אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 9463/02

פסק-דין בתיק א 9463/02

תאריך פרסום : 11/11/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
9463-02
28/08/2005
בפני השופט:
דניאל פיש

- נגד -
התובע:
מלוינה קוסטה
עו"ד אירני אהרון
הנתבע:
הילל יצחק
עו"ד הרפז ישראל
פסק-דין

1.       התובעת הגישה תביעה נגד הנתבע בה דרשה פיצוי כספי וצו פינוי בגין שלוש חנויות ברחוב שיבת ציון בחיפה, אותן השכירה לתובע. על פי כתב התביעה, שתים מהן הושכרו בשכירות מוגנת והשלישית בשכירות רגילה. נטען כי החנויות ננטשו על ידי הנתבע יותר משנה קודם להגשת כתב התביעה ביום 13.5.02. על פי כתב התביעה חייב הנתבע דמי שכירות כדלקמן: עבור שנת 2000 6,876 ש"ח, עבור שנת 2001- 11,484 ש"ח, עבור שנת 2002 עד לחודש יולי- 5,822 ש"ח ובסך הכל 24,182 ש"ח. ארכות שניתנו לנתבע על פי מכתבי אזהרה מיום 25.10.01 ויום 8.4.02 חלפו ללא שדמי השכירות שולמו.

2.       הנתבע טען תחילה כי למיטב ידיעתו נפטרה התובעת, וכי למיטב ידיעתו היא אינה הבעלים של שלוש החנויות. לטענתו רכש את שלושת החנויות בדמי מפתח והפך להיות דייר מוגן מאז. את החנות הראשונה רכש בשנת 1965 על ידי החלפת דייר קודם בתמורה ל- 7,000 לירות, את החנות השניה מספר שנים לאחר מכן תמורת 9,000 לירות ואת החנות השלישית במועד שלא צוין. נטען כי דמי השכירות ששולמו, כאשר שולמו, היו בגין שלושת החנויות יחד. הנתבע הכחיש את הטענה כי נטש את החנויות "אלא לצערו נמנע ממנו להשתמש בהן בשל עבודות בניה רחבות היקף שמבצעת מדינת ישראל בבניית מערך בית המשפט" בחיפה, כאשר הצד האחורי של בית המשפט- זה לכיוון העיר- גובל בחזית החנויות. כתוצאה מהבניה, מאז שנת 1999 לא היה התובע מסוגל לעשות שימוש בחנויות לצורך ניהול עסקו של בניית רהיטים ומכירתם וכי ההדרדרות בעסקים אף גרמה לו להתמוטטות. כיום הוכר הנתבע על ידי המל"ל כנכה בנכות כללית של 42%.

3.       התקיימו מספר ישיבות מקדמיות בפני כב' השופט וגנר ואף הוצע לצדדים הסדר פשרה לפיו יחושבו גובה שכר הדירה שלא שולם וכן שינוי חלקו של השוכר בדמי המפתח שיתקבלו ממכירת החנויות (ל- 50% במקום 60% אם יימכר הנכס לצד שלישי). ההצעה נדחתה על ידי התובעת.

4.       תצהיר עדות הראשית מטעם התובעת הוגש על ידי בנה, ג'מיל נסר שטען שהוא יחד עם אחיו מנהל את עסקי התובעת. התצהיר חזר על האמור בכתב התביעה, אך לא צורפו אליו מסמכים כלשהם. הוגש תצהיר נוסף על ידי אותו מצהיר ובו פירוט המסמכים שבידו. המסמכים כללו חוזה שכירות בלתי מוגנת מיום 23.6.83 בקשר לחנות ברח' שיבת ציון 34-36 וחוזה שכירות מוגנת מיום 10.11.76 עבור חנות בחיפה באותו רחוב.

5.       תצהיר העדות הראשית של הנתבע חזר על הטיעונים שנטענו במסגרת כתב ההגנה. בתצהיר נטען כי הצדדים הגיעו לידי הסכם עם הנתבעת אודות הסדר למכירת החנויות וכי מימוש ההסדר ומכירת החנויות לקונה סוכל על ידי ב"כ התובעת.

6.       שני המצהירים נחקרו. הוגש נסח הרישום (ת/1) לצורך הוכחת בעלותה של התובעת בחנויות. בחקירת נציג התובעת ביקש ב"כ הנתבע ללמוד את הקשר בין הנסח לבין החנויות:

"ש.    כאן בנסח לא כתוב חנויות, איפה הגוש-חלקה אתה יכול להראות שהחלקה הזאת שרשומה כאן, איפה היא?

ת.   היא כאן מחוץ לביהמ"ש. (מצביע עם האצבע)

ש.   יש לך כאן איזושהו תרשים של החלקה כדי שאנחנו נראה איפה היא נמצאת?

ת.   לא אין לי תשריט."

(עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.05).

7.       העד אישר כי החוזה לשכירות מוגנת משנת 1965 עסק בשתי חנויות. חוזה זה לא צורף לתביעה. כאשר נשאל איפה החנויות לא היה העד מסוגל להראות מסמך ביחס אליהם וחזר והצביע לעבר הקיר החיצוני של האולם (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון). בהמשך אישר העד כי נעשה הסכם לתשלום מאוחד לדמי השכירות בגין שלושת החנויות, כאשר בגין החנות הלא מוגנת  הועמדה השכירות על סך של 150$ ארה"ב. סכום זה היה אמור להתעדכן כל שלושה חודשים לטענתו (עמ' 4 לפרוטוקול). ביחס לגובה החוב הסתמך העד על המכתבים שהוצאו על ידי בא כוח אמו (עמ' 4-6 לפרוטוקול). העד לא ידע לומר מה מצב החנות (עמ' 6 לפרוטוקול).

הנתבע נחקר אודות היות התובעת בחיים והוא ויתר על הטענה שנפטרה. הוא גם נחקר אודות החתימה על החוזה משנת 1983 וטענותיו שהוטעה לחתום על הסכם לשכירות בלתי מוגנת מקום שחשב שמדובר בשכירות מוגנת (נ/2, והעתק נוסף שצורף לכתב התביעה). הוגשו מספר מכתבים אודות אי-תשלום דמי השכירות ביחס לתקופות שונות, משנת 1972 ועד לשנת 2002 באמצעות הנתבע (נ/2- נ/7). הנתבע גם הודה כי מאז שנת 2000 לא שילם בכלל דמי שכירות (עמ' 9 לפרוטוקול).

דיון

8.       לא אוכל לקבל את טענת הנתבע כי לא ידע שהחנות השלישית הושכרה לו שלא בשכירות מוגנת. היות ההסכם הסכם לשכירות בלתי מוגנת עולה באופן ברור מההסכם עצמו וכל אדם היודע קרוא וכתוב, גם אם אינו משפטן, מסוגל לעמוד על כך. כמו כן, עולה באופן ברור ממכתב נ/3 כי השכירות עבור החנות הבלתי מוגנת הועמדה על ידי הצדדים על סך 150$ לחודש וכי הנתבע שילם סכום הקרוב ל-5,000$ בקשר לשכירות ולא כדמי מפתח. מול מכתב זה עדותו של הנתבע לא היתה מהימנה.

במכתבים השונים, החל מנ/3 ועד ל- נ/7, מדובר בשתי חנויות בשכירות מוגנת וחנות אחת בשכירות בלתי מוגנת (מכתב אחד מיום 28.7.88 מדבר על שלוש חנויות בשכירות מוגנת וחנות אחת בשכירות בלתי מוגנת, ואולם לא נחקרו העדים בנקודה זו ויש להניח כי מדובר בטעות קולמוס). הנתבע הודה כי לא טען כי נגבו ממנו תשלומי יתר ולא העלה כלפי התובעת טענות אחרות (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון). הסיבה שנתן להתנהגות זו, "היינו ידידים, כמו משפחה" (עמ' 9, שם) אינה מתקבלת על הדעת לאור העובדה כי משך השנים קיבל פניות בכתב מהתובעת ובהן דרישות מדרישות שונות.

כתוצאה אין קושי לקבוע כי הנתבע הינו דייר מוגן בשתים מתוך החנויות, זו שלגביה נעשה הסכם בשנת 1965 (שלא הוגש על ידי מי מהצדדים- אך שניהם טענו בתצהיריהם שנעשה) וזו שנעשה לגביה הסכם בשנת 1976 (בהתאם להסכם נ/2). לגבי החנות השלישית הנתבע הינו שוכר בלתי מוגן.

9.       השוכר לא הגיב בשום שלב טרם הגשת התביעה נגדו לדרישות שנשלחו אליו ביחס לחובות עבור דמי השכירות על החנויות. כפי שצויין לעיל, איני מקבל את עמדתו כי הצדדים ניהלו את המגעים ביניהם בעל-פה בלבד. המצהיר מטעם התובעת ציין כי נושא הסכומים הושאר לטיפולו של בא כוח התובעת. לא מצאתי מקום שלא לקבל תשובה זו לאור ההתרשמות כי שני הצדדים השאירו את הנושא של גובה דמי השכירות וגובה החוב בידי בא כוחה של התובעת. על כן, אקבל את הדרישות ביחס לתשלומים המגיעים עבור החנויות כנכונות מבחינה מספרית.

יחד עם זאת, ברור גם כי במהלך תקופה ארוכה ייתכן כי האפשרות לעשות שימוש בחנויות נפגעה. דא עקא, הנתבע לא ביסס ברמה מספקת טענה זו, כמו שלא ביסס גם את הטענה כי פנים החנות קרס.

יושם לב כי החוזה על החנות הלא מוגנת פג מזה זמן למרות שהצדדים המשיכו לפעול על פיו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ