אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 7489/05

פסק-דין בתיק א 7489/05

תאריך פרסום : 08/02/2009 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי ירושלים
7489-05
22/05/2008
בפני השופט:
נעם סולברג

- נגד -
התובע:
1. חיים גת
2. נטע גת
3. רוני טוטנאור
4. איריס טוטנאור
5. מינדל גרטרוד
6. רעיה מאיר

עו"ד צבי הדרי
הנתבע:
1. רפאל שחר
2. דבורה שחר
3. לשכת רישום המקרקעין בירושלים

עו"ד יוסף בן דור
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
פסק-דין

בעמק יפה, בין כרמים ושדות,

עומד מגדל בן חמש קומות.

ובמגדל גרים עד היום,

שכנים טובים, חיי שלום.

     לאה גולדברג, דירה להשכיר, ירושלים, תשל"ט

1.         הנתבעים מונעים משכניהם, התובעים, מלעבור בחצרם, בדרך שבה - לטענת התובעים - נהגו לעבור מימים ימימה. התובעים טוענים כי יש להם זיקת הנאה מכח שנים, שתוכנה הוא זכות מעבר, והם מבקשים שזכותם תהא רשומה במרשם המקרקעין.

2 .        חמש דירות יש בבית המשותף שברחוב שחר 16 בשכונת בית-הכרם בירושלים. זהו בניין מדורג, והוא בנוי על המורד המשתפל מרחוב שחר לכיוון מזרח, לעבר כביש בגין. לאורך צדו הצפוני של הבניין ישנו שביל, מעבר. דרכו עושים הדיירים את דרכם אל דירותיהם. בחלקו הוא שביל ישר, ובחלקו - גרמי מדרגות. בתחתיתו מוצב שער, שבעדו ניתן לצאת ולבוא אל השטח הפתוח שממזרח לשכונה.

בימים עברו היה השטח הפתוח הזה שדה בור. עם השנים נכבשו בו כמה שבילים, מהילוכם של עוברים ושבים, מטלפיהן של חיות-בר, ומצמיגי גלגליהם של ג'יפים. תושבי שכונת בית הכרם היו פוסעים בשבילים הללו, מי אל גבעת רם, מקום משכנם של האוניברסיטה העברית ובית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה, ומי סתם-כך, לטיול או למשחק. באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת החלו העבודות לסלילתו של כביש בגין. לא רק כביש נסלל אז, רב-מסלולים ורחב ידיים. מתכנניו שקדו גם על טיפוח סביבותיו של הכביש, ובנו גן ציבורי בשטח שבינו לבין השכונה. עצים ניטעו שם, שבילים נסללו, מדשאות נשתלו, הוצבו ספסלים ומתקני שעשועים לילדים, וכיום משמש המקום את תושבי שכונת בית הכרם לנופש ולמרגוע.

טבעו של גן ציבורי נאה ומטופח למשוך אליו את הבריות. ומכיוון שכזה הוא הגן הציבורי דנן, מבקשים גם דיירי בניין המריבה לטייל בו תדיר. מה היה קודם שנבנה הגן, ועד כמה עשו דיירי הבניין שימוש במעבר היורד מן הבניין לכיוון מזרח - על כך עוד ידובר, כי הצדדים חלוקים ביניהם. אולם מעת שנבנה הגן, גדל חפצם של דיירי הבניין במעבר, כדי לילך בו אל הגן הציבורי וממנו. ההליכה במעבר חוסכת מהם ומילדיהם את ההליכה בעיבורה של השכונה, את חציית הכבישים ומגרשי החניה. היא עשויה גם לקצר את הדרך אל הגן.

3.         הנתבעים מתגוררים בתחתונה שבין חמש הדירות שבבניין. מטעמים שונים, חלקם נעוצים אולי בהגברת השימוש במעבר, וחלקם, כך נדמה, בסכסוכים אחרים שהיו בינם לבין שאר דיירי הבניין, לא ראו עוד הנתבעים בעין יפה את השימוש שעושים דיירי הבניין במעבר. כדרכו של עולם, כשחדלים יחסי השכנות להתנהל על מי מנוחות, באה שעתן של זכויות שבדין. הנתבעים החלו לתהות ולחקור על טיבן של הזכויות במעבר. התברר להם כי המעבר, על-פי הרישום בטאבו, בתוך חצרם-שלהם הוא נמצא. חלקה שמוצמדת לדירתם, על-פי התשריט של הבית המשותף, כוללת גם את המעבר.

            ומשנתברר הדבר לנתבעים, מיהרו ושלחו לכלל דיירי הבניין מכתב, ביום 25.11.05, וכתבו לאמר: "החל מתאריך מכתבי זה הינכם מתבקשים שלא לעשות שמוש בשביל אשר הינו רכושנו הפרטי. כפי שכתבתי לכם בעבר אנו מתכוונים בימים הקרובים להתקין שער בכניסה לחלקה הפרטית שלנו, דהיינו בתחתית גרם המדרגות, וכן לתקן ולהחליף את המנעול בשער היציאה לגן הציבורי". אמרו; ועשו. את דלת השער היוצא לגן הגיפו, את המנעול - החליפו, ושער חדש, בכניסה לחלקתם - הוסיפו. 

4.         התובעים, דיירי הבניין, לא עמדו מנגד. אף הם מיהרו, והגישו את תביעתם לבית המשפט. בתחילה, הייתה בקשתם כפולה: ראשית, לקבוע כי הרישום המכליל את המעבר בתוך השטח המוצמד לדירת הנתבעים - בטעות יסודו, ולבטלו. שנית, לחלופין, לקבוע כי קמה להם זיקת הנאה של זכות מעבר, מכוח השנים שבהן עשו שימוש במעבר. ולפי שהסעד העיקרי שביקשו התובעים היה תיקון התשריט, נעניתי ביום 4.6.06 (לאחר שניסיון הגישור לא צלח) לבקשת הנתבעים להעביר את התובענה לדיון בפני המפקח על רישום המקרקעין. אולם אז ביקשו התובעים לבטל את הסעד העיקרי, ולהותיר רק את בקשתם לרישום זיקת הנאה. לפיכך, ביום 30.1.07, החזיר כבוד המפקח את התיק לדיון לפניי, כשהמבוקש הוא הסעד האחרון לבדו, וכן השבת המצב לקדמותו, קרי, סילוקו של השער הנוסף שהותקן.

            היטב חרה לי על שלא ניתן היה להביא את הסכסוך לידי גמר בדרכי שלום. בתחילה נשלחו הצדדים לגישור, אולם, כאמור, הגישור לא צלח. לאחר מכן ניסיתי אף אני, כפי כוחי, להביא את הצדדים לידי פשרה. הצעתי להם פעם ופעמיים דרכים לפתרון המחלוקת, אולם גם ניסיונותיי-שלי עלו בתוהו. ובאין פשרה, ייקוב הדין את ההר. הצדדים העידו את עדיהם, צירפו תצלומים וחוות דעת, באי-כוחם המלומדים הגישו את סיכומי טענותיהם, ובאה העת ליתן את פסק הדין.

5.         התובעים טוענים, כאמור, לקיומה של זיקת הנאה מכוח שנים, שתוכנה הוא זכות מעבר; הנתבעים מבקשים לדחות את הטענה. הצדדים חלוקים ביניהם על העובדות, וגם על משמעותן המשפטית. מן ההיבט העובדתי, נטושה המחלוקת בשאלה מה היה המנהג לגבי המעבר בימים שלפני הקמת הגן, ועד כמה אמנם, אם בכלל, נהגו דיירי הבניין לעבור שם. גם בשאלה מה היה בתקופה שבה נסלל כביש בגין חלוקים ביניהם הצדדים. התובעים העידו כי חרף העבודות המשיכו להשתמש במעבר כרגיל, בעוד שהנתבעים טענו כי לא ניתן היה לעבור במעבר, כי סוללה של עפר וגדר פח הונחו בקצהו.

6.         תצהיריהם של התובעים לימדונו על התקופות שבהן התגוררו ועודם מתגוררים בבניין. בני הזוג גת רכשו את דירתם, בקומה החמישית, בשנת 2003, ומתגוררים בה מאז. בני הזוג טוטנאור רכשו את דירתם, בקומה השנייה, בשנת 2001, ומאז הם מתגוררים בה. מינדל גרטרוד מתגוררת בדירתה שבקומה השלישית מאז שנת 1971, ובשנת 1972 רכשה רעיה מאיר את דירתה שבקומה הרביעית. כולם הצהירו כי רגילים היו להשתמש במעבר מאז שהחלו לגור בבניין ועד שהנתבעים סגרוהו.

7.         התובעים העידו גם על האופן והמידה שבהם עשו שימוש במעבר. חיים גת העיד כי מאז שנכנס לגור בדירתו נהגו הוא וילדיו לעבור שם כדי לרדת לגן הציבורי, לבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה, וכדי לטייל (עמוד 1 לתצהירו). קיומו של המעבר היה אחת הסיבות לרכישת הדירה, אם כי חיים גת לא בדק את טיב הזכויות במעבר עובר לרכישתה (עמוד 10 לפרוטוקול). הוא סיפר כי מר שרמר, שממנו נרכשה הדירה, אמר לו כי המעבר פתוח לשימוש הדיירים.

רוני טוטנאור העיד כי השתמש במעבר בהוליכו את בתו אל גן הילדים, בדרך אל הגן ולכיוון גבעת רם. גם הוא העיד כי המעבר היה אחת הסיבות לרכישת הדירה (עמוד 1 לתצהירו), אולם גם הוא לא בירר את טיב הזכויות בו לפני הרכישה (עמוד 14 לפרוטוקול).

הגב' מינדל גרטרוד, אשה באה בימים שהשפה העברית אינה שגורה בפיה, העידה בתצהירה כי "מאז ומעולם, מיום בניית הבניין ועד היום, היה המעבר פתוח מצד לצד, ואנו יכולנו לעבור מהחלק העליון בבניין לחלק התחתון ולשדה הטרשים שהיה במקום". היא הוסיפה כי "מעבר לשימוש שאני ובני משפחתי עשינו במעבר , כל השכנים וילדיהם השתמשו במעבר ללא הפרעה וללא טענה כל שהיא של בעל הדירה בקומה הראשונה, מיום הקמת הבניין ועד היום... תמיד שימש השער את כל דיירי הבית, לכל הדיירים היו את מפתחות השער...". (עמוד 1 לתצהיר; ההדגשה במקור). אולם בעדותה בבית המשפט יצאה הרוח באחת ממפרשי תצהירה, כשהשיבה לב"כ הנתבעים, כי אמנם מזהה היא את חתימת ידה על התצהיר אולם היא "לא זוכרת מי כתב את זה" (עמוד 3 לפרוטוקול). השתמע מדבריה, לכאורה, כי ילדיה לימדוה לחתום על התצהיר, הכתוב עברית, בלי שהבינה אל-נכון את תוכנו.

רעיה מאיר העידה בתצהירה כי אחד השיקולים ששקלה עובר לרכישת הדירה היה קיומו של שדה הטרשים הפתוח בקירבת מקום. תמיד היה המעבר פתוח, והיא ובני ביתה יכלו לעבור בעדו אל השדה. הם השתמשו במעבר לטייל עם כלבם, עם אורחיהם, ובתה הייתה מקצרת בו את דרכה לבית הספר שליד האוניברסיטה. גם לקיצור המעבר לרחובות אחרים שבתוך השכונה שימש המעבר, אותה ואת בני ביתה. "כל השכנים וילדיהם השתמשו במעבר ללא הפרעה וללא טענה כל שהיא של בעל הדירה בקומה הראשונה, מיום הקמת הבניין ועד היום... תמיד שימש השער את כל דיירי הבית, לכל הדיירים היו את מפתחות השער, ואבקש לציין כי חלק גדול מהתקופה מאז 1972 ועד היום, השער לא היה נעול כלל, וכאשר היה השער נעול, היו לנו את מפתחות השער" (עמוד 1 לתצהירה). גב' מאיר עברה לגור בשנת 1999 לדירה ברחוב אחר. כיום גרה בדירתה שבבניין בתה, שרון אברמסון, עם משפחתה. גם היא העידה בדומה לאמה, על השימוש הקבוע שהיו עושים במעבר כדי לצאת לשדה היא, בני ביתה וכמוהם גם כל יתר דיירי הבניין (עמוד 1 לתצהירה). בשנות נעוריה, בלכתה לבית הספר, הייתה עוברת במעבר מדי יום (עמוד 22 לפרוטוקול). מאז עברה אמה לגור בדירה אחרת, שימש אותה המעבר כשהלכה לבקרה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ