אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 71470/04

פסק-דין בתיק א 71470/04

תאריך פרסום : 24/04/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
71470-04
23/02/2007
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
1. כהן משה
2. בנש דינה

עו"ד רפפורט
הנתבע:
1. רוטמן שולמית
2. איילון חברה לביטוח בע"מ

עו"ד עבדי
פסק-דין

מבוא

1.      זוהי תביעת פיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים").

          התובע, יליד 6.9.1920, נפגע בתאונת דרכים ביום 10.12.03 (להלן: "התאונה"). התובעת היא בתו.

2.      אין עוד מחלוקת בדבר חבותן של הנתבעות ובדבר קיומו של הכיסוי הביטוחי, כך שפסק הדין עוסק בשאלת הנזק בלבד.

הפגיעה והנכות הרפואית

3.      התובע הובהל לבית החולים "איכילוב". במיון נמצאה תפיחות רקמה תת עורית ופצע חתך בקרקפת מימין וקונוטוזיה בירך ימנית. בבדיקת C. T. מוח הודגם שבר טמפורלי ימני ללא תזוזה, תפיחות רקמה תת עורית ודמם קל בסמוך, דמם טרי תוך מוחי טמפורלי ימני עם סימני לחץ מקומיים ולחץ מינימלי על החדר הלטרלי הימני. בבדיקת C. T. של עמוד השדרה הצווארי הודגם שבר של הדנס מסוג III type עם קטעי ניתוק מגוף החוליה. בבדיקת C. T. של הבטן הודגם תמטים קטנים בבסיסי הריאות מימין ומשמאל, הלב מוגדל, הרחבה של ה - CBD. במהלך הלילה הראשון לאשפוזו חלה הידרדרות במצב התובע. הוא הועבר לטיפול נמרץ והונשם משך שעות ארוכות. עקב גילו, לא נותח התובע ובוצע בו טיפול שמרני. במהלך האשפוז סבל התובע מדלקת ריאות וטופל באנטיביוטיקה. במהלך ההידרדרות במצבו נצפה בעמוד השדרה הצווארי דמם אפידורלי בגובה C1-2 עם לחץ על חוט השדרה. למחרת חזר התובע להכרה ועבר אקסטובציה, אך במהלך היום שוב לא הסתדר נשימתית, עבר אינטובציה והונשם מחדש עקב אי ספיקה נשימתית. ממחלקת טיפול נמרץ הוחזר התובע עם טרכאוסטום, אשר דרכו הוא נשם. במהלך האשפוז עבר התובע קריסת מערכות כללית, ספסיס, ובוצעה בו החייאה רפואית. התובע היה מצוי באשפוז בבית החולים "איכילוב" מיום התאונה, 10.12.03, ועד ליום 14.1.04, דהיינו למשך 35 ימים. על פי המלצת רופאיו, הועבר התובע ביום 14.1.04 מבית החולים "איכילוב" ישירות להמשך אשפוז ושיקום במרכז הרפואי "רעות" (ליכטנשטטר). במשך זמן אשפוזו במרכז הרפואי "רעות", במחלקת טיפול נמרץ, התובע הונשם דרך טרכאוסטום, קיבל אוכל ונוזלים באמצעות זונדה, הפריש שתן באמצעות קטטר - הגיע למצב של פוליאוריה, הדרדר למצבי דילריום והיה זקוק לעזרה מלאה בתפקודו היומיומי. בתאריך 9.2.04 נגמל התובע מהנשמה והועבר למחלקה שיקומית כשהוא עדיין מקבל תוספת חמצן דרך הקנולה. עקב בעיות בליעה, התייבשויות חוזרות ואובדן מלחים הוחלט על החדרת "פג", דהיינו החדרת צינור האכלה ישירות בטן. הנ"ל בוצע בתאריך 26.3.04 בבית החולים "איכילוב" וקיים עד היום לצורך השלמת מזון ונוזלים ולאיזון מלחים. התובע עבר טיפולי פיזיותרפיה רבים ובהם פיזיותרפיה נשימתית וכן טיפול שיקומי לצורך גמילה מחמצן. התובע היה זקוק לאורך אשפוזו לעזרה ולהשגחה צמודות, אשר כללו עזרה בהתלבשות, עזרה ברחצה, עזרה באכילה, עזרה בהליכה (כאשר התנייד גם בעזרת כיסא גלגלים) ועוד. מדו"ח סיכום טיפול בריפוי בעיסוק עולה שהתובע גם סבל מבעיות קוגניטיביות רבות, לא תמיד היה מודע למצבו הקשה וסבל מסף תסכול נמוך ביותר.

          התובע שהה באשפוז במרכז הרפואי "רעות" מיום 14.1.04 ועד ליום 3.6.04, דהיינו למשך 141 ימים. סך הכל היה התובע מצוי באשפוז למשך 176 ימים לאחר התאונה.

הנכות הרפואית

4.      על פי החלטת בית המשפט מונו שני מומחים רפואיים.

          בתחום האורתופדי - מונה פרופ' סודרי, אשר קבע את נכותו של התובע בגין התאונה דנן בשיעור של 30%, לפי סעיף 35 (5) ד, בגין אי יציבות בעמוד שדרה צווארי.

          בתחום הנוירולוגי - מונה פרופ' אלדד מלמד, אשר קבע כי לתובע נותרו נכויות של 30%, לפי סעיף 29 (11) - 34 ד', בשל החמרה בולטת בהפרעות התנהגותיות ובתפקודים הקוגניטיביים, ושל 50%, לפי סעיף 29 (8) III (מותאם), בשל איטיות מוטורית ואי יציבות בהליכה.

          סך נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על שיעור של 75.5%.

הנכות התפקודית הנובעת מהתאונה ותוצאותיה

5.      נקודת המחלוקת המרכזית התעוררה סביב מצבו התפקודי של התובע והקשר בינו לבין התאונה, במיוחד על רקע מצבו עובר לתאונה. מסיבה זו גם נחקרו שני המומחים בבית המשפט. פרופ' מלמד נחקר בין היתר על כך שבכרטיס הטיפולים נמצא (במהלך 2003) שהתובע התלונן בעבר על בעיית זיכרון וריכוז. הוא הדגיש (עמ' 12 - 13 לפרוטוקול), כי: "התובע שלנו לא עבר בירור נוסף על ידי הרופאים בקופת החולים, וגם זה היה שיקול בחוות דעתי. הוא לא נשלח לבדיקות נוספות, ולא הוחל בטיפול כימי תרופתי. קיימות מספר אפשרויות בגין זה. השתיים העיקריות, מדובר בתחילתה של מחלת האלצהיימר, ולכך לא היו עדויות. החומר שהיה לפני היה דל מאד. האפשרות השניה שהיא יותר שכיחה, שמדובר בהפרעה קוגניטיבית מינימלית של הגיל הקשיש, מה שנקרא בלעז אמ סי איי... התמונה אצל היא תמונה של הרעה מאוד חדה לאחר התאונה... מאחר ואין החמרה נוספת נראה לי כי אין מדובר במחלת האלצהיימר... אני חשבתי כי למרות שפנו בשל בעיות בזיכרון, לא התרשמתי כי היתה הפרעה תפקודית משמעותית אצלו לפני התאונה". קביעה זו של המומחה גם עולה בקנה אחד עם תצהירי התובעים בדבר רמת תפקוד עצמאית וטובה עובר לתאונה. המומחה שלל בעדותו, לאור הממצאים והבדיקות, כי יש כאן התחזות כשלהי מצד התובע (עמ' 15 לפרוטוקול). כן הוסיף שהשינויים הניווניים שהיו אצל התובע לא יכלו לגרום לקשיי הליכה ולא היו מביאים לנכות  (עמ' 16 - 17 לפרוטוקול): "אני לא מצאתי סימנים למיולפטיה צווארית וציינתי כי הרפלקסים היו תקינים כך גם התחושה. אחרת אולי היה סימן לפגיעה. ההפרעה ההליכה...מטיפוס מוחית... לגבי עמוד השדרה, אני לא חושב כי הבעיות הללו היו גורמות לנכות".

6.      גם פרופ' סודרי נחקר על חוות דעתו, בעיקר על ממצאים שהיו לתובע לפני התאונה. כך למשל נשאל המומחה על מחלת ה"פאג'ט" ועל תופעות הלוואי שלה וענה (בעמ' 58 לפרוטוקול): "בניתוחים יש לנו יותר בעיות עם מחלת פאג'ט וגם הם המדממים ואנחנו צריכים להיערך לזה, אבל סך הכל זה לא מחלה שגורמת לאיזושהי נכות מסוימת".  באשר לעקמת שאובחנה אצל התובע עובר לתאונה ענה המומחה (עמ' 59 לפרוטוקול): "אנחנו כאן מתפלאים, לא תמיד מה שיש בצילום זה מה שיש בקליניקה. לפעמים אנחנו רואים אדם עם ממש עמוד שדרה עקום והוא לא ידע אפילו בגיל 70 הגיע למצב של עקמת, כך שאין מדע מדויק בנושא הזה. לפעמים אנשים יכולים להפריע להם הנושא של העקמת, אבל לא תמיד יש קורלציה בין הצילום לבין הממצאים הקליניים". המומחה אשר כי גם עם עקמת קשה, כביכול, ניתן להיות עצמאי, וביחס לתובע עצמו אין תיעוד על בעיות תפקודיות עקב כך ולכן סביר שהוא תיפקד (עמ' 77 לפרוטוקול). כך גם כשנשאל המומחה ביחס לממצא של היפוטרופיה וביחס לתופעות לוואי לכאב בעמוד שדרה מותני עליו התלונן התובע בשנת 2000, אמר המומחה כי דומה כי לא נגרמה בעיה משמעותית, למעט אולי כאבים לתקופת מה (עמ' 60 לפרוטוקול). פרופ' סודרי הוסיף (עמ' 64 לפרוטוקול), כי: "אין לנו דיווח על כך שהיתה הגבלה בעמוד שדרה צווארי אצלו. הוא סבל מכאבים בעמוד שדרה צווארי בשנת 90, 91, אבל אין בשום מקום דיווח על הגבלה". גם ביחס לבעיה ניוונית קלה בכתפיים, קבע המומחה (עמ' 64 לפרוטוקול) שזו לא בעיה שהגבילה את התובע מבחינה תפקודית לפני התאונה.

          ביחס לנכות שקבע פרופ' מלמד בגין אי היציבות בהליכה והקשר לתאונה ענה פרופ' סודרי (עמ' 69 לפרוטוקול): "יש הצד הקוגניטיבי שהוא התייחס אליו והוא נתן לו את הנכות. אי יציבות בהליכה יכולה לנבוע מכמה סיבות. יכול להיות מהסיבה אפילו של חוסר יציבות כתוצאה מפגיעה מוחית... יכול לתת בעיה בהליכה. אבל גם זה לא אומר שחייב להיות בעיה בהליכה כתוצאה מהממצאים האורתופדיים. כלומר, היתה תאונה פה ונראה לי, טוב זה שוב לא התחום שלי, שהבעיות בהליכה יכולות לנבוע גם מחוסר יציבות מרכזי". פרופ' סודרי אף התייחס לעובדה שקיים מסמך בו נרשם שהיה שלב לאחר התאונה בו הצליח התובע להתהלך ואילו לבדיקה הגיע התובע עם כסא גלגלים ואומר פרופ' סודרי כי (עמ' 71 לפרוטוקול): "אז אם היתה איזשהי החמרה בהמשך לאחר מועד התאונה, זה יכול להיות מצב שהוא מדגים באותו רגע, או שמוסר לי, או מצב שעל רקע הפגיעה בראש, פגיעה בגולגולת שהיתה ונתנה את אותותיה גם כן בנושא הזה. אני לא יכול כאן להגיד בצורה חד משמעית". יתרה מכך, בהיבט התפקודי, העיד המומחה (עמ' 77 לפרוטוקול): "ש. .... בהנחה שנותנים לך שהוא אכן תפקד כרגיל והכל היה זהו, לא תתפלא שעם כל מה שמצאת אצלו בעברו שאכן הוא תפקד כרגיל, עד שבאה התאונה הקשה הזאת וקטעה את מסלול חייו. נכון? ת. בהחלט יכול להיות, כן... ש. ... מבחינה תפקודית נראה לך שאלמלא התאונה הוא יכול היה להמשיך לתפקד עד היום הזה. ת. יכול היה להמשיך. ש. עד היום הזה והלאה גם. ת. יכול היה להמשיך, כן".

          פרופ' סודרי מסכם ומשיב כי "באה התאונה וגרמה למצב האורגאני בעמוד שדרה צווארי שזה שחור על גבי לבן, את הדימום התוך-מוחי שזה שחור על גבי לבן וזה לפעמים מוציא את האנשים מאיזון" (עמ' 82 לפרוטוקול). גם הוא לא ראה מקום לסטות מהנכות שנקבעה על ידו.

7.      כאמור, מטעם התובעים הוגשו שני תצהירים; תצהיר אחד של התובע ותצהיר נוסף של בתו, התובעת מספר 2. התובע פירט בתצהירו את מצבו עובר לתאונה כדלקמן: "1. הנני יליד 6.9.1920, כאשר ככלל הייתי לפני התאונה אדם בריא יחסית לגילי ובעל כושר תפקודיות מלא, למרות גילי, הייתי עצמאי לחלוטין, ולא נזקקתי לעזרת הזולת ותפקדתי כיאות בכל חיי היומיום הן בבית והן בחוץ... 2. לפני התאונה חיי נעו סביב בית הכנסת ולימודי הקודש ונהגתי לעבור פעמים רבות לפני התיבה. בגין התאונה הנדונה וכפי שיפורט בהמשך איבדתי את יכולתי זו עקב היותי מונשם זמן כה ממושך, דבר שגרם לפגיעה בלתי הפיכה של מיתרי הקול שלי. נהגתי ללכת מידי יום ביומו לבית הכנסת בבוקר ובערב והשתתפתי לפני התפילות ולאחריהן בשיעורים הנלמדים בבית הכנסת. כיום אני הולך לבית הכנסת רק בשבתות ובחגים וגם זאת לא תמיד עקב כאבים שתוקפים אותי. באמצע השבוע אני כבר לא הולך לבית הכנסת וגם לא משתתף עוד בשיעורים הרבים להם נהגתי ללכת, וזאת עקב הקושי שיש לי מאז התאונה בישיבה במקום ועוד יותר קשה לי להתרכז בחומר הנלמד. רוב הזמן אני עייף, סובל מכאבים, נמצא תחת השפעת תרופות וקשה לי להתמקד ולהתרכז. איבדתי את ההתמצאות בזמן ואני מתקשה להשלים משפטים. 3. לפני התאונה הייתי עוזר לאשתי בקניות, טיפלתי באופן שוטף ועצמאי בענייני הבנקים ובשאר הסידורים שנדרשו ללא כל קבלת עזרה, לעומת המצב כיום בו אני מצוי רוב הזמן במיטתי או בכורסה. לאשתי ולי היו חיי חברה מסודרים ויפים, הייתי נוהג לבקר ולסעוד חולים ואף היינו נוסעים לחו"ל מידי שנה ונהגנו לארח ולהתארח דבר שנמנע ממני כיום... גם נסיעה בארץ כרוכה בקשיים ובעייפות רבה... 18. יצויין כי בגין התאונה אני נזקק לעזרה צמודה בכל שעות היום ואני נאלץ להעסיק עובד זר אשר מסייע לי בכל הפעולות היומיומיות. כאמור לעיל, לפני התאונה לא נזקקתי לעזרה מעין זו. 19.נוסף על העזרה הנ"ל נעזרתי לאחר התאונה בבני משפחתי ובמיוחד בבתי אשר סעדה אותי בתקופה שלאח התאונה על חשבון עבודתה בבנק לאומי".

          התובע לא נחקר על תצהירו, וזה גם לא נסתר בדרך אחרת, אלא להיפך, נתמך חד משמעית בתצהיר התובעת. קשה להניח שהמשפחה הייתה "כופה" על התובע טיפול צמוד ומצידה "מתנדבת" לממן טיפול כזה לאורך זמן ללא צורך אמיתי, מתוך ציפייה לפיצוי אפשרי בעתיד.

8.      התמונה המתקבלת ברורה - עובר לתאונה היה התובע אדם עצמאי בתפקודו. כיום הוא נזקק לעזרה ולסיעוד במשך 24 שעות ביממה. אדגיש, לחיזוק עניין הנחיצות, כי לא ניתן כלל לקבל אישורים מהגורמים המוסמכים (ביטוח לאומי, יחידת הסמך, משרד הפנים) ללא הוכחה של הצורך בעובד הזר. אינני רואה עין בעין עם הנתבעות, לגבי הטענה של זקיפת 50% מעלויות הטיפול והעזרה למצב קודם, מתוך הנחה שהתובע היה נזקק ממילא לעזרה בשלב מסוים גם אלמלא התאונה. אקח בחשבון את האפשרות של הצורך בעזרה מסוימת בכל מקרה בחישוב להלן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ