אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 8060/06

פסק-דין בתיק א 8060/06

תאריך פרסום : 06/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי ירושלים
8060-06
01/07/2007
בפני השופט:
נעם סולברג

- נגד -
התובע:
בנימין בנימין
עו"ד אייל כהן
הנתבע:
מינהל מקרקעי ישראל
עו"ד רמי צביאלי
פסק-דין

כלום רשאי יהיה מינהל מקרקעי ישראל לגבות מן התובע דמי היתר עבור מימוש זכויות בנייה במקרקעין שהוא חוכר, או עבור העברתן לצד שלישי? הרשאי יהיה לגבות דמי חכירה?

1.         התובע, בן 86, רשום כיום כחוכר לדורות של חלקות 116 ו-117 בגוש 30367 במעוז ציון (להלן - המגרשים או המקרקעין או החלקות).

 בתחילה החזיק התובע בחלקות הללו ללא הסדר משפטי. בראשית שנות הששים פנה התובע למינהל מקרקעי ישראל, הוא הנתבע (להלן  - המינהל), וביקש כי יאושר לו לבנות את ביתו על המגרשים הללו.

            ביום 21.7.1964 החליטה הוועדה להקצאת מגרשים לבניה עצמית של המינהל לאשר לתובע באופן עקרוני החכרת חלקה אחת מבין השתיים הנ"ל, בתנאים של תשלום דמי השתתפות בסך 210 לירות ישראליות במזומן, וכן תשלום של דמי חכירה שנתיים. על סמך החלטה זו, נחתם ביום 23.8.1964 הסכם פיתוח בנוגע לחלקה 116, בין התובע לבין המינהל. הסכם זה נועד לאפשר לתובע להקים על המקרקעין בית מגורים בתוך תקופה קצובה, ובמהלכה הוענק לתובע מעמד של "בר רשות" בחלקה. על-פי הנאמר בו, הקמת בית המגורים בתקופה זו הינה תנאי להחכרת המקרקעין בשלב שלאחר מכן. לקראת החתימה על הסכם הפיתוח, שילם התובע תשלום חלקי חד-פעמי על חשבון דמי החכירה, בשיעור שנקבע בהחלטה הנ"ל. הדבר היה חריג בקרב תושבי מעוז ציון, אשר שילמו רובם ככולם דמי שכירות שנתיים מדי שנה.

2.         חלקה 117 הוקצתה לאחיו של התובע, בתנאים דומים. ביום 9.3.1971, לאחר שהתובע ואחיו בנו בית דו-משפחתי במרכז שתי החלקות, בהתאם להסכמי הפיתוח, נחתם בין התובע לבין המינהל הסכם חכירה לארבעים ותשע שנים בנוגע לחלקה 16. גם על-פי  הסכם זה, ייעוד המקרקעין הוא למגורים. אחיו של התובע חתם על מסמך דומה ביחס לחלקה 117. בסמוך לאחר מכן הועברו זכויות החכירה בחלקה 117 מידי אחיו של התובע אל התובע, ללא תמורה, על-פי בקשתו, ואף הן נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על-שמו של התובע.

3.         על פי תכנית מי/360ד', אשר הוחלה על המקרקעין במהלך שנות השמונים, עברו שתי החלקות איחוד וחלוקה מחדש. לאחר תכנית זו, במקום שבו עמדו שתי החלקות עומדות חמש חלקות משנה, 16א' - 16ה'. בחלקה 16א' מתגורר התובע. חלקה 16ג' הועברה ללא תמורה לשניים מילדיו של התובע, באישור המינהל, והם בנו עליה שתי יחידות דיור נוספות. יתר החלקות נותרו ריקות. לטענת התובע, כשפנה למינהל לבקש היתר לבנות בחלקות הריקות, פעם אחר פעם, על-פי תוכניות בניין העיר שבתוקף, נענה כי עליו לשלם תשלום דמי היתר, לטענתו בשיעור גבוה מאלה שנדרשים לשלם חוכרים אחרים בסביבתו.

4.         יש לציין כי בשנת 1994 הוצע לתובע על-ידי המינהל, בהצעה חריגה מטעמו, לאשר הקצאת מגרש ללא תשלום לצורך בניית שתי יחידות דיור, לשניים מילדיו של התובע. הצעה זו ניתנה בתנאי שהתובע ייתן למינהל התחייבות בלתי חוזרת כי בכך ייסתתמו טענותיו נגד המינהל. התובע בחר שלא להיענות להצעה, משום שלדעתו ממילא זכאי היה לבנות בלא תשלום, ומשום שסירב למסור למינהל התחייבות על סילוק טענותיו ותביעותיו תמורת מה שנראה היה לו מובן מאליו. לשיטתו, הצעה זו מהווה הפעלת לחץ בלתי חוקי.

5.         חלפו השנים והמגרשים נותרו בשיממונם. לעת זקנתו, פנה התובע אל המינהל באמצעות עורך דינו, בדרישה כי יוצהר שהוא ומי שיבוא בנעליו יהיו פטורים מכל תשלום למינהל, אם וכאשר יבקשו לממש את הבניה בחלקות המשנה שאינן בנויות. המינהל סירב ליתן אישור שכזה, והשיב כי "דרישותינו לתשלום דמי היתר בגין בניית יחידות דיור נוספות הינן בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ועל-פי הוראות ונוהלי מינהל מקרקעי ישראל". משלא ניתן לו מבוקשו מאת המינהל, פנה והגיש תביעתו-זו לבית המשפט, בבקשה לקבל סעד של הצהרה לפיה  "בנימין בנימין ו/או מי שבא ויבוא בנעליו יהיה פטור מכל תשלום של דמי היתר ו/או דמי חכירה ו/או דמי הסכמה למינהל מקרקעי ישראל בגין כל בקשה להעברה ו/או לבנייה בחלקות 116 ו-117 בגוש 30367 במעוז ציון".

טענות התובע

6.         התובע טוען כי לקראת תשלום דמי החכירה בשנת 1964, עובר לחתימת הסכם הפיתוח, הוסבר לו בעל-פה על-ידי סגן מנהל מחוז ירושלים במינהל דאז, מר ישראלי, כי תשלום זה הוא תשלום דמי חכירה מהוונים, והוא מהווה תשלום גם בגין הקרקע ולא רק בגין המבנה. יתר תושבי הסביבה, בניגוד אליו, שילמו רק עבור המבנה ולא עבור הקרקע, דמי-שכירות שנתיים. על-ידי תשלום דמי-החכירה המהוונים, תשלום חריג לעומת המקובל, רכש זכויות גם בקרקע. לדבריו, משמעותה של זכות זו בקרקע באה לידי ביטוי אך ורק בדבר אחד - באפשרות לבנות באותה קרקע ללא תשלום דמי היתר.

כעת טוען התובע כי הופתע לגלות שלא רק ששילם בשעתו סכום כסף נכבד אשר שאר תושבי הסביבה לא שילמו, אלא שגם עתה הוא נדרש לשלם, כדמי היתר, סכום הגבוה משיעור הסכום שנדרשים לשלם שאר תושבי הסביבה. התובע טוען אפוא גם לקיומו של הסכם בעל-פה, הפוטר אותו מתשלום דמי-היתר, וגם לקיומה של הבטחה שלטונית ברוח זו, עליה הסתמך בעת ששילם את דמי החכירה המהוונים עובר לחתימת חוזה הפיתוח.

7.         טענה נוספת בפיו של התובע נוגעת לחוזה החכירה. לטענתו, החוזה אינו כולל התייחסות לגביית דמי היתר על-ידי המינהל. הביטוי "דמי היתר" כלל אינו מופיע בחוזה. בהעדר הוראה מפורשת המתירה גבית כזו - אין היא מותרת.

8.         לחלופין טוען התובע כי הוא פטור מתשלום דמי היתר מכוחה של החלטה 849 של המינהל. על-פי החלטה זו, "כל מי שרכש ביתו מחברה משכנת באתרים שעליהם חלה החלטה זו, והמגרש שעליו בנוי ביתו ניתן לפיצול למספר מגרשי בניה, יהא זכאי לפצל מגרשו ולבנות על כל אחד מהמגרשים שנוצרו כתוצאה מהפיצול...". 

התובע טוען כי הפרשנות שמדובר דווקא במי שרכש בחברה משכנת, להוציא מי שרכש ישירות מן המינהל, הינה פרשנות אבסורדית וחסרת תום לב. לשיטתו, אין כל הצדקה לכך שישלם דמי היתר בשיעור שונה מזה שמשלמים אלו שחכרו ישירות מן החברה המשכנת, עליהם אין מחלוקת שחלה החלטה 849.

טענות המינהל

9.         המינהל, כמו התובע, מבקש להסתמך על חוזה החכירה. לטענתו, מסעיפי החוזה עולה סמכותו לגבות דמי היתר, ועל כן אין משמעות לשאלה האם אמנם הובטחו לנתבע בעל-פה, כשבע שנים לפני חתימת חוזה החכירה, דברים העומדים בניגוד לתוכן החוזה.

לעניין החלטה 849 טוען המינהל כי ההטבה הנובעת מהחלטה זו חלה אך ורק על מי שרכש את ביתו מחברה משכנת, ולא על מי שחכר ביתו ישירות מן המינהל. זוהי הבחנה מותרת, לדעת המינהל, בין מי שזכויותיו הן מתוקף הסכם חכירה עם המינהל לבין מי שזכויותיו נובעות מרכישת קרקעות מחברה משכנת.

דיון והכרעה

10.        את טענתו של התובע בדבר הבטחתו של נציג המינהל, אין בידי לקבל. מדובר בטענה בעל-פה על הבטחה שניתנה לכאורה לפני למעלה מארבעים שנה. נותן ההבטחה לא העיד בבית המשפט. התובע עצמו העיד על ההבטחה, אולם קשה להסתמך על עדותו לצורך קביעת ממצאים בנוגע להבטחה הנטענת. הוא לא ידע לומר באיזו שנה ניתנה ההבטחה, והודה כי אין בידו כל תרשומת לגביה (עמודים 1-2). יתר על כן, ההבטחה הנטענת סותרת את האמור בחוזה החכירה שנחתם מספר שנים מאוחר יותר. התובע עצמו איננו טוען כנגד תוקפו של חוזה החכירה, והוא עצמו מבקש להסתמך עליו. אמנם אין חולק על כך שסכום הכסף ששולם על-ידי התובע עובר לחתימת הסכם הפיתוח היה בשיעור גבוה מן המקובל, ואף העד אבי נאווי, המשמש כמנהל מחוזי לרישום והסדר במינהל, העיד כי אמנם יש הגיון בטענה כי התובע שילם סכום בשיעור גבוה בתחילה כדי להימנע מתשלום דמי היתר בעתיד. אולם גם עד זה עצמו הבהיר כי אין להסתמך על השערה זו, משום שהדבר סותר את הוראותיו המפורשות של החוזה. נמצא כי אין ניתן להסתמך על אותה הבטחה נטענת, לא כהסכם ולא כהבטחה שלטונית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ