אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 828/99

פסק-דין בתיק א 828/99

תאריך פרסום : 18/10/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי נצרת
828-99
20/02/2007
בפני השופט:
מנחם בן-דוד

- נגד -
התובע:
שושן נסים
הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. בית חולים פוריה
3. ד"ר הראל

פסק-דין

התובע נולד ביום 12/9/1976 בבית החולים "פוריה" כשהוא סובל משיתוק מוחין ומוגבלויות נוספות. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 23/5/2004 קבעתי כי תהליך לידתו היה מלווה בכשלים מצידם של הנתבעים, המגיעים כדי רשלנות, והם שגרמו לנכותו של התובע ולפיכך עליהם לפצותו בגין אלה.

בשלב הנוכחי של הדיון עסקנו באיתור וכימות נזקיו של התובע. בעלי הדין הביאו ראיותיהם וטיעוניהם ובסיכומיהם שנערכו בכתב העריכו את שיעור נזקיו של התובע. בין עמדות שני הצדדים ניכרים פערים כספיים מפליגים. עלינו להכריע איפוא הדין במחלוקת זו.

ראשית דבר נתאר את מומיו האנטומיים ונכויותיו הרפואיות של התובע.

במהלך ההתדיינות הוגשו לתיק חוות דעת של מומחים אודות מצבו של התובע. ב"כ בעלי הדין ויתרו אהדדי על חקירת המומחים והסתפקו בחוות הדעת המוגשות ועתה מנסה כל אחד מהם לשכנע כי יש להעדיף חוות הדעת האחת על פני חברתה. למען הסדר הטוב נציין כי למעשה הפערים בין חוות הדעת אינם משמעותיים מבחינה רפואית, ועוד נדגיש כי בשאלת נכותו התפקודית והשיקומית מונתה מומחית מטעמו של בית המשפט, הרי היא דר' אילנה פרבר ועל כך נדון בפרק אחר של פסק הדין.

הרופאים הנוירולוגיים, דר' וייץ ודר' וולר שפעלו, הראשון מטעם התובע והשני מטעם הנתבעים, תמימי דעים כי נכותו המוטורית של התובע בגין שיתוק ספסטי מוטורי, מגיעה לכדי 80%. שניהם גם מסכימים כי הדיסארתריה, (דיבור לא ברור), ממנה סובל התובע, מקנה לו נכות בשיעור של 20%. עוד סובל התובע גם מפיגור שכלי כאשר דר' וייץ מעריך את נכותו בגין מום זה בשיעור של 50% ואילו חברו סבור כי נכותו זו מגיעה כדי 40%. דר' וייץ העניק לתובע נכות נוספת בשיעור של 10% בגין הפרעה כפיונית, תוך הפניה לתקנה 30(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשל"ז - 1956. דר' וולר מפנה לעובדה כי מאז שנת 1998 לא סבל התובע מכל התקף אפילפטי ולפיכך נכותו היא 0% בגין תופעה זו. אין מחלוקת בין בעלי הדין כי התובע סבל מהתקף אחד בלבד והיה זה אכן בשנת 1998 וכי מאז, תופעה זו לא חזרה על עצמה, כנראה בשל העובדה כי התובע מטופל תרופתית. במחלוקת זו צודק דר' וולר מחברו שהרי התקנה האמורה, שאליה נדרש דר' וייץ, קובעת מפורשות כי אם לא סבל החולה התקפים פרכוסיים במשך שנתיים אזי נכותו הינה 0%.

כפי שראינו לית מאן דפליג כי נכותו של התובע הינה קשה ביותר והיא מורכבת מפיגור שכלי, שיתוק ספסטי - מוטורי וקשיים בדיבור, כאשר כל אחת מנכויות אלה, כשהיא מכומתת לאחוזי נכות, שוקלת אחוזים רבים. נכותו המשוקללת מתקרבת כדי 100%. כפי שנסביר להלן על מנת להעריך נכונה את נזקיו של התובע לא יהיה זה נכון לבסס אותם באופן סכמתי על פי אחוזי נכות אנטומיים וגם לא נוכל להסתפק ביישום נוסחאות מתמטיות ערטילאיות או בהפנייה סתמית לפסק דין זה או אחר. בחינת צרכיו ונזקיו של התובע חייבת להיות אינדיבידואלית וראו בענין את פסק הדין בע"א 3375/99, אקסלרוד נ' צור שמיר שפורסם בפד"י נ"ד(4) עמ' 450.

מכאן ולהבא נעבור לדון בראשי הנזק השונים תוך בחינת מגבלותיו וצרכיו הספציפיים של התובע בזיקה לאותו ראש נזק.

הפסדי שכר

נפתח בהפסד כושר ההשתכרות. לתובע מלאו 30 שנה אך אין הוא מועסק בכל עבודה. השכלתו מוגבלת למדי אם כי הוא למד לא מעט שנים במסגרות חינוך מיוחדות. הוא אינו מצויד בכל מקצוע ורוב ימיו הוא "מבלה" בביתו, באפס מעשה. בעברו נסיון כושל אחד, בשנת 1998, לצאת לעבודה חלקית באריזת פיתוח במאפיה. הנסיון ארך יום אחד והסתיים באותו התקף אפילפטי יחיד שחווה התובע בחייו. השילוב שבין שיתוק ספסטי-מוטורי ברמה גבוהה, דיסארתריה ופיגור שכלי, כל אחד מהם באחוזים גבוהים, מוציא את התובע משוק העובדה והופך אותו לאדם נטול כושר עבודה והשתכרות ממשי.

ב"כ הנתבעים מציע להתייחס אל התובע כמי שאיבד 80% מכושר השתכרותו והוא מציע לנכות מהפסדי השתכרותו כדי שיעור של 20% שהתובע יכול להשתכר במומו בעבודה מוגנת. אין בדעתי להיענות להצעה זו.

לדידי התובע משולל כיום לחלוטין כושר השתכרות ובאופן מלא, זאת בהתחשב במומיו "המשלימים" זה את זה. אני מתקשה לראות כיצד אדם דוגמת התובע שסובל מפיגור שכלי, דיבור לא ברור ומשיתוק ספסטי מוטורי בשיעור של 80%, יכול לרכוש מקצוע ולהשתלב בעבודה, במערך תעסוקתי יצרני, שהכנסה קבועה בצידה. גם דר' פרבר קובעת בחוות דעתה כי התובע  אינו מסוגל לעבוד ולהתפרנס למחייתו. ב"כ הנתבעים מפנה לעובדה כי מפניה שערך בזמנו התובע באמצעות הוריו, למוסד לביטוח לאומי, השתמע כאילו התובע מסייע לאביו בעבודתו החקלאית אלא שאני מקבל לענין זה את הסברה של אם התובע כי הצטרפותו לעתים של התובע לאביו, בצאתו לעבודה, נבעה מרצון התובע "להתאוורר" מחוץ לבית ולא על מנת לקחת חלק מעשי בעבודה. כאמור את הפסדי שכרו של התובע אבסס על פי הקביעה שהוא איבד לחלוטין ולכל תקופת תוחלת חיי עבודתו את כושרו לעבוד ולהשתכר. בהעדר כל נתון רלבנטי אחר אבסס את כושר ההשתכרות שהיה צפוי לו לתובע על פי שיעור השכר הממוצע במשק ותוחלת תקופת העבודה תתפרס על פני 46 שנה כלומר מאז סיום שירותו הצבאי שהיה צפוי בגיל 21 שנה ועד הגיעו לגיל 67. מתוך תקופה זו 9 שנים הם נחלת העבר ואילו יתרת התקופה היא בגדר תקופה עתידית. השכר הממוצע הידוע לעת הזו עומד על סכום חודשי של 7,537 ש"ח וסכום זה יהווה את הבסיס לתחשיבנו, (לענין שיעור השכר הממוצע במשק ראה בחוב' "חשב" לחודש ינואר 2007 ערוכה בידי מר קצין מי שהעיד כאן מטעם התובע).בגין תקופת העבר (9 שנים) זכאי איפוא התובע לסכום נומינלי של 813,996 ש"ח. לסכום זה יהיה צורך לצרף ריבית מאמצע התקופה ועד התשלום בפועל.

לתקופת העבר יש להוסיף עוד פיצוי בגין התקופה מאז הגיעו לגיל 18 שנה ועד מלאות לו 21 שנה, דהיינו כמשך השירות הצבאי. על פי ההלכה הפסוקה התובע זכאי לפיצוי בשיעור של 70% מהשכר הממוצע במשק בגין שנות השירות, כערך מחסורו שהצבא היה מכסה במזון, ביגוד ודיור, כיסוי שהתובע לא זכה לו מאחר ונבצר ממנו לשרת. על פי הנתונים דלעיל אני פוסק לתובע סך של 189,930 ש"ח עבור תקופה זו. לענין זה ראו את פסק הדין בע"א 357/80 נעים נ' ברדה פד"י ל"ו IIIעמ' 762, שם בעמוד 788. לסכום האמור יש לצרף ריבית מאמצע התקופה ועד מועד מתן פסק הדין.

עבור הפסדי העתיד, המתפרסים על פני 37 שנה, כשמקדם ההיוון הוא 267.9, זכאי התובע לפיצוי בסך של 2,019,162 ש"ח.

הפסדי פנסיה

בין בעלי הדין התעורר ויכוח סביב השאלה אם זכאי התובע גם לפיצוי בגין הפסדי פנסיה, אם לאו. אכן ברגיל תובע-עובד המצוי כבר בשוק העבודה אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק אלא אם כן יוכיח כי עובר לארוע המזכה היה חבר בקופת גמל שהבטיחה לו את זכויות הפנסיה. מנגד מה יעשה תובע, כמו כאן, שנפגע בטרם היתה לו ההזדמנות להצטרף למעגל העבודה. מן המפורסמות היא כי רוב העובדים נהנים מהסדרי פנסיה והמגמה החברתית היא להרחיב את מעגל הזכאים וגם על חקיקה מחייבת יש המדברים. שעה שמדברים על שנים כה רבות שהיו צפויות לו לתובע להימנות על מעגל העובדים, אני בהחלט סובר שניתן לצאת מהנחה שהתובע היה נמנה על מעגל הנהנים מזכות סוציאלית זו, אלא שמבחינה מעשית, דווקא את התובע שבפנינו, על נתוניו הספציפיים, אין לפצות בגין בראש נזק זה. כל כך למה ומדוע?

ב"כ התובע מציע לפסוק למרשו סך של 233,000 ש"ח בראש נזק זה ואני מוכן לאמץ החשבון מבחינה אריתמטית אלא שהוא מתעלם בתחשיבו מנתון יסודי אחר. כשם שמן המפורסמות היא שעובד בשיא הפנסיה זכאי לשיעור של 70% ממשכורתו הקובעת, כך יודעים אנו שבצד הפרשותיו של המעביד בעבור העובד לקרן הפנסיה, גם העובד עצמו תורם מהכנסתו לקרן המצטברת והמדובר בשיעור של כ-5.5% משכרו. בצד הסכום אודותיו מדבר ב"כ התובע, שממנו יש להפחית שיעור מתאים, בשל העובדה המקובלת עלינו כי תוחלת חייו של התובע, בשל מומיו, פחתה בשלוש שנים, (על כך בהמשך), הרי אמור היה התובע להפריש ולשלם מכיסו במשך כל שנות עבודתו (46 שנה) שיעור חודשי של כ-5.5% משכרו. הפרשה זו "חסך" כיום התובע שזוכה כאמור לפיצוי עבור מלוא הפסדי השכר על פי ערכם במונחי "ברוטו". חישוב מתמטי פשוט מעלה שהסכום הכולל הנחסך עתה מהתובע, על פי נתוניו האישיים, אינו פחות משיעור הפנסיה הכולל בו הוא יכול היה לזכות לאחר פרישתו מעבודה ועד תום תוחלת חייו שהרי תקופת החסכון ארוכה עשרת מונים מתקופת הזכאות לפנסיה, מה עוד שסכום התגמול חייב בהיוון כפול. שני סכומים אלה מתקזזים איפוא פחות או יותר האחד עם השני ואין לפסוק לזכותו של התובע כל יתרה.

עזרת הזולת

ראש נזק חשוב, בשל חשיבותו לתובע ובשל משקלו הכלכלי, נוגע לשאלת כימותו של הפיצוי שיש להעניק לתובע בשל העזרה לה הוא נזקק בחיי היום-יום. על מנת להעריך צרכיו של התובע בתחום זה אין די להפנות לנוסחאות שגורות או לסכומים שנפסקו בתביעות אחרות. כאן יש להתכבד ולהעריך אל נכון את צרכיו הספציפיים והאינדיבידואליים של התובע מול יכולותיו. כדי לאמוד את אלה נעזרנו במומחית לדבר, ד"ר פרבר, שמונתה על ידי בית המשפט לשמש כמומחה לבחינת צרכיו של התובע. דר' פרבר בדקה התובע ומצבו הרפואי והגישה לנו חוות דעת בענין. בהמשך היא נחקרה בבית המשפט על ידי בעלי הדין. במקביל לכך שמענו את עדותה של אם התובע, גב' עליזה שושן, שהיא זו שנושאת בעיקר עול גידולו של התובע. אין לשכוח כי לתובע מלאו כבר 30 שנים כך שגבי פרק נכבד מחייו אין אנו עוסקים עוד בהערכות וספקולציות גבי העשוי להתרחש בעתיד אלא בהוויה ידועה שהתרחשה וכבר פרוסה בפנינו, בכפוף כמובן לאופן שבו בחרו בעלי הדין, כאן עדי התובע, לשקף אותה בעדויותיהם.

נעבור לסקור עתה את העובדות הצריכות לענין זה כפי שאלה עולות מתוך הראיות שהובאו בפנינו.

דר' פרבר, שהינה מומחית בתחום, בדקה את התובע, קורותיו ויכולותיו. את ממצאיה היא מסכמת בפרק "מצבו היום" שבחוות דעתה, באלה המילים ובלשונה :

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ