אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 71247/04

פסק-דין בתיק א 71247/04

תאריך פרסום : 28/05/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
71247-04
14/06/2007
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
יוסף גמליאל
הנתבע:
עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
פסק-דין

1.         בפניי תביעה לתשלום סך של 150,000 ש"ח.

2.         התובע הוא אחיינו של המנוח שמעון גולדנברג ז"ל ( להלן: "המנוח"), ששכר מאת הנתבעת צריף בשכונת נוף ים בהרצליה בשנת 1957. הצריף שימש את המנוח לצורך הפעלת מזנון. המנוח נפטר ביום 24.2.2002 והוריש את זכויותיו במזנון לתובע ולבן דודו (ראה צוואה ת/1). התובע ובן דודו ניהלו בפועל את המזנון מאז שנת 1994, קרי, עוד קודם לפטירתו של המנוח.

3.         בחודש מאי 2002 נדרשו התובע ובן דודו על ידי עיריית הרצליה, להגיש בקשה לרשיון עסק. ביום 28.5.2002 הוציאה העיריה צו הפסקה מנהלי המורה לתובע להפסיק את הפעלת המזנון. בעקבות כך החל התובע בהליכים לקבלת רשיון עסק, אך בקשתו נדחתה ביום 2.8.2004 בנימוק שאין היתר בניה לצריף ולתוספות שנבנו בו, והוא נמצא בקרקע שיעודה הוא שטח ציבורי פתוח.

            בשנים 2002 ו- 2003 פנה התובע אל הנתבעת בבקשה שתציג את היתר הבניה של הצריף, אך נאמר לו שאין היתר כזה, כמו גם לכל אזור נוף ים.

            בחודש נובמבר 2002 הגדילה הנתבעת את דמי השכירות החודשיים שגבתה מאת התובע מסך חודשי של 1,076 ש"ח, לסך חודשי של 1,884 ש"ח. החל ממרץ 2004 הפסיק התובע לשלם את דמי השכירות המעודכנים, והחל לשלם דמי שכירות בסך 200 ש"ח בלבד, משום שלטענתו אין הצדקה לשלם דמי שכירות לפי שימוש של מזנון, אלא עבור צריף מגורים בלבד.

4.         התובע טוען כי שומה היה על הנתבעת לסייע לו בהשגת רשיון עסק ולשמור את המסמכים הנוגעים להיתר הבניה, ועל כן יש להטיל עליה את האחריות לסגירת המזנון. התובע טוען לנזקים כדלקמן: סך של 154,000 ש"ח בגין אובדן הכנסות מהמזנון; סך של 45,000 ש"ח בגין הוצאות משפט בהן חוייב בעתירה מנהלית שהגיש נגד עיריית הרצליה; סך של 60,000 ש"ח בגין שיפוצים שביצע במזנון במרוצת השנים; סך של 50,000 ש"ח בגין עגמת נפש. לצרכי אגרה, התביעה הועמדה על סך של 150,000 ש"ח.

5.         הנתבעת טענה להגנתה כי לא בנתה בעצמה את הצריף, אלא קיבלה אותו לניהול מאת המדינה, ועל כן אין ולא אמור להיות בידה היתר הבניה של הצריף. מכל מקום, היתר כזה אמור להמצא בידי רשות הרישוי המקומית, ואם לא נמצא, יש להניח כי היה קיים מכח חזקת כשרות הפעולה המנהלית. הנתבעת מציינת כי המנוח לא היה דייר מוגן בצריף, אלא שוכר רגיל. לאחר פטירתו, פקעה זכות השכירות שהיתה לו בצריף והתובע נטל את החזקה שלא כדין. לפנים משורת הדין, הסכימה הנתבעת להשכיר לו את הצריף בשכירות חודשית. כאשר התובע טען בפניה כי העירייה מסרבת ליתן לו רשיון עסק, הבהירה לו הנתבעת כי אין היא מטפלת בהשגת רשיונות עסק לשוכרי נכסים וכי התובע רשאי בכל עת לסיים את השכירות ולהחזיר את הצריף לידיה. הנתבעת מוסיפה ומציינת כי בגדרו של פסק הדין שניתן בעתירה המנהלית שהגיש התובע נגד עיריית הרצליה, נקבע כי אי מתן רשיון העסק לא נבע מחמת העדרו של היתר בניה. באשר לשיפוצים שביצע התובע בנכס, הנתבעת טוענת כי אלה נעשו על דעת עצמו, בלא אישורה של הנתבעת, ואינם נובעים ממעשה או מחדל של הנתבעת.

6.         דין התביעה להדחות, בהיותה תביעת סרק.

            ראשית לכל, חשוב לציין כי בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' פלפל), שדן בעתירה המנהלית שהגיש התובע כדי לכפות על עיריית הרצליה ליתן לו רשיון עסק (תיק עת"מ 1546/02), קבע כי העיריה אינה יכולה לבסס את הסרוב ליתן רשיון עסק על העדרו של היתר בניה, שכן קיימת חזקת התנהלות כדין של הרשות הציבורית, היא הנתבעת (ע' 4 לפסק הדין). עם זאת, העתירה נדחתה מנימוקים אחרים, והם, חוסר נקיון הכפיים של התובע, שלא כיבד החלטות של רשויות שונות, תלונות השכנים על המטרד שיש בהפעלת המזנון, והנימוק העיקרי, העובדה שהתב"ע אינה מאפשרת הפעלת מזנון במקום. מכאן שאין כל קשר סיבתי בין קיומו או אי קיומו של היתר בניה לצריף, לבין דחיית עתירתו של התובע לקבלת רשיון עסק, מה שמשמיט את הבסיס מתחת לתביעה כולה.

7.         זאת ועוד, אינני רואה כיצד ניתן להטיל על הנתבעת את האחריות לנזקיו הנטענים של התובע, גם אם אניח כי סרובה של העיריה ליתן לו רשיון עסק נובע אך ורק מן העובדה שאין ברשותו היתר בניה (הנחה העומדת בניגוד גמור למה שקבע בית המשפט המחוזי), לא הנתבעת היא שבנתה את הצריף, אלא רק קיבלה אותו לניהולה מאת המדינה, כשם שהיא מקבלת לניהול נכסים אחרים (ראה ס' 2 לתצהירו של יוסף זיגדון מטעם הנתבעת), וממילא לא מוטלת עליה החובה להחזיק תחת ידה היתר בניה של הצריף משנת 1957.

8.         הנתבעת לא מנעה מהתובע עשיית שימוש בצריף, ולא היא שדרשה ממנו רשיון עסק. מדובר בדרישה של עיריית הרצליה, והתובע אינו יכול להטיל על הנתבעת את האחריות לכך שעיריית הרצליה מסרבת ליתן לו רשיון עסק, בנימוק כזה או אחר.

9.         הנתבעת הציעה לתובע לסיים את השכירות, על מנת שלא יידרש לשלם דמי שכירות בגין נכס שאינו יכול לנצלו לשימוש מסחרי (ראה מכתב מיום 14.3.2004, נספח ח' לתצהירו של התובע), אך התובע, משיקוליו שלו, מעדיף לקיים את השכירות תוך שהוא עושה דין לעצמו ובאופן חד צדדי מחליט מהם דמי השכירות הראויים של הצריף בשימושו הנוכחי.

10.        יצויין כי המנוח לא היה דייר מוגן בצריף (ראה ס' 18 לחוזה השכירות), אלא שוכר רגיל, וממילא עם פטירתו פקעה זכות השכירות ולא עברה לתובע, יורשו. על כן, התובע הוא במעמד של שוכר רגיל, ולא של דייר מוגן.

11.        בנוסף, התובע לא הוכיח כלל את הנזק הנטען על ידו. הוא אכן צירף קבלות בגין הוצאות שונות שהיו לו לרגל שיפוץ הנכס, אך לא ברור על יסוד מה יש לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות אלה, שהוצאו על דעת עצמו ובלא לקבל את הסכמתה של הנתבעת.

            התובע לא הביא כל ראיה לגבי הנזק של אובדן רווח שנגרם לו מחמת סגירת המזנון.

            התובע אינו זכאי לקבל שיפוי מאת הנתבעת בגין הוצאות משפט בהן חוייב לטובתה של עיריית הרצליה במסגרת העתירה המנהלית שנדחתה.

            הנתבעת גם אינה אחראית לעגמת הנפש שנגרמה לתובע מחמת סרובה של עיריית הרצליה ליתן לו רשיון עסק.

12.        בסיכומיו מבקש התובע סעד חלופי לפיו בית המשפט יפחית את דמי השכירות ויעמידם על סך של 200 ש"ח לחודש. מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי התובע, ואין לה זכר לא בכתב התביעה וגם לא בתצהירו של התובע. על כן, אין להזקק לבקשה זו. מכל מקום, בית המשפט אינו נוהג לשנות תנאים מסחריים בחוזה מחייב.

13.        אשר על כן, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ