אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 7066/99

פסק-דין בתיק א 7066/99

תאריך פרסום : 16/10/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי באר שבע
7066-99
12/10/2006
בפני השופט:
ורדה מרוז

- נגד -
התובע:
אמי (רבקה) עמית
עו"ד גלברט אמנון
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד דפנה אלון
פסק-דין

א.                מבוא

פרשת חייה של התובעת קשה ועגומה. גורלה לא שפר עליה. היא הוכתה במכות מרות, בזו אחר זו; תחילה היא התייתמה מאמה, אשר נפטרה ממחלה קשה, כאשר התובעת הייתה כבת 5. שנים ספורות לאחר מכן, בהיותה כבת 10, אביה נהרג בקרבות מלחמת העצמאות. התובעת גדלה במוסדות שונים ובהגיעה לבגרות, לא עלה בידה לקיים אורח חיים תקין,מאורגן ומסודר; היא סבלה מבעיות נפשיות, התקשתה להשתלב במסגרות עבודה ולהתערות בקהילה. בצעירותה, היא ביצעה מספר ניסיונות התאבדות ואושפזה בבתי חולים פסיכיאטריים. בשנת 1972 היא הוכרזה כפסולת דין, הכרזה אשר בוטלה בשנת 1982.

בשנת 1980 חלתה במחלת סרטן השד, אשר בעטייה, הוכרה על ידי המוסד לבטוח לאומי כנכה בשיעור 100%.

התובעת אינה בודדה. היא קשרה את חייה עם בן זוג, הסובל אף הוא מבעיות נפשיות כאלה ואחרות, ברם, חרף בעיותיהם המשותפות, הם השכילו לקיים קשר זוגי חם ותומך, לאורך  כ - 30 שנה. לשניים בן, אשר נולד בשנת 1972. הוא רכש השכלה גבוהה, לאחרונה הקים משפחה ומקיים אורח חיים תקין.

בתביעה זו עותרת התובעת לפיצוי בגין עוולה שהמדינה גרמה לה, כך לטענתה, בכך שלא הכירה בה כיתומת צה"ל אשר אינה עומדת ברשות עצמה מיד לאחר מועד נפילת אביה בקרב ועד לשנת 1992, בה הוכרה ככזו ובמחדלה -  גרמה המדינה לתובעת לנזקים כבדים.

ב.      העובדות

1.         התובעת נולדה בתאריך 31.5.38, בת שנייה להוריה. אחיה בוגר הימנה בכשנתיים. סמוך לאחר לידתה, אמה לקתה במחלת השחפת. בהיותה כבת 4, הוכנסה התובעת על ידי אביה למוסד חינוכי בצפת, בעקבות אשפוזה של אמה. לדברי התובעת, אביה השאיר אותה במוסד החינוכי באומרו כי הוא הולך להתפלל ולא שב (ראה עדותה עמ' 2 ש' 12, 13).

בתאריך 28.4.48 נפל אביה בקרב. סמוך לאחר מכן, הועברה התובעת למוסד החינוכי "הדסים", שם שהתה עד למועד גיוסה לצה"ל בשנת 1955. לאחר מות אביה, דודה, מר שלמאי זאב, קיבל על עצמו את האפוטרופסות על התובעת ועל אחיה, הגם שלא פורמאלית. כדודם של האחים, הוא פעל בשמם כלפי הרשויות.

2.         התובעת העידה, כי חייה במוסד "הדסים" היו קשים, והיא חוותה חוויות קשות, על רקע סיפוריהם של חבריה, אשר מרביתם היו ניצולי השואה.

3.         דודה של התובעת, מר שלמאי, הגיש סמוך לאחר מועד נפילת אביה, בשנת 1948, דרישה להכיר בה ובאחיה יתומי מלחמה. הדרישה הוגשה ל"ועד היישובי למען המגויס ומשפחתו" (להלן: "הועד היישובי"). הואיל ובעת הגשת הדרישה, שהייתה של התובעת במוסד חינוכי, מומנה באמצעות משרד הסעד - נדחתה הבקשה להכיר בה כיתומת צה"ל. באשר לאחיה - הבקשה התקבלה, ככל שזו נגעה לאישור תשלום דמי החזקתו בכפר נוער דתי, לשם הועבר, נוכח סירוב דודו להמשיך ולטפל בו.


 

4.         בשנת 1955 גויסה התובעת לצבא. הגם ששירתה שרות מלא, הקצינה האחראית עליה הבחינה בהתנהגותה החריגה ובהיותה מודעת לנסיבות חייה המיוחדות, היא פנתה ביוזמתה למשרד הביטחון, על מנת שיסייע לתובעת. בד בבד, אף התובעת פנתה  למשרד הביטחון, בדרישה כי יכיר בה כיתומת צה"ל, על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י 1950 (להלן: "חוק התגמולים"), אשר נכנס לתוקפו בשנת 1950. תביעתה נדחתה, הואיל והתובעת הייתה בגירה ובהתאם להוראות החוק דאז, ההכרה בילדי חללי צה"ל כיתומים הייתה תקפה עד להגיעם לגיל 18. על החלטה זו לא הוגש ערעור.

5.         חרף דחיית תביעתה להכיר בה כיתומה, משרד הביטחון לא הפנה לתובעת עורף והתייחס למצוקתה בכובד ראש. לפנים משורת הדין, העניק לתובעת דמי קיום, לאחר מועד שחרורה מצה"ל  וכן מימן את לימודיה להשלמת הבגרות.

משרד הביטחון היה נכון לממן גם לימודים גבוהים, אליהם נרשמה במוסד "בצלאל", ברם התובעת לא התקבלה למסגרת לימודים זו.

בנוסף, משרד הביטחון העמיד לתובעת סיוע נפשי, על בסיס מפגשים שבועיים.

6.         בשנת 1965 העניק משרד הביטחון לתובעת הלוואה, אשר ברבות הימים הפכה למענק. בשנים 1966-1967 הוא המשיך לממן עבורה קבלת סיוע נפשי.

7.         בשנת 1968 אושפזה התובעת בבית חולים "שלוותה" - בית חולים פסיכיאטרי -  לאורך תקופה בת 8 חודשים.

8.         בשנת 1972 נולד בנה, אורי. באותה שנה, או בסמוך לה, הוכרזה התובעת כפסולת דין ומונו לה ולבנה אפוטרופוסים. מינויו של האפוטרופוס על התובעת בוטל בשנת 1982 ומינוי האפוטרופוס על בנה בוטל שנה לאחר מכן, בשנת 1983.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ