה או על כל עבירה פיזית כלפי אדם, וכן קנס בסך - 3,000 ש"ח וערבות בסך - 3,000 ש"ח, שלא תעבור על אותה עבירה במשך שנתיים.

3.         לעניין עבירת האיומים, קבע בית משפט קמא בהכרעת דינו: "לגבי העבירה של איומים, כאשר הנאשמת הצהירה בפני השוטרים כי תפנה למח"ש בתלונה כי השוטרים נגעו בה, הטרידו אותה לאחר שביצעו חיפוש על גופו של בנה, כאשר למעשה הנאשמת לא פנתה למח"ש ואין לה הסבר מדוע לא עשתה כן, כל אלה מובילים למסקנה כי המדובר באיום ואף מעבר לכך, ייתכן וניתן היה להרשיע את הנאשמת בסחיטה באיומים, אולם הנאשמת לא הואשמה בכך" (עמ' 11 להכרעת הדין).

4.         המערערת לא השלימה עם הכרעת הדין, והגישה ערעור לבית משפט זה (ע"פ 1286/06). הערעור נשמע בפני ההרכב הקודם.

            בעת שמיעת הערעור הצהירה ב"כ המשיבה כי: "ערכתי בירור ומסתבר כי אכן הוגשו שתי תלונות במח"ש אם כי לדעתי זה לא משנה מהקביעה בהכרעת הדין". לאור הצהרה זו, הסכימו ב"כ הצדדים כדלקמן: "מוסכם עלינו כי לאור העובדה שאינה במחלוקת כי הוגשו תלונות במח"ש ולאור טענות הסניגור לעניין הוראת החיקוק מס' 192 לחוק העונשין, מוסכם עלינו כי התיק יוחזר לבית משפט קמא בשאלה זו בלבד לאמור האם העובדה שאכן הוגשו שתי תלונות במח"ש יש בה כדי לשנות מקביעות בית משפט קמא".

            לאור ההסכמה הנ"ל, החזיר כב' ההרכב הקודם את התיק לבית משפט קמא לבחון מחדש אם יש מקום להחלת עבירת האיום לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תוך קביעה כי הצדדים יהיו רשאים להביא ראיותיהם לעניין ההרשעה בעבירה זו.

5.         לאחר שהוחזר התיק לבית משפט השלום ביום 03/12/06, ביקש הסניגור לפסול את כב' השופט אזולאי מלהמשיך ולשמוע את התיק, ובית משפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי: "הדיון קבוע על מנת לאפשר לסניגור להגיש ראיות נוספות לעניין תלונת הנאשמת במח"ש ותוצאות התלונה כאשר עליי לשקול אם יש בראיות נוספות אלו כדי לשנות את הכרעת הדין. בוודאי, בוודאי שאין הכוונה שאפסול את עצמי מלדון בתיק".

            לאור ההחלטה הנ"ל, הצהיר ב"כ המשיבה כי אין לו מה להוסיף. בעקבות זאת, נדרש הסניגור להגיש ראיות נוספות והסניגור ביקש לזכות את המערערת מאחר ולטענתו השוטרים לא אמרו אמת. הוסיף וטען, כי אין לו מה להביא ראיות אם הצד השני לא מביא ראיות עדכניות לגבי עבירת האיום.

            נוכח כל האמור לעיל, החליט בית משפט קמא בתאריך 03/12/06 להשאיר את הכרעת הדין על כנה תוך קביעה כי: "לא מצאתי מקום לשנות הכרעת הדין לאחר שעיינתי בה שוב ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו ובעדויות העדים, וכן לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת".

6.         המערערת בערעורה הנוכחי, מלינה על החלטתו האחרונה של בית משפט קמא, לשיטתה משהודיעה ב"כ המשיבה בערעור הקודם כי הוגשו תלונות למח"ש ע"י המערערת, הרי הודעה זו הצדיקה ביטול הרשעת המערערת בעבירת האיום. בטיעוניו בפנינו טען ב"כ המערערת, כי הבסיס להרשעה בעבירת האיום היה שלמרות שהמערערת אמרה שהיא תגיש תלונות נגד השוטרים, היא לא הגישה, משמע: הבסיס להרשעה הייתה שלא היו תלונות. הוא סבור כי לאור הצהרת המשיבה בערעור כי הוגשו תלונות, יש לראות בכך שהמערערת עמדה בנטל של הבאת ראיות והיה על בית משפט קמא לזכות את המערערת מעבירת האיום.

            מנגד, ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הערעור והסבירה, כי לאחר בדיקת הנושא התברר כי המערערת לא התלוננה במח"ש אלא מששמעה משטרת ישראל כי המערערת מעלה טענות כלפי שוטר, המשטרה היא שהעבירה את הנושא למח"ש. לאחר בדיקת הנושא נסגר התיק במח"ש. הוסיפה גם, כי המערערת נחקרה בחקירה נגדית והיא העידה כי לא התלוננה במח"ש. ב"כ המשיבה טענה עוד, כי לאחר שהוחזר הנושא בשנית לבית משפט קמא ומאחר ולמשיבה לא היו ראיות מעבר לראיות שהונחו מקודם בפני בית המשפט, על פיהן המערערת לא פנתה למח"ש, נדרש הסניגור להביא ראיות לסתור עובדה זו, ומאחר ולא הביא ראיות כלשהן כדי להוכיח שאכן המערערת פנתה למח"ש, לא היה בידי בית משפט קמא ברירה אחרת אלא להשאיר את הכרעת הדין על כנה. מכל מקום, הוסיפה כי עצם הגשת התלונה במח"ש, אין לה כל נפקות לצורך השאלה אם המערערת איימה על השוטרים ואם לאו, ואין זה משנה אם האיום התממש ואם לאו, עצם מימוש האיום אינו משמיט את הבסיס מתחת לעבירת האיום עצמה.

7.         טענתה העיקרית של המערערת במסגרת ע"פ 1286/06 היתה כי נפלה טעות עובדתית בהכרעת דינו של בית משפט קמא, בקובעו כי המערערת לא הגישה תלונות למח"ש.

            כאמור, בפתח הדיון בערעור ביום  24/10/06, הצהירה ב"כ המשיבה כי לאחר בירור טענות המערערת אכן הוגשו שתי תלונות במח"ש, אם כי לדעתה אין  זה משנה מהקביעה בהכרעת הדין.

            בעקבות זאת, הצהירו הצדדים על הסכמתם, כי לאור העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה הוגשו תלונות במח"ש, יוחזר התיק לבית המשפט קמא, כדי לברר האם עובדה זו יש בה כדי להשליך על הרשעתה של המערערת בעבירת האיומים.

על פי המוסכם, הוחזר הדיון לערכאה הראשונה וניתנה לצדדים אפשרות להביא ראיות נוספות לעניין עבירת האיומים.

מתברר כי בהצהרה זו לא היה דבר שיש בו להשליך על תוצאות הכרעת הדין, וזאת  מכמה טעמים.

ראשית, לא הייתה מחלוקת בפני בית המשפט קמא כי המערערת לא הגישה תלונות למח"ש. בקובעו זאת, הסתמך בית המשפט קמא על דברי המערערת עצמה (בעמ' 6 שורות 3-2) לפרוטוקול. שם מסרה המערערת בעדותה הראשית: "אני לא פניתי למח"ש, כנראה שהם פנו למח"ש". וכך גם טענה בהמשך בחקירתה הנגדית.

בניגוד לטיעוני הסניגור בפני בית המשפט קמא, העובדה שהוגשו תלונות למח"ש (ולצורך העניין לא משנה על ידי מי) איננה מטילה ספק במהימנות השוטרים, עדי התביעה, שכן בעדותם לא ניתן למצוא טענה העומדת בסתירה לכך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ