אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 71549/04

פסק-דין בתיק א 71549/04

תאריך פרסום : 08/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
71549-04
24/06/2007
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
1. ואליד אל קדאים
2. סארה אל קדאים
3. אחמד אל קדאים

עו"ד ברזילי
הנתבע:
1. ווספי חמאד
2. הפול חב' לביטוח בע"מ

עו"ד דבורה
פסק-דין

1.       בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 (להלן: " התובע"),  יליד 1996, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, בהתייחס לתאונת דרכים מיום 30.1.04. בתיק נשמעו ראיות.

2.        תחילה, שאלת החבות. בכתב התביעה נאמר כי התובע נפגע בהיותו הולך רגל על ידי רכב נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת"). כתב התביעה הומצא לנתבעים, גם לנתבע 1. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת 2 הוכחשו כל סעיפי התביעה, לרבות נושא החבות. ההליכים בתיק התקדמו, מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט והצדדים הגישו תחשיבי נזק. הנתבעת לא טענה כל טענה בתחשיבי הנזק מטעמה בנושא החבות. בישיבה מיום 4.7.06 ציין ב"כ הנתבעת כי " הנתבע 1 לא נתן לי ייפוי כוח, אין קשר איתו. אין הכחשה של החבות". ניתנה הצעת בית המשפט וכן החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית בהעדר פשרה. ביום 7.12.06 התקיים קדם משפט נוסף בו הודיע ב"כ הנתבעת כי הנתבעת אינה מסכימה להצעת בית המשפט וציין לפרוטוקול: " אין מחלוקת לעניין הכיסוי הביטוחי". התיק נקבע להוכחות, כאשר היה ברור הן לבית המשפט והן לב"כ התובעים כי אין הכחשה של האירוע והחבות וכי המחלוקת היא רק לעניין הנזק, הן לאור הצהרות ב"כ הנתבעת  לפרוטוקול והן לאור כך שבתיק מצויה הודעת הנתבע 1 מיום 1.2.03 במשטרת ישראל לגבי פגיעתו בתובע ברכבו ומעורבותו, לרבות לקיחת התובע למד"א והגעה לבית החולים.

3.       ביום 12.6.07 התקיימה שמיעת הראיות בתיק. מטעם התובעים הוגש תצהירה של התובעת 2, (להלן: " התובעת") אמו של התובע. בתצהירה התייחסה התובעת  גם לנסיבות האירוע, על פיהן התובע הלך למכולת לקנות קפה כאשר היא הייתה בבית. מיד לאחר שיצא מהבית שמעה עצירה פתאומית של רכב ולאחר מכן שמעה את התובע בוכה בקול רם. היא יצאה מיד החוצה וראתה את התובע שוכב ליד הרכב כשהוא בוכה ואת הנתבע 1 מנסה לעזור לו. הנתבע 1 סיפר לה שהוא פגע בתובע. הנתבע 1 לקח את התובע יחד עם התובעת  ברכבו למד"א. התובע נלקח באמבולנס לבית החולים "אסף הרופא" וגם לשם הגיע הנתבע 1 ברכבו. כאשר החלה החקירה הנגדית של התובעת התברר מקו החקירה, להפתעת בית המשפט וב"כ התובעים, כי הנתבעת מכחישה את אירוע התאונה וכי הודאתה בישיבות קדם המשפט הייתה, לפי עמדתה, רק לעניין החבות על פי הפוליסה ולא לעניין האירוע. לאור כך התרתי העדת התובע עצמו, כבן 11 ביום מתן עדותו, למרות שב"כ התובעים לא נערך לכך ולכן לא הוזמן מתורגמן. התובע סיפר את סיפור התאונה, על פי עדותו: " יצאתי מהבית, רציתי ללכת לקנות קפה. בא אוטו, לא היו לו אורות, לא שמעתי את הקול של הרכב ואיך שיצאתי, רציתי לחצות את הכביש...פגע בי האוטו והייתי על הכביש...באה אמא והם לקחו אותי לבית חולים".

4.       התנהגות הנתבעת, אשר בחרה לומר מפורשות לבית המשפט ולצד שכנגד כי היא מכחישה את האירוע רק במהלך ניהול ההוכחות בתיק, אינה ראויה ואף יש בה משום הטעייה, במיוחד לאור ההצהרות בישיבות קדם המשפט. מקום בו קיימת הכחשת האירוע בתיק מסוג זה יש להבהיר הטענות מבעוד מועד באופן מפורש וברור ולא להעמיד את בית המשפט ואת הצד שכנגד במהלך ישיבת ההוכחות במצב דברים של פליאה והפתעה. מכל מקום, לאחר שמיעת הראיות יש לקבוע כי גם נושא האירוע הוכח במידת ההוכחה המספקת. לא הובאה כל ראיה אשר עשויה להטיל ספק כלשהו בגרסת התובעים. גרסתם מהימנה בעני והיא נתמכת במסמכים נוספים. התובע, אשר אמנם עדותו אינה יכולה להיות עדות יחידה אלא טעונה סיוע, לאור גילו ולאור הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, סיפר במילותיו הוא את נסיבות האירוע. האם סיפרה כי מיד לאחר יציאת בנה מהבית שמעה את התאונה, יצאה מיידית אחריו, ראתה את בנה שוכב על הקרקע ואת הנתבע 1 במקום, שסיפר לה את שארע. הנתבע 1 לווה אותם לטיפול רפואי. שילוב העדויות יחד עם המסמכים הרפואיים ועצם הדיווח למשטרה, המתקבל כראיה לעצם הדיווח, מספק. לא מצאתי כל מקום לפקפק בגרסת התובעים ואני קובעת כי האירוע הוכח כנדרש.

5.       ולשאלת הנזק. התובע נפגע בירך ימין. נמצא פצע עמוק קרוע באורך 15 ס"מ עם ריטוש של השומן התת עורי. התובע טופל ואושפז להשגחה במחלקה האורטופדית בביה"ח "אסף הרופא". לאחר יומיים חומו עלה והופיעה הפרשה מוגלתית מהפצע. הוא נלקח לחדר ניתוח, נותח בהרדמה כללית, הפצע נפתח, בוצעה הטרייה נוספת  ושטיפה, נלקחה תרבית וזוהה זיהום. ביום 15.2.04, לאחר 17 ימי אשפוז, שוחרר לביתו. הוא היה מרותק כחודש נוסף למיטה. גם לאחר מכן המשיך להתלונן על כאבים באזור הפציעה, בצע בדיקות נוספות ונמצא אזור דלקתי מתחת לצלקת. הוחלט כי אין מקום להתערבות ניתוחית נוספת. התובע המשיך להתלונן על עייפות בהליכה ובפעילות גופנית והחל ללכת בצליעה.

6.       לצורך הערכת נכותו הרפואית של התובע מונה על ידי בית המשפט מומחה בתחום האורטופדי, פרופ' פינסטרבוש. בחוות דעתו מיום 3.12.05 ציין כי התובע מדגים צליעה בהליכה, כי נראית צלקת רוחבית באורך 13 ס"מ ורוחב 1 ס"מ, רגישה למגע. אין הגבלה בתנועות הירך או הברך באותו הצד, אין דלדול שרירים, אורך הגפיים שווה. הוא העמיד את נכותו הזמנית על 100% לתקופה של חודש ימים. לאחר מכן, במשך שמונה חודשים נוספים בהם היה במעקב וטיפול עקב רגישות ונפיחות באזור הפצע- נכות בשיעור של 30%. הוא קבע כי נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין צלקת רגישה, בהתאם לסעיף 75(1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, הדן בצלקות בגוף מכאיבות או מכערות. הוא הוסיף וציין כי לא מצא סיבה להפרעה בתפקוד הגפה בזמן הבדיקה או סבירות להפרעות כאלה בעתיד.

7.       גם לאחר מתן חוות דעתו של המומחה המשיך התובע בטיפולים רפואיים והוצגו מסמכים לגבי טיפולים ובדיקות רצופים, לאורך השנים, עד היום, בעיקר במרפאה אורטופדית בביה"ח "אסף הרופא". התובע המשיך להתלונן על קשיים בהליכה, כאבים וצליעה. במסמכים רבים נרשם כי התובע עדיין הולך בצליעה ובהטיה של כף הרגל הימנית אחורה. נרשם כי לא ברורה הסיבה לצליעה ולא נמצאו ממצאים בצילומים. הומלצו טיפולי פיזיותרפיה, אשר בוצעו. התובע הופנה לברור כירורגי כדי לבדוק אם אין פגיעה בכלי דם באזור הפצע. הוא עבר בדיקות שונות לגילוי סיבת הצליעה ולברור התלונות על ההגבלה בתנועות. הוא הופנה לאשפוז נוסף, הומלץ לו לא להשתתף בטיול בבית הספר. הועלתה סברה לפגיעה חלקית בעצב. סברה נוספת שעלתה היא הופעת תבנית של צליעה הנובעת מהרגל שנרכש מיד לאחר הפציעה. בחלק מהבדיקות (כמו, למשל, במרפאת ביה"ח "אסף הרופא" מיום 3.5.07) נמצאה בנוסף לצליעה גם הגבלה קלה בתנועות במפרק ירך ימין "כנראה עקב כאב" ונמצאה נפיחות קלה דיפוזית בירך ימין.

8.       התובעת ציינה בתצהירה כי מאז התאונה מתקשה התובע בהליכה, נהיה איטי ועלה במשקל. מתקשה בישיבה ממושכת, בקימה מישיבה, מעליה וירידה במדרגות וסולמות, לא מסוגל לקפוץ מגובה, מתקשה בבצוע פעולות הדורשות מאמץ גופני ופיזי קשה, מתקשה בהרמת משאות. לא מסוגל ללבוש מכנס צמוד, נרתע מלשחק עם ילדים וסובל מכאבים במקום הצלקת. בעדותה ציינה כי " עד היום הילד נופל, הוא לא תופס עצמו. יש לו כאבים כל הזמן ועד היום הילד צולע, ובבית חולים. אי אפשר לגעת לו ברגל". בבית המשפט נצפה התובע הולך בצליעה. בעדותו ציין כי כאשר הוא הולך או רץ הוא מתעייף וכי הצלקת כואבת. גם כאשר קם מכסא הוא חש בכאבים. בנגיעה בצלקת - הוא חש כאב. 

9.       הצדדים חלוקים בשאלת תפקודיות הנכות שנגרמה לתובע עקב התאונה. ב"כ התובעים טוען כי למרות שמדובר בצלקת, הרי שמדובר בכזו הגורמת הגבלה תפקודית לתובע וכי אין מדובר בנכות אסתטית בלבד. הוא מציין כי מהות הפגיעה היא אורטופדית והטיפול הוא בעל אופי אורטופדי, כאשר התובע טופל במחלקה אורטופדית בבית החולים וגם לאחר מכן, עד היום, על ידי מומחים אורטופדיים במרפאה אורטופדית ולא במרפאות פלסטיקה. נטען כי מדובר בפצע קרוע עם ריטוש של השומן התת עורי, כאשר במקום התפתחו זיהומים ודלקות, להבדיל מצלקת בעלת מאפיינים אסתטיים בלבד. הצלקת רגישה למגע ובכל נגיעה, כפי שהודגם אף בבית המשפט. קיים כאב וקיימת רתיעה אוטומטית. נטען כי הצלקת גרמה לתובע ללכת בצליעה ובמנח לא רגיל של הרגל, עד היום, כפי שציין אף המומחה מטעם בית המשפט. סיבת הצליעה אמנם לא התגלתה על ידי המומחים, למרות הבדיקות שנערכו, אך היא קיימת ויש לתת עליה את הדעת, כאשר אין כל טענה כי התובע, כבן 7.5 ביום האירוע, מתחזה. נטען כי האזור בו ארעה הפגיעה, ירך, הוא אזור אשר חשוף למגע הן בחיי היום יום והן בחיים התעסוקתיים כאשר בכל  עבודה פיסית הכרוכה בהרמת משאות או בחיכוך עם אנשים אחרים צפויה מגבלה לתובע, עקב החיכוך האפשרי בצלקת ורתיעתו מחיכוך כזה ומהכאב הנלווה לכך. לכן, נטען, אין מדובר בנכות אסתטית בלבד אלא בנכות בעל אופי תפקודי, במיוחד כאשר עוסקים בקטין אשר עתידו התעסוקתי עדיין לא ידוע.

10.   ב"כ הנתבעות מפנה לחוות דעתו של מומחה בית המשפט על פיה לא נמצאה סיבה להפרעה בתפקוד הגפה וטוען כי יש לאמץ דברים אלו. נטען כי אמנם מדובר בצלקת רגישה אך אין לכך נפקות לעניין קביעת הנכות התפקודית ומדובר בנכות אסתטית בלבד.

11.   קביעת הנכות התפקודית, כידוע, היא מלאכה המסורה לבית המשפט ונתונה לשיקול דעתו על פי נסיבות המקרה. אכן, באופן רגיל, משמשת הנכות הרפואית והערכת המומחה בעניין זה כמדד חשוב ועיקרי לקביעת הנכות התפקודית אך עדיין נתון לבית המשפט שיקול דעת לסטות ממדד זה על פי נסיבות העניין. על בית המשפט להעריך מהי הנכות התפקודית בהתאם למגבלות התפקודיות שנגרמו לנפגע כתוצאה מהנכות הרפואית. הקביעה היא סובייקטיבית, לנפגע מסוים, על פי נתוניו וראה: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792.

12.   צלקות, במקרים רבים, אינן משפיעות על הנכות התפקודית ואז תחשבנה כנכות אסתטית בלבד. עם זאת, יתכנו מקרים בהן מדובר בצלקות חמורות וכואבות, עם היבט תחושתי, אשר משפיעות על יכולת התפקוד וכתוצאה מכך גם על כושר ההשתכרות. יש להתחשב בגודל הצלקת, מיקומה, היותה רגישה למגע, היותה כואבת והשפעתה בפועל על הפעילות. בענייננו, קבע המומחה בחוות דעתו כי אינו מוצא סיבה להפרעה בתפקוד הגפה ובהתאם לכך קבע את הנכות הרפואית, על פי הסעיף הדן בצלקת מכאיבה או מכערת. גם לפי קביעת המומחה אין מדובר בצלקת שאינה מפריעה (שאז מדובר בסעיף 75(1)(א) לתקנות). הסעיף שנבחר הוא סעיף הדן בצלקת מכאיבה.  בבוא בית המשפט לקבוע את הנכות התפקודית, לא ניתן להתעלם ממסמכים  רבים  המלמדים על כך, שבפועל, לצלקת שנותרה לתובע היבט של פגיעה תפקודית ולא אסתטית גרידא. כאמור, מדובר בפצע עמוק קרוע של השומן התת עורי. מדובר בצלקת באורך 13 ס"מ. מיקומה - בירך. מדובר בצלקת בולטת, כפי שנראה בבית המשפט. מכל המסמכים הרפואיים עולה כי מאז התאונה ולאחר אשפוזו, עד היום, החל התובע להתלונן על כאבים באזור הצלקת, הגבלה בתפקוד עקב הצלקת וצליעה. התובע טופל ומטופל עד היום עקב תלונות אלו, בין היתר טיפולי פיזיותרפיה. צודק ב"כ התובעים באמרו כי הטיפולים והבדיקות הם כולם במרפאות אורטופדיות והפגיעה היא בעלת אופי אורטופדי ולא פלסטי. אין טענה כי התובע ואמו מתחזים וממציאים טענות סרק והתרשמותי מעדותם ומהופעתם הייתה כמי שאינם ממציאים אלא דוברים אמת. אני מקבלת את הטענה כי הצלקת שנותרה מכאיבה, רגישה מאד למגע וגורמת לעוות כלשהו בהליכה, גם אם מקור  העוות לא הוברר סופית והועלו אפשרויות שונות כגורם לכך. עד היום, יותר משלוש שנים לאחר התאונה, לא חל שיפור במצב והתובע ממשיך להיבדק ולהיות במעקב. צודק ב"כ התובעים כי לא ניתן לפטור מצב זה כנכות אסתטית בלבד, אשר אין להתחשב בה בקביעת הגריעה מכושר השתכרותו של התובע בעתיד. מדובר בקטין, עתידו המקצועי עדיין לא ידוע. עצם הרגישות למגע, הרתיעה עקב הכאב שבמגע, בהתחשב במיקום הצלקת, טיבה וההשפעה שלה על התובע,  מפחיתים את מגוון אפשרויות התעסוקה של התובע בסוגי עבודות שונות, בעיקר כאלו עם היבט פיסי וכאלו הכרוכות במגע עם חפצים, מכונות או אנשים. הכאב והרגישות משליכים במקרה זה על יכולת התפקוד. בהתאם לכך, זכאי התובע לפיצוי מסוים על אבדן כושר ההשתכרות בעתיד. 

13.   הפיצוי הראוי בנסיבות העניין אינו פיצוי אקטוארי מלא אלא פיצוי גלובלי הנגזר מהערכה של כמחצית הפיצוי על פי חישוב אקטוארי של הנכות הרפואית בשיעור 10%, על פי השכר הממוצע במשק, מגיל 18 ועד גיל 67, בהוון כפול. בהתאם לכך, הפיצוי לו זכאי התובע בגין הפסדי השתכרות בעתיד הוא 81,000 ש"ח.

14.   בגין כאב וסבל, בהתחשב במספר ימי האשפוז, גילו  של התובע והנכות רפואית, זכאי התובע לפיצוי בסכום של 22,000 ש"ח.

15.   לתובעים נגרמו הוצאות רפואיות בגין השתתפות בעלות טיפולי פיזיותרפיה, תרופות וביקורים במרפאות. כמו כן נגרמו הוצאות נסיעות לטיפולים ובדיקות בבית החולים ובמרפאות. באשר לעזרת צד שלישי, אמנם התובעת עקרת בית והתובע 2, אביו של התובע, לא עבד באותה התקופה אך עדיין יש לזכור כי במשפחה 8 ילדים נוספים, בהם תינוקת בת חצי שנה באותה העת, כי מדובר ב - 17 ימי אשפוז, כי חודש לאחר האשפוז היה התובע מרותק למיטה וכי שמונה חודשים נוספים לאחר מכן, לפי קביעת המומחה, היה באי כושר. בנסיבות אלו זכאים התובעים לפיצוי בגין עזרה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה. בהערכה גלובלית אני מעריכה את סכום ההוצאות בשלושה ראשי נזק אלו, לו זכאים התובעים, לעבר ולעתיד, בסכום של 12,000 ש"ח. 

16.   סך כל הפיצוי לו זכאים התובעים מהנתבעים עומד על 115,000 ש"ח. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ וכן הוצאות משפט.

ניתן היום, ח' בתמוז, תשס"ז (24 ביוני 2007), בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ארנה לוי, שופטת

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ