אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 8247/03

פסק-דין בתיק א 8247/03

תאריך פרסום : 07/12/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
8247-03
07/12/2005
בפני השופט:
א. טובי

- נגד -
התובע:
שרה גרטנר
עו"ד א. רוטר ואח'
הנתבע:
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
עו"ד גורי-שפרבר
פסק-דין

1.         התובעת, ילידת 1945, היתה מבוטחת במועדים הרלוונטיים אצל הנתבעת על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות ומחלות קולקטיבית, שנרכשה על ידי הסתדרות המורים בישראל לטובת חבריה, ובכללם התובעת. התובעת הוספה לרשימת המבוטחים בפוליסה החל מיום 01.01.1995 ומיום זה חלו עליה הזכויות והחובות בהתאם לפוליסה.

2.         בחוזה הביטוח נקבע שבמקרה של אי כושר עבודה זמני כתוצאה ממחלה, ישולמו תגמולי ביטוח שבועיים בסכום של 100 דולר לשבוע, במשך 52 שבועות לכל היותר, וזאת החל מהיום השמונה עשר לאי הכושר.

3.         ביום 04.01.00 אושפזה התובעת במחלקה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, וזאת עד ליום 18.04.00. אין חולקין כי בתקופה זו היתה התובעת ב - "אי כושר עבודה זמני" כמשמעו בפוליסה. לדבריה, אף לאחר שחרורה היתה באי כושר משך תקופה ארוכה ובסה"כ  384 ימים שהינם 54.9 שבועות.

4.         דרישתה לקבלת תגמולי הביטוח מאת הנתבעת נדחתה בטענה כי מדובר בהחמרה של מצב רפואי שהיה קיים אצלה עובר לתחילת הביטוח, ומכאן התביעה.

5.         הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי בהתאם לפוליסה, הביטוח אינו מכסה מחלה שחלה בה המבוטח קודם לתקופת הביטוח שבשלה הוא נמצא בהשגחה או בטיפול רפואי או תרופתי. לדבריה, מצבה הרפואי ו/או הנפשי של התובעת הינו תולדה של מצבה עובר למועד תחילת הביטוח.

6.         בדיון שהתקיים בפניי ביום 09.11.04 הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה יוותרו על חקירת עדים, וההכרעה תעשה על סמך החומר שהוגש לתיק בצירוף סיכומים וכן חוות דעת מטעם מומחה שימונה על ידי בית המשפט. בעקבות אותה הסכמה, ומשלא הגיעו הצדדים לעמק השווה לגבי זהותו של המומחה, הוריתי בהחלטה מיום 11.01.05 על מינויו של ד"ר וייל כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

7.         למעשה השאלה העיקרית העומדת להכרעה הינה מה היה מצבה הרפואי של התובעת ערב הצטרפותה לביטוח אצל הנתבעת ? בטרם אדרש לשאלה זו, אעמוד בקצרה על המחלה ממנה סבלה התובעת, ובגינה אושפזה ביום 30.01.00.

            עיון בסיכום המחלה שניתן על ידי החטיבה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי רמב"ם ביום 18.04.00 מלמד כי התובעת אובחנה "כסובלת מהפרעה חרדתית ודכאונית מעורבת והפרעה אובססיבית - קומפולסיבית, בעיקר מחשבות או הרהורים טורדניים". ד"ר עמיקם טל, מנהל היחידה ומי שחתום על סיכום המחלה ציין כי "מזה 4 שנים, במקביל לקבלת הגט (יוני 1996) והפרישה מעבודה (אוגוסט 98) הלכה והתפתחה תמונה מעורבת של סממני חרדה עם מגוון תלונות סומטיות, מתח ודאגה בצירוף סממנים דכאוניים: מצב רוח ירוד, עייפות קיצונית, ירידה כללית בעניין ובהנאה, הסתגרות חברתית ותחושת אי יכולת לקיים קשרים חברתיים, קשיים בריכוז, בזכרון ובקבלת החלטות וכן ירידה ביכולת התפקוד בתחומים שונים". 

בפרק הדיון באותו סיכום מחלה, חזר ד"ר טל על כך שמדובר במצב שהתפתח בארבע השנים האחרונות בציינו "ככל הנראה ניתן להבין את המצוקה, אשר הלכה והתפתחה במשך ארבע השנים האחרונות לכלל צורך באשפוז, על רקע שילוב נסיבות החיים עם מאפייני האישיות והדינמיקה שלה".

8.         לכתב התביעה צירפה התובעת את חוות דעתו של ד"ר רם מירז אשר ציין כי משך כל השנים תפקדה התובעת בצורה יוצאת מגדר הרגיל כאם, מפרנסת ומדריכה בכירה במקצועה. על מנת להתמודד עם מצבי לחץ ומתח, פנתה לייעוץ פסיכולוגי לא קבוע אצל פסיכולוגית קלינית. עוד ציין ד"ר מירז כי "לא היה מדובר במחלה אלא במצב תגובה נורמטיבי. רק ב- 1996 החל להתפתח בהדרגה מצב דכאוני עם הפרעות קשות בריכוז ובזכרון שבהחלט יכולים להיות קשורים גם לבעיות אורגניות. המצב החמיר עד כדי אשפוז במרץ 2000 ובעצם ממשיך עד היום. מדובר בהפרעה מסוג דיכאון מג'ורי שלא היתה בעברה".

9.         הנתבעת מצדה הציגה חוות דעתו של ד"ר אמיר בן אפרים מיום 08.02.04 אשר הפנה לכך כי התובעת פנתה לראשונה לטיפול בשנת 1987, לאחר שחשה מתח רב ודחף לקפוץ ממכונית נוסעת בעת שנסעה לבקר את בנה. המומחה ציין כי דחף לקפוץ ממכונית אינו מניסיון החיים הנורמלי של אדם הבריא בנפשו והוסיף כי "זהו דחף אובדני אשר מצביע על תחלואה נפשית". בסיכום מסקנותיו קבע כי "מחלתה של הנבדקת פרצה בשנת 1987 עת פנתה לראשונה לטיפול פסיכולוגי ומתקיימת מאז, כאשר מהלכה מאופיין בהחמרות והקלות אך ללא העלמות מלאה של הסימפטומים".

10.        כאמור, לאור המחלוקת שנתגלעה בין המומחים, הוריתי על מינויו של ד"ר וייל כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 28.03.05 סקר המומחה את עברה אישי והרפואי של התובעת ומצא כי היא סבלה משלוש הפרעות שונות שהופיעו בשלבים שונים:

1.         התובעת גדלה באווירה מיוחדת ופיתחה דרישות גבוהות מעצמה עם קווי אישיות אובססיביים.

2.         לאחר נישואיה, ובייחוד משנת 1980, נדרשה התובעת להתמודד עם בעיות בחיי הזוגיות ובקשתה להתגרש מבעלה נדחתה משך זמן רב. באותה תקופה היתה התובעת בטיפול פסיכולוגי ומצבה תואר על ידי המטפלת כתגובה ללחצים ועומס שנבעו ממערכת יחסים קשה במיוחד עם בעלה. המטפלת ציינה עוד כי פרט לקונפליקט זה, תפקדה התובעת היטב בכל התחומים האחרים. הטיפול התמצה בשיחות תמיכתיות.

3.         בשנת 1997 הופיע דיכאון שבגללו חזרה התובעת לטיפול פסיכולוגי לאחר הפוגה. הפעם תיארה הפסיכולוגית תמונה שונה של אישה מותשת, כוחותיה אוזלים, מדוכאת ובלתי מסוגלת לתפקד. תמונה זו התפתחה ודרשה הפניה למרפאה לבריאות הנפש ולאשפוז.

11.        בסיכום חוות דעתו, קבע ד"ר וייל כי ההפרעות בשלן פנתה התובעת לעזרה  בשנת 1986 וההפרעות הנפשיות שבעטיין טופלה מאז שנת 1996, הן הפרעות שונות. המומחה הפנה לסיכום המחלה של ד"ר טל אשר ציין שתי אבחנות נפרדות - האחת התייחסה לאישיות אובססיבית קומפולסיבית שהיתה קיימת מזה יותר מ-20 שנה והשניה הפרעה דכאונית חרדתית שנתגלתה מזה ארבע שנים.

12.        לאחר שבחנתי את חוות הדעת ואת טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי אני מעדיף את עמדתה של  התובעת וטיעוניה, ומאמץ את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט.

            ראשית, מקובלת עלי קביעתו של המומחה אשר ראה להבחין בין המחלה בגינה דרשה התובעת תגמולים לבין מצבה עובר לשנת 1996. עד לשנה זו סבלה התובעת בעיקר מקווים אובססיביים באישיותה, שאינם בגדר מחלת נפש ואשר לא הצריכו היזקקות לטיפול רפואי פסיכיאטרי. המומחה קבע עוד כי רק לאחר שנת 1996 החלו להתפתח התסמינים של המחלה אצל התובעת, שהלכו והחריפו עד שהביאו לאשפוזה בשנת 2000.

            אין צורך להכביר מילים אודות מעמדה של חוות דעת הניתנת על ידי מומחה המתמנה בידי בית משפט. בע"א 293/88 חברת יצחק נימן להשכרה בע"מ נ' מ. רבי ואח', תק-על 90(2), 532 נקבע כי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ