אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 887/01

פסק-דין בתיק א 887/01

תאריך פרסום : 10/10/2006 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי חיפה
887-01
04/12/2005
בפני השופט:
ב. גילאור- נשיאה

- נגד -
התובע:
פלוני (קטין) ואח'
עו"ד י. פלג
הנתבע:
מדינת ישראל-משרד הבריאות
עו"ד ד . רוזן-זינגר
עו"ד אלמגור ושות'
פסק-דין

א.       רקע עובדתי

זוהי תביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעת בעילה של רשלנות רפואית.

התובע 1 (להלן: "התובע"), הסובל משיתוק מוחין, נולד ביום 18/1/94 בבית החולים "שיבא", ילד שלישי להוריו, התובעים 2 ו-3.

הריונה של התובעת 2 היה תקין ומלא. ביום 14/1/94, בשבוע ה-39 להריונה, התקבלה התובעת 2 בבית החולים בשל תלונות על חשד לצירים. בניטור התגלה דופק עוברי חשוד עם האטות מסוג משתנה. לאחר שבוצעו מספר בדיקות מהן עלה כי דופק העובר שב לסדרו, שוחררה התובעת 2 לביתה. באותו הערב שבה לבית החולים, כשהיא מתלוננת על ירידה בתנועות העובר. היא אושפזה להשגחה, ועברה סדרה של בדיקות אשר לא העלו כל ממצא חריג. התובעת 2 נותרה באשפוז עד הלידה, אשר התרחשה ביום 18/1/94, לאור החלטת הצוות שנתקבלה יום קודם לכן, ולאור ניטור חשוד מאותו בוקר.

התובעת התקבלה לחדר לידה בשעה 09:45, התנאים ליילוד היו 50% מחיקה, מוצקות צוואר רכה, פתיחה של 1.5 ס"מ וגובה הראש S-2. מהלך הלידה היה תקין. התובעת קיבלה פיטוצין לשם השראת לידה בהוראתו של פרופ' ברקאי, מנהל חדר הלידה. כן קיבלה בשעה 14:10 70 מ"ג פטידין ו-25 מ"ג פנרגן בהוראתו של ד"ר סינוואני, רופא במחלקה, על מנת להקל את כאביה. באותו שלב נרשמה פתיחה של 3 ס"מ.

התובע נולד בשעה 15:55 בלידה וגינאלית ספונטנית ללא נוכחות רופא ילדים. התובע זכה לציון אפגר של 8/10 לאחר לידתו. כמו כן מי השפיר נמצאו צלולים.

פרק הזמן בו שהה התובע בחדר הלידה לאחר לידתו שנוי במחלוקת. מוסכם כי המיילדת ניקתה אותו, עטפה אותו, וכי אימו ניסתה להניקו. לאחר מכן הועבר על ידי אביו למחלקת המעבר, היא מחלקה ייחודית לבית החולים "שיבא", אשר מטפלת ביילוד בשעותיו הראשונות, לפני שמועבר למחלקת יונקים.

כ-5 דקות לאחר הגיעו למעבר סבל התובע מאירוע של אפניאה. ד"ר לובין, הרופא הבכיר במחלקה, הוזעק למקום, בוצעה שאיבה של ההפרשות, ניתן חמצן, נערך גירוי טקטילי, לחץ על בית החזה. בגיליון הפקודות שבתיק הרפואי מתועדת פקודה למתן 40 מ"ג נרקן בשעה 16:00. התרופה נועדה לנטרל את השפעת הפטידין והפנרגן שהאם קיבלה, מתוך חשש שהפסקות הנשימה של היילוד נובעות מדיכוי נשימתי על רקע קבלתן. ביצועה של הפקודה שנוי במחלוקת. חל שיפור במצבו של התובע, אולם כ-20 דקות לאחר האפניאה הראשונה התרחשה אפניאה נוספת. בשעה 17:45 הועבר התובע למחלקת טיפול נמרץ באינקובטור, שם התרחשה אפניאה נוספת, והתובע חובר למכונת הנשמה. התובע הונשם עד למחרת בשעה 14:20, כאשר מחלוקת בין הצדדים לגבי תקינות רמת ערכי ההנשמה ובקרתם.

התובע שוחרר מבית החולים ביום ה-52 לחייו.

בגיל 14 חודשים אובחן התובע על ידי המכון להתפתחות הילד כסובל משיתוק מוחין אטטואידי.  נכותו של התובע בשיעור 100%.

ב.         כתבי הטענות וחוות הדעת הרפואיות

לכתב התביעה המקורי צורפה חוות דעתו של פרופ' אברהם שטיינברג, מומחה ברפואת ילדים ונוירולוגיה של הילד, מהמרכז הרפואי שערי צדק, מיום 15/4/01(ת/5). פרופ' שטיינברג מבסס את חוות דעתו על שתי הנחות עובדתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. האחת היא לגבי שעת התרחשות אירוע האפניאה הראשון, פרט שאינו מתועד בתיק הרפואי. פרופ' שטיינברג מניח שהדבר התרחש בשעה 15:00. בהתאם, האירוע השני התרחש ב-15:20. הנחתו השנייה היא שלמרות שהפקודה ליתן נרקן מתועדת, הרי זה מעולם לא ניתן.

לדעתו, בימים האחרונים של ההיריון סבל התובע מתשניק סב לידתי מתמשך, אשר בשילוב עם הפטידין והפנרגן שנתנו לאם פחות משעה לפני הלידה, נולד התובע במצב רדום בשיא השפעתן, וסבל מדיכוי נשימה. לכן התרחשו האפניאות, אשר הוא מגדירן כקשות, על בסיס הרישום בתיק הרפואי (ת/2), שצבעו של התובע לאחר האפניאה היה - "כחול שחור". לטענתו, אילו היה ניתן נרקן במועד, והתובע היה מועבר מיידית לטיפול נמרץ, הנזק המוחי היה נמנע.

הנתבעת הגישה מטעמה את חוות הדעת של ד"ר צלניק, נוירולוג ורופא בכיר במחלקת הילדים במרכז הרפואי כרמל בחיפה, מיום 4/6/02 (נ/4). ד"ר צלניק מפרט את מאפייני התשניק ושולל הופעתם אצל התובע. המאפיינים הם חמצת מטאבולית קשה; ניקוד אפגר בין 0-3 שלא משתפר לפחות 10 דקות; תמונה קלינית מוקדמת של אנצפלופתיה היפוקסית איסכמית; פגיעה באיברים מרוחקים. ואילו אצל התובע, טוען ד"ר צלניק, ניקוד האפגר היה תקין ולא אובחנה כל פגיעה באיברים מרוחקים. לטענתו של ד"ר צלניק התובע לא סבל מתשניק, אלא התמונה הקלינית הייתה יותר של פגיעה בגזע המוח. לטענתו, אירועי האפניאות נגרמו כתוצאה ממחלתו הנוירולוגית המוקדמת של התובע, ואילו השפעתו של הפטידין שולית, ויתכן שרק החמירה זמנית תמונה קלינית של הפסקות נשימה שהייתה מתרחשת כך או כך. בכל מקרה, הוא כותב, האפניאות נמשכו גם לאחר מתן הנרקן, כך שאינן קשורות לפטידין, ומוסיף שתהא סיבתן אשר תהא, הפסקת נשימה של 5-10 שניות (משך הזמן המתועד בתיק הרפואי) אינה יכולה לגרום לנזק מוחי. ד"ר צלניק מחווה דעתו, שהנזק לתובע נגרם עוד ברחם, והירידה בתחושות העובר שהאם חשה ברחם, שהייתה מלווה ברישום חשוד אחד ביום 14/1 ורישום חשוד שני במהלך הלידה, מבטאים למעשה את הסימנים הקליניים של המחלה המוחית שלו. לטענתו, לו היו הסימנים הללו מבטאים מצוקה עוברית  ולא את הפגיעה המוחית עצמה, סביר להניח שהייתה תמונה ברורה של החמרה במצב בעת המבחנים החוזרים של OCT, שהרישומים החוזרים במוניטור היו מראים מצוקה קשה יותר, שמי השפיר היו מקוניאליים, ושניקוד האפגר היה נמוך. עוד מוסיף ד"ר צלניק, שבילודים אף אפניאות קצרות די בהן כדי לגרום לשינוי צבע.

כן הוגשה ביום 22/1/03 חוות דעתה של פרופ' סירוטה, ניאונטולוגית (מומחית לרפואת יילודים) מנהלת מחלקת טיפול נמרץ בפג וביילוד במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל (ת/2). פרופ' סירוטה מבקשת לשלול את הנחתו של פרופ' שטיינברג לפיה התובע סבל מתשניק סב לידתי. היא מציינת שהתובע נולד במצב טוב מאוד ולא היו כל ממצאים המעידים על מצוקה טרם הלידה. לדידה, הממצאים הקליניים של התובע סמוך ללידתו מתאימים להפסקת נשימה כתוצאה מן ההפרשות מרובות שהוא לא היה מסוגל לבלוע והן שגרמו לחסימת נתיבי האויר שלו. היא מדגישה, שכאשר מדובר בהפסקת נשימה שהיא כתוצאה מפטידין, התמונה הקלינית שמתקבלת שונה וניכר דיכוי של מערכת העצבים. לדעתה, התובע נולד עם פגיעה בגזע המוח, ולכן לא היה מסוגל לבלוע את הפרשותיו, שגרמו לחסימת נתיב האויר שלו והפסקת הנשימה. לטענתה, אם הייתה השפעה כלשהיא של הפטידין, הרי הייתה זו השפעה חולפת. לראיה - מתן הנרקן לא מנע את האפניאות הנשנות בשלבים מאוחרים יותר. לדידה, על מנת שהמוח יפגע מהיעדר חמצן יש צורך שהתשניק יימשך דקות ארוכות ללא תגובה. ובכלל, היא מסבירה, בעת תשניק יקריב הגוף איברים אחרים במטרה להגן על המוח, כך שקודם כל יפגעו המעי, הכליה, הכבד והלב, ורק לאחר מכן המוח - אולם אצל התובע לא אובחנה כל עדות להפרעה בתפקוד מערכות אחרות - כך עולה מן הבירור ההדמייתי המקיף שעבר. עוד מוסיפה פרופ' סירוטה, כי 90% ממקרי שיתוק המוחין בילדים שנולדים במועד נובעים מפגיעה במערכת העצבים במהלך הלידה.

לדעתה, אם התינוק מתאושש במהירות מהפסקת הנשימה אין צורך להעבירו מיידית לטיפול נמרץ, ובמיוחד כאשר מדובר בהפסקת נשימה כה קצרה, שכלל אינה עולה לגדר אפניאה, אשר מוגדרת בספרות הרפואית כהפסקת נשימה מעל 20 שניות. פרופ' סירוטה מסכמת שאין כל קשר סיבתי בין האפניאות לבין נזקו המוחי של התובע, וכן שהטיפול שניתן לו לא נמצא כל דופי.

בהחלטתי בבש"א 12505/03 התרתי לתובעים לתקן את כתב התביעה למרות חלוף הזמן מיום שהוגשה לראשונה. בהתאם, הוגש כתב תביעה מתוקן בצירוף חוות דעתו של פרופ' שימל, ניאונטולוג, מנהל היחידה לטיפול נמרץ ביילוד, במרכז רפואי שערי צדק בירושלים, מיום 21/10/03 (ת/1). חוות דעתו מתבססת על ההנחה שהאפניאות היו קשות וממושכות, ושנרקן מעולם לא ניתן. לדבריו, בשל חומרת האפניאות היה צריך להעביר את התובע לטיפול נמרץ באופן מיידי. כאשר כבר הועבר לשם, לא קיבל התובע, לטענת פרופ' שימל, את הטיפול הראוי ולא היה מעקב על ערכי ה- PCO 2הנמוכים בדמו, ולמעשה הונשם ביתר. לטענתו, ידוע שבעקבות ערכים נמוכים עלולה להפגע אספקת החמצן למוח, ועלול להיגרם נזק נוירולוגי. בענייננו, הוא טוען, הנזק לתובע נגרם כתוצאה מן האפניאות הקשות בשל אי מתן הנרקן או נתינתו המאוחרת, והוחמר עקב ההנשמה ביתר.

בחוות דעתו המשלימה מיום 7/1/04, מתייחס ד"ר צלניק לחוות דעתו של פרופ' שימל, וטוען שמכך שהטיפול שניתן לתובע לאחר האפניאה היה רק שאיבה והנשמה קלה באמבו ניתן להסיק שלא הייתה חמורה. כן מתייחס ד"ר צלניק למאמר אליו הפנה פרופ' שימל, וטוען שאמנם ערכי PCO 2נמוכים עלולים לגרום להפחתת זרימת הדם למוח, אולם נזק מוחי עלול להיגרם כתוצאה מכך רק לפגים הסובלים מתסמונת PVLציסטית, ולא לילודים שנולדו במועד, דוגמת התובע. לטענתו, הדבר עולה במפורש מן המאמר.

בחוות דעתה המשלימה מיום 19/1/04, מתייחסת פרופ' סירוטה אף היא לחוות דעתו של פרופ' שימל, וטוענת שעל פי תקינות רמות ה- PHבדמו של התובע, כמו גם ממצאי ההדמיה, לא סבל התובע מתשניק. עוד היא מוסיפה אגב חוות דעתו, שהקשר שבין רמות נמוכות של PCO 2לבין שיתוק מוחין אכן מוכר בספרות הרפואית, אולם לגבי פגים. בענייננו התובע נולד במועד.

אציין כבר בשלב זה, שמצאתי את עדותה של פרופ' סירוטה מקצועית, אמינה, מנומקת ושיטתית. עדותה הייתה משכנעת, וניכר שהיא עונה מתוך תחומי מומחיותה. על כן, העדפתי עדותה על פני עדותו של פרופ' שטיינברג, שהינו נוירולוג, ואינו נאונתולוג, והדבר בא לידי ביטוי בעדותו. פרופ' שטיינברג, בהגינותו, אף הודה שכנוירולוג הוא אינו מטפל בילודים לאחר לידתם, ושלא היו מתייעצים עמו לגבי יילוד שעבר אפניאה. כפי שהוא מעיד על עצמו, וכפי שעדותו מעידה על עצמה - העניין הנדון בעיקרו אינו בתחום מומחיותו.

בתחום הנוירולוגי אני מעדיפה את עדותו של ד"ר צלניק, כפי שיפורט בהמשך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ