אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 9898/03

פסק-דין בתיק א 9898/03

תאריך פרסום : 07/12/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
9898-03
29/05/2006
בפני השופט:
מנחם רניאל

- נגד -
התובע:
סוהיר זיידאן עו"ד
עו"ד ג'רייס סמעאן
הנתבע:
דוכנר יצחק
עו"ד שי דנה
פסק-דין

1.       התובעת היתה עורכת דינו של הנתבע וטיפלה בתביעתו בגין אירוע שקרה ביום 30.9.96 לטענתו. בשלב מסויים, הופסק טיפולה של התובעת על ידי הנתבע, והנתבע נותר חייב לה סכומי שכר טירחה. בנסיון לפתור את המחלוקת, התקיימה ביום 6.7.00 ישיבה מרובעת בה השתתפו התובעת, ידידה מר ראובן אריאלי, הנתבע וידידו מר בני אמיתי. באותה ישיבה, שבה נעשה גישור בין הצדדים, גובשה הצעת פשרה, שהתובעת הסכימה לה, והודיעה על הסכמתה בישיבה נוספת ביום 23.7.00, והציגה טיוטת הסכם לחתימה. הנתבע ביקש לבדוק מספר דברים ולהשיב עד 13.8.00. לטענת התובעת, במקום להשיב להצעה, שלח לה מכתב ביום 4.9.00 ונענה במכתב מאותו יום. לטענת התובעת, נודע לה שהנתבע הכין מסמך רצוף שקרים בטענה שהוא סיכום הפגישה בין הצדדים. הנתבע העביר את המסמך אל הידידים כדי שיאשרו אותו. לטענת התובעת, כפי שפורטה בישיבת יום 7.9.04, הוציאה הנתבע לשון הרע עליה במכתב ת/3 כדלקמן:

א.       בעמ' 3 שורה 27, במילים "תסבירי לי איך אוכל להאמין שוב לעוה"ד שלי שבעת צרה מספר לי סיפורים כאלה".

ב.       בעמ' 3 שורה 37, במילים "את כל הזמן מדברת שמילה וכבוד חשובים מכסף, רק במציאות קצת יותר קשה לך לנהוג כך".

ג.       מר אריאלי פגש את מר אמיתי שאמר לו שהתובעת "לא בסדר" כי היא שיקרה לנתבע שלא כיבדה את התחייבותה ולכן הנתבע החליט להפסיק את הייצוג שלה.

כדברי ב"כ התובעת ביום 7.9.04, אלה כל פרטי לשון הרע שהתובעת טוענת לה. לפי הסכמת הצדדים בעמ' 3 לפרוטוקול, אין הצדדים מסכימים להרחבת חזית. בגין לשון הרע הזו תובעת התובעת מהנתבע 114,922 ש"ח.  

2.       התובעת טוענת שמדובר בתביעה עקרונית בדבר הוצאת דיבתה רעה של התובעת, עורכת דין, על ידי לקוח שלה. איני יודע מה עקרוני בתביעה. זו תביעת לשון הרע, שאפילו על פניה אינה לשון הרע המזעזעת את אמות הסיפים. נניח שהתובעת לא התחייבה שהשיקים לא יפרעו, והנתבע טוען שהיא התחייבה והפרה את התחייבותה. לא יעלה על הדעת שכל מי שטוען כלפי עו"ד (או אדם) שהוא לא מכבד את התחייבותו יהיה חייב בפיצויים בשל לשון הרע. זו טענה לגיטימית וניתן להעלותה בנסיבות הראויות, גם אם היא מועלית כלפי עו"ד. העובדה שהתובעת נעלבה מדבריו של התובע כלפיה בשיחות אישיות ביניהם, אינה רלבנטית לתביעה (ואינה לשון הרע, בהעדר פירסום), אבל דומה שהיא מדריכה את מעשיה של התובעת. הצעתי לצדדים כמה הצעות לסיום התיק ללא הכרעה מנומקת בו. הדבר לא צלח. צר לי על כך. 

3.       בין הצדדים התעוררה מחלוקת עובדתית בשאלה מה הבטיחה התובעת לנתבע לגבי השיקים הדחויים שהיו בידה, לאחר שדרשה וקיבלה מראש שיקים דחויים על 20% מסכום התביעה הצפויה, ולאחר ששיק אחד חזר. זאת, כאשר התובעת לא הכינה כתב תביעה ולא היתה עדיין חוות דעת בתיק. אין חולק שנתבקשה הפסקה זמנית בטיפולה של התובעת, אם מחמת קשיים כספיים של הנתבע ואם מטעם אחר. הנתבע טוען שהתובעת הסכימה שלא לפרוע את יתרת השיקים הדחויים שבידה. התובעת טוענת שלא הסכימה לכך, אלא הסכימה רק לפנות לבנק ולבדוק אם אפשר שלא להציג לפירעון את השיקים. שני הצדדים הם עדים מעונינים בתוצאות המשפט, ולמרות שבאופן כללי, עדותו של הנתבע היתה מבולבלת, מתחמקת ובלתי אמינה, בענין זה אני מעדיף את גירסת הנתבע על גירסת התובעת. זאת, הן משום שדברי הנתבע אושרו בעדותו של מר פרידמן שנכח בישיבה ועדותו אמינה עלי, והן משום שאין שום הגיון בהבטחה להשתדל בבנק.  לבנק אין שום העדפה לשיקים מסוימים. תמיד אפשר להוציא מהבנק את השיקים הדחויים שהופקדו, וגם אם הם משמשים כבטוחה לאשראי, מה שלא הוכח כלל, הרי ניתן להעמיד בטחות אחרות. חיוב להשתדל, כאשר אין מניעה לבצע במקום להשתדל, אין לו הגיון והגירסה כאילו זה היה תוכן החיוב אינה אמינה בעיני. לכן, אני קובע שהתובעת התחייבה שלא להעמיד לפירעון את השיקים, התחייבות שאותה הפרה.

אין טעם לבדוק בכל נקודה מי לא היה בסדר בין שני הצדדים, אבל בנקודה זו, לאחר שהפרה את התחייבותה לא לפרוע את השיקים, ולאחר שלא הכינה את התביעה, לא המשיכה את הטיפול ולא החזירה לנתבע את הכספים ששולמו לה, התובעת מחזיקה מאז ועד עתה, בלי טיפול משמעותי בתביעה, במירב שכר הטירחה שנקבע עבור טיפול מלא בתביעה. זה אינו מנהג ראוי, והיה על התובעת להחזיר לנתבע את מה שהיא לפי גירסתה שסבורה שעודף על השכר המגיע לה בגין טיפולה בתביעה עד הפסקת טיפולה, גם אם הנתבע אינו מסכים להערכתה. הנתבעת לא עשתה זאת עד היום.   

4.       מכאן לעדות מר אריאלי. עדותו של מר אריאלי נראתה כאילו שהוא צד לדיון ולא עד אובייקטיבי. מר אריאלי אישר שבינו לבין התובעת יש קשר עסקי (עמ' 3). הוא אישר שלא נכח בפגישות בין התובעת לנתבע בשנים 98-99, ולמרות זאת העיד על פגישות אלה בהרחבה בתצהירו, עד סעיף 9. עדותו סבלה מהתערבות שוב ושוב על ידי התובעת (למשל בעמ'  4 ובעמ' 5) שענתה במקומו, באופן המעיד על כך שהיא אינה סבורה שהעד יכול לענות בעצמו. ואכן, מאיפה יענה כאשר הוא לא יודע, וכל מה שהוא מעיד בענין זה שמע מהתובעת, כפי שעולה מתצהירו? עדותו היתה מתחמקת, כפי שעולה בין היתר מכך שאחרי שהשיב שידע על הפגישות האלה מישיבה מרובעת בין הצדדים, נשאל אם ידע אותם בדיעבד משמיעה (בראש עמ' 4) וענה שהוא לא מבין את השאלה. איני מאמין שהעד לא מבין את השאלה. הוא מבין היטב אבל לא רוצה לענות.  גם בעמ' 6 אמר שהוא לא מבין את השאלה מאיפה הוא יודע דברים שהוא מצהיר עליהם בסעיפים 17 -19. זה הביא אותי לחשוב שאולי העד לא מבין מסיבה אורגנית או התפתחותית. לכן שאלתי אותו מה מקצועו, והוא אמר שהוא סוכן ביטוח והוא הסביר הסבר מפותל  שממנו עולה שהוא מבין את השאלה, אלא שהוא רוגז על כך שהוא נשאל אותה ולכן הוא לא משתף פעולה. זה השלב שבו החלו האמוציות של העד כלפי הנתבע לצוף ביתר שאת. כך, כאשר נשאל אם המסמך שערך הנתבע זכור לו, ענה "המסמך השקרי זכור לי מאד" (תחתית עמ' 6). יאמר עוד, שהעד ממש התיז את התואר שנתן למסמך. ראו שהנתבע עולה לו בבריאות, ואם היה יכול, היה מכלה בו את זעמו. כללו של דבר, איני מאמין לעדות מר אריאלי. עדותו בפני היתה יותר מעשה של חברות לתובעת, כאשר העד מתגייס להילחם את מלחמותיה, ופחות מופת של אמירת אמת. דבריו בתצהיר הם ברובם עדות שמיעה בלתי קבילה, שאושרה אפילו לטעמו של העד רק בכך שהנתבע לפי עדותו לא התכחש להם בישיבה המרובעת. אי התכחשות אינה הסכמה.

היה חלק אחד בעדותו של מר אריאלי שלגביו הסתפקתי אם צריך להאמין לו או לא. מדובר בסעיף 10 לתצהיר, שבו העיד מר אריאלי שמר אמיתי אמר שהנתבע סיפר לו שהתובעת לא בסדר והיא שיקרה לנתבע ולא כיבדה את התחייבותה.  בחקירתו של מר אמיתי היה דומה שהוא מאשר שהנתבע אמר לו דברים דומים, אבל מר אמיתי אמר שהוא עצמו לא אמר למר אריאלי שהנתבע אמר זאת (עמ' 40), ובחקירה חוזרת הבהיר שהנתבע אמר דברים אלה רק בפגישות המרובעות, ישירות לתובעת. כלומר, עדותו של מר אריאלי כאילו מר אמיתי אמר לו שהתובעת כך וכך, לא נתמכה ואף נסתרה בעדותו של מר אמיתי, האמינה בעיני.

לפיכך, אני קובע שאיני מאמין כלל לעדותו של מר אריאלי, ולא ניתן להסתמך עליה כלל. ממילא, נופל הפרט השלישי של פרטי לשון הרע שנטען על ידי התובעת.

5.       התובעת לא תבעה בגין דברים שנאמרו כלפיה בישיבה המרובעת. בדין עשתה כן, אף שמן הראיות עולה שהנתבע הטיח כלפיה דברים קשים באותה ישיבה, בנוכחות שני אנשים נוספים. זאת, משום שכנראה גם התובעת הבינה שלא ניתן לסתום את פיו של צד בדיון לגישור (וזו היתה מהותה של הישיבה) והוא רשאי לטעון את טענותיו ללא חשש מתביעה. אותו אינטרס ציבורי המחייב פטור מלשון הרע לגבי טיעונים בבית משפט או בבוררות, אף שסהדי במרומים, כמעט כל יום אני שומע לשון הרע חריפה לאין שיעור מזו שנטענה כאן,  מחייב גם פטור מלשון הרע לגבי הליכי גישור בין צדדים.

6.       מסמך ת/3, שכותרתו סיכום הפגישות המרובעות, נשלח על ידי הנתבע למשתתפי הישיבה. אמנם, המסמך הועבר בפקס למר אמיתי במקום שבו עובדים מספר אנשים, אך מר אמיתי אישר שקודם להעברת המסמך בפקס טילפן אליו הנתבע כך שיהיה מוכן וממילא אין שום ראיה שאת המסמך שזפה עינו של מישהוא אחר בסוכנות שחם שבה עובד מר אמיתי. גם מר אריאלי לא העיד שמישהוא אחר מלבדו ראה את המסמך ת/3, אף שנשלח בפקס למשרדו. מכאן השאלה, האם פירסום למר אמיתי ולמר אריאלי, של מסמך המתימר להיות סיכום מה שנאמר בפגישה, הוא "פירסום" כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע. פורמלית, מדובר בפירסום, מכיוון שהוא לאדם נוסף, אבל יש לראות את כל החוק כמקשה אחת. פירסום למשתתפי ישיבה של פרוטוקול הישיבה, צריך לחסות בצילה של הגנת תום הלב, לפחות בהיותו פירסום לשם הגנה על ענין אישי כשר של המפרסם. זה גם ההגיון הכולל, במבט רחב יותר של עוולת לשון הרע. אם נאמרו דברים קשים בתוך ישיבה מרובעת, שהתובעת לא תובעת בגינה, ולאחר מכן נעשה פרוטוקול של אותן אמירות קשות, שאינו מופץ מעבר למשתתפי אותה ישיבה, איזה אינטרס יש לראות באותה הפצה לשון הרע? לא הורחב מעגל השומעים. 

7.       עצם הדברם שנאמרו במסמך, דהיינו שבמהלך הישיבה המרובעת נאמרו דברים אלה, הוא כנראה אמת. אמנם, התובעת ומר אריאלי תקפו את המסמך כשקרי, אך מתצהיריהם עולה שלטענתם המסמך שקרי לא בכך שהנתבע לא אמר בישיבה את הדברים המיוחסים לו במסמך שערך, אלא בכך שתוכן דבריו שקרי. כך למשל בעמ' 7 העיד מר אריאלי ש"בפגישה המרובעת הובהר שזה אינו נכון מה שהוא כתב במסמך הזה". כלומר, לא שהמסמך לא נכון אלא שההאשמות שהוטחו בישיבה אינן נכונות. כך עולה גם מעדותו של מר אמיתי.  ואולם, הדברים לא הובהרו עד סופם, ולכן לא ניתן לקבוע כי המסמך אכן שיקף את הישיבה המרובעת.

מה שבכל זאת ברור הוא שהמילים "תסבירי לי איך אוכל להאמין שוב לעוה"ד שלי שבעת צרה מספר לי סיפורים כאלה" הם אמת. כפי שקבעתי לעיל, התובעת התחייבה שלא לפרוע את השיקים, ואמרה שהשיקים אצלה, ופרעה אותם, בטענה שהם ממושכנים לבנק כנגד אשראי. כאמור, אלה באמת סיפורים. כל בנק יסכים להעמדת אשראי אחר ולכן כשעו"ד אומר שהוא פורע את השיקים שהתחייב  (או התבקש והסכים) לא לפרוע בגלל שהבנק לא מרשה לו, אלה באמת סיפורים, ולקוח שמספרים לו סיפורים כאלה באמת צריך לשאול איך יאמין לעו"ד שמספר סיפורים כאלה.   

המילים "את כל הזמן מדברת שמילה וכבוד חשובים מכסף, רק במציאות קצת יותר קשה לך לנהוג כך", אינם כלל לשון הרע. הם הבעת דיעה על התנהגותה, שאין בהם שום נסיון לבזות אדם. מה שאמר הנתבע הוא שיש לתובעת ערכים נעלים, ושבמציאות יותר קשה לה לשמור על ערכים אלה. זה לא אומר שהיא לא מתגברת על הקושי. זה אומר שקשה. לכולם קשה לשמור על ערכים במציאות. זו לא השמצה.

איני תמים, וגם אני מבין שניתוח מילים ספורות לעצמן אינו נכון. המילים באות בהקשר שבו הובאו, ואפשר להגיד על אדם "חכם"  ו"פרופסור" באופן שישפיל אותו. ואולם, בחינת ת/ 3 מעלה שגם ההקשר אינו נותן למילים משמעות אחרת. המילים "איך אוכל להאמין..." באו אחרי שהתובעת אמרה, לפי המסמך, שאמרה שהשיקים אצלה בשמירה והתכוונה לבנק שלה. כלומר היא מודה שאמרה שהיא שולטת בשיקים והם אצלה בשמירה אבל הם בבנק שמסרב לשחררם. אלו בדיוק הסיפורים שבגללם צריך לשקול אם להאמין לעו"ד. המילים "את כל הזמן מדברת..." באו אחרי שהתובעת אמרה ש"כל הצעה חייבת להיות טובה יותר ממה שיש לי עד כה. אני לא מתכוונת לוותר כאן". כלומר, התובעת רצתה יותר כסף, ולא יותר מילה וכבוד. בנסיבות אלה, הדברים של הנתבע, כפי שצוטטו במסמך, היו דברים מתונים, במהלך ויכוח, ללא הקשר משפיל.     

להסיר ספק, אין ספק שאם הדברים היו אמת, היה בהם ענין לציבור שאליו נאמרו, משתתפי הישיבה המרובעת.

8.       הכף נוטה לטובת הנתבע. אין פירושו של דבר שהנתבע זך וטהור. הנתבע התחמק גם הוא משאלות, נהג באופן מניפולטיבי, ביקש לשפר כל הזמן את תנאי ההסכם בינו לבין התובעת אף שלא היה לו כל נימוק לכך, סתר את דבריו בתצהירו ואת המסמכים, ובאופן כללי היה בלתי אמין. אלא, שלמרות הופעתו בפני, התוצאה היא שהדברים שנאמר שהם לשון הרע, אינם לשון הרע, ועל כן דין התביעה להידחות. התיחסותי לנתבע תבוא לביטוי בהוצאות.  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ