פסק-דין בתיק הפ"ב 29161-10-11

1.           המשיב הועסק כנהג אצל המבקש לתקופה של 12 חודשים. בין הצדדים התגלעו חלוקי דעות באשר לזכויותיו של המשיב מול מעסיקו בגין תקופת עבודתו ועקב כך, פנו הצדדים לבוררות בבית דין צדק "חוקת משפט".

2.           הצדדים התדיינו בפני הדיינים ר' יצחק שרהבני, ר' מנחם קרויזר, ור' חנוך סנהדראי, ופסק דינם של הבוררים ניתן ביום ב' אייר תש"ע (16.4.10). בפסק הדין האמור פירטו הבוררים את החיובים אשר יש להטיל על המבקש לטובת המשיב, בסך כולל של 27,112 ש"ח,  זאת בגין שכר, הוצאות נילוות, דמי הבראה, ימי מחלה ופיצויי פיטורין.

3.           בעקבות קבלת פסק הדין האמור, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק בוררות (בהפ"ב 10442-04-11), בה העלה שתי טענות עיקריות: ראשית, כי במקור ניתן פסק הבוררים ללא חתימתם של כל שלושת הדיינים אלא רק של שניים מתוכם; ושנית, כי לא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון את מלוא טענותיו ולהביא ראיות אשר לטענתו היו סותרות את טענות המשיב ואת מסקנות הדיינים בפסק דינם. בדיון שהתקיים בבקשתו ביום 20.7.11 הגיעו הצדדים להסכמה כי תינתן למבקש הזדמנות נוספות להעלות בפני הדיינים את מלוא טענותיו, ועל בסיס הסכמה זו ניתנה החלטה להחזרת הפסק לבוררים, "...וזאת על מנת שיידונו בכל הנושאים אשר לטענת הצדדים תלויים ועומדים ביניהם, תוך שיתנו זכות טיעון מלאה לכל צד להגיש את כל ראיותיו לפני קבלת החלטה כלשהי, ובסופו של ההליך, ידאגו כל שלושת הדיינים לחתום על פסק הדין כמצוות המחוקק בסעיף 20 לחוק הבוררות".

4.           ביום 22.9.11 הוציאו הבוררים שוב את פסק דינם המקורי, ללא כל שינוי בתוכנו, כשהוא חתום על ידי כל שלושת הדיינים. בעקבות כך, חידש המבקש את בקשתו לביטול פסק הבוררות, תוך שחוזר על הטענות שהעלה בבקשתו הקודמת, ותוך שמציין כי על אף הסכמת הצדדים והוראת בית המשפט, הבוררים לא כינסו דיון נוסף כלשהו, ולא נתנו למבקש כל הזדמנות להעלות את מלוא טיעוניו וראיותיו.

5.           לטענת ב"כ המשיב, דין הבקשה להדחות. לטענתו, לא נפל כל פגם בהחלטת הבוררים להוציא שוב את פסק דינם המקורי, וזאת, מאחר שהמבקש לא נקט בכל צעד כדי להזמין מועד לדיון חוזר בפני הבוררים, ובהתנהגותו זו הפגין המבקש את רצונו למשוך את ההליך ככל שרק ניתן, ללא שהייתה לו כל כוונה אמיתית להתדיין ברצינות בסכסוך בפני הבוררים לגופו.

6.           לאור טענה זו, התבקש המבקש לפרט בפני בית המשפט את הצעדים שבהם נקט בעקבות החלטת 20.7.11, ולשם כך אף נקבע דיון נוסף, אשר התקיים ביום 8.1.12. יצויין, כי יממה בלבד לפני קיום הדיון, הגיש המבקש תצהיר בו ציין כי רק כעת נזכר שבאוגוסט 2011 נפגש במקרה בבית הכנסת עם הרב פרץ (נשיא בית דין צדק "חוקת משפט"), כשאיתו גם אחד מצוות המזכירות של בית הדין (ר' מנחם שבתאי), ולטענת המבקש, פרש בפני הרב פרץ את סיפור הבוררות וביקש ממנו ומר' שבתאי לדאוג לקביעת מועד לדיון חוזר בפני הבוררים. לטענת המבקש, לאחר מפגש זה לא שמע דבר ממזכירות בית הדין, על אף חלוף הזמן הרב מאז, עד שקיבל פתאום ממזכירות בית הדין פסק דין חוזר של הבוררים ביום 20.9.11, אשר הפעם חתום על ידי כל שלושת הדיינים. לטענתו, מאחר שלא נקבע כל דיון חוזר בפני הבוררים, נשאר על כנו אותו מצב אשר היה קיים בעת הגשת בקשתו המקורית לביטול פסק בורר, ועל כן חוזר המבקש על בקשתו לביטול פסק הבוררות האמור.

7.           בבקשתו החוזרת מפרט המבקש את העילות אשר בגינן יש לבטל את פסק הבוררות, כדלקמן:

א.     סעיף 24(3) לחוק הבוררות: "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות". לטענת המבקש, מאחר שהדיינים לא פעלו בהתאם להחלטת בית המשפט, אשר החזיר אליהם את פסק הבוררות כדי שישמעו את טיעוני המבקש במלואם, יש להתייחס למתן פסק הבוררות מחדש כאל חריגה מסמכות.

ב.      סעיף 24(4) לחוק הבוררות: "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". המבקש חוזר על טענתו המפורטת לעיל, לפיה, מחדלו של בית הדין בכך שלא הזמין דיון חוזר ולא העמיד לרשותו של המבקש כל הזדמנות להעלות את טיעוניו, מהווה עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(4) הנ"ל.

ג.      סעיף 24(5) לחוק הבוררות: "הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו". לטענת המבקש, הבורר לא הכריע בכל העניינים שנמסרו לו להכרעת בית הדין, מאחר ולא איפשר למבקש להציג בפני הדיינים את מלוא טיעוניו.

ד.      סעיף 24(10) לחוק הבוררות: "קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". לטענת המבקש, הבוררים פעלו בהעדר סמכות ברמה העקרונית, בדונם בסוגיית זכויות המשיב במסגרת יחסי עובד-מעביד שבין השניים, וזאת, מאחר שהזכויות הסוציאליות של עובד באשר הוא מוגנות בחוקים הרלבנטיים, וזכויות אלו הן קוגנטיות ולא ניתנות להתנייה או לויתור. מסיבה זו גם לא ניתן להסמיך בוררים לדון בשאלות אלו, וגם אם הצדדים הסכימו לכך בהסכם הבוררות שביניהם - אין להסכמה זו כל תוקף. אי לכך, מסיק ב"כ המבקש כי פסק הדין של הבוררים, ככל שקובע את היקף הזכויות של העובד כלפי מעבידו, נטול כל תוקף משפטי, ואף מסיבה זו, יש לבטלו.

דיון והכרעה

8.           ראשית  יש להבהיר את המצב הדיוני שבו אנו נמצאים. כמפורט לעיל, ניתנה החלטה ביום 20.7.11, בעקבות הסכמת הצדדים, כי פסק הבוררים יוחזר אליהם על מנת שתינתן הזדמנות למבקש להשמיע בפניהם את מלוא טענותיו ולהציג בפניהם את מלוא ראיותיו, וכמו כן, על מנת להשלים את חתימות כל שלושת הדיינים על פסק הדין. משמעותה של החלטה זו הינה כי פסק הבוררים לא בוטל, מאחר שהחזרת הפסק לבוררים היא אלטרנטיבה לביטול, כעולה מפורשות מהוראות המחוקק בסעיפים 24 ו- 26(ב) לחוק הבוררות, כדלקמן:

סעיף 24 : "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין... לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה..."

סעיף 26(ב) : "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר".

         אי לכך, עם החזרת פסק הדין לבוררים נשאר הפסק תלוי ועומד, לצורך ביצוע ההשלמות אשר בגינן הוחזר הפסק אליהם. במיוחד נאמרים דברים אלה עת מוחזר הפסק לבוררים עקב העילה שבסעיף 24(4) לחוק ("לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו"), לפיה מתבקש מן הבוררים כי יקיימו דיון נוסף על מנת לתת לבעל הדין המבקש זאת את ההזדמנות לפרוש בפניהם את מלוא טיעוניו וראיותיו. משמעות הדבר, כי בכוחם של הבוררים אף לאשרר את פסק דינם המקורי, אם בסופו של יום לא ימצאו כל סיבה לשנותו, והם אינם חייבים להוציא פסק דין חדש מתחת ידיהם.

9.           ויצוין, כי בניגוד לטענת ב"כ המשיב, החזרת התיק לבוררים על ידי בית המשפט אינה קשורה למסגרת הדיונית הקבועה בסעיף 15(ב) לחוק, לפיו,

פסק בוררות שניתן אחרי דיון שהתנהל בהעדר בעל-דין או בהעדר טענותיו, רשאי הבורר, על פי פניית בעל-דין שהובאה לפניו תוך שלושים יום מהיום שנמסר לו העתק הפסק, לבטלו ולחדש את הדיון, אם שוכנע שבעל-הדין נעדר או לא טען טענותיו מסיבה מוצדקת.

         עינינו הרואות, כי סעיף 15(ב) הנ"ל מיועד למקרים בהם פונה בעל דין ישירות לבורר בבקשה שיחדש את הדיון לשמיעת טיעונים נוספים, או אז ניתן לפנות לבורר בבקשה כאמור תוך 30 יום מהיום שנמסר לו העתק הפסק; בעוד שבמקרה בו פסק הבוררות מוחזר לבורר מכוח סעיף 26(ב) לחוק, הנוהל הרלוונטי הוא זה הנקבע בסעיף 25 לחוק, בו קבע המחוקק, שאם "החליט בית המשפט להחזיר לבורר פסק בוררות, יפסוק הבורר תוך תקופה של 3 חודשים מיום ההחלטה, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".