אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עב"ל 113-10

פסק-דין בתיק עב"ל 113-10

תאריך פרסום : 11/05/2011 | גרסת הדפסה
עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
113-10
08/05/2011
בפני השופט:
1. שמואל צור
2. רונית רוזנפלד
3. עופרה ורבנר


- נגד -
התובע:
סלאמה עאישה
עו"ד פטין עיסא
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ליאת אופיר
פסק-דין

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.          המערערת, אזרחית ישראל ילידת כפר קאסם, הגישה לבית הדין האזורי בתל אביב את תביעתה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 3.9.06, לפיה היא הפסיקה להיות תושבת ישראל ביום 24.1.1979. על פי החלטת המוסד, ממועד זה, המערערת אינה מתגוררת בתחום ישראל. בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר  ש. ברטנשטיין והגב' ת. ברץ; בל 2220/07) דחה את תביעתה, ועל כך הערעור שלפנינו. בעיקרו של דבר טוענת המערערת כי היא מתגוררת בכפר קאסם , בבית אימה , ואת בעלה המתגורר בבית בידיה היא מבקרת מדי פעם. לטענת המערערת, בהיותה אזרחית ישראל, ילידת הארץ ותושבת בה, על המוסד לביטוח לאומי הנטל להוכיח כי העתיקה את מקום מגוריה אל מחוץ לתחומי ישראל. נטל זה לא הורם על ידי המוסד לביטוח לאומי, ומשכך דין החלטתו להתבטל. 

                                          הרקע העובדתי וההליך בפני בית הדין האזורי

2.      המערערת, אזרחית ישראל, נולדה בכפר קאסם שבתוך תחום ישראל בשנת 1959, ונישאה לבעלה מר גבריל סאלם איסמעיל סלאמה תושב האזור מכפר בידיה, ביום 24.1.1979. למערערת שני ילדים, שנולדו שניהם בבית חולים השרון בישראל. בתה ילידת שנת 1985, ובנה יליד 1987. המערערת הציגה בבית הדין האזורי פנקסי חיסונים, מהם עולה כי ילדיה חוסנו בישראל. עד הגיעם של הילדים לגיל 18 שולמה למערערת על ידי המוסד לביטוח לאומי קצבת ילדים. אין חולק כי הילדים לא למדו בבתי ספר בתחום ישראל. לטענת המערערת, ילדיה כלל לא  ביקרו בבתי ספר, והיא זו שלימדה אותם מעט קרוא וכתוב. לדברי המערערת בתה נשואה ומתגוררת בכפר קאסם. בנה גר לפעמים בכפר קאסם ולפעמים אצל אביו. המערערת מבוטחת בביטוח בריאות. בשנת 2005 המוסד לביטוח לאומי אף הכיר בה כנכה, ושילם לה קצבת נכות. למערערת חשבון בנק המתנהל בבנק לאומי.

המערערת העידה בבית הדין האזורי כי ביקשה עבור בעלה "איחוד משפחות", אך בקשתה סורבה. מן התיק עולה טענת המוסד כי בירור שערך מול משרד הפנים העלה כי המערערת לא הגישה בקשה לאיחוד משפחות עבור בעלה.

3.          אין הדבר ברור מתיק בית הדין האזורי, על שום מה החל המוסד לביטוח לאומי לבדוק את תושבות המערערת אחרי שנים רבות בהן לא הייתה כל מחלוקת אודות תושבותה. מכל מקום, מדו"ח סיכום חקירה שבוצעה בעניינה של המערערת על ידי חוקרי המוסד עולה כי " נערכו שני ביקורים בבית התובעת, הראשון בתאריך 22.1.06 ...התובעת לא בבית. ביקור שני ביום 20.3.06 התובעת בבית שוכבת על מיטה, לא יכולה לקום עקב בעיות גב ומטופלת במרפאת קופת חולים בכפר בבית חולים בילינסון". כמו כן, מצוין כי קודם שהגיעו לבית המערערת בביקור הראשון, ערכו החוקרים תחקיר סביבתי " והסבירו לנו היכן מתגוררת התובעת". החוקרים מציינים כי באותו מועד הגיעו לבית האם, והיא מסרה להם כי המערערת נמצאת בבידיה, היות וחמה נפטר יום קודם לכן. בעת הביקור השני נמצאה המערערת שוכבת במיטה. החוקרים מציינים בדו"ח כי " הבית הוא בית מגורים רגיל קומה אחת בו מתגוררים אמא ואחיותיה ויש בו מטבח, מיטות והכל למחיה. הראתה לנו ארון וטענה שאלו בגדיה אך כמובן בלתי אפשרי לדעת. לדעתי יש לבצע ביקורת נוספת מאחר ועכשיו התובעת חולה ומקבלת טיפולים בבילינסון". 

             באותו מועד גבו החוקרים הודעה מפי המערערת.

4.          ביום 18.7.06 הודיע המוסד לביטוח לאומי למערערת, כי על פי המידע והממצאים שבידו המערערת הפסיקה להיות תושבת ביום 24.1.79, ועל כן לכאורה אין היא מבוטחת מאז על פי חוק הביטוח הלאומי ועל פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. בהודעתו מציין המוסד כי המערערת רשאית להביא בפני המוסד "השגות בכתב על האמור". ביום 5.9.06 הודיע המוסד למערערת כי " דחינו את ערעורך על קביעת מעמדך כמי שאינה תושבת החל מיום 24.1.79, זאת מאחר ולא הוכח כי מרכז חייך בישראל". כנגד החלטה זו הגישה המערערת את תביעתה לבית הדין האזורי.

5.          בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי העידה אך המערערת לעצמה. למוסד לביטוח לאומי העיד החוקר מר יעקב שגב, שגבה את הודעת המערערת ביום 20.3.06.

             יצוין כי המערערת הגישה לבית הדין האזורי אישור המועצה המקומית כפר קאסם לפיו היא מתגוררת בתחומי המועצה בבית אימה, וכי האם משלמת למועצה תשלומי מים ומיסי ארנונה. 

                                                            פסק הדין של בית הדין האזורי

6.          בית הדין ציין בפסק דינו כי " קשה היה להתרשם מעדות התובעת- למהימנות גרסתה." בית הדין הביע תמיהה על גרסתה לפיה לימדה את ילדיה מעט קרוא וכתוב, בעוד שאת טופס הדין וחשבון למוסד מילאה גיסתה עבורה. בית הדין מצא חוסר התאמה בין הדברים שמסרה המערערת בהודעתה לחוקר כי היא מתגוררת בכפר קאסם יותר מ-10 שנים, בעוד שבבית הדין העידה כי כל השנים היא מתגוררת אצל אימה. בית הדין ציין כי המערערת לא הציגה כל ראיה המעידה על כך שהיא מתגוררת אצל אימה וממתי. כמו כן, בבית מתגורר גם אחי המערערת ובני משפחתו והמערערת לא דיווחה באופן מפורט על מספר הנפשות, ולא הביאה ראיות להוכחת הנטען. כמו כן ציין בית הדין את גרסת המערערת בחקירה נגדית לפיה, החל מחודשיים שלושה לאחר החתונה, ובערך במשך 10 שנים התגוררה עם הבעל אצל אמה ומשלא קיבל תעודת זהות חזר לבידיה. בית הדין קבע כי " בדברים אלה סותרת את טענתה בתביעה ובתצהיר לפיה כביכול המשיכו להתגורר בישראל  כל השנים. ואם כך - הכיצד אישרה כי היא גרה 10 שנים ויותר בכפר קאסם".

             בית הדין עוד הוסיף כי אף שבישראל חל חוק חינוך חובה המערערת טוענת כי ילדיה לא למדו בבתי ספר. אף לא הובאו ראיות לביקורים רפואיים שלה ושל ילדיה במהלך 10 שנים ויותר מלפני 2006. אף שהמערערת טענה כי היא חולה משנת 2001 היא לא הגישה מסמכים רפואיים להוכחת טענתה, ולא ברור מדוע לא הגישה תביעה לקצבת נכות עוד בשנת 2001. 

             בית הדין ציין כי "על פי ההלכה עם הוכחת אזרחות ישראלית על הנתבע לסתור תושבות נטענת. אך נזכיר כי עסקינן בנטל ראייתי ואין אמירה כי משיש אזרחות בהכרח יש תושבות". לפי קביעת בית הדין "אין די בטענת מגורים לתקופה לא ברורה ובזיקה עלומה כדי להוכיח תושבותה". מסקנת בית הדין היא כי "בנסיבות בהן עסקינן בהעדר כל ראייה לתושבות בתקופה הנבחנת, במהלך כל השנים, בהעדר נתוני עובדה מאוסמכים או ראיות חיצוניות שיוכיחו כי כל השנים מ-1979 התגוררה התובעת בישראל, כי התגוררה בבית אמה, כי שנים לא מעט מתוכן - עם הבעל (בין כל השנים כאמירתה הכללית בתביעה ובין 10 שנים מנישואיה) בהעדר אסמכתא כלשהי כי ילדיה התגוררו כל השנים בישראל, בכפר-קאסם, למדו והתחנכו בה, בקרו אצל הרופא בכפר קאסם וכו', בהעדר אסמכתאות שוטפות למגוריה, לכך כי קיימה/ראתה את מרכז חייה כאן - הרים הנתבע הנטל המתחייב ואנו קובעים כי הוכח בפנינו כי עד 2006, עד החלטת הנתבע, לא היה מרכז חייה של התובעת בישראל, משמע, לא הייתה התובעת תושבת ישראל".

                                                    הערעור

7.          בטיעוניה בערעור מדגישה המערערת  כי בית הדין האזורי לא יישם בפסק דינו את ההלכה לפיה, בהיותה נושאת תעודת זהות ישראלית הטוענת למגורים בישראל, על המוסד לביטוח לאומי מוטל הנטל להוכיח כי אין היא תושבת ישראל. לטענת המערערת נטל זה כלל לא הורם על ידי המוסד, וזאת גם בשים לב לראיות שהיו בפני בית הדין האזורי. לעניין זה מצביעה המערערת על אישור המועצה המקומית לפיו היא מתגוררת בתחומי המועצה; על כך שהמערערת נמצאה בשעת בוקר מוקדמת בבית אמה, וזאת בביקור החוקרים שלא תואם מראש; כי המערערת מטופלת על ידי רופא משפחה בכפר קאסם; כי ילדיה נולדו בישראל ועובדים בישראל, וכי היא מנהלת חשבון בנק בישראל. המוסד אף לא הצביע על כתובת מגורים אחרת של המערערת, והתנהלותו בהתייחס אליה בעבר, עת שאישר זכאותה לקצבת נכות, מלמדת אף היא על כך שלא עלה בידי המוסד להוכיח שאין היא תושבת ישראל.

8 .          המוסד לביטוח לאומיאינו חולק על כך, כי בהיות המערערת נושאת תעודת זהות ישראלית הנטל מוטל עליו להוכיח כי אינה תושבת ישראל. עם זאת "אם בית הדין שוכנע כי המערערת איננה מתגוררת דרך קבע במקום שבו היא טוענת כי היא גרה, אזי הנטל עובר אליה להוכיח מקום מגורי קבע בתחום ישראל, משהוכח כי המערערת עזבה את ישראל וזאת על פי הודעתה היא עצמה". המוסד מפנה לעניין זה לדברים כפי שנרשמו בהודעת המערערת לפיהם " היא גרה בכפר קאסם יותר מעשר שנים", כלומר לכל הפחות במשך תקופה של 10 שנים מיום נישואיה לא התגוררה דרך קבע בתחום ישראל. במצב דברים זה עבר נטל הראיה להוכיח את תושבותה אל המערערת, והיא לא הרימה אותו. בית הדין האזורי ציין בפסק דינו  כי התקשה להתרשם מעדות המערערת, וכי המערערת לא הסבירה את הפער שבין גרסאותיה. בקביעות מעין אלה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב.     

                                                                דיון והכרעה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ