רקע והשתלשלות העניינים עד כה
1. עניינה של התובענה שלפניי הוא בבקשתם של המבקשים למתן פסק דין הצהרתי בו ייקבע, כי פסק הדין מיום 24.2.09, שניתן על ידי בית משפט זה במסגרת ע"א 2497/08, ואשר בגדרו אושר הסכם פשרה אליו הגיעו המבקשים והמשיב - מבוטל. הרקע לתובענה זו יובא להלן.
2. המבקשים והמשיב הם בעלי זכויות ביחידות מסחר המצויות במתחם המכונה "שוקניון" בעיר בית שמש. המבקשים הם הבעלים של סופרמרקט הפועל במתחם. בתקופה הרלבנטית לענייננו היה המשיב הבעלים של 5 יחידות מסחר במתחם, 4 חנויות ומשרד.
3. הרקע לסכסוך בין הצדדים הוא החלטתם של המבקשים, שיצאה אל הפועל בראשית שנת 2002, לבנות במתחם חניונים לכלי רכב. לטענת המשיב, בנייה זו נעשתה ברכוש המשותף של כלל בעלי הזכויות בנכסים שבמתחם, ותוך פגיעה בחלק מהנכסים. בעקבות כך הוגשה אל בית משפט השלום בירושלים תביעה מטעם קבוצה של בעלי נכסים במתחם נגד המבקשים, שעיקרה היה בקשה למתן צו אשר יחייב את המבקשים להרוס את החניונים (ת"א 5905/02). ביום 29.6.06 ניתן פסק דין בתביעה זו, במסגרתו חוייבו המבקשים להרוס את החניונים ולהשיב את המצב לקדמותו. המבקשים הגישו ערעור על פסק דין זה, וביום 11.1.07 ניתן על ידי בית משפט זה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה פסק הדין של בית משפט השלום יבוטל (ע"א 9463/06, 9486/06). הרקע לכך היה, כך נראה, הסדר פשרה שהושג בין המבקשים לבין התובעים באותו הליך, במסגרתו פוצו התובעים על ידי המבקשים (יוער, כי קיימת מחלוקת בין המבקשים לבין המשיב באשר לשיעור הפיצוי. לטענת מבקש 2 (להלן: "
המבקש") הפיצוי לכל התובעים יחד (10 במספר) עמד על 210,000 ש"ח. לעומתו טען המשיב, כי הפיצוי עמד על מיליון ש"ח (רא' בעמוד 34 שורות 19-20)).
4. מטעמים שונים המשיב לא הצטרף לאותו הליך משפטי שהתנהל בבית משפט השלום, וביום 6.9.07 הגיש בנפרד תביעה נגד המבקשים בפני המפקח על רישום המקרקעין בירושלים. בגדרה של תביעה זו עתר המשיב לקבלת שורה של סעדים, שהעיקרי שבהם היה הוצאת צו הריסה לחניונים. ביום 16.7.08 דחה המפקח את תביעתו של המשיב. על רקע זה, הגיש המשיב ערעור לבית משפט זה שנדון ביום 24.2.09 (ע"א 2497/08). במהלך הדיון בערעור הושג הסכם פשרה בין הצדדים, אשר פרטיו הוכתבו לפרוטוקול, ושקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט (להלן: "
פסק הדין"). עיקרו של ההסכם, אליו עוד אדרש בהרחבה בהמשך היה, כי המבקשים (או גורם אחר מטעמם) ירכשו מהמשיב את 5 יחידות המסחר בהן הוא החזיק במתחם, וזאת בהתאם לשווי שייקבע על ידי שמאי שהוסכם על הצדדים, מר עודד טור סיני (להלן: "
השמאי" או "
טור סיני"). עוד הוסכם, כי לאחר שתינתן הערכתו של השמאי, ייערך בתוך 14 ימים הסכם מכר בין הצדדים.
5. בעקבות פסק הדין פנו הצדדים אל השמאי המוסכם וזה נתן את חוות דעתו ביום 10.5.09. בעקבות כך ניהלו הצדדים מגעים, אך בסופו של דבר לא נחתם ביניהם הסכם מכר, כפי שהוסכם ונקבע בפסק הדין. במצב דברים זה פנה המשיב לבית המשפט בבקשה "למתן הוראות ולהבהרת פסק הדין", וזאת לנוכח הסחבת שטען כי נוקטים בה המבקשים. בהחלטתו מיום 13.8.09 דחה בית המשפט (כב' השופט (בדימוס) רביד) את הבקשה, תוך שצוין כי בית המשפט סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין.
6. ביום 13.12.09 פנה המשיב פעם נוספת אל בית המשפט, והפעם בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. דיון בבקשה זו התקיים ביום 24.1.10 בפני כב' השופטת אפעל-גבאי. בסיום הדיון נקבע, כי הצדדים יעשו מאמץ נוסף להגיע לחתימה על הסכם מכר, וכי אם לא יעלה בידם לעשות זאת, יגישו המבקשים תובענה לביטול פסק הדין.
7. הצדדים לא הגיעו להסכמה, ובעקבות כך הגישו המבקשים ביום 28.4.10 את התובענה שלפניי, בגדרה עתרו לקבלת סעד הצהרתי לפיו פסק הדין מבוטל (להלן: "
הבקשה המקורית"). במסגרת הבקשה המקורית השיגו המבקשים על ממצאיו של השמאי בחוות דעתו וטענו, כי השומה שנקבעה על ידו מופרזת באופן קיצוני, בהשוואה לשוויים הריאלי של נכסי המשיב, וכי השמאי אף טעה באופן עריכת השערוך, בכך שערך הצמדה לפי מדד תשומות הבנייה ולא על פי מדד המחירים לצרכן. המבקשים טענו בהקשר זה, כי הם נסמכים על חוות דעת שנתן להם שמאי אחר אליו פנו. עוד טענו המבקשים, כי לא עלה בידי הצדדים לגבש נוסח של הסכם מכר מחייב, וזאת משום שקיימות בין הצדדים מחלוקות בנושאים מהותיים הנוגעים להסכם, אשר לא ניתנות להשלמה באמצעות הדין או הנוהג. במצב דברים זה טענו המבקשים, כי יש לבטל את פסק הדין.
8. המשיב הגיש את תשובתו לתובענה. במסגרת זו דחה המשיב את טענות המבקשים וטען, כי אין כל יסוד לבקשת המבקשים לבטל את פסק הדין מחמת טעות ו/או הטעיה, וכי הסיבה האמיתית העומדת מאחורי הבקשה היא טעות בכדאיות העסקה מצידם של המבקשים, שאינה מהווה עילה לביטול הסכם. המשיב גם התייחס לחוות דעתו של השמאי וכן לחוות הדעת שהובאה מטעם המבקשים וטען, כי חוות דעתו של השמאי טור סיני היא ריאלית ונכונה.
9. במסגרת דיון מקדמי שהתקיים לפניי ביום 14.9.10 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה בית המשפט ימנה שמאי מטעמו אשר יערוך שומה מתאימה, וכי חוות דעתו של השמאי תחייב את הצדדים מבלי שיתאפשר להם להשיג עליה. זמן קצר לאחר מכן, ביום 3.10.10, הגיש המשיב בקשה לבטל את ההסדר הדיוני. בסופו של יום, לאחר שנעשו ניסיונות נוספים להגעה להסדר בין הצדדים, שלא צלחו, ולאחר שהוחלף ייצוגו של המשיב פעמיים, החלטתי ביום 8.7.11 לבטל את ההסדר הדיוני מיום 14.9.10 ולקבוע את התיק לשמיעת ראיות.
10. בדיון שהתקיים ביום 12.9.11 טען ב"כ המבקשים, כי נודע לו זמן קצר קודם לכן שמי שערך את חוות הדעת שהוגשה מטעם השמאי לא היה מר עודד טור סיני באופן אישי, אלא אדם אחר. בנסיבות אלה ביקש ב"כ המבקשים לתקן את המרצת הפתיחה בעניין זה. בהמשך הוגשה גם בקשה לתיקון המרצת הפתיחה, לה נעתרתי. משכך, הגישו המבקשים תובענה מתוקנת. גם המשיב הגיש כתב תשובה מתוקן.
11. במסגרת המרצת הפתיחה המתוקנת שהגישו המבקשים (להלן: "
הבקשה המתוקנת") הוסיפו המבקשים טענה לפיה הסכמת הצדדים במסגרת פסק הדין הייתה למינויו של השמאי עודד טור סיני באופן אישי. בבקשה המתוקנת נטען, כי משהתברר שמי שערך את חוות הדעת היה שמאי אחר, הרי שיש בכך כדי לבטל את הסכמת הצדדים ואת פסק הדין שניתן בעקבותיה.
12. בכתב התשובה המתוקן טען המשיב, כי ההלכה היא שפסק דין שאישר הסכם פשרה לא יבוטל בנקל, וכי במקרה שלפנינו המבקשים לא הצביעו על כל עילה ממשית לביטולו. המשיב גם התייחס לשומה שנתן השמאי טור סיני וטען כי היא ריאלית ומתאימה.
13. לאחר שהוגשו כתבי הטענות המתוקנים, נשמעו ראיות הצדדים. מטעם המבקשים העידו עו"ד קרניאל - ב"כ המבקשים (אשר ייצג את המבקשים גם בדיון שבמסגרתו ניתן פסק הדין), והמבקש. מטעם המשיב העיד המשיב עצמו. כמו כן הוזמן השמאי טור סיני, אשר נחקר על חוות דעתו. לאחר מכן, הגישו המבקשים את סיכומיהם והמשיב הגיש את סיכומיו. כמו כן, המבקשים הגישו סיכומי תשובה, ולבקשת המשיב ניתנה גם לו האפשרות להגיש סיכומים משלימים.
עיקרי טענות הצדדים
14. המבקשים טוענים בסיכומיהם, כי יש להורות על ביטולו של פסק הדין. לטענתם, מחקירתו של מר טור סיני עלה, כי הוא לא ערך את חוות הדעת, אלא שמאי אחר שמר טור סיני לא ידע לומר בוודאות מי הוא. לפיכך, כך נטען, מאחר שהסכמת הצדדים הייתה למינויו של השמאי טור סיני באופן אישי, הרי שבעובדה כי חוות הדעת לא נערכה על ידו נפל פגם ממשי ביישום הסכמת הצדדים מושא פסק הדין. המבקשים טוענים עוד, כי המשיב העלים מהם, עובר להגעה להסכם הפשרה ולמתן פסק הדין, את העובדה כי בחלק מנכסיו נעשתה בניה לא חוקית (בניית גלריה בחנויות 4 ו-5 במתחם), והוא אף אינו מוכן לפעול "להכשרת" בנייה זו, בטוענו כי עיריית בית שמש אינה דורשת קבלת היתר לסוג הבנייה שנעשתה על ידו. לטענת המבקשים, העניין מהותי מאוד שכן מדובר בבניה נרחבת שבוצעה על ידי המשיב, שלו הייתה ידועה להם עובר להגעה להסכם הפשרה, עשוי היה הדבר לשנות את התמונה באופן מהותי ולמנוע את ההגעה להסכם. לפיכך טוענים המבקשים, כי ישנה הצדקה לביטול פסק הדין. המבקשים דוחים את טענת המשיב לפיה מדובר אך בטעות בכדאיות העסקה ומציינים עוד, כי בית המשפט נענה לבקשתו של המשיב לבטל את ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים במסגרת ניהול תובענה זו, אשר קיבל תוקף של החלטה, ומשכך, לטעמם, יש לקבל גם את בקשתם לבטל את פסק הדין. המבקשים שבים וטוענים, כי השומה שבחוות הדעת של טור סיני איננה ריאלית והיא מוטעית. עוד טוענים המבקשים, כי לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכם בעקבות חוות דעתו של השמאי טור סיני, וזאת בעקבות חילוקי דעות בנושאים מהותיים, שלא ניתנים להשלמה מכוח דין או נוהג.
15. המשיב טוען מנגד, כי אין כל עילה לבטל את פסק הדין, והוא דוחה את הנימוקים שהשמיעו המבקשים כהצדקה לקבלת בקשתם. לטענת המשיב, כוחו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הוא כפול, שכן הוא גם הסכם וגם פסק דין. משכך נקבע בפסיקה, כי היכולת לבטלו היא נדירה, והיא אפשרית רק במקרים חריגים ביותר ומטעמים כבדי משקל. בהתייחס לענייננו טוען המשיב, כי המבקשים לא הצביעו על טעמים שיצדיקו את ביטול פסק הדין. לטענת המשיב, מדובר בענייננו, לכל היותר, בטעות בכדאיות העסקה מצידם של המבקשים, אשר אינה מצדיקה את ביטול ההסכם ופסק הדין. בהתייחס לטענות המבקשים כלפי חוות הדעת של טור סיני טוען המשיב, כי מחקירתו של טור סיני עלה, כי הגם שלא הוא ביקר בנכסים מושא השומה, הרי שהוא העיד כי הוא מקפיד לעבוד רק עם שמאים שעבדו אצלו במשרד ושהוא סומך עליהם, וכי הוא בדק את כל פרטי השומה ואישר את חוות הדעת. משכך טוען המשיב, כי יש לדחות את הטענה בהקשר זה. המשיב מוסיף וטוען, כי השומה שקבע טור סיני היא סבירה וריאלית בהתחשב במועד הקובע לעריכת השומה, כפי שנקבע בפסק הדין, תחילת שנת 2002, כלומר לפני בניית החניונים על ידי המבקשים. בהקשר זה מבקש המשיב להסתמך, בין היתר, על הצעה לרכישת נכסי המשיב שנטען כי העביר ב"כ המבקשים לב"כ המשיב דאז זמן קצר לאחר שניתן פסק הדין, ועל הצעה שקיבל המשיב מחברת "ערים" בשנת 2007 לרכישת הנכסים. עוד טוען המשיב, כי כל התנאים היסודיים של עסקת המכר הוסכמו למעשה בין הצדדים במסגרת פסק הדין, ומה שנותר להשלים אלו פרטים שוליים בלבד שאין כל בעיה להשלימם על פי הדין או הנוהג. בהתייחס לטענות המבקשים בעניין חריגות הבנייה טוען המשיב, כי טענה זו הועלתה לראשונה על ידי המבקשים רק בחקירתו של השמאי טור סיני, והיא לא נזכרה קודם לכן, לא בבקשה המקורית ולא בבקשה המתוקנת. זאת, על אף שעניין חריגת הבנייה מופיע בחוות דעתו של השמאי. משכך טוען המשיב, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה שאין להתירה. עוד נטען בהקשר זה, כי השמאי התייחס בחוות דעתו לעניין חריגת הבנייה וציין, כי נמסר לו מהוועדה המקומית לתכנון ובניה שאין לה התנגדות עקרונית לאותה חריגה (בניית גלריות בחנויות 4-5); כי המשיב פועל להסדרת העניין מול העירייה; וכי בכל מקרה, מאחר שהשמאי התייחס בנפרד לשווייה של הגלריה, הרי שאם לא יעלה בידיו של המשיב "להכשירה", ניתן יהיה להפחית את שווייה מהשומה שקבע טור סיני. דהיינו, כך נטען, גם בעניין זה אין כדי להביא לביטול פסק הדין. המשיב מתייחס בסיכומיו בהרחבה לנושא מהימנותו של המבקש וטוען, כי אין לתת בעדותו כל אמון. עוד טוען המשיב לחוסר תום לב מצידם של המבקשים, ולשיהוי בהגשת התובענה.
16. המבקשים השיבו לסיכומי המשיב. במסגרת זו שבו המבקשים על טענותיהם, דחו את טענות המשיב, וטענו כי מתקיימים בענייננו טעמים המצדיקים את ביטול פסק הדין.
17. לאחר שהוגשו סיכומי התשובה מטעם המבקשים, הגיש המשיב בקשה להגשת סיכומים משלימים. המבקשים התנגדו לבקשה זו, אך בהחלטתי מיום 11.9.12 התרתי למשיב להגיש סיכומי תשובה קצרים. בסופו של דבר אלה לא הוגשו. עם זאת יש לציין, כי מבקשתו של המשיב עלה, כי הוא מכר לאחרונה 2 חנויות מתוך 5 יחידות המסחר בהן החזיק, תמורת סכום של 180,000 ש"ח בתוספת מע"מ. מדובר בחנויות מס' 26 ו-27 אשר לטענת המשיב לא ניזוקו מבניית החניונים ואשר אותן עלה בידו של המשיב להשכיר במהלך הזמן שחלף, וזאת בניגוד לשתי החנויות הנוספות (יחידות 4 ו-5) ולמשרד. משמעות הדבר היא, כי כיום מחזיק המשיב ב-3 יחידות מסחר בלבד.