אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 789/99

פסק-דין בתיק א 789/99

תאריך פרסום : 31/07/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי חיפה
789-99
07/12/2006
בפני השופט:
[בדימוס] ר. ג'רג'ורה

- נגד -
התובע:
אסף עיטם
עו"ד פאוזי אליאס חזאן ואח'
הנתבע:
"מנורה" - חברה לביטוח בע"מ
עו"ד ליפא ליאור ואח'
פסק-דין

התאונות והתביעות

1.      התובע, יליד 27.9.1978, נפגע בשתי תאונות דרכים, כהגדרתן ב חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 להלן: "החוק", והגיש תביעה זו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה משתיהן: 

התאונה הראשונה אירעה ביום 25.5.1997 בשעה 17:00 או בסמוך לה, עת נהג התובע בקטנוע מס' רישוי 3509701, להלן: "הקטנוע". בהגיעו לרח' פרץ בהרצליה, התנגש ברכב אחר ונחבל בחלקי גופו. להלן: " התאונה הראשונה".

התאונה השניה, והיא העיקר, אירעה ביום 15.9.1997, סמוך לשעה 19:30, עת נהג התובע בקטנוע. בהגיעו לרחוב אז"ר ברמת השרון, הוא התהפך עם הקטנוע ונפגע בכל חלקי גופו, להלן: "התאונה".

בכתב התביעה טען התובע כדלקמן:

כתוצאה מהתאונה הראשונה הובהל התובע לבית החולים " מאיר" שם נבדק ואובחן, על פי הנטען בכתב התביעה, כי הוא סובל מחבלות ומכות יבשות בגופו, רגישות במימוש כתף וגב, טופל ושוחרר עם המלצה למנוחה והמשך מעקב רפואי, כפי שהדבר עולה מתעודת חדר המיון - ת/2. יש לציין כי כתב היד בתעודה אינו קריא ובקושי הצלחתי לפענח את מה שציטטתי כאן.

בעקבות התאונה הובהל התובע לבית החולים "רבין", כשהוא ער אך מבולבל עם אמנזיה לאירוע וחוסר התמצאות, ואושפז עד ליום 30.9.97.  מצבו הרפואי התדרדר ואובחן שהוא סובל משפשופים בפנים, נפיחות בגולגולת פריטלית משמאל, שפשוף וקונטוזיה בבית החזה מימין. בצילומי עמוד שדרה צווארי אובחן שבר של החוליה הצווארית 2 C עם דיסלוקציה, ואילו CT המוח גילה כי התובע סובל מדימום תת עכבישי, קונטוזיה פרונטלית תוך חדרי בחדר ליטראלי מימין.  צילום החזה גילה תסמין דו צדדי בחזה.

ביום 16.9.1997 בוצע בתובע ניתוח קיבוע עם , Halo (מכשיר קיבוע חיצוני של ברזל כמו כלוב של ציפורים) כאשר במהלך האשפוז אובחן כי הוא סובל מאי שקט וחוסר תקשורת, הוא קיבל טיפול אנטיביוטי והיה מונשם ורק ביום 23.9.1997 החל לנשום באופן ספונטני ושוחרר ביום 30.9.97 עם קיבוע   Haloללא חוסר מוטורי אך עדיין סובל מאי שקט ואטיות כללית, עם המלצה להמשך טיפול שיקומי, ביצוע CT מוח, הידוק הפינים וביקורת מרפאה אורטופדית לאחר השחרור מבית החולים "לוינשטיין", כפי שעולה מסיכום המחלה מ" מרכז רפואי - רבין - קמפוס בילינסון - המחלקה לנוירוכירורגיה" מיום 30.9.97 - ת/3.

התובע המשיך את הטיפול הרפואי במסגרת " אשפוז יום" בבית " לוינשטיין" מיום 12.10.97, עד יום 3.11.1997 עם המלצה להמשך טיפול Halo   והמשך מעקב רפואי כפי שעולה מ ת/4. לאחר מכן המשיך התובע במעקב רפואי במסגרת בית החולים " ביילינסון" ובית החולים " לוינשטיין" וכן במסגרת "בית החולים לרפואה משלימה", מעבר למעקב הרפואי במסגרת קופת החולים.

השאלות שבמחלוקת

2.      למעשה אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות ביחס לשתי התאונות וכי התובע היה בטיפול רפואי כפי שפורט לעיל, ובלשונו של ב"כ הנתבעת בעמ' 19 ש' 15 "אני מסכים, לאחר ששוחרר התובע מבית החולים לוינשטיין הוא קיבל טיפול אצל רופאים כפי שהתובע גם העיד". השאלות שבמחלוקת הן: אחוזי הנכות הרפואית והתפקודית מצד אחד, שנשארו לתובע בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה, וגובה הפיצוי המגיע בעקבות שתי התאונות ובעיקר בעקבות התאונה, מצד שני.

          ב"כ התובע התייחס בסיכומיו "מטעמי זהירות", לטענה אפשרית שעשוי ב"כ הנתבעת להעלות - היות התאונה גם תאונת עבודה. עיינתי בכתב הגנה ובסיכומי ב"כ הנתבעת ולא מצאתי שום טענה בעניין זה. לדעתי אין מחלוקת  כי התאונה היא תאונת דרכים שאינה תאונת עבודה ועל כן אתעלם מטענתו זו של ב"כ התובע.

נעשו מאמצים להביא את הצדדים לפשרה, אך לצערי ללא הצלחה. שמעתי את הראיות, הוצגו מסמכים והוגשו סיכומים בכתב. אנתח להלן את טענות ב"כ הצדדים לאור חומר הראיות שבפני. ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם צויין אחרת.

בית המשפט מינה שני מומחים לבדוק את התובע ולקבוע את מצבו הרפואי לרבות הקשר הסיבתי בין מצב זה והתאונה: האחד ד"ר גורדון בתחום האורטופדי, והשני פרופ' בנטל בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי.

חוות הדעת בתחום האורטופדי

3.      בחוות דעתו - ח/1 מיום 29.6.01, ציין ד"ר גורדון, בפרק "פרשת המקרה" כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה, הובהל התובע לבית החולים "מאיר" וממנו לבית החולים "בילינסון" שם אובחן כי נגרמו לו חבלות בראש ומבחינה אורטופדית חבלה בצוואר ( C2 Fracture Dislocation). בבית החולים "בילינסון" אושפז במחלקה הנוירולוגית וטופל, מבחינה אורטופדית, ע"י קיבוע חיצוני במכשיר Halo. לאחר שחרורו מבית החולים בילינסון המשיך בטיפול ובשיקום בבית לוינשטיין לאחר מכן במרפאות חוץ של בית החולים בילינסון. ביום 27.11.97 הוסר מכשיר ה- Haloובמקומו היה קיבוע בצווארון פלסטי וקיבל טיפול בפיזיוטרפיה. ד"ר גורדון הוסיף וציין בפרק זה כי "כעת - ביום כתיבת חוות הדעת - לא מקבל טיפול אורטופדי. בפרק " סיכום ומסקנות" בחוות דעתו, קבע ד"ר גורדון, כי כתוצאה מהתאונה נגרם לו, מבחינה אורטופדית, שבר עם תזוזה בחוליה 2 C. עוד ציין ד"ר גורדון בפרק זה, כי "כיום עברו כ -3 שנים מהתאונה ומצבו של התובע יציב: "השבר התרפא בלי תזוזה ניכרת אך עם הגבלה מינימלית בתנועות של עמוד השדרה הצווארי". ד"ר גורדון שלל כל השפעה של התאונה הראשונה על התובע ומסקנתו היא כי "קיים קשר סיבתי ברור  בין התאונה הנדונה ובין מצבו הרפואי של הנפגע". ד"ר גורדון שלל גם כל קשר בין התאונה לכאבי הגב התחתון.  בהתייחסו לפגיעות הפלסטיות קבע ד"ר גורדון כי הצלקות בקרקפת ובמצח הן: "קטנות, עדינות, הגלידו נאות, לא מכאיבות ולא מכערות". בסיכום קבע ד"ר גורדון את הנכויות הבאות: בגין מצב לאחר שבר בחוליה 2 C שהתרפא בלי תזוזה ניכרת, לפי סעיף 37 (8) (א) - 5%, בגין הגבלה מינימלית בתנועות עמוד שדרה צווארי בקרבת חוליה זו, מותאם למחציתו של תקנה 37 (5) (א) - 5%, ואילו בגין צלקות שטחיות בהתאם לתקנה 75 (2) (א) - לא נשארה נכות. סה"כ נכותו הצמיתה מהתאונה הנדונה לעיל היא - 9.75%, בהתאם ל תקנות הביטול הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז-1957, להלן: " התקנות".

          ד"ר גורדון נחקר אודות חוות דעתו בישיבה מיום 10.6.04 - מע' 64 עד 72. חקירתו ע"י ב"כ הנתבעת התמקדה במסקנות שנתבקש להגיע אליהן לאחר שצפה במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט בהקלטה בת 10 דקות, נ/10, להלן :"הקלטת", בה הוסרט התובע ביום 9.12.02. ד"ר גורדון ציין כי בקלטת " רואים שיפור בתנועות הסיבוב שמאלה לעומת בדיקתו", ובתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת באם אותו שיפור בסיבוב שמאלה ללא הגבלה צריך להעניק לו במקום 5% נכות רק בשיעור 3%, השיב המומחה בחיוב. ב"כ הנתבעת מבקש לקבל את מסקנתו של ד"ר גורדון ולהפחית את שיעור הנכות הרפואית בתחום האורטופדי לשיעור של 8% לצמיתות כ"נכות חסרת משמעות" - ס' 13 לסיכומיו.

מטעם הנתבעת העיד גם מר אלון לוי, להלן: " החוקר", אשר צילם את התובע והגיש תצהיר - ת/7, בו ציין כי הוא עקב אחרי התובע החל מהשעה שיצא מהבית, בשעה 08:20 עד סוף היום, במשך כ -8 שעות. החוקר נחקר בחקירה נגדית על התצהיר שהגיש כעדות ראשית - נ/7. ב"כ הנתבעת מבקש לקבל את תצהירו ולהאמין לדבריו הן בתצהיר והן בחקירתו הנגדית. ב"כ התובע סבור כי תשובותיו של החוקר בחקירתו הנגדית מתחמקות, ולכן אין לסמוך על דבריו בעניין זה.

ב"כ התובע חולק על מסקנה זו מאחר ולטענתו, היא לוקה במספר פגמים, מה גם שד"ר גורדון אישר בתשובותיו לב"כ התובע, כי " יתכן כי השיפור" היה על רקע מצב חירום כשהתובע גילה פריצה ברכב שלו ומהתנהגות זו, בנסיבות אלה, לא ניתן להסיק מסקנה לגבי שיפור בתנועות. ממשיך ב"כ התובע וטוען כי ד"ר גורדון אמר בחקירתו ע"י ב"כ הנתבעת, כי הוא ציין בחוות דעתו שש תנועות בשלושה מישורים, כיפוף קדימה ואחורה, שמסקנותיו לגביהן הן בקלטת והן בחוות הדעת, זהות. סיבוב ימינה או שמאלה כשבחוות דעתו הסיבוב שמאלה היה עם הגבלה קלה, שלא נצפתה בקלטת, והטיה ימינה או שמאלה שהינו " רוב המגבלה". הגבלה אחרונה זו אובחנה בעת הבדיקה לקראת הכנת חוות הדעת ואילו בקלטת לא נמצאה, לדברי ד"ר גורדון בעמ' 64 החל מ - ש' 28.  ממשיך ב"כ התובע וטוען כי מסקנתו של ד"ר גורדון לגבי ההפחתה בשיעור הנכות הסתמכה על העובדה כי לאחר שצפה בקלטת ראה שאין יותר מגבלה בסיבוב שמאלה. עם זאת, ד"ר גורדון אישר כי הגבלה בתנועות הינה דבר סובייקטיבי שכל רופא יכול להגיע למסקנה אחרת לגביה, ובלשונו בע' 69 ש' 28:"כל רופא יכול לפרש זאת איך שהוא רוצה". המשיך ד"ר גורדון וקבע באותו עמוד בש' 31 כי: " אם נניח שחלק מהגבלה כלשהיא, ואני מדבר תאורטית, היא בגלל כאבים במקום מסוים, במידה וקורה משהו יוצא דופן ובן אדם לרגע שוכח מהכאבים יכול להיות שהוא יעשה משהו יוצא דופן ולאחר מכן יחזור למצבו הרגיל. מה היה פה, איני יכול לענות." מסיק ב"כ התובע מדברים אלה כי קביעתו של ד"ר גורדון איננה וודאית ועל כן הוא אינו יודע מה היה המצב. בהמשך בע' 70 ש' 1 כשנשאל ד"ר גורדון ע"י ב"כ התובע כי בעת שצולם הסרט התובע גילה כי רכבו נפרץ והאם יכול להיות שהתובע התאמץ קצת יותר, השיב, בש' 20-32 ובהמשך בע' 71 ש' 1-6: "אכן בזמן איזה שהוא מצב יוצא דופן אדם יכול לעשות את זאת ברגע אבל לא לאורך זמן ממושך". מכל מקום, ממשיך ב"כ התובע וטוען, כי ד"ר גורדון העיד, בע' 65 ש' 1-3, כי: " חסר לי בקלטת שרציתי לראות הטיות לצדדים שלמעשה היה רוב המגבלה ולזה היה משקל בקביעת דרגת הנכות, ולצערי הוא לא הציג את המישור הזה... כך שאני לא יכול כעת לסטות ממה שכתבתי." מסכם ב"כ התובע וטוען כי חרף נסיון ב"כ הנתבעת להמעיט בחשיבות ביצוע פעולת ההטיה כמגבלה שאינה יכולה להפריע לאדם העוסק בעבודה רוחנית ולא פיזית, הרי ד"ר גורדון ציין מפורשות בחקירתו הנגדית כי איננו יכול לשלול באופן אבסולוטי כי אדם העובד עבודה משרדית, אינו משתמש בפעולת הטית הראש.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ