אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 8349/00

פסק-דין בתיק א 8349/00

תאריך פרסום : 15/11/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
8349-00
19/11/2007
בפני השופט:
ש. לבנוני

- נגד -
התובע:
דוד דדון ת
עו"ד ישראל גולדברג ושות'
הנתבע:
דוד דדון
עו"ד ע. בן חיים ואח'
פסק-דין

1.         התובעת (להלן, גם "חברת נג'אר") הגישה תובענה כספית נגד הנתבע (להלן, גם "דוד"). לטענת התובעת היא השכירה ל"היכל דניאל בע"מ" (חברה ביסוד) (להלן - "היכל דניאל"), מושכר שלה על מנת שישמש כאולם אירועים. מכוח הסכם השכירות חתם דוד על ערבות להתחייבויותיה ואף מסר שטר בטחון לעניין זה על סך 100,000 ש"ח.  היכל דניאל נטשה את המושכר כאשר היא נותרה חייבת דמי שכירות וגרמה לנזקי ציוד בסכומים העולים על 100,000 ש"ח.  מכאן התביעה.

2.         דדון התגונן בפני התביעה. הוא ציין כי ביום 8/8/96 מכר מניותיו בהיכל דניאל לדדון דניאל (להלן- "דניאל") ולדדון מרים (להלן - "מרים"). בגדרו של הסכם זה הוא הופטר מכל ערבויותיו האישיות ועניין זה היה ידוע לחברת נג'אר והיא הסכימה לכך.  בנוסף לטענה זו של מודעות של חברת נג'אר להעברת המניות נטענה טענת התיישנות. כך, משום שההתחייבות עליה נשען שטר הבטחון הוא חוזה שכירות מיום 11/2/91, בעוד התביעה הוגשה ביום 2/4/02.

            דדון אף הגיש הודעה לצדדים שלישיים נגד מרים, דניאל והיכל דניאל. משעה שאלו לא התגוננו בפני ההודעה לצדדי ג' ניתן כנגדם ביום 31/7/00 פסק דין מותנה על ידי כב' הרשמת פומרנץ.

3.         במהלך ההליכים שבפניי הסתבר כי תלויה ועומדת תובענה נוספת בין מרבית בעלי הדין שנדונה ב-ת.א. 1476/99 בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן - "תביעת המחוזי"). בתביעה עיקרית, בתביעת המחוזי, תבעה היכל דניאל את חברת נג'אר ואת מנהלה (להלן, גם "נג'אר") לעתירה לצו מניעה קבוע וצו הצהרתי על בטלות הסכם השכירות. בגדרה של תביעה-שכנגד של חברת נג'אר נגד היכל דניאל, דניאל ומרים, נתבעו סעדים כספיים בגין הפרת הסכם שכירות זה.

4.         בהחלטתי מיום 10/12/01 נעניתי לעתירת דדון בתיק בש"א 19723/01, חרף התנגדות חברת נג'אר.  דדון עתר להורות על עיכוב ההליכים בתובענה שבפניי עד להכרעה בתביעת המחוזי. בהחלטתי הנ"ל ציינתי, בין השאר, כי "אין ספק, כך אף מודה ב"כ התובעת, כי על מנת לבסס את חבותו השטרית הנטענת של הנתבע שומה עליו להוכיח את חבותה של היכל דניאל. הוא אף נקט בצעד זה בתצהיר העדות הראשית שהוגש בפניי כאשר הוא פורס בפניי את הפרת החוזה הנטענת של היכל דניאל. אין ספק כי אותה שאלה ממש מתעוררת בפני כב' בית המשפט המחוזי בחיפה בגדר התביעה שכנגד... ברי כי עליי להמתין להכרעת כב' בית המשפט המחוזי ולא להיפך. חבותה של החייבת העיקרית, היכל דניאל,  נדונה במישרין שם. המסגרת שבפניי מצומצמת יותר והיא בגין חבות נגזרת של ערב נטען לחייבת עיקרית" (סעיף 4).

5.         בתאריך  4/2/04 נתן כב' סגן הנשיא יעקובי-שווילי את פסק דינו בתביעת המחוזי. ככל שעסקינן בתביעה העיקרית של היכל דניאל נגד חברת נג'אר ונג'אר הוא דחה את התביעה. ככל שעסקינן בתביעה-שכנגד של חברת נג'אר נגד היכל דניאל, דניאל ומרים, הוא דחה אותה  כנגד מרים אך קיבל אותה, באורח חלקי,  כנגד היכל דניאל ודניאל.  הוא קבע כי על השניים לשלם לחברת נג'אר סכומים העולים על מיליון ש"ח עבור הנזקים למושכר ולתכולתו ועבור דמי שכירות.

6.         לנוכח הנתונים האמורים הונחה בפניי עתירת חברת נג'אר בתיק בש"א 20685/04. בגדרה עתרה חברת נג'אר לקבוע קיומן של פלוגתאות פסוקות המתחייבות מפסק הדין בתביעת המחוזי הן לעניין עצם חבותה של היכל דניאל והן לעניין סכומי החיוב שנקבעו בפסק הדין הנ"ל. הואיל וסכומי חיוב אלו עולים על סכום השטר בסך 100,000 ש"ח מתחייב מתן פסק דין לחובתו של דוד.  דוד התנגד לבקשה האמורה.

7.         בהחלטתי מיום 21.7.05 הכרעתי במחלוקת האמורה. סיכמתי והוריתי כי פסק הדין של סגן הנשיא יעקובי-שווילי, בתביעת המחוזי, הוא בבחינת פלוגתא פסוקה המחייבת בהליך שבפניי, ככל שעסקינן בעצם חבותה של החייבת העיקרית, היכל דניאל, בסכומי החיוב. קבעתי כי הדיון שבפניי ייסוב אך לעניין הגנותיו של דוד לעניין הסכמתה הנטענת של חב' נג'אר להפטרו של דוד מערבותו מכוח הסכם מכירת מניותיו לדניאל ומרים, וכן לסוגיית ההתיישנות. אקדים ואציין כי סוגיה מותרת זו לדיון, היא סוגיית ההתיישנות, נזנחה על ידי דוד באופן שאין להידרש לה עוד. נותרה לפנים ולהכרעה, אך הגנה אחת של דוד. היא הוגדרה בהחלטתי הנ"ל. רשמתי שם כי " לב-הגנתו של דוד נעוץ בטענה כי לאחר העברת מניות לדניאל ומרים הסכימה חברת נג'אר שהוא לא יהא עוד ערב לחיוביה של היכל דניאל. חברת נג'אר חולקת, עובדתית, על כך.  היא מציינת כי הסכמים פנימיים בין דוד לדניאל ומרים, אינם גורעים ואינם יכולים לגרוע מערבותו של דוד כלפיה. דומה, עקרונית,  שהדין עם חברת נג'אר אלא אם כן אשתכנע, כהגנת דוד, שחברת נג'אר הסכימה-גם-הסכימה להפטרו של דוד" (סעיף 15).

8.         לעניינה של מחלוקת זו הונחו בפניי תצהירי עדויות, העדים נחקרו והוגשו סיכומי טענות. מלכתחילה נהיר כי הנטל להוכחתה של טענת דוד, מונח על דוד. זו הייתה הסיבה שהוא פתח בהגשת ראיות ובהגשת סיכומים. בגדר הראיות שבפניי נשמעו, מטעם דוד, עדותו-שלו, עדותו של דניאל ועדותו של רו"ח אורן. מטעם חב' נג'אר נשמעה עדותו של נג'אר.

9.         אסלק תחילה מהדרך שורה של שיקולים שנטענים על ידי בעלי הדין, האחד כנגד משנהו.

10.        ראשית, דוד טוען כי התנהלותה של חב' נג'אר נגועה בחוסר תום לב. חוסר תום לב זה נלמד לנוכח העובדה שבחלוף שנים לרוב, מתבקש דוד לשלם בשל ערבותו הנטענת בגין חובותיה של היכל דניאל. דוד פרש מהיכל דניאל בשנת 96. והוא נתבע לשלם בשנת 2000, לנוכח התובענה שבפניי.

            מקובלת עליי תשובת חב' נג'אר בעניין זה. לא הייתה כל סיבה, בהקשרו של החוב של היכל דניאל, אלא לפנות לדוד, מקום שנולד החוב האמור, אכן בחלוף שנים רבות. מכל מקום ברי לי, בהקשר נטען זה, כי לא נמצא לי דופי  בפועלה של חב' נג'אר.

11.        שנית, דוד טוען כי עדותו של נג'אר היא עדות יחיד ומשום כך  היא טעונה תמיכה, הכל כמותווה בהוראות סעיף 54 לפקודת הראיות. אף בעניין זה מקובלת עליי תשובת חב' נג'אר. אכן, ככל שבמחלוקת פלונית ניצבים עדים יחידים, לא ניתן לזקוף נתון זה, כשלעצמו, לחובת בעל דין זה או אחר. אוסיף ואציין כי ככל שאתעלם מעדותו של דניאל, לדוגמה, אלא אדרש רק לתצהירו, אף ממנו לא ניתן היה ללמוד על פגישה נטענת במהלכה נג'אר נתן הסכמתו להפטרו של דוד מהערבות. לשיטה זו, איפוא, אף עדותו של דוד היא עדות יחיד. לא אזקוף, איפוא, את הנתון המתחייב מהוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, לא לחובתו של דוד, אף לא לחובתה של חב' נג'אר.

12.        שלישית, לא מקובל עליי, כפי שמלכתחילה לא היה מקובל עליי, הסברו של נג'אר לאי צירופו של דוד כבעל דין בתביעת המחוזי. ב"כ חב' נג'אר, בגדר סיכומיו, טוען כי לא ניתן "לבוא ולחייב 'אזרח' בגין שיקול דעת זה או אחר שלקח בא כוחו" (סעיף ה(11)). הטענה האמורה חסרת שחר. חדשות לבקרים "זוכה" או "סובל" בעל דין כתוצאה ממהלך זה או אחר של פרקליטו. אכן, כפי שהטעמתי בהחלטתי מיום 21.7.05 "יכול שעצם המחדל האמור הוא בבחינת נדבך רב-ערך שיוליך להדיפת התביעה שבפניי לעיצומה. שמא העובדה שחברת נג'אר לא ראתה לצרף את דוד כנתבע-שכנגד כאמור, היא הנותנת שהגם שהיה בתחילה ערב, היא הסכימה בעקבות  הסכם העברת המניות להפטירו מערבות זו". אכן השיקול האמור ימשיך להוות נדבך רב-ערך במכלול שיקוליי.

13.        רביעית, דוד סבור, לכאורה באורח מכאני, כי ככל שהוא החליט לפרוש מהיכל דניאל, באורח אוטומטי הוא מופטר מערבותו. ברי שהתובנה האמורה שגויה לחלוטין. עצם פרישתו של דוד מהיכל דניאל, היא כשלעצמה, בוודאי שאינה מחייבת צדדי ג', דוגמת חב' נג'אר, היא הנושה בנדוננו.

14.        עתה, משסילקתי את הנתונים האמורים אבוא ואדרש לגלעין המחלוקת שבפניי, ולהכרעה בה.

15.        לכאורה, נזקפים שורה של נתונים לחובתו של דוד. ראוי למנות אותם.

16.        ראשית, אין עוררין כי בשנת 96, היא השנה שבה לטענת דוד הוא הופטר מהערבות, אכן היכל דניאל לא הייתה חייבת דבר לחב' נג'אר. במצב דברים זה, כך קובע סעיף 15(א) לחוק הערבות (תשכ"ז-1967), אם "ניתנת ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול". משמע, המחוקק קבע את דרך המלך. אכן, לנוכח העובדה שבתקופה הרלוונטית לכל הדעות עדיין "לא נוצר החיוב הנערב", רשאי היה דוד, על דעתו בלבד, "לבטל ערבותו". ואולם הוא אמור היה לעשות זאת "על ידי מתן הודעה בכתב לנושה". אין עוררין כי הודעה בכתב כאמור לא נמסרה.

17.        שנית, נתון זה הולך ומתעצם למקרא האמור בהסכם מכר המניות מיום 8.8.96. נרשם שם כי "כל הערבויות האישיות של דוד לחברות הנ"ל תבוטלנה תוך 10 ימים מיום ההסכם". נהיר לחלוטין, איפוא, כי מקום שבעלי החוזה נקבו במועד של 10 ימים, הם נתנו דעתם למשמעות הפורמאלית בגין הצורך למתן הודעות בכתב לנושים שונים, ככל שבקשר אליהם "עוד לא נוצר החיוב הנערב". משמע, לכאורה, בעלי החוזה אמורים היו, תוך 10 ימים, לגרום לכך שדוד ימסור הודעה בכתב כאמור. ככל שדוד היה עושה כן, לכאורה חב' נג'אר לא יכולה הייתה לעשות דבר כנגד זאת. למצער היא הייתה יכולה לדרוש מדוד, הערב, "לפצות... בעד הנזק שנגרם לו עקב הביטול". לכל אורך הפרשה שבפניי, אין כל טיעון בכיוון זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ