השופט א' א' לוי:
1. פעם נוספת נקרא בית-משפט זה אל זירת ההתגוששות בין רוב ומיעוט בלשכת עורכי-הדין, אשר על כורחך אתה תוהה אם יש בה, ובהתדיינויות החוזרות ונשנות שהיא מפרנסת, להרבות כבודם של הלשכה ושל מקצוע עריכת-הדין בכלל. עניין לנו הפעם בדרך התנהלותו של הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין, באופן בו נקבעים בפניו נושאים לדיון ובשאלה אם יש לייחד לגורמי האופוזיציה בשורותיו נתח ממכסת המינויים עליהם מופקד הוועד.
הרקע וטענות הצדדים
2. העותרים - ובראשם עורך-הדין יראון פסטינגר - הינם אנשי "הרשימה להצלת המקצוע" אשר מאיישת כיום, בעקבות הבחירות שנערכו במחציתה של שנת 2003, שמונה מתוך עשרים ושמונה המושבים במועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין. זו רשימת המיעוט הגדולה ביותר במועצה הארצית, והיא נוהגת כאופוזיציה לוחמנית לראש הלשכה, דר' שלמה כהן.
3. חברי המועצה הארצית בוחרים 16 מתוך 17 החברים בוועד המרכזי, הוא הגוף הביצועי של לשכת עורכי-הדין. החבר הנוסף הוא ראש הלשכה, אשר מכהן על-פי חוק גם כיושב-ראש הוועד המרכזי. שיטת הבחירות לוועד אינה מחייבת כי יינתן בו ייצוג לכל הרשימות המרכיבות את המועצה הארצית (ראו סעיף 11(ב) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: החוק), וכן בג"צ 5410/96 עו"ד ארנון ואח' נ' שר המשפטים ואח', פ"ד נ(3) 710, 718). אולם בפועל, משקף בדרך כלל הוועד המרכזי את יחסי הכוחות הפוליטיים בלשכה. רשימת העותרים נמנית איפוא עם המיעוט גם בו.
4. הוועד המרכזי מתכנס מעת לעת לדיון בנושאים שעל סדר היום. עצם כינוסן של הישיבות אינו דורש מניין, אולם הצבעות יכולות להיערך אך בנוכחותם של רוב החברים, קרי: תשעה איש לפחות (ראו סעיף 1(ב) לכללי לשכת עורכי הדין (מנין חוקי בישיבות המועצה הארצית והועד המרכזי), התשנ"א-1991). בהעדר קוורום, אין הוועד המרכזי מוסמך לקבל החלטות מעשיות.
הסמכות לנהל את ישיבות הוועד המרכזי ולקבוע את סדר הנושאים לדיון מסורה בחוק ליושב-הראש, אך די בכך ששליש מחברי הוועד הביעו רצונם כי נושא מסוים יידון, ויושב-הראש חייב לכלול נושא זה ברשימת הנושאים לדיון בישיבה הקרובה. כך נקבע בסעיף 11ב לחוק:
(א) יושב ראש הועד המרכזי ינהל את ישיבות הועד המרכזי ויקבע את סדר יומן.
(ב) ביקשו שליש מחברי הועד המרכזי לכלול נושא בסדר היום, יכלול היושב ראש את הנושא לדיון בישיבה הראשונה שתתקיים לאחר שקיבל את הבקשה.
אולם, לעתים מזומנות, צרה מסגרת הזמן מהכיל את שלל הנושאים שהוצעו ויושב-הראש, מכוח שיקול הדעת שנמסר לו, נאלץ לדרג את הנושאים על פי עדיפותם ודחיפותם. התוצאה היא, פעמים רבות, כי נושא הקבוע לסדר היום אינו נדון כלל בשל אילוצי הזמן.
5. לצדו של הוועד המרכזי פועלות למעלה ממאה ועדות מקצועיות, העוסקות, בחתך נושאי, במרבית העניינים החשובים שבטיפול הלשכה. מעמדן של ועדות אלו אינו מוסדר בחיקוק, והן פועלות מכוח סמכותו השיורית של הוועד המרכזי (סעיף 11(א) לחוק). החברות בהן פתוחה לכל חברי הלשכה ואינה מותנית באישורו של איש, אולם חברי הנשיאות בכל ועדה - כשלושה במספר - מתמנים לתפקידם בידי הוועד המרכזי בהצבעת רוב. לחברי הנשיאות אמנם אין פררוגטיבה בכל הנוגע לתחום עיסוקה המקצועי של הוועדה, אולם בידם הסמכות לנהל את ישיבותיה ולקבוע את סדרי עבודתה. כך יוצא, כי מי שהוא בעל השליטה בוועד המרכזי אוחז בידיו, באמצעות הכוח למנות את חברי הנשיאות, גם מידה של השפעה על התנהלותן האדמיניסטרטיבית של הוועדות המקצועיות.
לבד מוועדות אלו, פועלות לצד הוועד המרכזי שתי ועדות בעלות תפקיד סטטוטורי: ועדת האתיקה, המגבשת את נורמות ההתנהגות המקצועיות של עורכי-הדין, וועדת ההתמחות, האחראית על עניינם של המתמחים בעריכת-דין. עוד מפעיל הוועד המרכזי צוותי-עבודה, הממונים על הוצאתם לפועל של פרויקטים שונים. החברים בוועדות האתיקה וההתמחות ובצוותי העבודה מתמנים כולם בידי הוועד המרכזי. כן ממנה הוועד את נציגי הלשכה בגופים חיצוניים דוגמת הוועדה לבחירת שופטים, הוועדה לבחירת יועצים משפטיים לחברות ממשלתיות, ועוד.
6. שליש מחברי הוועד המרכזי דהיום, ובהם העותרים, נמנים עם שורות האופוזיציה לראש הלשכה. פירוש הדבר הוא, על-פי תמונת הדברים שהוצגה לעיל, כי לא לעתים קרובות עולה בידם לגייס את הרוב הדרוש לשיבוץ מועמד מטעמם באחד מן התפקידים המחייבים מינוי. לא זו אף זו, הגם שכוחם עומד להם להעלות נושאים על סדר יומו של הוועד המרכזי, הרי בהעדר שליטה על אופן ניהולן של ישיבות הוועד, אין גורמי האופוזיציה יכולים להבטיח כי נושאים אלה יידונו בפועל. ואכן, העותרים מלינים על כי נושאים הקרובים ללבם נדונים אך לעתים רחוקות, שכן לא זו בלבד שראש הלשכה מכנס את הוועד בתדירות שלדעתם אינה מספקת, הוא אף דוחק, כנטען, סוגיות שהעלו העותרים לתחתיתה של רשימת הנושאים לדיון, עד כי לא נותר פנאי להידרש להן.
במצב דברים זה, טוענים העותרים, נשלל מהם כל כוח השפעה ממשי על הנעשה בלשכת עורכי-הדין, וזאת על אף שרשימתם מייצגת אחוז נכבד של המצביעים בבחירות למוסדות הלשכה.
העותרים מבקשים כי בית-משפט זה יתערב לתיקון המצב, במובן זה שיכריז על בטלותם של כלל המינויים שנערכו עד כה לנשיאויותיהן של הוועדות המקצועיות; יורה על קיומם של הליכי מינוי חדשים לנשיאויות בגדרם תינתן לכל סיעות הוועד המרכזי דריסת רגל בגיבושן של רשימות המועמדים; ויחייב יישומו של הסדר, המבטיח לכל הסיעות ייצוג בגופי המשנה שלצד הוועד המרכזי. עוד מתבקש בית-המשפט להורות ליושב-ראש הוועד המרכזי לקיים את ישיבות הוועד לפחות אחת לשבוע, ולדון בכל הנושאים שהעלו העותרים עד כה.
7. המשיבים, מצדם, חולקים על התמונה העובדתית שמבקשים העותרים לצייר. לטענתם, כל גופי המשנה שליד הוועד המרכזי מתנהלים באורח עניני ושלא מתוך שיקולים פוליטיים צרים, והעומדים בראשם הם אנשי מקצוע מן השורה הראשונה שלמינוים אין כל נגיעה להשתייכות סיעתית. ראש הלשכה, טוענים המשיבים עוד, מנהג את ישיבות הוועד ללא משוא פנים ואינו מקפח את המיעוט. לראיה, מצביעים הם על מספר לא מבוטל של מועמדי האופוזיציה אשר מונו לנשיאות בוועדות מקצועיות, ועל נושאים רבים שהעלו העותרים ונדונו במליאת הוועד המרכזי. מנגד, מדגישים המשיבים, עשו העותרים, באורח חוזר ונשנה, שימוש לרעה בזכויותיהם כמיעוט, אם באמצעות מניעת קוורום וסיכול היכולת לקיים הצבעות בישיבות הוועד המרכזי, ואם בהתנהגות לא ראויה בישיבות בהן נכחו.
8. בעתירה זו ניתן בתאריך ט' בתמוז תשס"ד (28.6.04) צו ביניים, בו נצטוו המשיבים להימנע מעריכתם של מינויים נוספים מן הסוג האמור בעתירה, עד להחלטה אחרת של בית-משפט זה. ביום י"ט באדר ב' תשס"ה (30.3.05) התקיים בפנינו הדיון על-פה.
דיון
9. עקרון יסוד הוא, כי משגוף ביצועי כולל בין חבריו גם גורמי מיעוט, עומדת לאלה זכותם ליטול חלק בתהליכי הדיון וגיבוש ההחלטות המתקבלות. שורשיו של עקרון זה בכלל הבסיסי, לפיו במסגרת דמוקרטית אין להתיר קיפוח של זכויות המיעוט בידי הרוב. עמד על כך השופט מ' חשין: