אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 70000/04

פסק-דין בתיק א 70000/04

תאריך פרסום : 05/03/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
70000-04
31/08/2006
בפני השופט:
ברנר חגי

- נגד -
התובע:
חדד דוד
הנתבע:
1. דושי ערן
2. דושי עינת
3. נוראני מיכאל
4. נוראני דני אלן

פסק-דין

1.         בפניי תביעה למתן צו עשה, המורה לנתבעים 3 ו-4 להנמיך את חומת האבן שנבנתה כמעין המשך לקיר המשותף לדירתם ולדירת הנתבעים 1 ו-2. התביעה המקורית כללה סעדים רבים נוספים, והיתה מכוונת בראש ובראשונה נגד הנתבעים 1 ו-2. הסדר פשרה שהושג במהלך ישיבת ההוכחות פתר את המחלוקת שבין התובע לבין הנתבעים 1 ו-2, ונותרה איפוא על כנה תביעה מצומצמת ביותר, המכוונת אך ורק כלפי הנתבעים 3 ו-4.

2.         התובע והנתבעים הם כולם דיירים בבית משותף דו קומתי הנמצא ברח' גרנדוס 26 ברמת גן ( להלן: "הבנין"). בבנין ארבע דירות. הנתבעים 1 ו-2, בני הזוג ערן ועינת דושי ( להלן: "דושי") הם הבעלים של דירה מס' 1 הנמצאת בקומת הקרקע של הבנין; בדירה הסמוכה מתגוררים הנתבעים 3 ו-4, בני הזוג מיכאל ודני אלן נוראני ( להלן: "נוראני"); מעל דירתם של נוראני מצוייה דירתו של התובע.

3.         נוראני קנו את דירתם מאת משפחת סידי והם מתגוררים בה מאז שנת 2002. משפחת סידי קנתה את הדירה מיעקב טרופר ( להלן: "טרופר"). בשנת 1990 או בסמוך לכך תבע טרופר את התובע לדין בבית המשפט. ביום 15.5.1990 נכרת הסכם פשרה בין טרופר לבין התובע ( להלן: "הסכם 1990"), בגדרו ויתר טרופר לטובתו של התובע על כל זכויותיו בגג הבנין ונתן הסכמתו לבנייה של התובע, ואילו התובע ויתר לטובתו של טרופר על זכויותיו בחצר הבנין, כפי שסומנה בצבע כחול בתשריט שצורף כנספח ג' להסכם 1990. נקבע כי הסכם 1990 יחייב את הצדדים וחליפיהם. אמור מעתה: נוראני באו בנעליה של משפחת סידי, שבאה בנעליו של טרופר, ועל כן במישור היחסים שבין התובע לבין נוראני, האחרונים הם בעלי הזכויות בשטח החצר שסומן בהסכם 1990. אין באמור לעיל כדי להגדיר את זכותם של נוראני מול הדיירים האחרים בבנין, שלא היו צד להסכם 1990.

4.         בין חצר דירתם של נוראני לחצר דירתם של דושי, היתה בעבר גדר רשת וגדר חיה סבוכה. דושי בנו גדר אבן במקום גדר הרשת והגדר החיה. הבניה נדרשה בשל פערי גובה מהותיים בין שתי החצרות, והמטרה המקורית היתה למנוע זרימה של קרקע וסחף אדמה מהחצר הגבוהה יותר של נוראני, אל החצר הנמוכה יותר של דושי. עם זאת, החומה שנבנתה בפועל היתה גבוהה מהמנימום הנדרש לצורך פתרון בעיית הסחף. התובע הודיע בסיכומיו כי אין לו התנגדות להמשך קיומה של חומת אבן נמוכה, שתמנע סחף אדמה, ובלבד שגובהה יהיה כפער הגבהים בין החצרות משני צידיה של החומה. 

5.         מחומר הראיות עולה כי נוראני הם שבנו תחילה חומת אבן נמוכה כדי לפתור את בעיית הפרשי הגובה, ואילו דושי הגביהו את החומה לגובהה הנוכחי כאשר בנו והרחיבו את דירתם. דבר זה עולה מפורשות הן מתצהירם של נוראני וגם מעדותו של התובע עצמו:

            " דושי בנה לאחר נוריאני ... ואז הקים את החומה אבל לא 40 ס"מ הפרש גובה, אלא קרוב ל- 2 מ' ואז ניצלו [נוראני- ח.ב.] את ההזדמנות ובנו מחסנים. דושי הפיל את התיק עליהם[על נוראני- ח.ב.]  והוא פתאום לא עשה שום דבר ...". (ע' 8 לפרוטוקול).

            נקדים ונאמר כבר כעת כי בנסיבות אלה, בצדק טוען איפוא ב"כ נוראני בסיכומיו כי אין מקום להורות לנוראני להנמיך את קטע החומה שלא הם בנו, אלא דושי.

6.         התובע טוען כי הוא דורש להנמיך את החומה משום שהיא מונעת ממנו מעבר חופשי אל שעון המים של דירתו, הנמצא בתחום חצרם של נוראני. לדבריו, גדר הרשת והגדר החיה שקדמו לחומה לא הפריעו לו, שכן הוא יכול היה בנקל לעבור מעליהן, מה שאינו יכול לעשות כיום, לנוכח גובהה של החומה. אם תונמך החומה כמבוקש על ידו, כך טוען התובע, הוא יוכל לדלג מעל החומה ולהגיע אל שעון המים, כפי שנהג לעשות בעבר.

7.         קיימת מידה רבה של חוסר תום לב בטיעונו זה של התובע. הוכח בפניי כי קיימות מספר דרכי גישה המאפשרות לתובע גישה לשעון המים מבלי שייאלץ לדלג דווקא מעל לחומה. כך למשל, בעבר, קודם שנוראני הרחיבו את דירתם,  הוא יכול היה לעבור דרך דירתם, וכיום, בעקבות ההרחבה, הוא יכול לעבור דרך גינתם באמצעות שער הקבוע בגדר. נוראני מסרו לתובע בעבר את המפתח לשער, והם הודיעו על נכונותם למסור לו פעם נוספת את המפתח (ראה ע' 8 ו-11 לפרוטוקול). במהלך הדיון הועלתה דרך אפשרית נוספת שנועדה לאפשר לתובע גישה נוחה לשעון המים -יצירת פתח בחומה האחורית של החצר- אך הוא דחה אותה ועמד על דרישתו להנמכת החומה ולחלופין, על יצירת פתח בתוכה, דבר שיאלץ את נוראני להרוס את מסתור הכביסה שבנו בצמוד לחומה, בתחום חצרם.

8.         התובע טוען כי העדר הגישה לשעון המים גרר תלונה מצידה של עירית רמת גן, משום שלא ניתן היה לקרוא את המונה לצורך הפקת חשבון מים (ראה מכתב העיריה מוצג ת/3). עיון במכתב העיריה מלמד כי הסיבה להעדר הגישה היתה שער נעול, ולאו דווקא קיומה של החומה. אינני מעלה על דעתי כי נציג העיריה היה מדלג מעל הגדר החיה שקדמה לחומה, מעשה לוליין, כך שממילא הגישה החופשית לשעון המים לא היתה קיימת מבחינתה של העיריה גם בעבר. אגב, לתובע לא נגרם נזק כלשהו, שכן במכתב ת/3 הוא הוזמן על ידי העיריה לקרוא בעצמו את מונה המים ולדווח על כך לעיריה, ולא ננקטו נגדו סנקציות כלשהן. פתרון אפשרי אחר, שהוצע דווקא על ידי העיריה, הוא מתן מפתח לנציגי העיריה, על מנת שיוכלו לפתוח את השער לחצר כל אימת שיחפצו בכך (ראה עדותה של נוראני בע' 12 לפרוטוקול).

9.         נוראני מתנגדים להנמכת החומה, משום שהם בנו בתוך תחום החצר, ובצמוד לחומה, מסתור למכונת הכביסה, למייבש הכביסה ולמיכלי הגז (ראה תמונות ת/2 ונ/2), והנמכת החומה תחייב את הריסתו של המסתור.

10.        ראוי לציין כי בניית החומה נעשתה בלא היתר בניה (ראה הודאת נוראני בע' 11 לפרוטוקול), ונוראני פועלים מול גורמי התכנון והבניה במטרה להכשיר את הבניה. יחד עם זאת, בית משפט זה אינו עוסק בהיבט הפלילי של הפרשה, מבחינת עבירות שבוצעו על חוק התכנון והבניה, אלא רק במישור הקנייני שבין התובע לנוראני. מובן כי אין באמור בפסק דין זה כדי להכשיר את הבניה מבחינתם של גורמי התכנון והפיקוח ולייתר את הצורך בהסדרת היתר הבניה.

11.        אני מתרשם כי מניעיו של התובע בהגשת התביעה נגד נוראני לא היו ענייניים, ומה שהניע אותו לא היתה הגבהת החומה, אלא רצונו לנקום בהם על שעשו יד אחת עם דושי, עימם הוא מצוי בסכסוך חריף הרבה יותר. הדבר עלה בין השיטין מעדותו של התובע, שסיפר כי לאחרונה דרש מנוראני להוציא מתוך דירתו צנרת של דוד המים שלהם משום ש" ראיתי איך הם משתפים פעולה עם דושי והחלטתי להגיד להם להזיז את זה." (ע' 8 לפרוטוקול).

            גם טענתו של התובע לפיה נהג בעבר לעבור דרך הגדר החיה, נשמעת מפוקפקת למדיי. התובע העיד אמנם כי " הייתי עובר דרך הצמחיה, כי בעונות השנה פעם זה צומח ופעם לא, והיה שם מעבר בקלות ... אתה מזיז את הענפים ונכנס ... הצמחיה ניתנת למעבר, זה היה צמחיה דלילה." (ע' 9 לפרוטוקול). דא עקא, הוגש תצלום של הגדר החיה שהיתה בעבר במקום בטרם נבנתה החומה (מוצג נ/1) וניתן להתרשם כי מדובר בצמחיה עבותה למדיי, שאדם בר דעת לא ינסה לעבור דרכה, במיוחד כאשר קיימות דרכי גישה חלופיות אל החצר.

            התובע אף הודה במו פיו כי גם החומה הקיימת לא מנעה ממנו מעבר אל תוך החצר:

            " נכנסתי ואפילו לא שאלתי אותם, קפצתי דרך החומה." (ע' 10 לפרוטוקול).

            הוא גם הודה כי נוראני לא מנעו ממנו מעולם מעבר אל תוך החצר:

            " לא מנעו ממני, קפצתי דרך החומות ולא שאלתי אותם." (ע' 9 לפרוטוקול)

            משמע, אם המטרה היא לאפשר לתובע מעבר אל תוך החצר, ולא רק לנגח את נוראני ודושי, אין כלל צורך בהנמכת החומה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ