אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 8041/02

פסק-דין בתיק א 8041/02

תאריך פרסום : 01/10/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום באר שבע
8041-02
13/06/2007
בפני השופט:
גדליה טהר-לב

- נגד -
התובע:
בול דיל השקעות בע"מ
עו"ד נ' דברת ואח'
הנתבע:
מנהל מקרקעי ישראל
עו"ד צ' פרנקל
פסק-דין

אקדמות מילין

1.         באמצע שנות ה - 90 (למאה הקודמת) היתה תנופת בניית בתי מלון באזור ים המלח. התובעת, חברת בול דיל השקעות בע"מ (להלן, "בול דיל" או "התובעת"), באמצעות מנהלה, מר יעקב בן חמו, התעניינה באפשרות לספק בטון לחברות הקבלניות, אשר עסקו בבניית בתי המלון, כאמור. את מהלכיה נפרט בהמשך, אך עיקרם הוא, שרכשה בול דיל מפעל לייצור בטון מובא. בנוסף, בהתאם לנוהל הקיים פנתה בול דיל למנהל מקרקעי ישראל (להלן, "המנהל" או "הנתבע") לצורך הקצאת מגרש מתאים. נחתם הסכם הרשאה בין המנהל לבינה בכל הקשור למגרש מספר 18 IV לפי תכנית מפורטת 104/03/24 (להלן, "המגרש"). מתחת למגרש נמצא צינור להובלת מים למנחת המטוסים ליד ערד, אשר היה צורך להעתיקו במסגרת פיתוח המגרש. פיתוח המגרש, כאמור, התעכב למשך

כ - 14 חודשים ועד אשר הסתיים כבר סופקו כ - 80% מצרכי הבטון של בתי המלון, הנבנים באזור ים המלח. התובעת, אשר שילמה עבור פיתוח המגרש, שהפך עבורה לאבן, שאין לה הופכין, פנתה למשרד התעשיה והמסחר (כפי שמו דאז), אשר הסכים להשיב לה את דמי הפיתוח, אשר שילמה. זאת תביעתה של בול דיל ממנהל מקרקעי ישראל להשבת התשלום, אשר שילמה מראש כדמי הרשאה על מנת שיימסר לה השימוש במגרש על פי הסכם ההרשאה.

העובדות הצריכות לענין

2.         רוב רובן של העובדות בתיק זה אינן שנויות במחלוקת. תוך ההכרעה במחלוקות העובדתיות המעטות, הריני קובע את העובדות הצריכות לענין כדלקמן: התובעת ניהלה מגעים עם החברה הכלכלית ערד, עם משרד התעשיה והמסחר ועם מנהל מקרקעי ישראל, אשר הולידו את ציפיתה שיוקצה לה מגרש, אשר ישמש לה להקמת מפעל בטון. בדצמבר 1994 התובעת רכשה מפעל בטון מוכן ממחצבות כפר גלעדי (סעיף 5 לתצהירו בעדות ראשית של מר בן חמו, מנהל התובעת). במאי 1995 המליץ משרד התעשיה והמסחר על הקצאת קרקע בערד לבול דיל לצורך הקמת מפעל בטון מובא (סעיף 4 לתצהירו בעדות ראשית של מר בן חמו). ביום 10.05.95 שילמה התובעת הוצאות פיתוח לחברת יורם גדיש בע"מ לפי הנחיית הנתבע (סעיף 6 לתצהירו בעדות ראשית של מר בן חמו, שלא נסתר בנקודה זו וראה: טופס סיכום העסקה של הנתבע, נספח א' לתצהירה בעדות ראשית של סמדר שרון מטעם המנהל). ביום 06.11.95 שילמה בול דיל לנתבע את הסך של

 56,576.95 ש"ח (לא כולל מע"מ) כדמי הרשאה לחמש שנים מראש בעבור המגרש (סעיף 7.5לתצהירו בעדות ראשית של מר בן חמו). זאת  בהקשר של הסכם ההרשאה, נספח ב' לתצהירה בעדות ראשית של הגב' סמדר שרון, עליו חתמו התובעת והנתבע ביום 08.11.95 (להלן, "הסכם ההרשאה"). הסכם ההרשאה מסדיר את שימושו של בול דיל  במגרש מיום 25.10.95 עד יום 24.10.00. עובר לחתימת הסכם ההרשאה קיבל הנתבע דו"ח פיקוח מעודכן ליום הקצאת המגרש, לפיו המגרש היה ריק (עמ' 8 שורה 28 עד עמ' 9 שורה 2 לפרטיכל). מתחת למגרש היה מונח כל העת צינור מים בקוטר 20 צול עד אשר הועתק מן המקום במהלך עבודות הפיתוח (ראה: סעיף 8 לתצהירו בעדות ראשית של מר בן חמו). בלעדי עבודות הפיתוח לא ניתן היה להקים את מפעל הבטון. גישתו של הנתבע לצינור מתאפיינת בדברי הגב' סמדר שרון, שהמנהל (לשיטתה) אחראי על פני השטח (עמ' 9 שורה 4 לפרטיכל). מר בן חמו ידע על קיום הצינור בטרם חתם על הסכם ההרשאה בשם התובעת (עמ' 3 שורות 1-2 לפרטיכל). בכל זאת הוא חתם על הסכם ההרשאה נוכח דברי מנהל החברה הכלכלית ערד, שתוך חודש ימים המגרש יהיה מוכן לעבודה (עמ' 3 שורות 1-2 לפרטיכל). בסופו של יום התעכב ביצוע עבודות הפיתוח במגרש וביניהן העתקת צינור המים. עבודות הפיתוח הסתיימו בדצמבר 1996, כלומר באיחור של 14 חודשים (סעיף 8 לתצהירו בעדות ראשית של מר בן חמו). עד אז כבר סופק החלק הארי של הבטון לבתי המלון, שנבנו, על ידי מתחריה של התובעת. ביום 11.03.97 כתב מר בן חמו בשם בול דיל מכתב למנהל מקרקעי ישראל, שנמסר לפקידה שוש ישראל ז"ל על ידי מר אברהם אמויאל (המכתב, נספח ה' לתצהירו בעדות ראשית של מר בן חמו ייקרא להלן "המכתב"). האמנתי, שהמכתב אכן נמסר לנתבע על אף שאין לו זכר בתיק המנהל. אמנם, העידה הגב' סמדר שרון, שאף בתכתובת של בול דיל למנהל אין איזכור של המכתב הנ"ל עד לאותו המכתב, שכתבה בול דיל ביום 18.10.01 (נספח י' לתצהירה בעדות ראשית של הגב' שרון) (עמ' 7 שורות 17-21 לפרטיכל). אולם, ידוע לנו רק על מכתב אחד (לקוני יש לומר) מיום 15.6.97, שקדם למכתב מיום 18.10.01, בו כן אוזכר המכתב (מיום 11.03.97). לא ראיתי בהעדר האיזכור של המכתב (מיום 11.3.97) במכתב הלקוני מיום 15.06.07 דבר, שיש בו כדי ללמד, שהמכתב (מיום 11.03.97) הוא פרי המצאה מאוחרת. לפי התרשמותי, מר בן יעקב העיד בכנות רבה ואף לא הסתיר, שאילו בסופו של יום הוקצה  המגרש לצמיתות, הוא היה מוחל על תביעה זו (עמ' 4 שורות 28-30 ועמ' 5 שורות 1-2 לפרטיכל). האמנתי לו, שהוא מסר את המכתב (מיום 11.03.97) למר אברהם אמויאל למען ימסרנו למנהל מקרקעי ישראל, ולמר אמויאל, שהוא מסר את המעטפה, שקיבל ממר בן יעקב לגב' שוש ישראל ז"ל במנהל. בעקבות פנייתה של התובעת ביום 06.08.01 השיבה לה משרד התעשיה והמסחר את דמי הפיתוח, אשר שילמה (נספח ו' לתצהירו בעדות ראשית של מר בן חמו). לעומת זאת, הנתבע במכתבו מיום 01.11.01 (נספח ז' לתצהירה של הגב' סמדר שרון) סרב להשיב לבול דיל את דמי ההרשאה, אשר שילמה מראש עבור השימוש במגרש. מכאן התביעה שלפנינו להשבת דמי ההרשאה.

טענות בול דיל

3.         טענותיה המשפטיות של בול דיל מבוססות על חוק החוזם (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן, "חוק החוזים") ועל חוק המכר, תשכ"ח - 1968 (להלן, "חוק המכר"). נביא עתה את טענות התובעת לפי סדרן בסיכומיה.

 לטענת בול דיל, היא הסתמכה על מצג הנתבע עובר לחתימת הסכם ההרשאה, כאשר היה זה מחובתו  של המנהל ליידעה, שיש מניעה למימוש השימוש במגרש (סעיף 15 לסיכומי התובעת). ואולם, הנתבע לא יידע את התובעת עובר לחתימת ההסכם הנ"ל, שייתכנו עיכובים בביצוע עבודות הפיתוח במגרש. עוד טענה התובעת, שמשתיקת המנהל עובר לחתימת הסכם ההרשאה ניתן היה להבין, שלא יהיו עיכובים בפיתוח המגרש (סעיף 16 לסיכומי התובעת).

עוד טענות מטעם התובעת הן, בין היתר, שקיימת אי-התאמה יסודית בין המוסכם לבין הנעשה בפועל. זאת, כי סוכם, שיימסר מגרש, בו ניתן יהיה לבצע את עבודות הפיתוח באופן מיידי (סעיף 17 לסיכומי התובעת). בנוסף, נטען, שיש אי-התאמה במסירת מגרש, שאינו תואם את המטרה המיוחדת, העולה מהסכם ההרשאה, קרי הקמת מפעל בטון (סעיף 17.1 לסיכומי התובעת). עוד נטען, שאין לראות במסירת המגרש במצבו הנתון בעת חתימת הסכם ההרשאה מסירת הנכס בהתאם להסכם הנ"ל, ולכן, היה הנתבע מחוייב בדין למוסרו תוך זמן סביר לאחר חתימת הסכם ההרשאה. ואולם, לפי הטענה, מסירת המגרש בהתאם להסכם הנ"ל כעבור 14 חודשים אינה מהווה מסירת המגרש תוך  זמן סביר (סעיף 17.3 לסיכומי התובעת).

לפי התובעת, גם אם הנתבע לא גילה לתובע את אי ההתאמה במגרש מתוך רשלנות , הרי הנתבע הפר את חובתו על פי חוק המכר (סעיף 17.4 לסיכומי התובעת).

עוד נטען בסיכומי התובעת, שחובת תום הלב במשא ומתן דורשת את הגילוי של עובדות, שהצד שכנגד יכול לגלות בעצמו. לפי הטענה, הנתבע, שידע, שייתכנו עיכובים בפיתוח המגרש, או שיכול היה לדעת זאת תוך בירור קצר עם הקבלן המפתח מטעמו,  הפר את חובת תום הלב (סעיף 18 לסיכומי התובעת).

טענה נוספת בפי התובעת היא, שהיא פעלה להקטנת נזקיה, כשפנתה במכתב (מיום 11.3.97) וביקשה מן המנהל לשנות את יעוד הקרקע. ברם, למכתב לא השיב המנהל כל תשובה (סעיף 22 לסיכומי התובעת). בנוסף, נטען, שיש בהשבת דמי הפיתוח (על ידי משרד התעשיה והמסחר - ג'ט"ל) הודאת בעל דין, המחייבת את הנתבע עצמו. מכאן, כך נטען, החובה להשיב גם את דמי ההרשאה, אשר בול דיל שילמה (סעיף 23 לסיכומי התובעת).

לבסוף, נטען, שאין לפנינו טעות בכדאיות העסקה (אשר, כידוע, אינה נחשבת טעות, הפוגם במפגש הרצונות, שיוצר את החוזה (ג'ט"ל). זאת, כי, לפי הטענה, המבחן לזיהוי טעות בכדאיות העסקה קשור בזמן כריתת החוזה. לפי התובעת, רק אם בדיעבד הסתבר, שבעת כריתת החוזה לא היתה העסקה כדאית, ניתן לסווג את הטעות כטעות בכדאיות העסקה. מה שאין כן, לפי הנטען, במקרה דידן (סעיף 24 לסיכומי התובעת).

טענות המנהל

4.         טענותיו המשפטיות של המנהל מבוססות על חוק החוזים, חוק המכר וחוק החוזים

(תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 (להלן, "חוק החוזים תרופות)". לפניכם טענות

הנתבע, לפי סדר העלתן בסיכומיו.

לשיטת הנתבע, מלכתחילה מטרת בול דיל היתה לקבל את המגרש לצמיתות לצרכי

השכרה ולא למען ההחזקה בו למשך חמש שנים לשם הקמת מפעל בטון. נטען, שרק

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ