אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק א 69882/04

פסק-דין בתיק א 69882/04

תאריך פרסום : 22/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
69882-04
11/04/2007
בפני השופט:
תמיר מיכאל

- נגד -
התובע:
מתנה טל
עו"ד פאר סנדרוסי
הנתבע:
1. שטרן מרדכי
2. ויאנו אנישוארה ליאנה

עו"ד אתי כהנא
פסק-דין

פסק דין זה ניתן בעקבות סיכומים בכתב שהוגשו בהמשך לדיונים שהתקיימו במעמד הצדדים במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר בסך של 48,020 ש"ח שהגיש התובע נגד הנתבעים.

התובע טען בכתב התביעה כי במהלך המחצית הראשונה של שנת 2002, פנה אליו הנתבע 1 ועניין אותו ברכישת מכוניות מחו"ל במחירים אטרקטיביים, תוך שהוא מציג מצג שווא לפיו הינו טייס בחברת התעופה הלאומית של ישראל, אשר שוהה בחו"ל לעיתים קרובות מאוד ומכיר את תחום המכוניות. בהמשך נטען שביום 29/10/02 חתמו הצדדים על כתב מחויבות, לפיו הנתבע 1 קיבל מהתובע סך של 10,000$ וסך נוסף של 10,000 ש"ח. לטענת התובע, הסך של 10,000$ ניתן לנתבע 1 לשם רכישתן וייבואן של מכוניות מחו"ל, ואילו הסך של 10,000 ש"ח ניתן לו כהלוואה, אשר הוחזרה רק לאחר פניות בלתי פוסקות של התובע. עוד טען התובע כי בדיעבד התברר לו שהנתבע 1 כלל אינו טייס אלא עובד בתעשייה האווירית כמנהל רכש, ולאחר שהבין שהבטחותיו של הנתבע 1 הן ככל הנראה הבטחות שווא, דרש וקיבל ממנו שיק של הנתבעת 2 על סך 50,000 ש"ח כשיק ביטחון ליום 30/4/04, אשר חולל באי פירעון מסיבת "א.כ.מ.".

בעקבות בקשתם של הנתבעים, התקבלה החלטה למחוק את כותרת התביעה, ולאחר מכן הוגש כתב הגנה בתיק. בכתב ההגנה נטען בין היתר כי התובע והנתבע 1 ביצעו עסקה של החלפת רכבים, כך שהנתבע 1 מסר לתובע את רכבה של הנתבעת 2 מסוג לאנצ'יה (להלן: " רכב הנתבעת") והתובע מסר לנתבע רכב שבבעלותו (להלן: " רכב התובע"). בהמשך נטען כי בין הצדדים נוצרה חברות, והם החליטו לייבא רכבי אספנות יחד ולהתחלק ברווחים, כשלצורך כך אכן מסר התובע לנתבע 1 סך של 10,000$ לצורך איתור וייבוא מכוניות מחו"ל. לטענת הנתבע 1, לימים התחרט התובע, ביקש את רכבו בחזרה וקיבל אותו, אולם משביקש הנתבע 1 כי יוחזר לו רכב הנתבעת, סירב התובע לעשות כן. לפיכך נטען כי הנתבע 1 לא החזיר לתובע את הסך של 10,000$ דלעיל, כיוון שחובו של התובע אליו גדול בהרבה. כמו-כן נטען כי בעקבות איומים מצד התובע על הנתבעים ומשפחתם, אולצה הנתבעת 2 למסור את שיק הערבות על סך 50,000 ש"ח מעל שנתיים לאחר העסקה נשוא כתב התביעה.  

התובע הגיש כתב תשובה בו חזר על טענותיו דלעיל, והדגיש כי כפי שעולה מכתב ההתחייבות, הן רכב הנתבעת והן השיק בסך 50,000 ש"ח ניתנו כביטחונות לסך של 10,000$ שניתן לנתבע 1. עוד הובהר בכתב התשובה כי לא מצוין בכתב ההתחייבות הנ"ל שהתובע העביר לנתבעים רכב כלשהו. התובע הכחיש את הטענה שהסכים לחלוק עם הנתבע 1 רווחים על רכבים, וטען שלא היה שותף עם הנתבע 1 בכל עסק שהוא.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על טענותיו דלעיל. לאחר מכן הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעים בהם חזר הנתבע 1 על הטענות שהעלה בכתב ההגנה, וכן טען שהלווה לתובע כספים רבים לתיקון הרכבים שבבעלותו ושילם כספים לשיפוץ רכב הנתבעת כשהיה בשימושו של התובע. לטענת הנתבע 1, התובע השתמש ברכב הנתבעת במשך שנים, ועל-כן יש לקזז מתביעתו גם את דמי השימוש ברכב העולים על הסך הנתבע. הנתבעת 2 הגישה תצהיר לתמיכה בטענותיו הנ"ל של הנתבע 1.

לאחר הגשת תצהירי הנתבעים, הגיש התובע לבית המשפט תמלול הקלטות של שיחות שניהל לטענתו עם הנתבע 1, ללא בקשה להארכת מועד לצורך הגשת התמלול כתצהיר עדות ראשית. במסגרת הדיון הראשון שהתקיים במעמד הצדדים הוחלט כי באם התובע מעוניין להגיש את התמלילים כראיות וכחלק בלתי נפרד מתצהיר עדותו הראשית, עליו להמציא לבית המשפט עותק מתוקן, תוך התייחסות לתאריכי השיחות השונות ובצירוף קלטות, וכן להמציא העתק נוסף לב"כ הנתבעים. כמו-כן נקבע כי על פני הדברים יש ליתן לנתבעים יתרת זכות במאזן ההוצאות בהתייחס להתייצבות והכנה לדיון אשר נקבע. בעקבות ההחלטה הנ"ל הגיש התובע תמלילים מתוקנים בצירוף קלטות ותצהיר של עורכת התמלול.

במהלך הדיון השני שהתקיים במעמד הצדדים נחקרו המצהירים בחקירה נגדית, ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

הנתבע 1 הודה הלכה למעשה בקיומו של החוב נשוא התביעה (ראה סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית, דבריו בעמוד 14 לפרוטוקול וסעיף 1.ב. לסיכומי הנתבעים), שכן אישר שקיבל מהתובע סך של 10,000$ לצורך עסקת ייבוא מכוניות אשר לא יצאה אל הפועל. אמנם הנתבעים טענו בחצי פה במהלך חקירתם הנגדית כי מתוך הסך של 10,000$ הנ"ל, סך של 700$ היו מזויפים, אך טענה זו כלל ללא הוזכרה בכתב ההגנה ובתצהירי הנתבעים ואף נזנחה בשלב הסיכומים. משהודה הנתבע 1 במלוא סכום החוב כאמור, עליו הנטל להוכיח את טענתו כי יש לקזז מתוך הסכום הנתבע כספים שחייב לו התובע.

התובע מצידו הודה בחקירתו ואף חזר וציין בסיכומיו כי ביצע החלפת רכבים עם הנתבע 1 (ראה עמוד 11 פסקה 2 לפרוטוקול וסעיף 21 לסיכומי התובע). כמו-כן אין מחלוקת שהנתבע 1 החזיר לתובע את רכבו (על-פי עדותו של התובע עצמו בעמוד 9 פסקה 4 ובעמוד 13 פסקה 1 לפרוטוקול) בעוד רכב הנתבעת נותר ברשות התובע (סעיף 14 לכתב התשובה שהוגש מטעם התובע, עמוד 11 פסקה 3 לפרוטוקול וסעיף 28 לסיכומי התובע). אשר על כן, יש לבחון האם עלה בידי הנתבעים להוכיח כי על התובע לשלם דמי שימוש בגין התקופה שבה הרכב היה ברשותו. כמו-כן יש לבחון אם יש מקום לחייב את התובע להשיב לנתבע 1 סכומים ששילם לכאורה עבור תיקון רכבים שבבעלות התובע ועבור תיקון רכב הנתבעת כאשר היה ברשות התובע.

אין מחלוקת על כך שרכב הנתבעת היה ברשות התובע משנת 2002 ואילך, אולם ברי כי אין לחייב את התובע בדמי שימוש ברכב הנתבעת כל עוד במקביל לכך, רכב התובע היה ברשות הנתבעים, שהרי זוהי מהותה של עסקת החלפת הרכבים. לפיכך, היה על הנתבעים לציין באופן מפורש ולהוכיח מהו התאריך המדויק שבו הוחזר רכב התובע לידיו, אך הם לא טרחו לעשות כן, ואף לא ניתן להסיק מכתבי הטענות, התצהירים או הסיכומים שהוגשו מטעמם, ולו במשתמע, מתי לכאורה הוחזר הרכב לתובע בפועל.

זאת ועוד, התובע חזר וטען כי משלב מסוים, רכב הנתבעת שימש למעשה כסוג של עירבון להחזרת כספו. טענה זו מתקבלת על הדעת לאור העובדה שלפי המחירון שצורף על-ידי הנתבעים, שווי רכב הנתבעת היה כמעט זהה לסכום שנתן התובע לנתבע. בנוסף, גרסתו הנ"ל של התובע אף נתמכת בזיכרון דברים מיום 29/10/02 שצורף לכתב התביעה. אמנם לא צוין במפורש בזיכרון הדברים כי רכב הנתבעת נמסר כעירבון, אך עצם העובדה שהימצאותו של הרכב אצל התובע הוזכר באותו הקשר של תשלום הסך של 10,000$ לנתבע 1, עשויה ללמד על השארת הרכב בידי התובע כבטוחה להחזר החוב. הנתבעים לא הציגו בפני בית המשפט ראיות לסתירת טענה זו, ואף לא הכחישו כאמור שבמשך כל אותה תקופה בה רכב הנתבעת היה ברשות התובע, לא טרח הנתבע 1 להשיב לתובע את כספו.

אילו היו הנתבעים מוכיחים בראיות מהימנות ומהותיות שבתקופה בה היה רכב הנתבעת ברשות התובע כעירבון, נעשה בו שימוש בניגוד למוסכם בין הצדדים, אזי ייתכן שהיו זכאים לדמי שימוש כלשהם. דא עקא, מעבר לכך שלא הוצע תחשיב לכאורי כלשהו של דמי השימוש הנטענים, הנתבעים לא הציגו ראיות הסותרות את טענת התובע כי הרכב היה מושבת במשך רוב התקופה שהיה ברשותו, וזאת פרט לקבלה אחת על נסיעה בכביש 6 אשר התובע הודה כי ביצע. אין די בקבלה זו כדי להוכיח שהתובע או מי מטעמו אכן עשה שימוש רציף וקבוע ברכב, ומכל מקום לא הוכח שהנתבעים התנגדו לכך, ולא בכדי. מהממצאים שבפני עולה שהנתבע 1 היה מודע היטב לכך שלא קיים את הבטחותיו הרבות כלפי התובע תוך שהוא דוחה אותו בתירוצים שונים, כאשר בו בעת המשיך להחזיק בכספו במשך תקופה ארוכה, ונראה שמשום כך לא העלו הנתבעים על דעתם לדרוש מהתובע תמורה בגין שימוש ברכב הנתבעת.  

באשר לעלות התיקונים שביצע לכאורה הנתבע 1, תחילה יאמר כי הקבלות/חשבוניות שהציגו הנתבעים לגבי טיפולים ותיקונים של רכב הנתבעת הן מתקופה שככל הנראה קודמת או סמוכה למועד מסירת הרכב לתובע, ולכן אין לדרוש מהתובע לשלם עבור תיקונים אלה. באשר לשתי הקבלות על תיקונים שבוצעו ברכב האלפא והסיטרואן של התובע - מדובר במסמכים לא חתומים ולא צורפו תדפיסי חשבון בנק של מי מהנתבעים על מנת להוכיח כי הסכומים הרשומים בקבלות אכן שולמו על ידם בפועל. יתרה מזאת, אף אילו הוכח שהנתבעים הם שביצעו את התשלום, לא היה בכך כדי לזכותם בהחזר, שכן ראשית, לא נסתר כי הנתבע 1 עשה שימוש ברכבי האלפא והסיטרואן בתקופה שבה בוצעו התיקונים, ושנית, מתמלילי השיחות שהוגשו לבית המשפט, עולה כי הנתבע 1 הוא שהתעקש לבצע את התיקונים על חשבונו (ראה למשל תמלול שיחה מספר 1), ומעולם לא דרש מהתובע לשלם בגינם.

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי בעוד התובע הוכיח את תביעתו במלואה, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח את טענת הקיזוז, ולכן הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים יחד וכל אחד לחוד לשלם לתובע סך של 48,020 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (11/11/04) ועד למועד התשלום בפועל. עם זאת הנני קובע כי כנגד ביצוע התשלום הנ"ל, ובהמשך לטענותיו של התובע עצמו, על התובע להשיב לנתבעת באופן מיידי את רכבה מסוג לאנסיה מודל 94 שמספרו 5370005 ואת שיק הביטחון מספר 10025 על סך 50,000 שנמשך מחשבונה בבנק הפועלים. באם נפרע שיק הביטחון הנ"ל או נגבה סכום כלשהו בגינו, יש לקזז את הסכום שנגבה מהסכום שנפסק לזכות התובע לעיל.

באשר להוצאות, הואיל ובקשתם של הנתבעים למחיקת כותרת התביעה התקבלה, והיות שנקבע כי לכאורה קיימת לנתבעים יתרת זכות במאזן ההוצאות בשל מחדליו של התובע באופן ובמועד הגשת התמלילים, כמפורט לעיל, אשר גרמו להתייצבות מיותרת של הנתבעים לדיון ההוכחות הראשון, הנני מחייב את הנתבעים יחד וכל אחד לחוד לשלם לתובע סך של 2,000 ש"ח +מע"מ בלבד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל בגין שכר טרחת עו"ד. 

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ג בניסן, תשס"ז (11 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.

                                                                                                            _______________

                                                                                                                          מיכאל תמיר, שופט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ