פסק-דין בתיק ס"ע 1385-10

1. לפנינו ערעורו של שוטר לשעבר עם צאתו לגמלאות משירות במשטרת ישראל בעניין דרך החישוב שערך הממונה על הגמלאות לצורך קביעת שיעור קצבתו וגובה מענק הפרישה שקיבל. עיקרה של המחלוקת בין הצדדים סבה סביב תחולתו של סעיף 12 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970(להלן: חוק הגמלאות או החוק), הקובע עיקרון של חישוב אחוזי הפנסיה ביחס לחלקיות המשרה, על עניינו של המערער.

2. לבקשת הצדדים, במסגרת ישיבתו המקדמית של בית הדין, התנהל הדיון בערעור על דרך של סיכומים בכתב. זאת משבאו הצדדים לכלל מסקנה לפיה אין ביניהם מחלוקת לגבי העובדות שביסוד הערעור וכי המחלוקת ביניהם הנה משפטית ונוגעת לפרשנותם של סעיפים שונים בחוק הגמלאות. 

3. העובדות הצריכות לעניין ואשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן אלה:

א.      המערער שירת במשטרת ישראל מיום 13.11.1975. ממועד זה ועד ליום 1.2.1979 שירת המערער בהיקף של חצי משרה ואף שהה תקופה קצרה בחל"ת.

ב.       מיום 15.10.1981 ועד ליום 1.8.1985 שירת המערער במשרה מלאה שלאחריה לא שירת במשטרה.

ג.        ביום 28.3.1990 שב וגויס המערער לשירות המשטרה ועד למועד פרישתו ביום 31.1.2010 שירת במשרה מלאה

(מתוך מסמך ריכוז הנתונים שהוכן על ידי אגף משאבי אנוש במשטרה ביום 30.3.2008 - נספח א' לכתב התביעה).

ד.       המערער פרש מתפקידו כיועץ המשפטי למחוז ש"י בדרגת סגן ניצב.

ה.      בהתאם לסמכותו שבסעיף 100(א) לחוק הגמלאות אישר מפכ"ל המשטרה למערער "הגדלת מפכ"ל" בגובה  4 שנות וותק. כן אושרה למערער הגדלת שיעור קצבה בגובה 4.6% מטעמי בריאות ובהתאם לקביעת וועדה רפואית.

ו.        התובע מקבל גמלה בשיעור 69.54%.

ז.        במועד הפרישה ניתן למערער מענק פרישה בגובה 11.36 משכורות.

4. יריעת המחלוקת בין הצדדים , כפי שנוסחה בישיבתו המקדמית של בית הדין היא זו:

א.      כיצד היה על הנתבעת לחשב את מענק הפרישה של התובע. האם יש לחשב את התקופה בה עבד בחלקיות משרה במסגרת מספר המשכורות להן הוא זכאי במענק הפרישה, כטענת הנתבעת. או שמא נכונה טענת התובע כי הוא זכאי למענק פרישה של 12 משכורות ואת חלקיות המשרה הזמנית יש לחשב רק במסגרת גובה המשכורת.

ב.       כיצד יש לחשב את הגדלות אחוזי הפנסיה של התובע, האם גם בהקשר זה יש מקום לשקלל את ההגדלות בשיעורי משרתו של התובע במהלך שנות עובדתו.

ג.        כפועל יוצא, האם התובע זכאי להפרש מענק פרישה ולהגדלת הקצבה המשולמת לו.

(מקום בו נכתב תובע צריך היה להכתב מערער וכך במקום נתבעת - משיבה).

 תחולת סעיף 12 על עניינו של המערער - המסגרת הנורמטיבית

5. חוק הגמלאות קובע בסעיף 20 את שיעורי הקצבה המגיעים לעובד פורש כך:

20. (א)   הזכאי לקצבת פרישה תשולם לו כל ימי חייו קצבה בסכום השווה לחלק השש מאות ממשכורתו הקובעת כפול במספר חדשי שירותו, ובלבד שלא יעלה על שבעים אחוז ממשכורתו זו ולא יפחת מעשרים אחוז ממנה; אולם אם הועסק העובד בכל תקופת שירותו או בחלק ממנה במשרה חלקית, יכולה הקצבה לעלות על שבעים אחוז ממשכורתו הקובעת, ובלבד שלא תעלה על שבעים אחוז מהמשכורת הקובעת של העובד המחושבת כאילו עבד במשרה מלאה בכל תקופת שירותו.

(ב) אדם שועדה רפואית קבעה, סמוך לפרישתו, כי הוא נכה בעל דרגת נכות של 50% או יותר, וכן אדם שפוטר מן השירות בגלל נכות בדרגה קטנה מזו, לא תפחת קצבתו מעשרים אחוז ממשכורתו הקובעת בצירוף שלושה פרומיל ממנה לכל אחוז מדרגת נכותו.

שיטות חישוב הקצבה שבסעיף 20 מוכרות כשיטת "אורך השרות", והיא זו הנזכרת בסעיף 20 (א), ו"שיטת הפרומילים" הנזכרת בסעיף 20(ב) (להבחנה בין שיטות אלה ראה: עב (חי') 4356/07 דבורה לזמי - מדינת ישראל - הממונה על תשלום הגמלאות (ניתן ביום 5.10.2008). על פי שיטת אורך השרות, שהיא השיטה הרלבנטית לענייננו, וככלל, בעד כל שנת שרות במשרה מלאה יכול עובד לצבור צבירה מקסימאלית של 12/600 = 0.02% קצבה (2%), ובלבד ששיעור הקצבה לא יעלה על 70% ממשכורת מלאה (ראה גם: דב"ע ל/ 7-1 חיים ישעיה - נציב שירות המדינה פד"ע ב עמ' 35).