אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 760590/04

פסק-דין בתיק א 760590/04

תאריך פרסום : 09/11/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
760590-04
20/07/2008
בפני השופט:
עודד מאור

- נגד -
התובע:
עיריית רמת-גן
עו"ד אן ברלוביץ
הנתבע:
הולצמן יחזקאל
פסק-דין

1.      כנגד הנתבע הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום הסכום של 86,791.90 ש"ח וזאת בגין חובות ארנונה ומים בגין הנכס ברחוב רננים 3, רמת גן (להלן: " הנכס").

2.      הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, שנדונה לפני כבוד השופט פרוסט, ולאחר שניתנה החלטתה ביום 26.1.05 לפיה תנתן לנתבע רשות להתגונן בפוןף להפקדת הסכום של 40,000 ש"ח, הגם שלטעמה של כבוד השופטת פרוסט המדובר בהגנה דחוקה.

3.      כאמור, הוגשה תביעה לתשלום חוב ארנונה ומים, ובמסגרת דיון שהתקיים בפני כב' השופטת פרוסט, נקבע שהתובעת תפרט את החוב נשוא התובענה, לרבות מבנהו, סוגי החוב, הריביות וההצמדות, ותפרט במידת האפשר את הסכומים בהם זוכה חשבונו של הנתבע, אם זוכה, בעקבות ערר שהגיש, כולל ריבית והצמדות.

הודעה מתאימה הוגשה ביום 12.9.05, ממנה ניתן ללמוד שחובו של הנתבע מחולק לשנים 1997-2004, וכולל זיכויים בשנת 2000 (לרבות פירוט אופן חישוב הזיכוי) וכן חישוב הריביות ואופן חישוב השומה, בהתאם לגודל הנכס.

4.      במסגרת בקשת רשות להתגונן, שהפכה ברבות הימים לכתב הגנה, העלה הנתבע את הטענות המרכזיות, כדלהלן: המדובר בחוב מורכב, כתוצאה מהערכות שגויות וחישובים בלתי ראויים של התובעת; התובעת לא ביקשה להכנס לנכס ולא נכנסה אליו כדי למדוד אותו; החשבונות שנשלחו אליו אינם כוללים זיכויים שהיו אמורים להכלל והיה בהם כדי להקטין את החוב; והתובעת חסמה את דרכו לוועדות הערר.

5.      אלו למעשה טענות ההגנה המרכזיות של הנתבע כנגד התביעה נשוא תיק זה. יש לבחון, אם כן - לאחר שנשמעו הראיות בתיק, והצדדים סיכומו את טענותיהם בכתב, האם עמדה התובעת בנטל להוכיח את התביעה, והאם יש בטענות ההגנה כדי להדוף אותה.

6.      כבר בראשית הדברים יצויין שהנתבע, שלא היה מיוצג, הכביד על ניהול ההליך, על ידי הגשת בקשות רבות, דחיית דיונים, והגשת מסמכים רבים, שלרובם אין רלוונטיות לתביעה נשוא תיק זה - כך למשל, תצהיר עדות ראשית מטעמו משתרע על פני כ- 30 עמוד, הכולל למעלה מ- 20 פרקים, והכוללים למעלה מ-100 נספחים - אולם משבחר הנתבע לנהל את ענייניו ללא יצוג של עורך דין (בסעיף יא לתצהיר עדות ראשית מרחיב הנתבע לעניין זה), אין לבית המשפט אלא לקבל את המצב כפי שהוא.

7.      טוענת התובעת כי אל לו לבית המשפט להזקק לטענות ההגנה לאור הוראות חוק הערר: טוענת התובעת כי כל הטענות לעניין סיווג הנכס וגודלו נדונו במסגרת השגות ועררים אותם הגיש הנתבע. טענות אלה נדחו והנתבע לא פנה לביהמ"ש לעניינים מנהליים לערעור.

טענתה של התובעת היא שהסמכות להכריע במחלוקת בין הנתבע לתובעת, בכל הקשור לעניינים הקבועים בסעיף 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו 1976 (להלן: " חוק הערר"), שהינם במהותם עניינים עובדתיים וטכניים, היא של מנהל הארנונה, כאשר על החלטתו ניתן לערער לפני ועדת ערר, שעליה ניתן לערער לפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים, ומשטענות הנתבע כלולות בסעיף 3 (א) (2) לחוק הערר, הרי אין מקום לטענות אלה לפני בית משפט זה.

8.      אמנם, העמדה העקרונית -מסורתית של הפסיקה שדנה בחוק הערר הייתה כי " טענות, אשר ניתן להעלות בהשגה, אין לעוררן בהתגוננות מפני תביעת העירייה לתשלום הארנונה. אחרת תימצא מסוכלת מטרת החוק לקבוע דרך מסוימת להשיג על החלטות העירייה בנוגע לחיוב בארנונה" ( ע"א 739/89 מיכקשוילי נ' עיריית תל - אביב - יפו , מה (3) 769), אולם, ב-ע "א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו (2) 773 אומר בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

נמצא כי משנת 1994 ואילך דרך הגנתו של מי שחויב בתשלום ארנונה אינה נחסמת לחלוטין בשל כך שלא הגיש השגה. מי שחויב בתשלום ארנונה ולא השיג תוך המועד הקבוע, רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית - המשפט, להעלות טענה שהיה ניתן להעלותה בהשגה. פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול - דעתו של בית - המשפט. כאשר מועלית בפניו טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול אם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטייה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים - מקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה המצריכות לעתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות. דברים ברוח זו נפסקו בפרשת ע"א 6971/93 עיריית רמת - גן נ' קרשין [4], הגם שלא נכללה בו התייחסות מפורשת לסעיף 3(ג). וכך אומר בית - המשפט, מפי חברתי השופטת שטרסברג -כהן :

"הייתי מוסיפה ואומרת, כי גם כאשר פתוחה בפני נישום דרך ההשגה, יש שלא תיסגר בפניו דרך הפנייה לבית המשפט. לבית המשפט נתונה הסמכות לדון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשיגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת. לא בהכרח מוציאה דרך ההשגה את האפשרות לפנות לבית - משפט, במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת, כפי המקרה שלפנינו..." (שם, בעמ' 481).  

ראה גם רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ [5].

12.      שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם מידת מודעותו של האזרח להליכי ההשגה המינהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שייגרמו לאזרח מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות. יצוין כי בתיקון החוק משנת 1994 התווסף גם סעיף 7א לחוק הערר, ולפיו "בהודעת תשלום על ארנונה כללית תפרט הרשות המקומית את הזכויות והמועדים להשגה ולערר האמורים בחוק זה". הימנעות הרשות מקיום דרישה זו תצדיק, ככלל, מתן רשות לנישום להעלות טענות בבית -המשפט."

9.      משכך, ומאחר וכב' השופטת פרוסט נתנה רשות להגן, מבלי שבהחלטתה קיימת התייחסות לכך, הרי יש מקום בשלב זה לבחון, על אף הוראות חוק הערר, את טענות הנתבע לגופן ולבחון האם יש בהן כדי להוות הגנה כנגד התביעה.

10.  טענותיו של הנתבע באשר לסכומי החוב: בבקשת רשות להתגונן טען כלפי סכום החוב וכלפי היעדר פירוט מספיק בתדפיסים שנמסרו לו, אולם לאור  הודעת התובעת לתיק בית המשפט מיום 12.9.05 ופירוט החוב כפי שהובא בתצהיר עדות ראשית מטעם מר דוד מזרחי מטעמה של התובעת, ולאור הוראות סעיף 318 לפקודת העיריות (נוסח חדש), הרי התקבלו פנקסי התובעת כראיה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומה ועל תוקפן.

במקרה דנן, נטען ע"י מר דוד מזרחי, ועדותו הייתה מהימנה בעיניי, שהתובעת השקיעה שעות עבודה רבות לצורך מתן הסבר מעמיק לנתבע לגבי החשבונות. מר מזרחי העיד שישב עם הנתבע שלוש פעמים, לפחות ישיבה של שעתיים, וגם אחר הצהריים, ונתן לנתבע חישובים של העירייה.

גרסתו זו כאמור הייתה מהימנה בעיניי ולא נסתרה כלל במסגרת חקירה נגדית.

עוד עולה שהתובעת זיכתה את חשבונו של הנתבע באופן רטרואקטיבי בהתאם להחלטת ועדת הערר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ