אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 884/98

פסק-דין בתיק א 884/98

תאריך פרסום : 29/09/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום באר שבע
884-98
05/09/2006
בפני השופט:
גדליה טהר-לב

- נגד -
התובע:
ורמן יפים
עו"ד א. פרגמנט
הנתבע:
אורדן תעשיות בע"מ
עו"ד ג. פנר ואח'
פסק-דין

מבוא

1.         יפים ורמן (להלן, "התובע" או "יפים"), יליד 11.9.53, עבד ככרסם-חרט אצל הנתבעת,

וביום 29.12.96 עת הוא סגר בחזקה את הפוטר (מעין מלקחיים) במחרטה נקרע לו השריר    בביצפס יד ימין (להלן, "התאונה"). לאחר פיצול הדיון החלטתי, שהנתבעת נושאת            באחריות לתאונה בשיעור של 80%, ואילו התובע נושא באשם תורם בשיעור 20%. לאחר           מכן הובאו הראיות בנושא נזקו של התובע. להלן פסק-הדין לעניין נזקו של יפים בעקבות             התאונה.

הנכות הרפואית

2.         הונחו לפנינו כראיות שתי חוות דעת, אשר מחבריהן לא נחקרו בחקירה נגדית, זו של ד"ר נפתלי ליברמן מיום 5.12.98 מטעם הנתבעת, וזו של ד"ר דוד הנדל, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט. ההבדלים העיקריים בין שתי חוות הדעת הם בהערכת דרגת הפגיעה בכח בעקבות הקרע בביצפס. ד"ר ליברמן סבור, שהפגיעה היא בינונית, ולכן, סבור שפציעת שריר הביצפס היא בצורה "בינונית" בשיעור 10% נכות רפואית, לפי סעיף 42 (2) (ב) I לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (התוספת), ואילו, ד"ר הנדל סבור, שהפגיעה היא "ניכרת" בהתאם לסעיף 42 (2) (ב)  II לתקנות הנ"ל ומעניקה 20% נכות רפואית. בנוסף, ד"ר ליברמן מייחס את מחצית הנכות לאירוע (שהתרחש טרם התאונה) מיום 18.8.93, בו, לדבריו, כבר נקרע הגיד לביצפס ביד ימין. לעומתו ד"ר הנדל אינו רואה סיבה לייחס חלק מאחוזי הנכות הרפואית לאירוע הקודם.

            מבין שתי חוות הדעת ראיתי לסמוך את ידי על המומחה מטעם בית המשפט, אשר ראיתי בדעתו אובייקטיביות רבה יותר מאשר בדעת עמיתו המלומד. בבדיקתו מצא ד"ר הנדל, ש "ביד פשוטה, שריר הביצפס נראה מכווץ באמצע הזרוע ובעת ביצוע תנועת כפיפה יש רטרקציה של העור, עקב הידבקות לעור, ויצירת בליטה כדורית בחלק המרוחק של הזרוע". סיכם ד"ר הנדל את בדיקתו בכותבו: "יש חולשה בכיפוף הזרוע פלקציה ובסופיניציה, בערך 40% פחות מהצפוי". ד"ר הנדל כתב בפרק "סיכום ומסקנות" לחוות דעתו, שהמדובר "בפגיעה חמורה בשריר זה", ולכן, ראה להעניק 20% נכות רפואית. דעתי כדעתו.

            ובאשר לייחוס מחצית הנכות הרפואית לאירוע קודם מאוגוסט 1993, ד"ר הנדל עיין עיון היטב, בין היתר, בתיעוד הרפואי, הקשור לאירוע הנ"ל וציין, שאכן היה אז חשד לקרע חלקי בביצפס, אך שהאבחנה הסופית היתה מתיחת השריר (Sprain). אוסיף את העובדה, שהתובע המשיך לעבוד כחרט ללא הפרעה עד התאונה בדצמבר 1996. בנסיבות אלו אינני סבור, שיש לייחס חלק מן הנכות הרפואית לאירוע מאוגוסט 1993.

הנכות התפקודית

3.         התובע הינו חרט במקצועו עוד מימיו בברית המועצות לשעבר. הוא העיד בתצהירו,

שהוא בעל הדרגה הגבוהה ביותר כחרט, שקיימת בברית המועצות (סעיף 4 לתצהיר

התובע בעדות ראשית).  יפים עבד ככרסם-חרט אצל הנתבעת מאז שנת 1992 (סעיף 6 לתצהיר התובע בעדות ראשית). לפי התרשמותי, אין זה מן הסתם, שתוך כדי הפעלת כח בעבודה ניזוק התובע, כי עבודתו כחרט כרוכה בשימוש בכח. הפגיעה בשריר הביצפס בעת התאונה הפחיתה את כוחו זה של יפים. כתב ד"ר הנדל בחוות דעתו: "בנוגע לתפקוד, יש בלא ספק ירידה בכח שקשה לדייק ולכמתה, אך הוא יכול לעבוד בעבודות כפיים קלות, אם כי עבודה במחרטה רבת כח הדורשת דיוק ושליטה מירבית ביד - אינה מתאימה למגבלותו - וזה לצמיתות".

בסוגיה זו של הנכות התפקודית נשאלת השאלה, אם נמנע מן התובע לחלוטין להוסיף ולהיות חרט. סבורני, שהתשובה המתבקשת היא שלילית, וזאת משני טעמים: כעולה מן העדות על אודות החרטות המתבצעת במפעל "שגיב", בו עבד התובע לאחר התאונה, היום החרטות מתבצעת רבות בשיטת ה-C.N.C, כמו שיטת הרובוטים. בנוסף, גם בעבודתו בחדר הכלים במחרטה במפעל "שגיב" לאחר התאונה הצליח התובע להשביע את רצון מעסיקתו (עמ' 14 שורות 21-23 לפרטיכל).

אם כי ד"ר הנדל נמנע מלכמת את הפגיעה התפקודית בתובע בעקבות התאונה, אין בית המשפט רשאי להימנע מלכמתה. שיוויתי נגד עיני, שלמשך כשנתיים וחצי הצליח יפים לשוב לעבודה כחרט בחדר הכלים של מפעל "שגיב" (עמ' 14 שורות 7-8 לפרטיכל), וכי לדברי מנהלת משאבי האנוש במפעל, הגב' עליזה פרץ, ייתכן, שיפים סבל מקשיים בעבודתו זו, אך זה לא התבטא בתוצאות עבודתו (עמ' 15 שורות 20-21 לפרטיכל). יחד עם זאת, על אף, שלא קבלתי את כל דברי מר יורי ברנובסקי בתצהירו כתורה למשה מסיני, האמנתי, שבחלק מן העבודה במפעל "שגיב" נזקק יפים לסיועו של מר ברנובסקי, כדי לבצע את עבודתו כחרט [סעיף 4 (א) לתצהירו של יורי ברנובסקי בעדות ראשית]. מר ברנובסקי גם ראה את התובע נוטל משככי כאבים, כדי לבצע את עבודתו כחרט (סעיף 6 לתצהירו של יורי ברנובסקי בעדות ראשית). לפי התרשמותי, הפגיעה בשריר זרועו של התובע (בידו הדומיננטית), אשר גרמה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 20%, גרמה לו נכות תפקודית גבוהה יותר, שלפי התרשמותי הינה בשיעור של 25%.

נתונים לחישוב הפיצוי לתובע

4.         א.         הנבתעת התנגדה ושבה והתנגדה לכל שינוי חזית (עמ' 2 שורות 9-10, עמ' 6 שורה

13, עמ' 19 שורה 26 ועמ' 21 שורה 24 לפרטיכל). בסיכומי התובע נטען, ששכרו של התובע עובר לתאונה (כולל הטבות סוציאליות) היה 6,779 ש"ח ובערכים ליום הגשת הסיכומים הסך של 8,792 ש"ח [סעיף  17(א) (3) לסיכומי התובע]. מנגד טענה הנתבעת בסיכומיה, שנוכח הטענה בכתב התביעה, ששכרו של התובע עובר לתאונה היה כ-2,300 ש"ח, הרי לאור התנגדותה לשינוי החזית, אין התובע רשאי להוכיח שכר גבוה מזה (סעיפים 70-71 לסיכומי הנתבעת). אכן, התובע מנוע מלשנות את החזית על-ידי הוכחת שכר עובר לתאונה, העולה על זה, שנטען בכתב התביעה. ואולם, שכרו של התובע ערב התאונה, אשר נטען בסעיף 14 לכתב התביעה, הוא 4,458 ש"ח ובערכים להיום הסך של 5,905 ש"ח.

            ב.         הנתבעת התנגדה להגשת תעודות אי-כושר לעבודה בטענה, שיש להוכיח את אי-

כושרו הזמני של התובע לעבוד בחוות דעת רפואית (עמ' 6 שורות 17-20 לפרטיכל). תעודות אי-הכושר התקבלו כראיה למטרה המצומצמת של הוכחת עצם נתינתן במסגרת ההליכים, שהביאו לתשלום לתובע על-ידי המוסד לביטוח לאומי (עמ' 7 שורות 24-25 לפרטיכל). ואולם, מנכ"ל הנתבעת, מר אהרון אבירם, העיד בעצמו, שהתובע נעדר מן העבודה מאז התאונה בדצמבר 1996 עד יוני 1997 (עמ' 21 שורה 18 לפרטיכל). כידוע, לטענת הנתבעת, היא לא פיטרה את התובע מעבודתו (השווה: עמ' 22 שורות 10-14 לפרטיכל). אם התובע נעדר מעבודתו ממועד התאונה בדצמבר 1996 עד יוני 1997 ולא פוטר מעבודתו, סביר להניח, שמעסיקתו הכירה באי-יכולתו לבצע את עבודתו בתקופה זו מסיבה מוצדקת או מסיבות מוצדקות, שהחלו ביום התאונה. כתוצאה מהכרה זו, ראוי יהיה לפצות את התובע על מלוא שכרו (בניכוי דמי הפגיעה, ששולמו לו) מיום התאונה עד יוני 1997 (כולל), דהיינו למשך 6.25 חודשים. זאת התקופה, אשר הוכחה לנו בראיות, כתקופת אי-כושר מוחלט. בתום התקופה הזאת יפוצה התובע ב-25% משכרו עובר לתאונה כביטוי לפגיעה בכושר השתכרותו בעקבות התאונה.

ג.          בהתאם לחוות הדעת האקטוארית המעודכנת של מר שי ספיר מיום 7.7.05, התקובלים אשר קיבל ואשר יקבל התובע מן המוסד לביטוח לאומי (בהיוון מתאים) הם הסך של 428,151 ש"ח (סכום שאינו כולל דמי אבטלה והבטחת הכנסה). סכום זה בערכים להיום הוא 464,006 ש"ח.

אבות הנזק

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ